צמחים חד שנתיים יהיו תמיד- יש בנק זרעים בכל מקום והם ימלאו כל פינה פנויה ביער.
במהלך השנים נראה שינוי בהרכבם עם תהליך התפתחות היער ושיקום האדמה. בשנים הראשונות נראה חד"ש שמתאימים יותר לשלבים המוקדמות של הסוקצסיה (חרדלים, דגנים שונים, חובזות וגדילנים בחורף, ובקיץ קייצת, סולנום וכל מיני קוצים.. ) עם הזמן תתחלף העשבייה לעשבייה עדינה ומגוונת יותר.

זה גם הזמן לשמר אותו לימים אחרים, רחוקים וקרים, בהם יחמם את את חיכינו ויזכיר לנו את טעמי הקיץ. במדריך הזה אסביר איך להפוך את הפרי האהוב עליכם ללדר*. תהליך הייבוש של הלדר נעשה בשמש וללא חומרים משמרים, צבעים או טעמים, ומורכב מ100% פרי. ניתן גם לייבש בתנור על חום נמוך, על כך בייבוש פירות החורף. השמש הקיצית אידיאלית לייבוש, וכיוון שהיא ופירות הקיץ מסונכרנים ביניהם – נעשה בה שימוש.

הפריחה הלבנה של השקד בולטת על רקע הנופים המוריקים של אמצע החורף, ובצדק הפכה לנושא שירה בחג העצים. פרחי השקד מקדימים לפרוח וכך מאפשרים להם להנות מיתרון הבלעדיות של חרקים מאביקים. תפוצתו של השקד בכל אזורי הארץ! הפרחים הלבנים של החורף, השוקדים לפרוח לפני רוב פרחי עצי הארץ, יעניקו לנו בסוף הקיץ פרי יבש, שומני וחלבוני: השקד, שהוא בעצם הזרע וקליפתו – הפרי. בשפה בוטנית הפרי כולו נקרא בית גלעין: פרי חד-זרעי המכוסה בציפה עסיסית (כמו הזית).

הקיץ הזה הביא איתו שלל עצום מהגינה, יותר מ- 500 ק"ג של עגבניות עברו אצלנו במטבח. בהתחלה הכנו מטבוחה, ושלל תבשילי עגבניות, ורוטב עגבניות, וסלט עגבניות ומרק עגבניות. אבל בשלב כלשהו (די מוקדם, האמת) תשוקת השימור שלי התעוררה ודרשה שהשפע הזה יימשך עד החורף. לפני שניגשתי למלאכה שאלתי את גוגל לדעתו וראיתי שיש מעט מידע מפוזר. אז למרות שייבוש עגבניות נראה קצת מובן מאליו, הנחתי שיש עוד ששאלו את עצמן מה לעשות.

מאז המהפכה החקלאית, מרכיב התזונה המרכזי בכל מסורות העולם הוא הדגן. הפחמימה. באסיה זה האורז, בדרום אמריקה התירס, ובמזרח התיכון ובאירופה – החיטה. אמנם, לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אבל יש להודות שמרגע שיש על המדף מלאי חיטה לאפיה לכל השנה, ואספקת הלחם מובטחת, הכל הרבה יותר רגוע, לפחות בנוגע לאבטחת התזונה. לכן, עבור אלו מאתנו החולמים לגדל לעצמם את מזונם, בראש סדר העדיפויות תעמוד החיטה. הלחם. אך משום מה, דווקא ייצור הלחם – מרכיב המזון הבסיסי ביותר בתזונה המערבית – הוא גם הכי אפוף מסתורין וחששות.

עוד כמה ימים יחול חג פורים וכבר אווירת החג ממלאת את האוויר. תחפושות, ריקודים, משלוח מנות ומתנות לאביונים הם חלק מסממני החג. למרות שחג פורים הוא מועד לשמחה (משנכנס אדר מרבים בשמחה!) אני מודה שזו תקופה שמעלה אצלי הרבה הרהורים לגבי תרבותנו והשתלבות של המסורת בתרבות המודרנית. אני לא מדברת על תחפושות מיובאות מסין, אני מתייחסת בעיקר למצוות משלוח מנות.