שיפוטיות= יציאה מגן העדן.

נפש בריאה

גן עדן הוא כאן ובתודעתינו.
אין רע וטוב בעולם.
למה לדעתי יצאנו מגן עדן, בואו נראה איך חוזרים לגן.

הציור העגול שכולנו מכירים כיין ויאנג, מייצג שני כוחות מנוגדים או צדדים הנבדלים זה מזה, שביחד יש לכל אחד מהם משמעות ובלי אחד מהם לא יוכלו להתקיים!

היין הוא מונח יחסי, אין משהו שהוא “יין” באופן מוחלט רק אם נשווה אותו ל”יאנג” ה”יין” קיים ומקבל משמעות. כך גם לגבי ה”יאנג”- קיים רק בזכות ה”יין”! המשמעות והפירוש שלהם ישתנה תדיר כי הם יחסיים.

כך גם “קטן וגדול” אין משהו שהוא “קטן” מוחלט. רק כשאנחנו משווים ל”גדול” אז פתאום באופן יחסי ה”יפה” מתגלה.

למעשה רוב המילים שנתונות לפרשנות אלו הם שיפוטים = קביעת עמדה לגבי עניין.

לרוב אלו יהיו מילים שהן “אמורפיות”, מילים שמצלמה לא יכולה לצלם את המשמעות שלה..

למשל: “הלכתי 10 ק”מ היום” זוהי עובדה, מצלמה יכולה לצלם את זה ויהיה קשה להתווכח על העניין, זהו משפט מדיד. לעומת זאת רצתי הרבה \קצת יהיה משפט לא מדיד ושמצלמה לא יכולה לצלם.. ה”הרבה\קצת” יהיו מילים שיפוטיות  ושמשתמעות לכמה פנים. אלו הן מילים שמצביעות על נקודת מבט מצומצמת ומסויימת מאד, ממקדות אותנו על משהו מאד ספיציפי.

הבעיה שכשאני אומר מילה שיפוטית בהכרח אצל האחר יהיה ייצוג אחר למילה הזו וכך נוצרים חוסר הבנות ולעיתים סכסוכים ומריבות.

להבנתי כל הסכסוכים בעולם מתחילים בשיפוטים וחוסר הבנה.. אם בשפה שלנו לא היו מילים שיפוטיות ורק מילים המתארות עובדות אז היה לנו הרבה פחות על מה לריב ואולי בכלל לא… לדוגמא: מהנדס סיני ידבר בשפה מתמטית עם מהנדס ניגרי ושניהם בכלל מדברים בשפות שונות עם תרבות שונה והם יבינו אחד את השני מצוין וכנראה ישתפו פעולה כי השפה היא יותר עובדתית (מספרים וכו’) ואת השפה הזו קשה לפרש לשתי פנים.

אחת המרצות שלי סיפרה לי סיפור נחמד: יום אחד היה איכר חכם שברח לו הסוס היחידי שהיה לו ואיתו היה חורש את שדותיו. מיד באה סביבתו לנחמו ואמרו לו “אוי, מסכן” “ביש מזל”, עולם אכזר וכו’ וכו’, האיכר ענה להם “יכול להיות” כעבור חודש הסוס חזר עם עדר פרא של סוסים לבית. מיד הגיעו כולם ואמרו לו וואו “איזה מזל יש לך”, “העולם מחייך אליך” וכו’ וכו, האיכר ענה להם “יכול להיות”.
אחרי שבוע יצא לרכיבה עם הסוס, הסוס החליק ונפל והאיכר החכם שבר את עצמותיו ונכנס לבית חולים. חבריו הגיעו לנחמו ואמרו לו שהסוס רע, ושהוא לא זהיר, וחסר מזל וכו וכו’, האיכר ענה להם “יכול להיות” אחרי שבוע הייתה רעידת אדמה והיא בלעה את הבית לגמרי ואם האיכר לא היה בבית חולים הוא בטוח היה מת… נחשו מה אמרו לו הסביבה? וכמובן האיכר ענה…… “יכול להיות”.

כשלמדתי NLP הבנתי שלרוב אחרי כל מילה המוח שלנו יוצר “עיוות” מסוים לפחות ביחס למילה שנשמעה מהפרטנר… (אכתוב על זה במאמר אחר ויהיה קישור לפה) כל עיוות כזה הוא ייצוג פנימי של אינדיבידואל שתופס אחרת את המילה מאינדיבידואל אחר.

בהכרח כשאחת אומרת “אהבה” בעייני רוחה תהיה תמונה מסוימת וכששנייה אומרת “אהבה” תהיה לה תמונה אחרת ולשלישי ייצוג אחר לגמרי ושלושת הדמויות הללו יכולות להיות מאותה התרבות ושגדלו יחד. הייצוג של המילה “אהבה” משתנה אצל כל בנאדם. בואו נדמיין אדם מיבשת שונה- בטוח היו לו ייצוגים אחרים ו”עיוותים” אחרים למילה “אהבה” ויכול להיות תפיסות הרבה יותר שונות ממה שהתרבות שמסביבנו “לימדה אותנו” לתפוס .

באחת מהרצאותיו של “ג’ק פרסקו” (מייסד פרויקט ונוס) הוא נותן תיאור של בחור אומר לבחורה שהיא “מושלמת” אז הוא שאל את הבחור מה מושלם בה? אז הבחור ענה: “הכל” .. אז ג’ק לוקח  שערה מהראש שלה ושואל השערה הזאת מושלמת? הבחור עונה- “לא”. ואז הוא מבקש להסתכל לה על הסנטר ושואל אותו- הסנטר הזה מושלם? הבחור עונה “לא” וכך הלאה לגבי הנחיריים והלוע וארובת העין וכו’ וכו’.
הייצוג של אותה בחורה בעיניי אותו בחור היה “שלמות” אבל כשמסתכלים על הפרטים הקטנים ומרחיבים את היריעה רואים דברים מזוויות אחרת ולרוב אפשר להיווכח  שה”שיפוטים” שלנו והתפיסות שלנו- הן לא עובדות.

בNLP אומרים: “המפה אינה השטח” מפה היא בסה”כ ייצוג מסויים מזווית מסוימת של קורא המפה… היא יכולה להיות מפה גיאולוגית (ואז להראות רק את הגיאולוגיה של המקום אבל לא תראה ותתעלם מהיישובים והטופוגרפיה.), יכולה להיות מפה טופוגרפית (ולהתעלם מהגיאולוגיה לחילופין ומשאר הדברים.) יכולה להיות מפת נדל”ן וכו’ אבל היא רק מפה! זו לא המציאות.. אם ננווט רק עם המפה בלי להסתכל על המציאות בשטח כנראה שניפול לבור\ לא נהנה מהנוף.

כל אחד רואה רק חלק מסויים מ”התמונה הגדולה”..מניח שיהיה קל לנו לקבל שגבוה ונמוך, מעל ומתחת, מהר ולאט, יפה ומכוער וכו’ הן מילים שיפוטיות.

אבל מה עם “אמת ושקר” או “טוב ורע” פה כבר אני עלול להסתבך עם תגובות כועסות… תרבות שתספר לי שהאמת היא “כך וכך” ודת שתספר לי ש”כך וכך” זה שקר. איך יכול להיות שמשהו הוא אמת ושאנשים לגמרי מאמינים לו וקבוצה אחרת מאמינה במשהו הפוך?! שניהם דוברים אמת גם אם קוראים אחד לשני “שקרנים”? כל אינדיבידואל חושב שהמחשבות שלו הן- הן האמת לאמיתה וכך הצד השני הוא רשע מרושע והאינדיווידואל עצמו הוא טוב (למרות שהוא מקיים בידיוק את ההפך בקבוצה שחושבת ההפך- אבסורד). אמא תרבות לימדה אותנו לחשוב במושגים דיכוטומיים.

כל המילים השיפוטיות הללו הם דעה! דעה מלשון דעת.

(זהירות אני מכניס פה דעה אישית שלי והיא בהכרח לא ה”אמת” למרות שאפשר להתייחס אליה ככזו וגם לא “שקר” למרות שאפשר להתייחס אליה גם ככזו- אולי זו פשוט “דעה”.) זוכרים את “פרי עץ הדעת טוב ורע”? זה שהומלץ לאדם וחווה לא לאכול ממנו, זה שלפני שאכלנו ממנו היינו בגן עדן ואחרי שאכלנו התחילו מלא דברים “רעים” לקרות לכל בני ובנות האדם וחווה?

לפי הפרשנות שלי לסיפור, גן העדן היה עולם שבוא “אין טוב ורע”. אולי זה תפקיד שהיה שמור רק לאלוהים. אנשים לא יתיימרו לשפוט מה רע ומה טוב וכנראה היה הרבה פחות שיפוטים אם בכלל. השיפוטים הם מה שמחלק אותנו לקבוצות וכמובן הקבוצה שאני משתייך אליה, היא הכי טובה.

הפכנו לשופטים, לכביכול בעלי “דעת” אבל אם נרחיב את היריעה אולי נבחין שיש עוד הרבה זוויות ראייה (אולי אפילו בלי סוף) . אולי נגלה שהאמת שלי כבר לא כל כך “חקוקה בסלע” ואני יכול\ה להבין את הצד השני. אולי נתוודה שאנחנו כבר לא בעלי דעת כמו קודם ופחות שופטים ויחד עם זאת נגלה שיש הבנה, חיבור וקירוב לצד השני.

מציע לשאול את עצמינו לאורך היום- האם המשפט ששמעתי עכשיו או אמרתי עכשיו “זו אמונה או עובדה”? עצם השאלה נותנת פתיחות לספק.

מציע לזכור שכל אחד עושה כמיטב יכולתו, תמיד! כולנו גדלנו בבית מסויים, עם הורים מסויימים  וסביבה מסויימת וחוויות שונות בחיים. כולנו פיתחנו סל אמונות מסויימות שיכול להיות שונה מסל אמונות של מישהו אחר…

אותו סל אמונות שומר על אותו האינדיווידואל, אוו לכל הפחות שמר עליו בעבר וכך הוא צמח, גדול ועבר את האתגרים שהחיים הציבו לו\ה. בואו נזכור ש”האחר הוא לא נגדי- הוא בעדו“.

תמיד אפשר להסתכל על כל דבר מנקודת מבט של הצד השני- תמיד יש “שני צדדים למטבע”.

לדעתי ככל שנתרגל ונזכור זאת אנו נתקרב אל “גן העדן” כי גן עדן הוא כאן- גן עדן הוא בתודעתינו! וזו כבר עובדה ; ) חח

לתוכן זה נכתבו 0 תגובות

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן