מעגל גברים הוא סוג של רפואה משלימה קהילתית. הוא מספק מקום לגברים, מקום להתכנסות ולשיחה על חייהם. אך על מנת להקים מעגל גברים שמחזיק מעמד, מקיים את עצמו, נותן מענה למשתתפיו ומתמשך לאורך זמן צריך להיות בנוי ומתוחזק בצורה ראויה. הנה כמה מחשבות שלי על איך לעשות זאת בצורה טובה.

במאמר זה אכתוב את מחשבותיי ותחושותיי לגבי שלושה נושאים מרכזיים שעולים במעגל הגברים:
שלושה רבדים לעומק האפשרי שניתן לחוות במעגל
טכניקות עבודה פיזית עם גברים
המעגל כמייצר חוסן נוכח ניכור ובדידות

מעגלי הגברים שאני יוצר הם יצורי כלאיים של קבוצה דינאמית, קבוצה פסיכו חינוכית וקבוצת תמיכה. ודווקא בגלל זה התפקיד שלי שם הופך לעיתים מורכב יותר. עליי לנוע בגמישות בין עמדות שונות. יחד עם כל זה אני גם בנאדם, בן של, אבא של ובן זוג של ומלבד האישיות שלי על כל מורכבותה, יש לי ימים טובים וקשים, רגועים וסוערים ובתוכם יש 3-4 מעגלי גברים שמתקיימים ללא הרף. אז מה אני עושה שם בעצם? איך מנחים בגובה העיניים? מהיכן נובעות ה”טעויות ” שלי בהנחיה ואיך הן מסייעות לבסוף? אנסה לענות במאמר שלפניכם ועוד כל מיני. קריאה מהנה ואשמח לתגובות

יותר גברים מתאבדים, נוהגים באלימות, מתמכרים ויושבים בבתי הכלא. למה? כי הם דוחסים רגשות במקום לדבר אותם
כי הרגשות יבקשו לבטא את עצמם במעשים כאשר המילים לא מצליחות להאמר.
גבר חייב לאמן את אברי הנפש (שמחה, כעס, עצב, אמונה, תקווה ועוד רגשות) על מנת לשרוד ולשגשג בעולם.

במאמר זה אני משתף את הקוראים במסע בתוך לפני ואחרי מעגלי גברים. מה קורה שם בדיוק? איך המעגל מסייע ועובד? הכול כתוב בכנות ובשפת דיבור, ממש כפי שהדברים מופיעים במחשבותיי.

במאמר זה אני כותב על תחילתה של קבוצת גברים, תרבות שנוצרת בקבוצה, תפקידי כמנחה בתוך היווצרות תרבות מסוגים שונים ועל השריר הראשוני של גבר בהתמודדות עם מצבים בלתי נסבלים.

במאמר זה אני רוצה להתחיל מבראשית. לספר על איך מעגל גברים נולד אל העולם. מה הכוחות שפועלים איתי ונגדי בכדי שאירוע כזה יצא לפועל וגם מעט על המתרחש במעגל גברים כפי שאני חווה אותו. קריאה מהנה.

גברים התרגלו לומר “אני אסתדר לבד”. אמירה זו נועדה לכסות ולהגן על תדמית של כל יכול. שאני מסתדר לבד זה אומר שאני חזק, בעל און, מדורג גבוה ובעיקר יותר טוב מגברים אחרים. אך מה המחיר של אי היכולת לבקש עזרה?

יום אחד אחה”צ שהייתי ממש מפורק, עייף ומובס התקשרתי לאבא שלי שיבוא. “פשוט תבוא אמרתי לו”. והוא בא לחבק אותי ונתן לי לבכות את כל העצב והתסכול והחרא שאגרתי בתוכי הרבה זמן. שנרגעתי ניסה לומר לי שאני צריך להתמודד וכל מניי דיבורי חיזוק, אבל אני ביקשתי שרק יקשיב וייתן לי להוציא ויהיה שם עבורי. והוא היה.

כאשר שואלים גבר ממוצע “מה שלומך”? סביר להניח שהתשובה תהיה “הכל בסדר”. לא משהו כמו “תשמע אני נורא עצוב כבר כמה ימים” או “היום הרגשתי ממש חוסר אונים”.
מעגל גברים נותן, אולי בפעם הראשונה, מקום לגיטימי לגברים לדבר על רגשות. ולמה זה חשוב? כי כל מה שלא נאמר משפריץ את עצמו בחומציות החוצה.