לשם הכנת הבובות אני אוספת חומרים מהטבע או כל מה שיש בבית. בתי קפה בקרבת מקום אוספים עבורי פקקי מתכת ופלסטיק של משקאות קלים ובכל ביקור בדרום תל אביב בשעות הערב, אני עוברת ליד המתפרות באזור פלורנטין ואוספת שאריות בדים צבעוניות שנזרקות כל יום לפח בשקי ענק. למעשה, כל דבר יכול להפוך לבובה, צריך רק להשתמש בדמיון. ובשיא הפשטות – כל מה שצריך זה זוג עיניים לכל עצם שתבחרו – וכבר המפגש הוא חדשני ומרגש.

לכל מי שיש שואב אבק ישן, כזה שיש לו שקית, יודע שלא תמיד פשוט למצוא את השקית המקורית (וככל שהזמן עובר כך נהיה קשה יותר), ואם כבר נמצאה השקית לקנייה, המחיר בטח עשה את זה קשה עוד יותר. המדריך הזה ניתן באהבה לכל מי שלא מצא שקית לשואב האבק הישן שלו או שחטף שוק מהמחיר הנדרש עבור שקית נייר.

יורם, בעלי, חזר לרכב על אופניים אחרי שנתיים. רכיבת בוקר הגונה כוללת גם הפסקת סנדוויץ’ וקפה מתרמוס קטן. הקפה חייב להיות חם כאילו עכשיו נשפת על האש. כשהחל לרכב לפני כמה שנים הצטייד במידנית. במהלך ההפסקה מרכיבה, רעייתו, שזו אני, עשתה סדר, ונפטרה מהמידנית. היום בבוקר הוא שאל אותי אם אני יודעת איפה המידנית…

בעקבות הימים הקרים נזכרתי בכריות החימום הישנות והטובות. אז כאן במדריך נכין את אותן כריות סטנדרטיות שכולנו מכירים, רק עם כמה שיפורים בהכנה ובשימוש. כמובן גם נכין אותן בעצמנו, שרק זה בפני עצמו כבר מעולה.

העניין הוא, שבכל פעם אנחנו שוכחים לקחת איתנו משהו רב פעמי כדי לארוז את הכמות הגדולה של המוצרים ואני כל פעם אוכל את עצמי בסופר (למרות שאפשר גם לצאת ממנו, כמובן) לקראת ההגעה לקופה כי אני יודע ששם אני שוב אפגוש את השקיות המזוויעות האלה, וכבר מיליון פעם ראיתי את המצגת על הנזק הסביבתי שהן גורמות ועל המחדל הדפוק הזה שהן עדיין חוקיות בארץ בכלל.