כדי להגשים את כל חלומותינו להפיכת השכונה לירוקה יותר, קהילתית יותר ושופעת יותר יש למצוא דרכים גם להגדלת ההכנסה. אם אפשר, עדיף שההכנסה תהיה ממקור מקומי ושלא תוסיף פסולת על העולם, אולי אף תמעיט ממנו. אציג בפניכם בסקירה זו תכנית כלכלית שיכולה להוסיף לשכונה של 10,000 תושבים מעל 2 מליון שקל בשנה (בכל שנה). והמשאבים לקיומה – לא תאמינו – הם כח קהילתי וזבל.

אני מתגורר ממש עכשיו בממלכת הילדים של החברה הטובה. קייטנת הקיץ של הנוער העובד והלומד במצפה רמון שהוא גם ה”פרמקן” הראשון. הקיץ הוא בעצם ההזדמנות של הקן לעשות את מה שהוא רוצה לעשות כל השנה – להוות אלטרנטיבה שלמה ואמיתית לחברה שלנו ברמה הכלכלית, תרבותית, פוליטית, ומשאבית. הקן שלנו הוא סדנא קהילתית לקיימות, מרכז קיימות, גינה קהילתית, מרכז קהילתי, בית שני, משתלה קהילתית, מרכז הכשרות חינוכיות ובגדול המקום בו כל החלומות של לוחם חופש מתגשמים!

אני אוהב לחשוב שאדמה זה החומר של העתיד, בהנחה שישנו עתיד, של עולם הבנייה. הבנייה הקונבנציונלית, בברזיל כמו במקומות אחרים, די עגומה ומייאשת. אני אמשיך לבוסס בבוץ, מנסה להאחז ברעיון הקהילתי שבנייה כזו כופה עליך. כי לבנות באדמה זה הרבה יותר מחומר ובנייה גרידא אלא פעולה שכופה אותך לאחוז יד עם אלו שסביבך. פעולה שמחברת אותך עם השורשים הקמאים של הבנאי והיוצר שנמצא בכולנו. פעולה שמבקשת ומזמינה מגע ישיר ויחודי ושיוצרת מבנה בלעדי ואישי. אם עדיין לא התנסתם אני ממליץ בחום.

מהרגע שרכשנו את השטח היה ברור לנו שאת הבית שנקים עליו נייצר ונבנה בעצמנו מאדמה, התקציב שעמד לרשותינו היה ונשאר זעום אך העדר התקציב יוצר נחיצות ויצירתיות בה צמד המילים “בנייה טבעית” מקבלת משמעות כנה חיונית ורעננה יותר.

מזון מהונדס גנטית הוא כנראה אחד מהנושאים הכי מדוברים (שלא לומר שנויים במחלוקת) בעשרים השנים האחרונות. יש מליון טענות שונות בשבח ובגנות מזון מהונדס גנטית. הטענה שאני רוצה להתייחס אליה היא הרבה יותר שורשית ובסיסית ובלעדיה כל הטענות האחרות אינן רלוונטיות – האם מזון מהונדס גנטית הוא הכלי הטוב ביותר שיש ברשותינו אם המטרה שלנו היא להאכיל את העולם ולספק ביטחון תזונתי לכמה שיותר בני אדם לאורך זמן ממושך?