הרעיון של החלפת ספרים בפורמט קטן, אישי, ועצמאי, מסתובב לי בראש כבר הרבה זמן. אנחנו (שני הורים וצאצא אחד, בן עשרה מתקדם) מכורים. אם אין מה לקרוא אנחנו בקריז. וספריה קטנה שפתוחה כל הזמן יכולה להיות אוצר.

ארון זה התחיל את חייו במרפסת חדר התאומים, ולקראת שיפוץ החדר הוחלט לנסות לפרק אותו לפני שליאוניד השיפוצניק יעקור וישליך למכולה. לאחר הסרת הדלתות והמדפים ועקירת הלייסטים, התברר כי מי שבנה את הארון לא התכונן לאפשרות שינסו לפרק אותו. לאחר כמה ניסיונות וטעיות (ונדנודים לכל מכרי שחשדתי בהם כי הם מבינים משהו בנגרות) פורקה ללא פגע מסגרת 4 מתוך 6 הדלתות.

כנראה שמישהו קרא את מחשבותיי, ששידרו את הצורך שלי לשולחן עבודה, והניח ליד הפח שמול ביתי משטח כבד ונפלא של שולחן ישן, כזה שכבר לא עושים היום. כל מה שהייתי צריך לעשות זה לבנות לו רגליים.