המסורת המשפחתית במשפחתי משני הצדדים (שלי ושל זוגתי) היא לחגוג ימי הולדת עגולים של סבים וסבתות בחגיגות מיוחדות ומושקעות של סופי שבוע ארוכים עם כל ילדיהם ונכדיהם. בתוך המסורת הקצרה הזו התגבשה לה מסורת נוספת שכללה פעילות חברתית סביב שיא האירוע, ארוחת הערב של יום שישי – משחק חברה / קופסא בהכנה עצמית שסובב סביב סב/תת היומולדת.

חג החנוכה הוא חג המסמל חירות, כוח רצון, חשיבה העצמאית. רגע לפני שאנו צוללים לתוך סיר השמן, בואו נאיר על כמה נקודות מעניינות על הקשר החסר בין צריכת שמן מטוגן לשימחת החג.

עם הידע והביטחון שנצברו עם השנים, מצאתי עצמי משדך דלתות ישנות למשקופים חדשים, מחליף גלגלים ומנגנוני נעילה, מחדש את הצבע מדי כמה שנים, וגם מתקן או בונה מחדש תריסי גלילה, מבודד ארגזי תריס, ומוסיף רשתות זבובים. עם זאת, יש לזכור – חלון או דלת חיצוניים הם סיפור אחר לגמרי. איטום למים ולרוח בין חלקי החלון לבין עצמם, בין הכנפיים למשקוף ובין המשקוף לקיר – זה תיק שאפילו אני לא אקח על עצמי. נישאר לכן במסגרת דלתות הפנים.

הסקרנות, האתגר והעניין המשותף הם הבסיס לעשייה, פחות מוכוונות מטרה. מתוך היצירתיות הזו עולים לפעמים רעיונות שממשיכים לפרוייקטים ממומנים ולסטרארט-אפים ולפעמים ממשיכים רק לשיחה עם חברים. יש משהו אידיאליסטי בעשייה, המקום לא ממומן על ידי גורמים חיצונים על מנת לשמור על האוטונומיה של היוצרים, לא יכתיבו לאיש על מה לעבוד או לשתף פעולה עם חברה מסחרית זו או אחרת. בכלל יש פה התבססות של כלים שיתופים ומבוססי קוד פתוח, הרעיון הוא להעביר ולחלוק את הידע ומושקע מאמץ בכך.

כבר כמה שנים שאני לא יודע איך לענות על השאלה: "אז מה אתה עושה?" מנסה להגדיר בצורה ברורה כלשהי, מנסה למצוא את המילים שיהיו גם ברורות וגם מתאימות. מה אני בעצם עושה? איזו שאלה מסובכת. והנה, לאחרונה הגעתי להגדרה ברורה,כזו שמכניסה את כל העבודה שלי תחת מטרייה אחת. באופן מפתיע, התשובה הגיעה בעקבות הצורך לצמצם את מה שיש לי להגיד לתוך מסגרת של 7 דקות.