השרשת עצי בוסתן ישירות בשטח

תאנה מבשילה - בשביל התאבון לייחר
הדפסה

בחורף האחרון ייחרנו תאנים רימונים וגפנים ממגוון רב של מקורות, במיוחד מעצים הגדלים ומניבים בתנאי בעל בסטף. הייחורים מתייחרים ומשרישים להם (בתקווה) אצלנו במגשי שתילה גבוהים במשתלה, ונהנים מתנאים טובים: מצע מאוורר ולח והצללה קלה.

אך מסתבר שישנן דרכים נוספות ופחות מוכרות לייחר ולהשריש עצים. דרכים נשכחות, וייתכן שאף חשובות ביותר, לצורך גידול מזון באופן בר קיימא בישראל. על דרכים אלו שמעתי מעמית פומפן, תושב קיבוץ צבעון העוסק וחוקר באופן עצמאי בוסתנאות, יערנות מאכל וחקלאות בת קיימא. את עמית זכיתי להכיר במהלך קורס תכנון יערות המאכל אשר התקיים אצלנו בסתיו 2011, והמפגש עמו לימד אותי רבות, הן מבחינה אישית בצניעותו והן מבחינה מקצועית ברוחב ועומק ידיעותיו וסקרנותו הרבה והמדבקת.

סער: שלום עמית! אשמח שתספר לנו על הבנותיך החדשות בנושא ייחורים והשרשות.

עמית: לאחרונה הבנתי לעומק את החשיבות של האופן שבו מנביטים זרע/ משרישים ייחור של עץ לגבי העמידות וההתאקלמות שלו במקום שבו הוא ננטע – אלה כמובן קריטיים אם אנחנו רוצים שהעץ יניב היטב בתנאי בעל (כלומר: בלי השקייה, למעט השקיות עזר בשנה/שנתיים הראשונות) וימצא את מלוא הפוטנציאל שלו במקום שבו הוא נטוע. רק לשם דוגמא קטנה, באזור הגליל העליון שבו אני גר ישנם בוסתנים עתיקים עם עצי תאנה בני כ-100 שנה שמניבים סביבות ה-150 ק"ג פרי מדהים בכל שנה, ללא כל השקייה או טיפול, יותר מזה, הם סובלים מהתעללות קשה מצד הפרות הארורות שרועות בכל מקום ועדיין לא נראה שזה קרוב להפריע להם. לא מדובר על עצים שיושבים על נביעה או איזו קומבינה אחרת אלא על מדרונות וצלעי-הר לכל היותר מטורסים.

150 ק"ג פרי – לכמה עצים? 

150 ק"ג לעץ לעונה – ואף יותר בחלק מהמקרים. יש לנו חבר טוב בקדיתא בשם אבנר – הוא מכנה את העצים האלה "עצי יום הדין". שוב, מדובר על עצי תאנה בני 50-200 שנה בד"כ, שקוטר הגזע שלהם נע סביב החצי מטר ולפעמים גם הרבה יותר. נכון שהרבה עצים שיגיעו לגיל כזה כבר יפתחו עמידות ומע' שורשים חזקה – אך לא ככה! לא ברמת והעמידות הזו ורחוק מרמת התנובה הזו!

וואוו. מענייין יהיה לבדוק מה מספר העצים הממוצע לדונם, ומה היבול הממוצע לדונם. במטעי בעל אני מניח שמדובר על 10-20 עצים לדונם, לרוב לכיוון ה10. מה שאומר יבול של טון וחצי לדונם. מרשים ביותר!

בעזרת איש מדהים בשם מחמוד מהכפר הערבי השכן ג'ש למדתי על האופן שבו היו שותלים עצים הפלאחים הנכחדים שחיו כאן. מחמוד למד מאימו וסבתו איך שותלים גפן, רימון, תאנה, שקד, אגוז מלך, אוג הבורסקאים. לאחר שחקרתי עוד גיליתי שהטכניקות שהוא למד היו נפוצות בגרסאות שונות בכל אזור הים התיכון .

לפני שאגיע לטכניקות עצמן חשוב להבין את התמונה הרחבה יותר שמאחוריהן. מי מבינינו שלמד לעשות ייחורים מתאנה, גפן, רימון, תות וכד' למד בוודאי לחתוך ייחור בעובי שבין אצבע לאגודל ובארך 20-30 ס"מ, לתקוע אותו בעציץ עם תערובת שתילה ולהשתדל שיהיו 3 עיניים בפנים ו2-3 עיניים בחוץ, לקוות שישריש ולהחזיק בעציץ לפחות עד שבית השורשים מתבסס וממלא את העציץ. למעשה הטכניקות שמלמדים כיום מיועדת להכנת שתילים במשתלה מסחרית שבה היעילות, נוחות-העבודה והקומפקטיות חשובות וכמובן, שיהיה תוצר שניתן למכירה  (שתיל של תאנה לדוגמא) . הפלאחים לא עסקו בשתלנות ובסחר בעציצים אלא בנטיעת עצים לצריכה עצמית שלהם ושל הדורות שיבואו אחריהם, ובמטרה שיניבו וישגשגו בתנאי בעל ובתחזוקה מינימאלית [גם במחיר ששגשוגו של נוף העץ (החלק הגלוי של העץ, שמעל הקרקע) יתעכב בשנה-שנתיים-שלוש]. לא אכנס להסברים ותאוריות לגבי ההבדלים בין מערכת שורשים של עץ שננטע לאחר שנה או שנתיים בעציץ לבין עץ שהשריש ישר באדמה, רק אסכם את זה במלים: זו הילדות של העץ.

כדי לנטוע תאנה, מחמוד שובר (כן, שובר) מהעץ ענף (בעדיפות: קצה עבה יחסית) באורך של כ-40 ס"מ, חופר בשטח תעלה בזוית של 45 מע כלפי מטה וקובר את הייחור כששתים-שלוש עיניים בחוץ- כלומר הייחור חצי שוכב (כמו שקורה בהברכה טבעית של עצים). כדי לנטוע גפן קחו ענף בעובי אגודל עד בוהן ובאורך של כ-80 ס"מ (כן, 80 ס"מ), גם אותו קברו בתעלה בזוית 45 והשאירו 3 עיניים בחוץ. כדי לנטוע רימון ניקח חתיכת ענף צעיר בקוטר 3-4 ס"מ ובאורך של 50 ס"מ (כן כן 3-4 ס"מ עובי, כמו קוטר העיגול שנוצר כשמצמידים את קצה האגודל וקצה האצבע) ודפקו אותו אל תוך האדמה (עם פטיש 5 או אבן) במאונך לפני הקרקע, כאילו היה יתד, כך שישארו בחוץ 1-3 עיניים. חשוב לתקוע אותו בקרקע לא מתוחחת או מאווררת במיוחד. היתד הזה צריך להרגיש את הלחץ של האדמה הלחה סביבו, אחרת לא יוציא שורש.

כמובן שהכוונה היא לשתול את ייחור עם הקצה העליון של הענף כלפי מעלה, נכון?

כמובן, תמיד הקצה העליון יותר של הענף בחוץ, בכל ההשרשות.

האם לדעתך ההבדל בין השיטות אכן נובע מאופי שונה של התפתחות כל אחד מהעצים? למה למשל לא מייחרים תאנה כמו רימון (נשמע יותר פשוט וחוסך את החפירה)

לגבי השיטות השונות לעצים השונים: שאלה מצוינת ונראה לי שכדאי מאוד לעשות שנה הבאה נסיונות כדוגמת תאנה כמו רימון וכן הלאה. בכל מקרה, להערכתי יש סיבה לכך שהשיטות שונות והיא קשורה לאופן שבו העצים האלה מתרבים מהשרשה באופן טבעי ולאופן הגדילה שלהם. תאנה- הצימוח שלה צידי (אופקי) בעיקר בחלקים הנמוכים, ולעיתים יוצא לראות תאנה שהבריכה את עצמה- כלומר ענף נמוך יחסית שלה נשכב ונקבר קצת תחת האדמה ובסופו של דבר השריש. מדובר על מצב יחסית אופקי של הענף ולדעתי הקדמונים ראו זאת וחיקו. לגבי הרימון – הרי דפוס הגדילה שלו מאוד אנכי באופיו ואני מעריך שזה קשור. אומרים על הרימון שאת יכולת ההשתרשות שלו גילו כשהשתמשו בענפיו הישרים לבניית גדר ותקעו אותם באדמה כמו בזנטים. אגב בייחורים שעשיתי השנה בשטח עשיתי גם כמה של תות בשיטה של הרימון- הרגשתי שיש דמיון ביניהם – יהיה מעניין לראות.

בנוגע לעצים שמגדלים מזרע – שקד ואגוז: בנובמבר/דצמבר לוקחים אגוזים ושקדים בלדי "טריים" מהקיץ האחרון ונוקשים עם אבן או פטיש קטן נקישה קלה על הקליפה רק כדי לגרום לסדק קל (זה מזרז את כניסת הלחות פנימה וכך מקצר את זמן הנביטה) מערבבים כמה זרעים סדוקים כאלה אל תוך ארגז נושם עם תערובת עלים יבשים וקצת קומפוסט ושומרים על חושך ורטיבות. לאחר עשרה ימים בוחשים ובודקים אם יש נביטות, ממשיכים לבדוק כל כמה ימים ומוציאים ושותלים את אלה שנפתחו ושורשון מתחיל להציץ מתוכם החוצה.

למה לא זורעים ישר בשטח?

אפשר לזרוע ישר בשטח – אין כמעט הבדל. בעיקר מה שזה חוסך זה את עגמת הנפש מזה שזרעת זרע במיקום מסוים וחיכית את החודש-חודשיים עד להופעת הנבט ובסוף לא נבט (שקדים, אגוזים, בלוטים וכו'- כ-80% נביטה) ואז בעצם צריך לחכות עד שנה הבאה.

למיטב ידיעתי, זריעה ישירה בשטח משפרת משמעותית את יכולת העמידות של הצמח, בשל ההתפתחות וההשתרשות בתוך בית הגידול הסופי. במיוחד בעצים בעלי שורש שיפודי. שים לב לפרוייקט המרתק הזה.

כמובן שיש הבדל גדול לדעתי בין זריעה בעציץ והעתקה, לזריעה ישירה בשטח. הכוונה שלי היא לשים את הזרעים בתנאי נביטה מבוקרים עד להופעת הסימנים הראשונים של הנביטה ואז לטמון אותם בשטח. זה פשוט חוסך לך פחת מסוים כי כל זרע שתטמון הוא 100% נובט ואין הבדל מבחינת התנאים שהזרע-עץ מרגיש…

ומה לגבי ההרכבות על הזריעים? טכניקה מיוחדת?

לא למדתי משהו מיוחד בעניין הרכבות – צריך לבקש מרסן ללמד הרכבת זית סורי על כנת-זריע: הוא ואחיו מהמומחים שיש בארץ וזה אולי העץ הכי חשוב שאפשר לנטוע באזור שלנו.

לגבי השרשת הייחורים, כמובן שצריך לשמור על לחות באזור הייחור עד לפריצת הלבלוב הרענן שמעידה שיש שורש (בד"כ בין אמצע אפריל ליוני) ולאחר מכן להחזיקו בחיים עד עונת הגשמים הבאה. זה עניין לא פשוט אם נוטעים כמות גדולה יותר של עצים או נוטעים באזור מרוחק יותר או פחות נגיש. כדי לצמצם את ההרטבות למינימום צריך לייצר חיפוי איכותי סביב לייחורים, מנסיוני כדאי לכסות את האזור בעשב יבש ועליו אבנים יחסית גדולות. כדאי לנסות בעזרת האבנים והעשב גם להצל על הקצה החיצוני של הייחור ולהגן עליו מפני דריכה.

אבל השיטה המועדפת עלי לייצר אזור אידאלי להנבטת עץ או השרשת ייחור היא לא לייצר אלא להשתמש בקיים ולצורך זה קיימת הסירה הקוצנית שהיא פלטפורמה מדהימה להנבטת עצים: שומרת על לחות באדמה, נותנת הגנה פיסית, אוצרת תחתיה אדמה עשירה ומשובחת וממסכת את הנבט הצעיר או קצה הייחור משמש ישירה.

ניתן לראות בשטחים פתוחים וביערות שיחי/עצי חלוץ ואף אלון מצוי נובטים בחיק הסירה ומבלים את תחילת חייהם מוגנים בתוכה.

רעיון נפלא, כל כך פשוט וטבעי ונכון. אגב, ידוע לי שבקרן קיימת זורעים לפעמים בלוטים לתוך או לצד סירה קוצנית, והדבר בהחלט משפר את הנביטה (ומגן על הבלוטים מפני זלילה). וכשהייתי בעין עלווה (ליד ג'יש) בסתיו, שמתי לב שתחת הסירות היתה שכבה של טחב יפיפה ולח, זה היה כל כך מרשים. אבל שאלה- מה לגבי ייבוש הקרקע על ידי שורשי הסירה? אולי החיפוי שלה מחפה על זה.

אני לא חושב שיש מה לחשוש משורשי הסירה אבל הנסיון יגיד – בקיץ הקרוב אני כמובן ארטיב את הייחורים ששמתי עד שיראו סימני השרשה ברורים – נראה לפי זה כמה מהר האדמה מתייבשת שם. בכל-אופן יש שם איזה עניין של סימביוזה או שילוב מתאים בין עצי החורש המתקדמים יותר ובין הסירה, רואים את זה ברור בטבע. לכן אני מניח שהיא לא בעייתית במיוחד בעניין הזה.

שמתי כמה ייחורים בתוך סבך של קידות – גם שם יהיה מעניין לראות.

הכי אידאליים נראו לי המצבים בהם יש תא שטח מסוים שדיי מכוסה בסירות וישנן קידות פזורות פה ושם. ככה יש קצת מרחק ביטחון בין עץ התרבות לקידות וניתן לעשות צ'ופ-אנד-דרופ איתן בין לבין.

זכור לי שחוקר ואיש שטח מקק"ל אמר לי שהתחרות עם הסירה עדיפה בהרבה לבלוט מאשר תחרות עם עשבוניים. ואולי ניתן לעשות את זה עם צמחי חלוץ קושרי חנקן במקום עם סירה שאינה כידוע קושרת חנקן (כלומר במידה והיא עדיין לא קיימת בשטח וניתן לבחור שיח חלוץ לזריעה/נטיעה שנה שנתיים שלוש לפני הייחורים). אולי קידה או קרקש או אחירותם. מצד שני הם הרבה יותר גדולים ועלולים להוות תחרות. יש לך רעיון לשיח קושר חנקן קטן?

לא מכיר שיח קושר חנקן קטן ועם תכונות דומות לשל הסירה.

לא פחות חשוב מהשרשה/הנבטה בשטח זה משטר ההשקייה בשנה או שנתיים הראשונות. המטרה שלנו היא לאפשר לעץ להבין שבקיץ הוא ימצא מים רק יותר בעומק האדמה. כדאי לאפשר לעץ להיכנס לעקת יובש קלה – כי כיום ברור לכל שרוב צמחי הבר חווים עקת יובש אחת לפחות והיא חלק חשוב בהתפתחות של העץ ובהבנה שלו שהוא צריך להשקיע קודם כל בבית השורשים ורק אחרי שביסס בית שורשים חזק הוא יכול להתפנות גם לנוף ולפרי. אותו הדבר אמור לגבי עצי תרבות מסורתיים. הם חזקים מספיק כדי לעבור את השלבים האלה ולפתח בית שורשים עמוק ומאסיבי.

נשמע לי נכון הגיוני לגמרי, ובכל זאת תהייה- מכיוון שאנו רוצים צמח שבנוסף להיותו עמיד גם ייצר לנו מזון רב, ייתכן שהכניסה לתנאי עקה דווקא לא תיטיב עמו לטווח הרחוק. הרי אני מניח שצמחים בטבע שגדלו בנישה עדיפה מבחינת קרקע ולחות יניבו יותר, יהיו יותר בריאים וישגשגו יותר. 

לא יודע האם העובדה שעץ עובר עקה בצעירותו בהכרח תביא לכך שהוא יניב פחות כבוגר. חלק גדול מעצי הבר, בכל נישה שיש, גם נישה יחסית מפנקת (לא ליד מקור מים כמובן) עוברים עקה קלה, מהעובדה הפשוטה שעד הקיץ הראשון בחייהם הם עוד לא מגיעים עמוק במיוחד עם השורשים ועוד אין להם את האיזון המדויק בין השורשים לנוף.

מה שהבנתי מכמה מקורות פלאחיים עד עכשיו זה שמה שנהוג זה לא להשקות יותר מקיץ אחד או שניים. וכשמשקים, משקים כדי להחזיק את העץ בחיים ולא יותר מזה. מבחינתי הכוונה לשים את העץ בנישה הכי טובה שאפשר ולתת פעם אחת בקיץ הראשון לייבש כמה עלים ולהתעייף טיפה. נשמע לי טוב וטבעי.

זה כמו עם בני-אדם: לאדם שמורגל מגיל אפס לחדרים ממוזגים ומצוחצחים קשה לקבל את תנאי-האקלים האמיתיים ואת העפר והאדמה. פעוט או ילד שאינו מורשה לחוות כאב מדי-פעם ולהתחכך עם העולם יחווה כל קוץ ומכה קטנה כמשבר. יצורים חיים לא מתאמצים לשווא. התנאים והמציאות שהם חשים סביב יעצבו אותם ויביאו אותם להתפתח בהתאם לצורך. משלב דיי מוקדם, הדרך חזרה כבר כמעט בלתי-אפשרית.

יפייפה!  אבל אולי פשוט הפלאחים משקים מעט מפני שהם צריכים לסחוב כדי מים הרחק אל הבוסתנים, וזה מעייף והמים יקרי ערך?  זה שדבר קרה בעבר אינו אומר בהכרח שהוא הטכניקה הנכונה והבת קיימא עבורנו כיום- אבל בטוח שחשוב מאוד לנסות ולבדוק את זה. לתחושתי, למרות ההסתייגויות, מדובר בדרך משמעותית מאוד.

עוד כמה מילות סיכום?

יש לי פה כמה תוצאות דיי מדהימות בנטיעות שעשיתי בשטח – לדוגמא ייחורים שקברתי ולא קיבלו טיפת מים מאז סוף הגשמים (אמצע מרץ!!) והשרישו!!! – כמובן שמדובר רק על נטיעות בשיטה של מחמוד עם הרבה חיפוי איכותי. אבל זה באמת מדהים.

בהחלט. מעורר השראה.

מה שכתבתי כאן זה הסבר יחסית כללי, יש יוצאי דופן והסתייגויות, והעניין עם הסירה הקוצנית הוא חצי ניסיוני אבל יש לי תקוות גדולות לגביו.

אם מישהו מעוניין להתייעץ, להעיר, להוסיף משהו, להיפגש, אפשר ליצור איתי קשר ב- 050-3510646

עמית, המון תודה רבה, והמשך עשייה ולימוד מבורכים!

הדפסה

אודותי

פורסם ב סיקורים ומתוייג תחת , , , , , . שמור את הקישור הישיר.

23 תגובות להשרשת עצי בוסתן ישירות בשטח

  1. יוסף בן נון:

    שלום רב מה ניתן להרכיב על עץ אגוז המלך שלא מניב בניר בנים בתודה

  2. אשר לוי:

    איך גוזמים גפן

  3. אמזלג הנרי:

    מעניין

  4. אריאל גוניק:

    האם משהו יודע איך מנביטים שקדים מגרעין?? האם ניתן להנביט שקד מקולף? ללא קליפה קשה, או ללא קליפה עדינה?
    תודה מראש.
    אריאל

  5. dor:

    תודה רבה כתבה יפה מאוד
    כדאי להמנע מביטויים כמו פרה ארורה…זה לא עומד בקנה אחד עם קיימות
    הפרה אף פעם אינה ארורה או משוגעת ..

  6. דרור:

    מישהו שמע או ניסה להשריש בבצלי חצב
    חזל או הרמבם אסרו את זה מחשש להכלאה
    לאנראה לי סביר
    אבל כנראה שהשיטה היתה נהוגה
    והרעיון הוא שהיחור יהנה מהלחות שבבצל
    אשמח לשמוע אם מישהוא ניסה

  7. הילה עולם:

    המשך..לגבי גיזום סופיריור זו מלאכה שונה לחלוטין ומסובכת.משאירים מספר זמורות שמונה אולי וגוזמים אותן אחרי שמונה עד שתימעשרה עניים ומדלים את כולן.הבחירה אלו ענפים להשאיר זה מה שמסובך ולכן עקרו את הרוב המוחלט של הכרמים הללו בארץ.מסובך מדי ללמד אתהתאילנדים..יכול להיות שגם סולטנינה גוזמים ככה,אבל לצערי גם זה זן נכחד.אשמח לשמוע אם למישהו פה יש סולטנינה אמיתית שניתן לקחת ממנה יחורים.לגבי גיזום נוי לסוכת גפנים,אני נוהגת להשאיר ענף מרכזי שיתעבה עם השנים,לא כדאי יותר משני מטר,וממנו לא יותר משניים עשר,חמש עשר זמורות.ואותן כדאי לקצר לפי הסוג.או שמונה או שלוש עניים.כך גם יש גפן חזקה ויפה,וגם מקבלים פרי משובח וטוב.

    • עמית פומפן:

      יש 2,3 פרטים של סולטנינה במשק של איריס בן-צבי בכפר יהושע. דברי עם איריס היא תשמח לעזור. אפשר למצוא את הטלפון שלה באינטרנט. בהצלחה

    • חנן חנן:

      יש לי סולטנינה.
      עבר המון זמן מאז שכתבת ואולי את כבר מסודרת, אבל עדיף להודיע לחינם מאשר להיפך.
      לא ברור לי עניין הסולטנינה האמיתית. יש זיופים וחיקויים ?

  8. הילה עולם:

    תשובה לנדב לגבי זמירת הגפנים.נהוג לגזום אותם בשיא החורף לפני פריצת הלבלוב של שנה הבאה.סביבות פברואר יהיה זמן טוב בארץ שלנו.זה גם זמן טוב לקחת חלק מהזמורות ולשתול אותן.לגבי אופן הגיזום,יש הבדל גדול בין גיזום שנועד לתת מקסימום פרי כמו בגיזום מסחרי לבין גיזום נוי שנועד לרוב לספק הצללה רומנטיקה וגם פרי כמובן.בגיזום מסחרי ברוב הזנים פרט לזן סופיריור שהוא בעל אשכולות ענקיים ענבים גדולים עם זרעים ומבשיל מוקדם,גוזמים בשיטת החנוכיה.בשנה השניה לשתילה אחרי שיש לנו גזע אחד אותו משכנו למעלה לגובה של עד מטר,נשאיר בקצהו העליון שני ענפים אותם נמתח לצדדים.שנה אחכ נבחר כשש עד שמונה זמורות בכל צד במרווחים של כחמשה עשר סמ ונגזום אותן בגובה שלוש עניים.עין תחילית הצמודה לענף פלוס שתיים שקל לראות.כך נוצרת צורת חנוכיה ועליה נשמור בשנים הבאות.כמובן כדאי ליצור הדליה של "אני מחוץ לתחום הקיסרות.זאת היתה מחשבה מוזרה.הוא נולד בקיסרות,כל חייו עברו עליו תחת שלטונו של גאלבטוריקס,…,עכשיו היה ארגון חופשי.לא עוד יאלצו הוא וספירה להתחמק מחיילים שלוש קומות שיהיה על מה להתפס

  9. נדב:

    אהלן!
    הכתבה והאתר מ-ע-ו-ל-י-ם-!
    האם מישהו יוכל לכתוב מתי הזמן הכי טוב להשרשה של כל סוג עץ מעצי הבוסתן? (תאנה,תות,זית,חרוב,רימון, שקד…)

    ושאלה נוספת (שפחות קשורה), האם מישהו יודע מתי הכי טוב לגזום (לזמור) גפן? וכן איך ואיפה נכון לזמור את הגפן מבלי לפגוע בו יתר על המידה?

    תודה לכותבים ולאסף.

    • היי נדב- לגבי השרשת נשירים (תות, גפו, תאנה, רימון) – בזמן שהם בתרדמת החורף. ייתכן שעדיף כמה שפחות זמן לפני ההתעוררות, בסביבות פברואר (אך איני בטוח לגבי היתרון שבכך). זה מה שאני עשיתי והלך טוב בכל מקרה.

      לגבי חרוב- איני יודע מתי המועד המומלץ להשרשתו. אולי כמו המועד המומלץ להרכבה- באביב. בכל מקרה, איני ממליץ להשריש חרוב, אלא לזרוע, מפני ששתיל שהושרש אינו מפתח שורש שיפודי עמוק ולכן עמידותו העתידית נפגעת. לכן עדיף לזרוע (אם אתה זורע במיכל במשתלה, הקפד להעביר בזמן למיכל גדול יותר או לשטח, על מנת לא לפגוע בהתפתחות השורש השיפודי. אם יש לך את היכולת לנהל ולהגן, ייתכן שעדיף לזרוע ישירות בשטח)
      בכל מקרה, אם אתה מעוניין בחרובה מניבה תצטרף להרכיב עליה מקור טוב (ממליץ על חרובות הסחנ'ה), ולצרף זכר על כל 7-8 נקבות. (ייתכן-אך איני בטוח- שניתן להרכיב ענף זכרי על עץ נקבי, או להרכיב חרוב דו מיני שאינו זקוק להפריה).

      לגבי שקד- איני יודע, אך מכיוון שגם הוא בעל שורש שיפודי הייתי נוהג כמנהג החרוב.

      סער

  10. רונית:

    מאמר מחכים ומעורר השראה. תודה
    (ינבוט הוא שיח קטן וקושר חנקן, לא?)

    • שלום רונית
      כשכתבנו ינבוט התכוונו לעץ המסקיט, שמבחינה בוטנית הוא אכן קרוב של ינבוט השדה.
      עץ המסקיט מניב תרמילים אכילים, קושר חנקן ועמיד בתנאי יובש. בקיצור- אחלה עץ!
      הדס

  11. מתן יעקב גולן המתק'ה - המרכז לקיימות שכונתית, באר שבע:

    באזור שלנו ניתן למצא תאנים ורימונים מניבים (לא כמו ביום הדין)
    אבל מה שחזק בעיר זה שכל תעלות הנבטים כבר מוכנות לנו = המרזבים
    כך ש200 מ"מ הופכים בקלות ל 800 ויותר ומאפשרים (פוטנציאלית) לייצר בעיר בוסתנים משמעותיים

  12. עודד גלעד:

    מאמר מרתק.
    טל – בתגובתך התייחסת לאבנים בתור לוכדות טל, וייתכן שאתה מתייחס למיתוס של "תלוליות הענבים". היום אנו יודעים כי התלוליות נוצרו במסגרת סיקול אבנים מהשטח שנועד להגביר את הנגר העילי במדרונות כך שיותר מים יגיעו לשטחי הגידול בואדי. טל המצטבר על אבנים אינו מהווה מקור מים לצמחים. אפשר לקרוא על כך, למשל, כאן: http://www.tevahadvarim.co.il/images/stories/teva172/zohar/zohar.pdf

  13. והנה תשובתו של עמית לשאלתי "האם יש לו הערכה למרווחים בין 'עצי יום הדין'?"

    "לגבי עצי יום הדין. בקדיתא, על פניו, העצים מאוד מרווחים ברוב האזורים אבל את זה מן-הסתם נכון יותר ליחס להרס שעשו שם הרשויות בזמנו והפרות שרועות באזור ומפילות כמה וכמה עצי תאנה כל שנה (מתחכחות עליהם) כבר 50 שנה. אם להגיד לפי המטע של מחמוד (שמבחינת תנובה ועמידות ואפס-תיחזוק הוא אותו דבר כמו קדיתא- גם אותם זנים) המרווחים הם כמו זית סורי בעל, כלומר בין 8 ל 10 מטר בין עץ לעץ.
    זה באקלים של 800 מ"מ, באזורכם [קדרון, יש לנו 450 מ"מ ממוצע] לא הייתי יורד מתחת ל-10 מ בבעל לזיתים תאנים חרובים, שקד קצת פחות קריטי, וכו וכו"

    מרווח של 10 מטר בין העצים נותן 10 עצים לדונם, מרווח של 7 מטר נותן 20 עצים לדונם.

  14. טל:

    מאמר/ראיון מרתק.

    נבלע בין הדברים הדבר החשוב ביותר: כל העצים עליהם דיברתם הם נשירים, כך שיש נקודת זמן מאוד מסויימת שבה צריך להשריש אותם, רגע לפני שהפקעים בצמח האם פוקעים ומתחילים את הלבלוב. בנקודת הזמן הזו יש בעץ שפע של חומרי גדילה (לכן גם גיזום נעשה בנקודת הזמן הזו). זה קורה בדרך כלל ממש בתחילת האביב (בהתאם לתנאים באותה שנה), מזג האויר בתקופה הזו הוא מאוד ידידותי לצמחים צעירים.
    – אבנים סביב ייחור צעיר. הן משמשות לוכדות טל וכן יוצרות מיקרו אקלים. מצויין לצמח צעיר.
    – קושרי חנקן בדרך כלל לא שותלים עם הצמח הרב שנתי אלה לפניו. בכל מקרה באדמה בריאה שלא משמשת לגידולים של חקלאות מסיבית צריך להיות מספיק חנקן.
    – תות וחרוב נוטים להזריע את עצמם בכמויות בתנאים טובים, כלומר במנבטה:: כמו שתארת לגבי שקד ואגוז רק עם הפירות הטריים שנפלו מהעץ (תות נותן פרי בימים אלה ממש ובגינות שבטיפולי אני מעשבת אין ספור זריעים).
    – אדמה והתאמה: בארץ יש בגדול שלושה סוגי אדמה, בדרך כלל לפי האזור: אדמה כבדה, אדמה בינונית ואדמה קלה. בהתאם גם כושר נשיאת המים של האדמה. לאדמה קלה כושר חלחול גבוה. בשל כך וכמובן בשל תנאי מזג אויר שונים, לא כל גידול מתאים לכל אזור, וגם אם לכאורה נצליח לגדל (ולייחר) צמח מסויים באזור שאינו טבעי לו, הסיכון שיסבול ממפגעים וממחלות גדל בהתאם.

    טל

    • יעקב כרמי:

      jחן חן על על המאמר הארוך והמחכים מאוד מאוד! לפני כ50 שנה בהיותיחבר קיבוץ חניתה היו לי שיחות מאוד מעניינות עם אדם בשם יוסקה ארגמן ז"ל שהיה איש אדמה "אסלי" מלח הארץ והוא הראשון שלימד אותי לקחת ענפים עבים מאוד של עצי פרי נשירים ולקבור אותם באלכסון באדמה ולהותיר 2 או3 עיניים בחוץ והדבר הצליח להפליא כיום ,כאשר יש לי חממה כתחביב ומגדל בה ייחורים של עצי פרי שונים נזכרתי ביוסקה ז"ל והחלטתי ליישם את השיטה שלו שלמד אותה משכניו הערבים יעקב כרמי מיצפה מיכמנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

להעלות תמונה (למעלה)