לפני שבוע פרסמתי את מדריך שבו הסברתי איך אני מכין כוס מבקבוק בירה. בהקדמה למדריך הסברתי שיש שלושה שלבים לתהליך – חריצה, שוק טרמי וליטוש. לשם כך, השתמשתי בשלב החריצה במדריך במכשיר שבניתי, שדואג לחריץ אחיד וישר. אתחיל בשלבי התכנון, ולאחר מכן אציג כיצד בניתי את המכשיר. מה הוא יודע לעשות כבר ראיתם.

הארון יאפשר לי לסדר את החפצים כך שלא ייפלו לי על הראש. החלטתי שהארון יהיה עם דלתות הזזה, גם בשביל האתגר וגם כי לא רציתי להתעסק עם חלוקות פנימיות למספר חללים כדי להקטין את גודל הדלתות. במצב כזה אני יכול להכין שתי דלתות גדולות, ולהסיע אותן על מסילה, פעם את זאת ופעם את זאת. וכך היה.

לחלון בחדר השינה לא הייתה שִינה, ולכן לא היה וילון. באחד הטיולים שלי מצאתי ערימה של ענפי אקליפטוס מכריתה לצורך דילול (שעתה עם השריפות נראה שהוא הכרחי באזור שלנו) וישר ראיתי את השִינה בתוכה.

אוקי, אז יש לנו ערימות של צנצנות טחינה ריקות שהואלנו בטובנו לשתוף. מה עכשיו? מה עושים איתן? לפחות עבור עצמי, מצאתי לכמה וכמה מהן פתרון שימושי בהחלט.

ידעתי תמיד מה זה סכין, אבל תכל’ס לא באמת ידעתי. עד שקיבלתי סכין arcos כמתנה לחנוכת בית. בתור מי שעד אז השתמש רק בסכין משוננת בשישה שקלים, עולם חדש של חיתוך נפתח בפני. העניין עם סכינים כאלו, שצריך להשגיח טוב טוב על הלהב. אז איך נשמור עליה?

הרעיון של החלפת ספרים בפורמט קטן, אישי, ועצמאי, מסתובב לי בראש כבר הרבה זמן. אנחנו (שני הורים וצאצא אחד, בן עשרה מתקדם) מכורים. אם אין מה לקרוא אנחנו בקריז. וספריה קטנה שפתוחה כל הזמן יכולה להיות אוצר.

כשהייתי בריטריט בעין דור לפני שנתיים, ראיתי שניים מה”וותיקים” שהביאו איתם שרפרף קטן מהבית. בהתחלה לא הבנתי מה הקטע, אבל אז אחרי שהסתבכתי עם הכרית בכל פעם שחזרתי לשבת, הבנתי שיש בזה משהו. אז החלטתי לבנות לעצמי שרפרף, וכך אולי אוכל לדעת שזה לא הבמה שעקומה.

הדרך הקלה היתה למצוא איזו חתיכת עץ מתאימה ולצור ממנה קושרת, לדפוק כמה מסמרים, להבריג איזה בורג וזהו. בחרתי בדרך קצת ארוכה יותר, שכן כבר זמן מה מסתובב בראשי הרעיון שככל שמרבים להשתמש בעץ זבל או למחזר ריהוט ישן, כדאי להשקיע קצת יותר בחיבורים טובים ונכונים, וגם לתת קצת כבוד לנגרות.

ארון זה התחיל את חייו במרפסת חדר התאומים, ולקראת שיפוץ החדר הוחלט לנסות לפרק אותו לפני שליאוניד השיפוצניק יעקור וישליך למכולה. לאחר הסרת הדלתות והמדפים ועקירת הלייסטים, התברר כי מי שבנה את הארון לא התכונן לאפשרות שינסו לפרק אותו. לאחר כמה ניסיונות וטעיות (ונדנודים לכל מכרי שחשדתי בהם כי הם מבינים משהו בנגרות) פורקה ללא פגע מסגרת 4 מתוך 6 הדלתות.