כשמתחילים לדבר על צריכה שיתופית הקול הראשון שמושמע הוא החשש שאנשים לא יהיו מוכנים להשאיל את החפצים שלהם: מה יקרה אם יקלקלו או יפגעו במקדחה באופניים, או בספר שלי… אנשים מעדיפים שהחפצים שלהם יישארו במחסן או על המדף. כמובן ששם הם ימשיכו לתפוס מקום ולא להביא תועלת במשך 95% מחייהם, אבל זהו הסטטוס קוו ואת זה קשה לשנות. למזלנו שיתוף רכבים כבר תפס תאוצה ואם ברכבים נפלה שלהבת, ברור שהיא יכולה להדליק גם את אזובי הקיר…

אחת המשימות המרכזיות בחיים שלי היום היא להיות קומונר בוגר בקן מצפה רמון של הנוער העובד והלומד. בשנה האחרונה התחלתי להוביל מהלך בתנועה שנקרא ”פרמקן” (כמו פרמקלצ’ר), שמטרתו להפוך את מוקדי הפעילות של התנועה למרכזי קיימות ופרמקלצ’ר. ממש במקביל למהלך הזה, משרד החינוך הציע לתנועת הנוער להשתתף בפרוייקט חדש בשם ”הסניף הירוק”. נכנסו לפרוייקט השנה 7 קנים של התנועה שנמצאו בדיוק בנקודה הנכונה כדי להוביל את פרוייקט הפרמקן.

האם את מתייחסת למחזור החודשי שלך כאל משהו מעיק שצריך לעבור אותו כמה שיותר מהר? האם נמאס לך ממוצרי הגיינה נשית שמזהמים את הסביבה ואת גופך? אם התשובה היא ”כן”, המאמר הזה הוא בשבילך…

יש ימים חמימים בהם אני קמה עם התקווה מתנגנת במלוא הכוח וצופה אפילו בלי לעצום עיניים במציאות הקסומה שתיווצר כשהעולם יפעל על ביודיזל וצריכה שיתופית. בימים אחרים, אני מתביישת לומר שהם רבים יותר, אני אומרת לעצמי, מה לעזאזל אני חושבת לעצמי, אשה אחת בת 46, בלי יכולות תכנות, בקושי צפה כלכלית – איך אני מעזה בכלל לחשוב שאני יכולה לשנות את חזון הצרכנות הישראלי? כשאני חושבת על הסיפור של zipcar ה”איך” הופך לברור!

בימי חורף רטובים, כשהגינה רוקדת בגשם, אני פוגשת את הצמחים בצורתם היבשה, אך הלא פחות מרגשת. הפלא בצמחי מרפא ותועלת הוא שאם לא משתמשים בהם, הענפים הופכים לקשים והצמח מתחיל להתנוון. נדמה לי שאפשר למצוא דמיון אלינו – כולנו בעלי תועלת ומרפא, מגוונים, מרפאים, מוסיפים טעם וניחוח שונה, ממש כמו מגוון הצמחים, וגם בנו משהו יתעבה, יתנוון וישאר בלוע ותקוע אם לא נשתמש ביכולות שלנו.

כהמשך למאמר הפותח שסקר את הרעיון שעומד מאחורי מערכת הביו-גז, במאמר זה נצלול לעומק התכנון של מערכת הביו-גז הביתית. לאחר כזאת כמות מידע הקוראים יתחלקו לשתי קבוצות – אלו שירדו מהעניין וחושבים שזה לא בשבילם ואלו שהתלהבו עוד יותר ויותר להוטים לבנייה אצלם בחצר.