מדפים ליבשים במטבח

רוצה להיות הראשון?
בבית המלאכה

אוקי, אז יש לנו ערימות של צנצנות טחינה ריקות שהואלנו בטובנו לשתוף. מה עכשיו? מה עושים איתן? לפחות עבור עצמי, מצאתי לכמה וכמה מהן פתרון שימושי בהחלט.

ציינתי בעבר שאצלנו בקואופרטיב, הטחינה מגיעה בצנצנות פלסטיק של קילו. בתור טחינאי מושבע, אני (יחד עם באי ביתי) אחראי לרוקן קופסא אחת בשבוע. מה שמשאיר אותי עם לא מעט קופסאות טחינה ריקות. חלקן מקבלות כל מיני תפקידים, כמו קופסאות אחסון לברגים ועוד, אך לא אכחיש ואודה שזה המון קופסאות.

מצד שני, באותו קואופרטיב, את כל הקטניות, הדגנים והאגוזים החברים בקואופים רוכשים לעצמם בתוך שקיות או כלים שהם מביאים מהבית. כדי שהחבר בקואופרטיב לא ישלם על משקל הכלי שהביא איתו, נהוג לשקול רק את הכלים ולכתוב על מכסה הכלי את המשקל של הכלי כדי להחסיר מהמשקל הכולל בעת הקנייה.

העניין הוא שלכל כלי יש את המשקל שלו, ופתאום חסרים כלים אז מביאים כלים שלא נשקלו לפני, וצריך לשקול אותם שוב, ואם שוכחים אז בקופה מתחילים לעשות הערכות אל מול כלים אחרים, וגם בבית – בכל פעם שחוזרים מהקואופ, הכלי שפעם היה של השיבולת שועל, הוא עכשיו של הבורגול, ומי שקצת אוהב סדר בארונות שלו, בכל קנייה עושה את הסדר מחדש… זה יכול להיות מיגע. עניין נוסף הוא שכלים אטומים מקשים על הקנייה כי כל פעם צריך לפתוח את הכלי ולגלות מה יש בפנים, כי לכל מוצר מחיר שונה, כמובן… אז החלטתי למצוא לזה פתרון, אחת ולתמיד.

צנצנות עטופות עם פתקים שמרמזים על מה שיש בפניםכל צנצנת טחינה (מפלסטיק, כמו שכבר אמרנו) שוקלת בדיוק 55 גרם. אם נשתמש בכל פעם באותן הצנצנות, לא נצטרך לשקול אותן בכל פעם מחדש.. ומה עושים עם זה שהצנצנת לא שקופה? כל צנצנת נעטוף בנייר או טפט יפה, כדי שיהיה אסתטי ונעים, ועל העטיפה נדביק עוד חתיכת ניילונית (מה שנקרא שמר-דף) עם סלוטייפ בשלוש פאות. בין דופן הצנצנת לשמרדף אפשר עכשיו לדחוף חתיכת נייר עם פתק שמרמז על מה שיש בצנצנת.

עכשיו כשיש לנו צנצנות, רק צריך לבנות משהו ראוי לאחסן אותן בתוכו. ובכן, צריך מדף או שניים – זה ברור – אך מכיוון שאין אתגר בלעשות רק מדף, החלטתי שה”כוורת” כולה (שני מדפים עם דפנות) תתלה רק על שני ברגים (עם דיבל, לקיר) ותבנה ללא דבק, מסמרים או ברגים בכלל.

אז לעבודה.

מדידות

מדידה של כמות הצנצנות שיכולות להכנס באורך של מדף רצויאז ה”כוורת” תבנה כשני מדפים אחד מעל השני, ותהיה מחוברת לשני קרשים אנכיים שיחברו בין שני המדפים. את הטכניקה לחיבור הכרתי אצל נגר וולשי (רק בעיניים) כשטיילתי שם לפני ארבע שנים, ועכשיו החלטתי לנסות ליישם. טל עשתה משהו דומה כאן.

אז קודם כל מדדתי כמה צנצנות אני רוצה שיכנסו בכל מדף, ושירטטתי את הצורה של המדף בשני הקצוות. לי היה חשוב שהצנצנות יכנסו בדיוק על כל אורך המדף ולא ישאר רווח של חצי מקוטר צנצנת, נניח. לכן אני הקפדתי, אבל אפשר גם לא להקפיד בנושא אורך המדף.

חיבורים – סין מיותד

הרעיון הוא לייצר חיבור שנקרא סין מיותד (אני אשתמש כאן בתמונה של טל):

סין מיותד

אז שרטטתי את הסין ואת הנקב ליתד על הקרשים של המדף, בשתי הקצוות, ולאחר מכן פשוט יצרתי את כל הנקבים על ידי מסור אנכי (ג’יגסו) ושופין, היכן שהיה צריך.

שרטוט הנקב והסיןהסין נכנסת בתוך הנקב של הקרש האנכיכל קצות המדפים מושחלים בנקבים, כלום עוד לא מקובע, רק מונח

מבט-על של הנקבים שמבצבצים החוצה מהסין

 

 

 

 

 

 

יתדות

את היתדות הכנתי מחתיכות קטנות של עץ אקליפטוס. חשוב שלאורך היתד יהיה צד אחד ישר (זה שפונה אל עבר הקרש) וצד שני זוויתי, שיכנס קודם עם הקצה הדק, ועם הכניסה לתוך הנקב יהיה יותר ויותר רחב, וייצור לחץ יותר גדול בין הקרשים.

יתד בתהליך ההכנהיתד בעלת צד שמאלי שטוח, וצד ימני משופע

 

 

 

 

חיבור היתדות

פשוט וקל – תוקעים עם פטיש את היתד בנקב האופקי.

יתד תקועה בנקבעוד יתד תקועה בנקב, מבט מלמעלה באלכסוןיתד תקועה בנקב - רואים מעולה את זה שהיא שטוחה בצד אחד וזוויתית בצד שני, מה שמחזק את הלחץ

 

 

 

 

חיבור לקיר

מהפלח הגדול הזה אעשה את הפלח הקטן עם חור המנעולאז כמו שאמרנו, אני רוצה לתלות את כל ה”כוורת” הזאת רק על שני ברגים. חיפשתי בהמון טמבוריות ואפילו בשתי רשתות מין פלח קטן כזה, שיש לו חור בצורה של חור מנעול, ואז פשוט משחילים את ראש הבורג דרך החור הגדול והוא מושחל לתוך הצאוור הדק יותר. כך, על שניים כאלו אפשר לתלות את המדפים. אבל לא מצאתי את זה בשום מקום. אולי כבר לא מייצרים את זה יותר. אז החלטתי להכין כזה בעצמי.

התחלתי מיצירת שקע בעץ כדי שיהיה מקום לראש של הבורג כשהוא נכנס לתוך הפלח הזה. לאחר מכן, חתכתי פרוסה ברוחב העץ, קדחתי שני חורים קטנים עבור הברגים הקטנים שיחברו את הפלח אל המדפים עצמם, ובעזרת מקדח גדול עשיתי את החור הגדול. את החריץ הקטן יותר עשיתי בעזרת מסור אנכי (ג’יגסו) עם מסורית ברזל. כדי שהפלח לא יישבר בעת העבודה עם המסור האנכי חיברתי אותו זמנית לשני קרשים שהוצמדו לשולחן.

שקע בעץ - מקום לפלחחתיכת הפלח מחוברת בברגים אל שני קרשיםאותו הפלח - תמונת תקריבהפלח מעל השקע בעץ, מוכן להתקבע שם לשארית חייו

 

 

 

 

 

 

 

המדף תלוי

המדף - מבט מהצד באלכסוןאחסוך מכם במדריך זה הסבר מפורט על תליית המדף (קדיחת חורים בקיר בלוקים ישן זה אחד הדברים שאני הכי לא אוהב לעשות, באמת). אבל הנה הוא תלוי, ופעיל. כמובן שלפני התלייה היה שלב ליטוש באמצעות מלטשת רוטטת דבר שהביא את העץ למראה הנקי הנוכחי. כמעט אפשר לשכוח שמצאתי אותו בזבל.

המדף - מבט מלפנים

 

לתוכן זה נכתבו 6 תגובות

  • רעיון מקסים ותוצאה יפיפיה.

    את הפרזול שיצרת לתליית המדף, ניתן לקנות ב – 50 א”ג ואולי פחות. במקרה הזה האנרגיה והזמן לא שווים את המאמץ אלא אם כן הייצור העצמי מסב הנאה ששוייה לא נמדד בשום פרמטר :-)
    http://img2.tapuz.co.il/CommunaFiles/18182845.jpg

    • אסף צ'רטקוף

      הי טל,
      אז זהו, שלא מצאתי את הפרזול הזה בשום מקום. אם הייתי מוצא הייתי שמח לחסוך את העבודה הזאת. זה מאוד כיף לעשות את זה בעצמי, ובטח שלדעת שאני יכול,
      אבל בכל זאת הייתי חוסך ומפנה את האנרגיה לדברים אחרים.

      איפה את חושבת שאני יכול למצוא כאלו? היייתי בשלוש טמבוריות, ואפילו בשזר והם לא מכירים את זה.

  • רעיון נפלא והביצוע, כמובן מעולה! אהבתי את הצבעוניות…
    אולי אפשר להוסיף חריץ אנכי ולהדביק עליו גם יריעת (פלסטיק?) שקוף, כמו שעשית עם הפתקית, כדי שיוכלו לראות כמה עוד נשאר בפנים מהתכולה. רעיון לעשות את זה אטום ואקולוגי?

    • אסף צ'רטקוף

      אולי לעשות חור כלשהו ולהדביק את הפלסטיק מבפנים עם… דבק. וזאת הבעיה.
      אני מעדיף לא לראות מה יש בפנים ולא לדעת שיש דבק מגע/חם/אחר שנוגע בקינואה.
      לפחות בתחושה.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן