היסטוריה חקלאית וזרעי המורשת בישראל

גינון וחקלאות

סקירה היסטורית – מהסלקציה הסלקטיבית של האדם הקדמון ועד חברות הזרעים הישראליות של ימינו: איך התגלגלנו, מי היה שם בדרך. מאמר שמשאיר טעם של עוד ומחשבות על עתיד הידע הגנטי החקלאי, בעולם ובישראל.

היסטוריה חקלאית באזורינו, מהאדם הקדמון עד לימינו

כל גינות הירק שאנו אוכלים היום, פותחו ע״י אנשים אשר קדמו לנו, להם היה מידע רחב לגבי תכונות רפואיות של צמחים אשר הועברו באופן פיזי מדור לדור. הייתה מודעות גבוהה לגבי מתי בטוח לאכול צמחים מסויימים ואיזה אינם בטוחים למאכל. פעמים רבות, העונש בלטעות הוא מוות. בכדי שהצמחים הרפואיים יהיו זמינים כאשר היו חולים, האדם הקדמון היה אוסף את הזרעים בכדי לשתול אותם כרצונו. בעשייה זו התחיל לבחור תכונות בצמח הרצויות לו, כמו גודל עלים, טעם. בשימושו בהם לרפא את מחלותיו הוא התרגל לטעמם ולאט לאט הכניס אותם לדיאטת הירקות שלו. כתוצאה מכך גידולי הירק כפי שאנו מכירים אותם כיום היו תלויים באדם הזה.

על ידי בחירה של הצמחים הטעימים והקלים ביותר לגידול, האדם השמיט מרירות, רעל, קוצים, תרדמת זרעים ופיזורם. שיטת הבחירה שלו ללא הידע בגנטיקה הביא לתוצאות מופלאות, על ידי כושר ההמצאה שלו הביא לנו את כל ירקות השולחן שאנו מכירים כיום.

בעולם כ-200,000 זנים פורחים למאכל, האדם הקדמון השתמש בכ-3000 זנים למאכל וכיום כ-10 זנים מספקים את היקף המזון המרכזי, אורז, תירס וחיטה מאכלסים 70% משטחי החקלאות בעולם.

Fertile_Crescent_map_He

זני ירקות מתקופת התנך(Land Races)

  1. מלפפון – המלפפון של תקופת התנ״ך אינו אותו מלפפון של היום cucumis sativas אלא סוג של מלון נחש cucumis melo flexuosus. המלפפון המקורי הגיעה לישראל ולמצרים דרך הודו בתקופה מאוחרת יותר. המיצרים גידלו את המלון או בשמו ״פאקוס״ בעידן הברונזה. היום הפאקוס גדל בכל המדינות המזרח התיכון וסביב הים התיכון.fakus

  2. כרישה – טבעית במזרח התיכון, חלק ממשפחת הבצלים, Allium. בניגוד לבצל ושום לקרישה גבעול ארוך ללא פקעת. כרישה מטופחת כבר יותר מ-3000 שנה, המצרים התיחסו אליה כעל צמח קדוש אשר מודגש בהירוגליפים רבים.  שם נוסף לכרישה הוא כרתי מתוך המילה יכרתו אשר סימלה בראש השנה את הרצון שהאויבים של היהודים יכרתו. הכרישה טובה לטיפול בשפעות התקררויות ולהקל על סובלים מלחץ דם גבוה.

  3. שום – חלק ממשפחת הבצלים, Allium, כמו כרישה ובצל. הוא כל כך ישן שקשה מאד להתחקות אחר המקורות שלו. היוונים, הרומאים והמיצרים היללו ואכלו את השום בהיקפים רחבים ויש הרבה אמונות טפלות סביב שום. השימוש הרפואי בשום קיים עוד מראשית הציווליזציה, הורדת לחץ דם וכולסטרול, מונע היקרשות דם מסוכנת, אומרים ששני שיני שום ביום יכולים למנוע התקף לב. מכיל אנטי אוקסידנטים וחומרים נוגדי סרטן במיוחד לסרטן קיבה, מעולה כשמצוננים……….. 

  4. בצל – כמו השום והכרישה בצל מטופח כבר מימי קדם, מצרים קדומים גידלו בצל בנוסף לשום בשביל הטקסים הדתיים שלהם. היוונים והרומאים קיבלו את הבצל מהמצרים ומשם התפשט ברחבי אירופה ואסייה. ישנם בצלים כמעט לכל אקלים ורום, גדולים קטנים, חריפים ומתוקים. הם באים בכל הצבעים וצורות והן מרכיב מרכזי בכל מטבח.

  5. שעועית רחבה (פול) – טבעית למזרח התיכון,  במקור ממיצרים ומיתולוגיה מיצרית מספרת שהיא נוצרה באותו זמן כמו בן אדם ושיש לה נשמה. יוסף שלח זרעי פול ממצרים לאביו יעקב, בכדי לעודד אותו. חוץ משימושו הקולינרי שומש גם כתרופה אנטי דלקתית.

  6. אבטיחהביות של אבטיח עוד מהתקופה הפרה היסטורית. גודל ע״י המיצרים. הוכחות ניתן למצוא בהירוגליפים של הפרמידות. את זן הבר עוד ניתן למצוא במרכז אפריקה ועדיין נמצא בשימוש מקומי. אבטיח קיים בהמון גדלים צבעים, מקור מצויין לויטמין C וברזל ועוזר לניקוי הדם מרעלים.

  7. מלוןמקור המלון הוא מפרס, העדויות הראשונות של הצמח הוא מצרי בסביבות 2400 לפני הספירה. הגידול של המלון התפרס באיטיות במזרח התיכון לאורך ימי הבייניים והיה מוכר בספרד כבר במאה ה-15. המקריות התכופה שבו הטעם עני במלון מסבירה למה הפצתו הייתה מאד איטית. כשזה רע זה רע מאד.

agriculture-in-ancient-Egypt5

שנות ה-20 ו ה-30 של המאה הקודמת: בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה

אקלום, טיפוח ייצור וניקוי זרעים לפני הקמת אגודת הזרע 

ההתפתחות החקלאית המודרנית התחילה עם הקמת "מקווה ישראל" ב-1870 ועם הקמת המושבות על ידי הבילויים ב-1882 ולאחר מכן על ידי החוקר איש נילי אהרון אהרונסון כשגילה ב-1906 את אם החיטה והקים ב-1910 תחנת ניסיונות בעתלית

ההסתדרות הציונית, הקימה ב-1921 בהצעת יצחק אליעזר-וולקני את מכון מחקר החקלאי המרכזי שעבר לרחובות ב-1932 והפך למכון לחקר החקלאות של הסוכנות היהודית (כיום מינהל המחקר החקלאי) 

עם הקמת ההתיישבות החקלאית העברית בארץ ישראל ( פלשתינה) ובעיקר הקיבוצים הראשונים ולאחר מכן המושבים התחילו לגדל ירקות וגידולי שדה  ואנשים שונים עסקו ביצור, בטיפוח ובבחירת זנים חדשים.  השתמשו בעיקר בזנים שיובאו מאירופה המערבית שלא התאימו כל כך לארץ וכן בזרעים מקומיים מגן הירק של הערבים. האיכרים הערביים גידלו ירקות "בלאדי" ממינים שונים והיהודים צרכו את הירקות ואף גידלו במקביל ירקות אלה גם בישובים החקלאיים.

ישעיהו ארטן שלמד באירופה ובעיקר בהולנד את סודות המסחר והטיפול בזרעים, הקים בארץ ב 1924 בית מסחר לשיווק זרעים. בתחילת הדרך היו לארטן שתי חנויות האחת בתל אביב והשנייה בחיפה. ארטן, הביא זרעים שונים של ירקות ממערב אירופה ומכר אותם למתיישבים. הוא גם קנה זרעים ממשקים ומכר למשקים אחרים ואפילו ייצא זרעים לסוריה ולמצרים ועוד . לארטן היו מכונות לניקוי זרעים במשק שלו בכפר ביאליק והוא ניקה זרעים של כרובית גזר צנונית חסה ועוד. לימים ולאחר הקמת "הזרע" ישעיהו ארטן ישב בוועדה המקצועית של הירקנים. בזכרונותיו, מספר ארטן שהוא זה שהביא לארץ את זרעי העגבניה "מרמנד" מחברת וילמורן . באותה תקופה בארץ גידלו הנזירים באבו-גוש עגבניה דומה וקראו לה  "בנדורה".

לימים פותחו מהזן המקורי מספר זני עגבניה חדשים ומשופרים יותר כמו "מרמונד חפציבה", "מרמונד רחובות 13" והזן "חוסן אילון". בקיבוצים ובמשקים החקלאיים התחילו בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת בגידול ירקות וחלק מהאנשים אף עסקו באקלום של זני יבוא וזנים מקומיים לצד צעדים ראשוניים של טיפוח זנים על ידי סלקציות. מי שעסק בטיפוח נקרא "סלקציונר". באותה תקופה פעלו גם תחנות ניסיונות בעכו וברחובות וגם במקומות אלו עסקו באקלום וטיפוח זנים. להלן רשימה של משקים, אתרים בהם פעלו המגדלים והסלקציונרים :

egyptian-watermelonקיבוץ כפר גלעדי באצבע הגליל  – מרים בת אברהם הגיעה כילדה לכפר גילעדי בעזרתה של מניה שוחט. התחילה בעבודה בגן הירק בקיבוץ ב 1923 , גידלה ירקות שונים כמו בצל וגזר ננטי ובין השאר התמחתה בסלקציות של כרובית וברוקולי

החווה החקלאית בן שמן (בית ספר חקלאי)  –  יעקב וייס – ירקות שונים כמו מלפפון בן שמן , בצל בן שמן, כרובית , חסה ועוד

קיבוץ בית אלפא – ישראל סלומניצקי , חנקה (הנקה) לזרסון , חיים פלדנר – מלפפון דמשקאי ( מלפפון בית אלפא ) , גזר, בצל מצרי כרובית ארפורטית ועוד

קבוצת כנרת – שמואל כנרתי, קדיש לוז, לוי אשכול , נח נפתולסקי, רחל המשוררת

דגניה – מרדכי ויינר, חיים וגמיסטר.
משמר העמק
 – צבי בארי
קיבוץ אפיקים – פרצי.

עין השופט – משה שפירא  ( בתחילת שנות ה 40 ).
נהריה
 – זון ( טיפוח פלפל )
יגור – דב קבק ( לימים מנהל בהזרע)
גן שמואל – צדוק רוזנטל (מיוזמי אגודת הזרע)
מעברות – חנן שוייאר (לימים עובד בכיר בהזרע)   דן מס (גידולי מספוא )
תחנת ניסיונות של המנד"ט בעכו – אהרונוביץ , מנקס  (גידולי שדה ).
תחנת ניסיונות ברחובות – וולקני , אטינגר ועוד.

סלומניצקי, משה שפירא, דב קבק מספרים בזיכרונותיהם – "הכרוב והכרובית לא פיתחו קולסים, המלפפונים צבעם לבן ואינם אחידים, הגזר לא התאים ורובו פרח ". לגבי גדולי הפלחה כותב פרופ' י. ארנון בחוברת 25 שנה להזרע  – "היסודות הוקמו הרבה לפני יסוד האגודה של הזרע והיה שיתוף פעולה בין ארגון עובדי הפלחה לבין תחנת הנסיונות בעכו."

ב-1934 הוקם על ידי ארגון עובדי הפלחה מכון ניקוי קטן לזרעי תלתן מושגבי בבית אלפא . באותם ימים קרתה תקלה מהותית עקב קבלת זרעי תלתן פהלי במקום מושגבי שהוזמנו ממצרים. התקלה הזו גרמה לכך שלא ניתן היה לספק באותו החורף מספוא ירוק לרפתות והדבר גרם להפסד רב למשקים. קבוצת פועלות מהמגזר הערבי התמחו בניקוי ידני של זרעי התלתן והן ידעו כיצד להבחין בין זרעי העולש (כשות) שהתערבבו בזרעי התלתן והוציאו זאת. התלתן שימש כמספוא ירוק לרפתות. כותב הסלקציונר סלומינסקי בזכרונותיו – "את ניקוי זרעי התלתן עשו פועלות פועלות ערביות מעזה שרק הן ידעו להבדיל בין זרעי התלתן לזרעי העולש ." חומר הריבוי וזרעי האם לירקות ופלחה סופקו מתחנת הנסיונות בעכו ותחנת הנסיונות ברחובות.

קום המדינה וזרעי המורשת

Untitledבמאה ה-20 החלו להגר יהודים מרחבי עולם לארץ ישראל. בכדי להתמודד עם תנאי מזג האוויר המקומיים הביאו איתם המהגרים זרעים רבים של צמחי מאכל, כל הזנים היו זני מורשת (האבקה פתוחה) משום היכולות של זנים אלו להתמודד מול תנאי אקלים ומזיקים שונים ומגוונים. בתוך הגנטיקה של זרעי המורשת קיימים שלל עמידיות למזיקים, אקלים ותנאי עקה. חקלאים קטנים בכל רחבי הארץ גידלו את הזנים שלהם, שמרו מהם זרעים בעצמם וישבו את הארץ.

בשנת 1939 הוקמה חברת הזרע, כיום ידוע בשמה זרע ג׳נטיקס, מחברות הזרעים הגדולות בעולם ובעלי נסיון נכבד מאד בתחום הזרעים.  חברת הזרע עד שנת 1971 הייתה מוכרת כמעט באופן מוחלט רק זני האבקה פתוחה.

בפגישה עם דניאל נדל, בן 95 מירושלים, אשר עבד בחברת הזרעים האמריקאית הידוע Asgrow ומחלוצי חברות הזרעים בארץ, נאמר לי שבשנת 1970 הגיע דניאל לארץ לתקופה של שנה בכדי ליעץ לחברת הזרע, בביקורו בחברת הזרעים ייעץ דניאל לחברת הזרע לעבור לשימוש בזרעים היברדיים (F1), זרעים אשר ניתן לשמור בסוד את שני ההורים אשר יצרו אותם ובכך למנוע מחקלאים לשמר בעצמם את הזרעים ולהיות תלויים בחברת זרעים שלהם. בשנת 1981 עברו חברת הזרע לשימוש אך ורק בזרעים היברדיים. 

בהזדמנות זאת, אני רוצה לומר תודה, לאחי, החקלאים הפלסטינים, אשר במשך יותר משלושים שנה משמרים את זני המורשת שהוזנחו לטובת זנים מודרניים. בלעדיכם זנים אלו היו עלולים להכחד לעד!

לתוכן זה נכתבה תגובה אחת

  • היי הראל.

    תיאור המעבר מציידות-לקטות לחקלאות כפי שתיארת בפסקה הראשונה שגוי ופשטני להחריד.

    החקלאות הראשונה לא הייתה מודעת כלל- לא נלקחו זרעים בצורת איסוף ידני, ולעיתים המוטציה הטבעית היא זו שדחפה את ביות הצמח, ולא האדם שבחר לעשות זאת.

    בנוסף, החקלאות התפתחה בצורה עצמאית במספר מרכזים נפרדים ברחבי העולם בפורמטים שונים. יש חברות מבוססות לקטות, עם חקלאות כמרכיב תזונה משני, חברות שמגדלות צמחי תרבות רק בחלק מהשנה, ובחלקה מלקטת וכו'. בחלק מהמקומות לא התפתחה כלל, עד להתפשטות החקלאות לאיזור. על כן, המונח "האדם הקדמון" ורעיונות נוספים שכתבת הם כלליים ולא מדויק בכלל.

    להרחבה בנושא- ממליץ על "רובים, חיידקים ופלדה" של ג'ארד דיימונד.
    בספר תמונה רחבה ומדויקת לגבי ראשית החקלאות בעולם וצורות ביות הצמחים.

    יותם

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן