האביב השנה פרץ טרם זמנו, ממלא את האוויר בריח חריף של פריחות. למרות שאנחנו עדיין בחודש מרץ, מטע האבוקדו ועצי ההדר הסמוכים גדושים פריחה והדבורים בכוורת הופכות תזזיתיות, יוצאות וחוזרות עמוסות אבקה וצוף. משקל הכוורת עולה ומעיד על כמות הדבש ועל הצפיפות בכוורת, לדבורים זוהי קריאת הטבע הקדומה, להגדיל את המשפחה, משמע לצאת ולהתנחל.

כשמגיעים הגשמים, אצלנו נכנסים לכוננות ספיגה, תרתי משמע. ההכנות לגשמים כוללות ניקוי מרזבים, ופתיחת סתימות מהקיץ האחרון. אלו הן חלק הכרחי בטיפול התקופתי, הרבה לפני שמשקיעים מחשבה מה ניתן לעשות עם המים. תהיתי, במה שונה החצר שלי מהגינות המקיפות את רבי הקומות שצצו סמוך למגורי. האם לא עדיף להזרים כמה שיותר מים לגינה שמסביב לבית ולהפוך את קירבת הבית, את שורשי העצים, את ערוגות הירק למאגר מים עצום, העודפים ממילא יגיעו למי התהום.

המפגש הראשון שלי עם קוסטה ריקה היה לפני כ-7 שנים. אחרי ההלם הראשוני, הסחרור מטעימת הפירות האקזוטיים, הריחות השונים והמשונים, למדתי את הביטוי הראשון בספרדית "se vende" – למכירה. בכל פינה, לאורך הכבישים, סמוך לערים הגדולות ובאזורים הכפריים, שלטים המציעים שטחים למכירה. נראה כאילו כל המדינה עומדת למכירה. אני רוצה להיות מוקסמת מהמדינה הזאת כפי שעמדתי מולה בראשונה. מדינה שבחרה לוותר על צבא למען חינוך חינם לכל ילד. מדינה ש90% ממקורות האנרגיה שלה הם נקיים (מים ורוח). אך לצערי הרבה סדקים נפערים מאז.