השקיה אוטומטית במים אפורים

רוצה להיות הראשון?
טכנולוגיה נאותה

תקופה ארוכה אנחנו משדרגים, שלב אחרי שלב, את מערכת המים האפורים שלנו. בהתחלה היא היתה פרימיטיבית ובזבזנית יחסית, בעיקר על בסיס דליים. היום הגינה מושקית בטפטפות שמופעלות אוטומטית פעמיים ביום, עם מים אפורים שעברו תהליך סינון וניקוי. הנה המערכת לפניכם.

מערכת המים האפורים שלנו בנויה כך: מכונת הכביסה, המקלחת ושני הכיורים מנוקזים דרך מפריד שומנים אל שני אגנים ירוקים (אמבטיות) הממוקמים זה אחרי זה. מהאגנים הירוקים המים זורמים אל חבית גדולה ובתוכה משאבה. המשאבה מופעלת אוטומטית, ומזרימה את המים אל מערכת טפטפות הפרוסה בגינה. אעבור על כל אחד מהחלקים להלן.

מפריד השומנים

מפריד שומנים הוא מיכל קטן דרכו עוברים המים בשלב הראשון, וכשמו כן הוא – מפריד את השומן מן המים. השומן מגיע בעיקר מכיור המטבח, שומן שאנחנו לא רוצים שיגיע אל מערכת ההשקייה. איך זה עובד? צינור אחד נכנס אל המיכל וצינור אחד יוצא. הצינור הנכנס מחובר בנקודה גבוהה במיכל, הצינור היוצא מחובר בנקודה גבוהה גם כן, אך מתעקל (עם ברך) בתוך הדלי כלפי מטה. השומנים צפים למעלה ולכן לא יכולים להיכנס לצינור היציאה.

בחרתי בדלי צבע (דלי 18) משומש לתפקיד. בכל צד עשיתי חור בקוטר צינור הניקוז (50 מ”מ) וטיפה יותר. אפשר לעשות את זה עם מקדח כוס, אבל אני הסתדרתי עם מקדחה וג’יגסו. על כל חור מלבישים גומיה שנקראת אטם-חדירה (בטמבוריה הקרובה), ומטרתה למנוע ממים לצאת שלא דרך הצינור. את הצינור משחילים בתוך הגומיה.

מפריד שומנים - דלי עם שני חורים ואטמי-חדירה.

מפריד השומנים מחובר. מימין הצינור הנכנס. הצינור היוצא עם ברך כלפי מטה.

האגנים הירוקים

האגנים הירוקים הם פשוט אמבטיות מלאות חצץ או טוף, עם צמחי מים. בזכות מיקרואורניזמים שמצטברים באופן טבעי בשרשרי הצמחים, המים עוברים תהליך של טיהור. אנחנו (זוג) השתמשנו בשתי אמבטיות ישנות שמצאנו. למשפחה שלמה אני חושב שזה לא יספיק, ואולי כדאי לחפור בור רחב שישמש אגן ירוק גדל מספיק. אפשר למצוא באינטרנט ובכמה ספרים נתונים שונים על גודל אגנים מומלצים ביחס לכמות הנפשות בבית.

בעניין החצץ. רבים טוענים שצריך טוף ולא סתם חצץ בתור מצע לצמחים. זאת מכיוון שלטוף המון חורים קטנים ולכן יותר שטח פנים בו יכולים לגדול אותם מיקרואורגניזמים טובים. שני מחקרים שמצאתי בדקו את העניין וגילו שטוף בהחלט עושה עבודה טובה יותר מחצץ בטיהור של מרבית הפרמטרים שנבדקו. יחד עם זאת, חצץ גם עושה עבודה טובה, ומצליח לטהר את המים בצורה שעומדת בסטנדרטים בריאותיים מקובלים. היות וחצץ זול מטוף בערך פי 10, אני מסתפק בו.

את החצץ כדאי לא לשפוך ישר, אלא ראשית לפזר שכבה של אבנים גדולות בתחתית האגן. עליהן אבנים קטנות יותר, עליהן את החצץ, ועליו חצץ דק (סומסום).

כאן עברו כבר כמה וכמה שבועות מאז סיום הקמת המערכת, והצמחים תפסו ממש. המים עדיין לא נקיים לחלוטין, יש להם עוד ריח לא נעים, אבל לא ריח מזעזע כמו שהיה לפני ששתלנו את הצמחים. כך שבאופן ראשוני אפשר לומר שהאגנים הירוקים עושים את תפקידם.

אגנים ירוקים מים אפורים

האמבטיות מחוברות זו לזו עם שיפוע קל ביניהן

אגנים ירוקים מים אפורים

האמבטיות עם מצע החצץ וצמחייה שתולה

אגנים ירוקים מים אפורים

אחרי כחודשיים זה נהיה גם יפה.

החבית

מטרת החבית היא לאגור את המים למען שאיבתם. החבית שלנו היא חבית 200 ליטר מתעשיית המזון. צריך לשים לב לא להשתמש בחבית עם שאריות של חומרים רעילים כלשהם, שלא יגיע לצמחיה. כדאי מאד למצוא חבית עם מכסה שנפתח ונסגר, ולא מכסה אטום כמו מה שאני השגתי. אני נאלצתי לחתוך את מכסה החבית עם ג’יגסו כדי להכניס אליה את המשאבה. לסגור אותה לא כל כך פשוט עכשיו, והיתושות לא מפספסות את ההזדמנות ומטילות את ביציהן במים האפורים. אני צריך לפתור את העניין הזה על ידי כיסוי החבית עם רשת.

אל החבית נכנס צינור משורשר גדול עם המים האפורים ויוצא צינור ג’קוזי לבן עם המים השאובים.

חבית מים אפורים

החבית - צינור שחור מים נכנסים, צינור לבן מים יוצאים.

המשאבה

משאבה טבולה 400W, חזקה מספיק ליצור לחץ של 0.5 אטמוספירות. זה מעט מאד, ובעצם כדאי לקנות משהו חזק הרבה יותר בשביל להתמודד עם מערכת טפטוף גדולה. היא עלתה 400₪ לפני שנתיים ושימשה אותנו רבות, ובנתיים הטפטפות איכשהו מסתדרות עם הלחץ הנמוך. זה הרכיב היקר ביותר כמובן בכל המערכת.

המשאבה מחוברת לחשמל דרך שקע-שבת. כזה שעולה 30ִ₪ ומאפשר להדליק את המשאבה באופן אוטומטי לפי שעות, כמו דוד חשמלי. בנוסף, המשאבה באה עם מצוף מיקרו-סוויץ’ שמונע ממנה לעבוד כשאין מים בחבית. זה טוב ויפה, הבעיה שהמצוף לא רגיש מספיק, ולפעמים אין מים בחבית והמשאבה ממשיכה לעבוד על אוויר (שזה גרוע מאד). מהסיבה הזו חיברתי לחבית גם חיבור של מים שפירים עם מצוף ניאגרה.

משאבה טבולה, קצת חלשה אבל עובדת.

שקע שבת. תחליף למחשב השקיה.

מצוף הניאגרה

לפעמים אין מספיק מים בחבית, לדוגמה כשאנחנו לא בבית סופ”ש, ואסור שהמשאבה תעבוד על ריק. מה גם שאני רוצה שתהיה השקיה תמיד במערכת הטפטפות, לא משנה אם עשיתי מכונת כביסה היום או לא. כאן באה לעזרתנו המצאה נפלאה, מצוף ניאגרה. מי שלא מכיר – מדובר במצוף שנמצא במיכל ההדחה של השירותים. כאשר מדיחים את המים המיכל מתרוקן, והמצוף – שמחובר למעין מנוף ולחצן קטן – יורד מטה ומשחרר את הלחצן, מה שפותח את זרם המים. כאשר המיכל מלא, המצוף עולה, הלחצן נלחץ וזרם המים נסגר.

בתחתית החבית, בערך 20 ס”מ מהתחתית, עשיתי חור ברוחב 16 מ”מ שמתאים ליציאה של מצוף הניאגה. חיברתי את המצוף מבפנים (בהברגה אל תוך החור), ומבחוץ חיברתי אליו צינור מים רגיל (16 מ”מ, שחור) שמשכתי מהבית. כך זה נראה:

עריכה חשובה: קורא בשם איציק פנה אלי והעיר את תשומת ליבי לעניין תברואתי שעלול להיות קריטי – החיידקים שאולי יש במים האפורים יכולים לעבור למים השפירים דרך החיבור של מצוף הניאגרה. חשבתי לרגע שחיבור שסתום אל-חוזר יפתור את הבעיה, אבל כנראה שכיוון זרימת המים לא מעניין את החיידקים, כל עוד יש מגע. לעת עתה אני לא ממליץ על כל עניין מצוף הניאגרה, וחושב על פתרון אחר. אשמח להצעות בתגובה כאן למטה.

המצוף (לבן) בתוך החבית, מחוברת למנוף (שחור). לידו המשאבה.

כניסת המים השפירים אל החבית. עם ברז למקרה הצורך.

חיבור המשאבה לצנרת הטפטוף

צינור הג’קוזי הלבן שמגיע מן המשאבה מחובר בשרשרת מחברים אלגנטית למערכת צינורות הטפטוף. הנה תמונה ממוספרת ותיאור כל רכיב בשרשרת החיבור:

  1. צינור ג’קוזי 32 מ”מ. מגיע מהמשאבה.
  2. מחבר צינור 32 מ”מ ל-3/4 צול נקבה.
  3. מסנן חלקיקים למערכת טפטפות. חשוב מאוד כדי למנוע סתימה בטפטפות (וחשוב גם לנקות פעם בכמה שבועות).
  4. מחבר 3/4 צול נקבה ל-16 מ”מ ומיד אחריו צינור טפטפות 16 מ”מ עיוור קצרצר. יכול להיות שהיה אפשר לחסוך את המחבר הזה אם הרכיב הבא (5) היה מתחבר ישירות לרכיב הקודם (3).
  5. מחבר טי (T) 16-3/4-16. יציאת ה3/4 (או שזה חצי?) מחוברת לברז וצינור השקייה גמיש, לצורך השקייה ידנית מדי פעם.
  6. ברז טפטפות. כשמפעילים את המשאבה ורוצים להשקות ידנית בצינור הגמיש, ולא רוצים שהזרם יתבזבז על כל מערכת הטפטפות. עולה כמה גרושים באיביי.
  7. צינורות ההשקייה שמובילים לערוגות.
חיבור צינור ג'קוזי לצינור טפטפות

שרשרת מחברים אלגנטית. פירוט המספרים למעלה.

הטפטפות עצמן

בגדול טפטפות אמורות לעבוד בלחץ מים של 1.4-2.5 אטמוספרות. במערכת השקיה רגילה  יש לרוב צורך במקטין ו/או ווסת לחץ, היות והלחץ ברשת המים גבוה ממה שהטפטפות יכולות לשאת. אנחנו חששנו שבלחץ הנמוך שהמשאבה שלנו מפיקה (0.5, לפני הפרשי גבהים) הטפטפות לא יעבדו כלל. מסתבר שהן כן עובדות, הן פשוט לא מספקות את הזרם שהן אמורות לספק.

ביצענו כמה בדיקות ומדידות וראינו שבמקום לספק זרם של 4 ליטר בשעה לנקודת טפטוף, אנחנו מקבלים 0.6 ליטר בשעה. זה משמעותית פחות, אבל פחות או יותר אחיד לאורך כל צינור הטפטוף. השורה התחתונה היא פשוטה – אפשר להשתמש בצינורות ובטפטפות מהסוג הסטדנרטי ביותר, פשוט צריך להשקות יותר זמן.

לסיכום - האם זה בכלל נכון?

המערכת עובדת, הצמחים גדלים, ואנחנו יכולים להיות עסוקים יותר בפיתוח הגינה ופחות בהשקיה ידנית. אבל אני ממשיך לשאול את עצמי האם כל הסיפור בכלל כדאי, או נכון.

מבחינה כלכלית בלבד, חישוב גס של צריכת המים הביתית שלנו הראה שלפחות 40₪ בחודש נחסכים כך, כלומר 480₪ בשנה. המשאבה עלתה 400₪, ויחד עם יתר הרכיבים אנחנו מדברים על הוצאה חד פעמית של כ-600₪ להקמת המערכת. נוסיף על זה את הוצאת החשמל על השאיבה – כ-115₪ בשנה. כלומר שתוך כשנתיים המערכת משלמת את עצמה. שעות העבודה בבניית המערכת בוודאי משתלמים כי נחסכות הרבה שעות השקיה ידנית, מה גם שזה היה כיף. עשירים לא נהיה בזכות זה, אבל לפחות לא מדובר בבזבוז כסף.

מבחינה סביבתית יש כמה טיעונים שאני יכול להעלות נגד מערכת שכזו:

  1. המשאבה צורכת חשמל. מהמעט שאני יודע בנושא רשת המים הארצית וכיצד מגיעים אלינו מים לברזים, אני יודע שעל מנת לייצר את לחץ המערכת הארצית נדרשות לעבוד משאבות ענק שדורשות גם הן לא מעט חשמל. צריך הרבה אנרגיה כדי להעלות מים מהאקוויפר או מהים לגובה 700 מ’ מעל פני הים היכן שאנחנו גרים. מעבר לזה אין לי מספיק ידע ליצור השוואה מדויקת.
  2. מים בארץ גם ככה מושבים לחקלאות. זה נכון באחוזים רבים (75% מהמים!), וישראל היא היום אחת המדינות המובילות בעולם במחזור מים. מצד שני, זה לא נכון לגבי הביוב במושב שלנו, כאן הכל זורם לבורות ספיגה כמו בימי הביניים. מעבר לזה, הטיהור של מים במט”שים הוא בעצמו תהליך יקר, היות ויש צורך לנקות את המים לא רק משמפו ושומן הכיור של כולנו, אלא מביוב עתיר צואה ופסולת מפעלים.
    בשורה התחתונה, יכול להיות שהקמת מערכת מים אפורים ביתית ביישוב שהביוב שלו מטוהר גם ככה היא דבר מיותר, ובעצם עדיף להשקיע את המאמצים בכיוונים אחרים, לדוגמה בהסבת השירותים לשירותי קומפוסט.
  3. המלחת הקרקע. תהליך הסינון והטיהור שתיארתי לא מטפל בצורה משמעותית במלחים – מלחים שמקורם בסבונים. כלומר שאנחנו שולחים לאדמה חומרים (נתרנים בעיקר) שלא מיטיבים איתה, ובעיקר לא אמורים להיות בה. אפשר לקרוא על כך בהרחבה במאמר מעניין של אסף בנושא. אי אפשר ממש להתחמק מזה, אבל יש פתרונות אפשריים כמו מעבר לסבונים על בסיס אשלגני (ולא נתרני), או שימוש בפרי “עץ הסבון”.

יש גם שאלות תברואתיות ובוודאי כמה סייגים שלא חשבתי עליהם. השורה התחתונה מבחינתי היא כמו בהרבה פרוייקטים דומים שאני עושה: אם כולם בריאים ושלמים, אם היה כיף ומעניין, ואם זה עזר ולו במעט להרחיב את החלקה הירוקה שלנו – מה טוב.

החלקה הירוקה שלנו

החלקה הירוקה שלנו

לתוכן זה נכתבו 2 תגובות

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן