אדם האשים את חווה, והיא האשימה את הנחש. מאז הנחש מתקדם על גחונו, ובני האדם גורשו מגן העדן וחייהם נעשו קשים, מנותקים מעצי הפרי היפים והטעימים. האם סקרנותו של אדם לדעת טוב ורע – השתלמה לו? איני בטוחה. לצד ההתרגשות מגילוי ידע חדש, נוצר לא אחת קרע תרבותי בין מי שהיינו לפני הגילוי ומי שאנחנו מבקשים להיות לאחריו. למרות הזמן הרב שחלף מאז הגירוש, מוצאת אני את עצמי ”מתגעגעת” לשפע הנגיש שהיה בגן עדן, לאור העובדה שכיום מציאת פירות בשלים וראויים למאכל היא עדיין אודיסאה.

המאמץ ההסברתי סביב מיחזור, דומה בעיני לציוד האוכלוסייה במצופים כהכנה לגל צונאמי. ברור שאין פרופורציה בין הבעיה לפתרון ומהפכת המיחזור מתרחשת בעיקר ברמת הסיסמאות. אני מרגישה שאין לאף אחד אומץ להסתכל לילד בעיניים ולומר לו/לנו: מה שנוח / מה שרגיל/ מה שמוכר לא יוכל להמשיך להתקיים אנחנו בסכנה וחוקי המשחק משתנים! במקום זה המסר שמעבירים לציבור ”הכל בשליטה, רק תשים כמה בקבוקים במיחזורית ואת העיתונים בוועד למען החייל, זה הכול!” – באמת?!

הדיל שלנו הולך ככה – אנחנו מספקים עציץ, אדמה טובה והספקה קבועה של מים. הם עושים את חלקם במשק הבית ע”י ניקויו מפורמלהידים שנפלטים למשל מרהיטי עץ לא מלא, עשן סיגריות, ושקיות מכולת. בנזנים שנפלטים למשל מיוד, גומי, צבעים, נפט, עשן, ופלסטיק. וגם מאמוניה וכל מיני פליטות מהנשימה והגוף של דרי הבית. בקיצור הם נותנים לנו אוויר לנשימה. וכמובן ירוק בעיניים וחברות בין ביו-ממלכתית.

בחודשים האחרונים אנו שוקדים על תכנון היער, על כל מרכיביו השונים והצמחייה שבו. יער מאכל היא גישה ושיטה עתירת מחשבה ודלת תחזוקה: משקיעים הרבה בתכנון על מנת לחסוך עבודה עתידית רבה. בסדרת המאמרים הבאים אסכם את תהליך התכנון לחלקים מסוימים ביער שלנו ואני מקווה שהדבר ישרת את מי שמעוניין לתכנן יער מאכל.

”שעות” היא מערכת מתהווה – ואנו לומדים אותה ומשפרים אותה תוך כדי תנועה. ”שעות” באה כדי לסייע לנו להעצים את העבודה הקהילתית ואת מעורבות פעילי ושותפי המלק”ש בעשייה בשכונה. אנו תכננו ומפעילים את ”שעות” כדי לעודד ”לקוחות” של פעילויות התרבות וההשכלה במלק”ש להפוך לייצרני תוכן ושותפים. כמו כן מאפשרת המערכת לגבות תמורת שירותים, כאשר כסף לא תמיד זמין.