מזריעת חיטה בחצר עד לאפיית לחם: השיטה הביתית לעצמאות פחמימית

בקדמת התמונה חיטה. מאחור: פול – גם הוא גדל בעל, ומספק את החלבון. עליו בפעם אחרת..
תוכן עניינים-
מידע כללי-
  • זמן השלמה: עשרה ימים בשנה
  • רמת קושי: סביר
  • עלות: זניחה (לאורך זמן)
  • ידע נדרש: חקלאות (מתחיל)
חומרים+
  • זרעי חיטה
כלי עבודה+
  • דליים
  • חבית פלסטיק
  • חרמש מוטורי
  • טרקטור
  • מאוורר
  • מגל
  • מטחנת קמח
  • מפזרת דשן
  • מקלטרת
הדפסה

מאז המהפכה החקלאית, מרכיב התזונה המרכזי בכל מסורות העולם הוא הדגן. הפחמימה. באסיה זה האורז, בדרום אמריקה התירס, ובמזרח התיכון ובאירופה – החיטה. אמנם, לא על הלחם לבדו יחיה האדם, אבל יש להודות שמרגע שיש על המדף מלאי חיטה לאפיה לכל השנה, ואספקת הלחם מובטחת, הכל הרבה יותר רגוע, לפחות בנוגע לאבטחת התזונה. לכן, עבור אלו מאתנו החולמים לגדל לעצמם את מזונם, בראש סדר העדיפויות תעמוד החיטה. הלחם. אך משום מה, דווקא ייצור הלחם – מרכיב המזון הבסיסי ביותר בתזונה המערבית – הוא גם הכי אפוף מסתורין וחששות. כשם שרבים ניגשים בששון רב להכין סושי אך נרתעים מהמסתורין שבאפיה, בדיוק כך גם בגידול. איכשהו, אנשים מרגישים הרבה יותר ביטחון לגדל ברוקולי, עגבניה וחסה מאשר לגדל חיטה. מה 'אנשים'? אני! מזה שבע שנים שאני מגדל את כל הירקות שאני אוכל, ורק לפני שנתיים הרהבתי עוז לנסות לגדל לעצמי גם את החיטה. איזה שינוי! כעת אני מגדל את כל החיטה שלי, דש, זורה, טוחן ואופה – והכל כאן במתחם הנחלה, ובהשקעה של מספר ימים בשנה בלבד. ביום שישי האחרון זרעתי את המחזור השלישי של חיטה בחצר וחשבתי שהגיע הזמן לשתף את הידע שנצבר כאן עם אלו המעוניינים להתנסות גם הם בחוויה הזו, כמו גם עם שאר סקרנים. אקדים ואומר שכל שאדם זקוק לו כדי לספק לעצמו את כל החיטה לשנה שלמה הוא פיסת אדמה לא גדולה שאין בה שימוש אחר, כשבוע עבודה, וקצת גשם.

אגב, לגידול כל הקטניות (חלבון) לשנה ידרשו בסה"כ עוד כיומיים-שלושה, וכן יומיים-שלושה למסיק וגיזום זיתים (שמן) וכחצי שעה בשבוע לירקות. גם הקטניות והזיתים גדלים על מי גשמים בלבד, ללא צורך בהשקיה. בקיצור, גידול כל המזון שלי תובע ממני כשבועיים עבודה בשנה, ובגן הירק עוד כחצי שעה בשבוע וקצת השקיה – והכל בעונג רב J
אז הנה, שלב אחרי שלב. מזריעה ועד כיכר טרייה.

ראשית, מסלול מקוצר לממהרים: סרטון בו דחסתי את כל התהליך לשתי דקות..:

ועכשיו, המסלול המלא לרציניים…

שלבים

מהר למעלה

שלב ראשון: בחירת חלקה – מיקום וגודל

מקור החיטה הוא במזרח התיכון. זה הבית שלה. היא גדלה כאן נהדר. לכן, כמעט כל חלקת אדמה תתאים לגידול חיטה. אם כי יהיו כמובן הבדלים כתלות במשקעים. מקובל מינימום של 400 מ"מ גשם, אבל יש המנסים את מזלם גם בפחות מזה. היבול נע בין 150 ל 500 ק"ג לדונם. לכן, לפי חישוב זהיר של כ 200 ק"ג לדונם, רבע דונם יתן לכם 50 ק"ג, שזה כק"ג בשבוע = 2 ככרות לא גדולות בשבוע.

אני מגדל זן מסוג אריאל. מדי שנה אני שומר חלק לזריעה לשנה הבאה. את השקית הראשונה רכשתי אצל ספק הזרעים הסיטונאי באבו סנאן השכנה, כ-50 מטר מערבית לכיכר השלום על כביש 70.

מהר למעלה

שלב שני: זריעה (והכי חשוב: כיסוי!)

מועד הזריעה האידיאלי משתנה ממקום למקום. (כמו עם כל גידול), את המועד המומלץ לזריעת החיטה ניתן ללמוד מתוך התבוננות בקרקע וחיפוש נבטי חיטה (שאריות מהשנה הקודמת) שצצו באופן טבעי, "מרצונם". זה הזמן לזרוע. (מהשנה הבאה והלאה עדיף אפילו שבוע קודם, ואז הם ינבטו ממש יחד). בגליל, נהוג לזרוע בסוף נובמבר / תחילת דצמבר. לרוב, בזמן זה כבר ירד גשם גדול שהנביט את מרבית זרעי עשביית החורף, ולכן כעת ניתן לקלטר (קילטור = הפיכת קרקע לעומק של כ 10 ס"מ בלבד) אותם, וכך לתת לחיטה יתרון על העשביה המקומית. ניתן לקלטר באמצעות טרקטור, או מתחחת בנזין ידנית, או עם בעל חיים הגורר "מחרשה", או סתם מקוש / מעדר. אחד היתרונות הכבירים של גידול חיטה הוא שהיא גדלה על מי גשמים בלבד, קרי – בעל. לכן, מועד הזריעה צריך להיות כזה שהמרווחים בין גשם לגשם לא יהיו גדולים מדי. וזו כמובן סיבה נוספת למועד הזריעה האמור.

נזכור כי גידול חיטה, כמו כל גידול חקלאי אחר, הוא תהליך המתערב בטבע. באופן טבעי, כל חלקה עליה נרצה לגדל היתה מצמיחה משהו אחר מזה שאנו מכריחים אותה לגדל לצרכינו. אולם עשבי הבר המקומיים הם חזקים ולכן על אף הקילטור הראשוני, כל עוד איננו מרססים, הם עדיין יהיו אתנו – אנחנו רק משנים את יחסי הכוחות, ועדיין, במובנים רבים, נותנים לטבע להתנהל.

קלטור על הטרקטור

קלטור על הטרקטור

מפזרת דשן

מפזרת דשן

כמות הזרעים: 20 ק"ג לדונם, ובאופן יחסי לגודל החלקה שרוצים לזרוע. אופן הזריעה: בפעם הראשונה, כמובן שרציתי לזרוע כמו בסרטים של פעם, מתוך שק צד, בתנועות פיזור רחבות. מה שיצא, בהתאם, הוא קשתות קשתות של חיטה צפופה יחסית, וביניהן כלום. אלא שבטבע דגנים לא גדלים בקשתות, אלא בפיזור אחיד. הדרך היעילה ביותר מניסיוני עד כה להשיג אחידות כזו באופן ידני היא על ידי שימוש במפזרת דשן. זה גם יעשה לה תיקון ויחזיר אותה למוטב (:

אם רוצים לגדל שנה אחר שנה, יש לדאוג לאיזון של כמות החומר האורגני בקרקע. את קש החיטה שיגדל נשיב אמנם לקרקע (ר' בהמשך), אבל את גרעיני החיטה אנו לוקחים ויש לפצות על כך, אחרת משאבי הקרקע ידלדלו, וגם היבולים יפחתו בהתאם משנה לשנה. הפיצוי הטוב ביותר הוא על ידי שילוב של תלתני בר נמוכים (או קטניות בר אחרות) בין שתילי החיטה. התלתן הוא קטנית וככזה קושר חנקן מהאוויר, וכך מעשיר את הקרקע ומפצה אותה על מה שנלקח ממנה. בחלקות רבות, כמו גם בשלי, התלתנים גדלים בכל מקום ובאופן טבעי. כל שצריך לעשות הוא לא להפריע להם ולא לעשב אותם מתוך שדה החיטה. אם אין לכן תלתנים, בחרו זן שאינו צומח לגובה (כדי שלא יפריע בעת הקציר) ופזרו בשדה לאחר זריעת החיטה. העשרה נוספת של הקרקע ניתן להשיג על ידי שחרור תרנגולות או עופות אחרים שיחיו בשדה. הם נוגסים קצת פה ושם בנבטי החיטה אך לא תולשים אותה לגמרי, ולכן לא ממש משפיעים על הצימוח.

השלב הבא – ואולי החשוב ביותר – הוא כיסוי הזרעים. יש לכסות את הזרעים בעזרת מגרפה מיד לאחר פיזורם. נמלות הקציר הן זריזות מאין כמותן ומי שישאיר (כמוני בפעם הראשונה שלי) את הזרעים ללילה, ימצא אותם בבוקר מסודרים יפה יפה בכמה ערימות בשדה, ובעיקר בתוך קיני הנמלים, ויאלץ לחזור על כל התהליך…

זריעה בסבבה

מסנובו פוקואוקה, גורו הפרמקלצ'ר היפני הגדול, גורס שזרעים נובטים הכי טוב על פני האדמה ולא מתחתיה, כפי שקורה באופן טבעי כשהם נופלים מהצמח על הארץ. לשם כך הוא עוטף אותם במעטה בוץ (נגד נמלים, ציפורים וכו') ומשליך אותם על פני הקרקע. מי שבוחר בדרך זו, לא צריך לכסות (השנה זרעתי כך כניסוי חלקה קטנה, ואני ממתין לתוצאות):

מהר למעלה

שלב שלישי: המתנה..

בזה הסתיימה כל מלאכת הזריעה. זה לוקח כיום אחד. כעת נותר להתבונן בחיטה במשך חמישה חודשים ולרוות נחת מהגדילה מלאת החיוניות של הצמח העמיד הזה.

בקדמת התמונה חיטה. מאחור: פול – גם הוא גדל בעל, ומספק את החלבון. עליו בפעם אחרת..

בקדמת התמונה חיטה. מאחור: פול – גם הוא גדל בעל, ומספק את החלבון. עליו בפעם אחרת..

מהר למעלה

שלב רביעי: קציר

דליים מלאים בשיבוליםמועד הקציר הוא כאשר החיטה צהובה לחלוטין וקשה מכדי לנגוס בה. שזה יוצא, הפלא ופלא, בערך בשבועות. בכל מקרה, אם יש ספק, עדיף מאוחר מדי מאשר מוקדם מדי. ממילא אין סיכוי לגדל משהו אחרי החיטה ללא השקיה, כי החיטה חיסלה את כל משאבי המים בקרקע (נאמר על סמך כמה וכמה ניסיונות…). אז מה יש למהר?

בגלל שיטת הדיש שלי (דיש = הפרדת הגרעין מהשיבולת), אני קוצר רק את השיבולים. זה החלק הכי תובעני מבחינת שעות עבודה, וברגיל היה לוקח לאדם מספר ימים. אבל כיוון שאנשים כל כך מתלהבים מהעיסוק הסקסי הזה, תמיד ימצאו ידיים רבות שישמחו לסייע, כך שסביר יותר שהתענוג יסתיים לכם תוך יום. פשוט תולשים קבוצות שיבולים (בלי הגבעול) ביד או במגל וזורקים לדלי.

לזה קוראים תיירות אקולוגית

בסוף הקציר, נשאר רק שלף החיטה עומד בשדה. עכשיו פשוט עוברים עם חרמש מוטורי, או מגל, וקוצרים את כל השלף ונותנים לו ליפול על הארץ, וכך להחזיר לאדמה את מרבית החומר האורגני. במהלך החודשים עד מועד הזריעה הבא הקש יתפרק לאיטו ויתמזג רובו בקרקע.

מהר למעלה

שלב חמישי: דיש וזריה

זהו ללא ספק השלב המאתגר ביותר. בחקלאות המודרנית, הקומביין נכנס לשדה החיטה מצד אחד ויוצא מצד שני עם מיכל מלא גרגרי חיטה מנופים כשמאחוריו 'בלות' קש מסודרות. במלים אחרות, כשמו כן הוא, הקומביין משלב יחד קציר, דיש, הפרדת המוץ (=כל מה שהוא לא גרעין חיטה) מהבר (=החיטה), ואריזת השלף (=קש החיטה) לחבילות. דומה שהשלב ההתפתחותי שלפני הקומביין הוא… המוֹרָג, שבו השתמשו עוד בתקופת המקרא:

מורג

מורג

בתמונה משמאל: צמד השוורים מושך את המורג ועליו עומד אדם. גרירת המורג על השיבולים גורמת לכתישת השיבולים ולהפרדת גרעיני החיטה מהשיבולים. בתחתית לוח העץ, נעצו אבני בזלת שייעלו את הדיש (מספריית מט"ח)

כפי שאתם משערים, חיפשתי משהו בין לבין… כיליתי שעות על שעות רבות של צפיה בסרטונים ושוטטות באתרים ושאלת שאלות ונאדא. כלום. טוב, בעצם חוץ מפטנט אחד של אחיק ושלומית המקסימים מהגולן שמשתמשים במרסקת גזם. למי שיש, זה עובד טוב מאד. ולמרות שהחברים מהגולן הציעו בנדיבות להשאיל לי את שלהם, חיפשתי משהו מקומי שלא יאלץ אותי לנסוע עד שם, או לרכוש מכונה יקרה שכל שימושה עבורי יהיה יום בשנה. בסוף מצאתי! מה שאני עושה בעצם זה סוג של בלנדר, רק די גדול: אני פשוט ממלא חבית פלסטיק (מהכחולות האלה) בשיבולים עד רבע / שליש גובה.

מילוי חבית פלסטיק בשיבולים עד רבע / שליש גובה

מילוי חבית פלסטיק בשיבולים עד רבע / שליש גובה

סוגר מלמעלה בכיסוי שהכנתי.

לסגור בכיסוי

מחדיר חרמש מוטורי שמשמש אותי בכל השנה, ו… וווווםםםם.

החרמש המוטורי עושה את שלו

החרמש המוטורי עושה את שלו

חצי דקה ומתקבלת תערובת נפלאה של גרגרים וכל השאר.

קל ופשוט!

כעת רק נשאר להפריד את המוץ באמצעות הרוח. ואם בדיוק אין רוח, תמיד אפשר גם להיעזר במאוורר.

מול מאוורר או מול הרוח

מול מאוורר או מול הרוח

שלוש העברות כאלה מדלי לדלי אל מול הרוח, ומקבלים גרגרי חיטה נקיים

IMG_3134

עדכון 2016: השנה דשתי עם מרסקת גזם (אצל שכני וחברי לפשע: אורן אמון). הרבה יותר מהר. הנה התיעוד: 

שלב שישי: טחינה

כעת האתגר הרציני הוא, כיצד לשמור על החיטה למשך שנה שלימה, עד לקציר הבא. יש לי השערה שלמרות שעדיין לא מצאתי לה תימוכין, אני לא מצליח שלא להאמין בה 🙂 והיא שהמצאת הבורגול קשורה לצורך בשימור החיטה. בורגול הוא חיטה מבושלת, מיובשת ושבורה. אני מאמין שחיטה שבושלה ויובשה היא מצרך הרבה פחות מזמין למיני חרקים ושאר שותפים ונשמר נהדר ושזו אחת הסיבות להתפתחות המוצר הזה. בכפרים בגליל עדין פועלים באופן הבא: לוקחים כמות חיטה שרוצים להקצות לבורגול לכל השנה, ומבשלים בסיר/ים גדול/ים מאד כשעה-שעתיים עד שניתן לאכול אותה כמו אורז. מסננים, ומפזרים על הגג ליבוש לכמה ימים, עד שהיא יבשה לחלוטין. שומרים במיכל אטום. בכל פעם טוחנים גס קצת מהבורגול היבש ומשתמשים.

ולגבי גולת הכותרת – קמח! קמח נשמר עוד פחות טוב מחיטה ולכן ההיגיון אומר שכדאי לטחון כל פעם קצת לפני השימוש. אלא שגרעין החיטה הוא קשה מאד ודורש כוח רב – כוח שסופק בדרך כלל על ידי טחנת הקמח המונעת על זרימת מי הנחל, ושבה היו טוחנים את כל החיטה במרוכז. אין לי מושג איך הם היו שומרים על הקמח. גם היום, בכפרי הגליל נהוג לטחון הכל בבת אחת בטחנת הקמח, לשים בחבית, ואז להניח בה כדור כימי אללה-איסטור שמרחיק את המזיקים. מי שלא מת על הרעיון, כמוני, צריך למצוא דרך לטחון כל פעם קצת לבד בבית, קרוב למועד השימוש. אומרים שזה גם הרבה יותר בריא מבחינת שימור הערכים התזונתיים של החיטה, שאחרת אובדים עם הזמן.
אז יש מטחנות יד – הטובות הן יקרות למדי וכבדות רצח. זכיתי לאחת כזו לכמה חודשים – מלאת סטייל

מלאת סטייל או מה? ;)

מלאת סטייל או מה? 😉

ויש מטחנות חשמליות – עוד יותר יקרות.
אבל מי שיש לו בלנדר ויטמיקס, או בלנדר חיה אחר, הרוויח – כי זה מכשיר שיודע לטחון כל מה שזז, כולל את הזרע הסופר-קשוח של החיטה. זה מה שאני עושה. הנה "לפני ואחרי":

לפני

לפני – חיטה שחושבת שיש לה עוד סיכוי…

אחרי - קמח לתפארת

אחרי – קמח לתפארת

את שאר החיטה אני שומר על המדף בצנצנות זכוכית גדולות של 5 ליטר. סו פר סו גוד.

קמח המיועד לאפיית לחם, עדיף לסנן ובכך להפריד את הקמח הדק מהסולת (סולת=מרכז הגרעין שהוא הכי קשה ולכן לא נטחן לגמרי בטחינה הראשונה). גם כך קשה לקמח מלא לתפוח – במיוחד אם הולכים כמוני על לחם שאור (=מחמצת) ולא שמרים תעשייתיים – אז לפחות תקלו עליו אם תוציאו קצת סולת (שאותה אפשר לטחון אח"כ שוב ולקבל עוד קמח בכיכר הבאה). ועל אפיה כבר לא אלמד כאן, כי יש אינספור מדריכים, אז מכאן אתם בכוחות עצמכם (:

לחם בייצור עצמי - מהזריעה ועד לבטן

לחם בייצור עצמי – מהזריעה ועד לבטן

וולקאם טו דה קלאב! רק לא לשכוח לשמור צנצנת או שתיים מלאות (לפי הצורך) לזריעה של השנה הבאה 🙂

מהר למעלה

לסיכום

ולסיום, תקציר הפרקים הקודמים:

אליק,
כליל

מהר למעלה הדפסה

אודותי

פורסם ב מדריכים ומתוייג תחת , , , , , , , , , , , , , , , , . שמור את הקישור הישיר.

36 תגובות למזריעת חיטה בחצר עד לאפיית לחם: השיטה הביתית לעצמאות פחמימית

  1. יעל:

    היי אליק
    אני גננת ואשמח להתייעץ איתך

  2. שקד:

    אם אני אזרע חיטה בימים אלו, יש איזשהו סיכוי שהיא תצליח לגדול? (בעזרת הרבה השקייה)
    אני גרה בעמק חרוד.

    • אליק פלמן אליק פלמן:

      את באיחור של חודשיים. אבל זה באמת יכול להיות ניסוי מעניין. נסי גמות קטנה, ותראי אם החיטה מצליחה להגיע להבשלה ולשיבולים. אין לי מושג. למדי אותנו

  3. מחסור לב:

    איפה אני משיג חיטה לזריעה? ואיך אני בודק אם הזרעים טובים?

    • אליק פלמן אליק פלמן:

      תלוי בכמות. אם מדובר בכמות גדולה (עשרות ק״ג) אז הכי טוב מחברות הזרעים (למשל: מ׳הזרע׳). רק שים לב שברירת המחדל שלהם היא זרעים מחוטאים, כך שאם אתה מעוניין בזרעים לא מחוטאים צריך לציין זאת. ניתן גם לקנות מהם דרך חנויות ״עמיר״, בהזמנה מראש. הם גם יוכלו לייעץ לך לגבי זנים, כתלות במיקום השדה שלך.
      אם מדובר בכמות קטנה (קילוגרמים בודדים), הייתי מברר בטחנות קמח קטנות. בגליל למשל יש בשפע. הרבה זרעים עוברים דרכם ויש סיכוי טוב שיהיה להם מלאי נחמד של זרעים שלא נטחנו מהשנה האחרונה.
      לגבי איכות הזרעים, אפשר לעשות בדיקת נביטה. הכי טוב פשוט לזרוע בקרקע מספר ידוע של זרעים, להשקות מעט בבוקר ובערב ולראות כמה נבטו. אבל זה צריך להיעשות חודש לפני מועד הזריעה שלך, כדי שיהיה לזרעים זמן לנבוט ולך זמן לרכוש את סוג הזרעים שנבט הכי יפה.
      בכל מקרה, אם מדובר בזרעי חיטה שנקצרו בוודאות באביב האחרון, לא הייתי מוטרד מדי לגבי איכותם – בד״כ אין בעיות.

      • דניאל:

        בוקר אור.
        קודם כל – תודה ענקית על הכתיבה ההשראה והמקצועיות!
        שנית, לגבי זרעים – סליחה על הבורות אבל אם אני רוכש פשוט גרעיני חיטה שלמים בחנות קטניות / תבלינים – האם אלו הם זרעים שינבטו או לא ?

        • אליק פלמן אליק פלמן:

          אחוזי הנביטה הם פונקציה של טריות הזרעים, כלומר, כמה זמן חלף מאז שהם נקצרו – ככל שהזרעים מבוגרים יותר, אחוזי הנביטה ירדו. אתה מעוניין בזרעים מהקציר האחרון, כלומר מהאביב. בחנות שמוכרת זרעים למאכל אין מידע על גיל הזרעים, והם עלולים להיות ישנים למדי (שזה בסדר למאכל אבל לא לזריעה). לכן זה לא אידיאלי. אבל, כאמור, אם אין לך מאיפה להשיג זרעים טריים מהאביב האחרון, קנה בחנות ותעשה בדיקת נביטה. אם הנביטה היא, נניח, 50%, אז פשוט תזרע פי 2 יותר צפוף.
          בעיה נוספת היא שבחנות סביר שלא ידעו לומר לך באיזה זן מדובר. בגדול, כל אזור והזנים שיותר מתאימים אליו. יש זנים שמתאמים למשל לגליל ויש זנים שיותר מתאימים לנגב.

  4. צחיק פרוכטר:

    אליק שלום רב. ראשית,כל הכבוד ויישר כח על פועלך הנהדר. שנית,אני שייך למטה המאבק נגד הקמת שדה תעופה דמוי נתב"ג,המתוכנן להבנות בעמק יזרעאל וברשותך,השתמשתי בנתוניך על כמה שטח נותן כמה ככרות לחם…כדי להמחיש למנהלי המדינה,שאסור להפקיע את קרקעות עמק יזרעאל המשובחים כל כך לחקלאות! אגב,בעמק כ500 מ"מ גשם בשנה ובעזרת השקיות עזר מגיעים ליבולים של עד 800 ק"ג לדונם!

    בברכה
    צחיק פרוכטר
    קבוץ מזרע

    • אליק פלמן אליק פלמן:

      הי צחיק, שמח לשמוע שהנתונים כאן מסייעים למטרה ראויה. בהצלחה במאבק!

  5. מיכל:

    יום קציר שמח!
    שעורה לבירה, חיטה ללחם אם יהיה מספיק..
    תודה אליק על ההשראה והמידע.
    מיכל

  6. ערן סולומון:

    אליק שוב אני.
    חיות אצלי בגינה, נראה לי חתולים דורסים לי קמות. יש מה לעשות? זה פטאלי? צריך/אפשר לישר מה שכופף?

  7. ערן סולומון:

    הי אליק.
    החיטה אצלי באזור טפטפות שלא היה בשימוש בחורף כמובן. אבל עוד מעט אצטרך להפעיל את הטפטפות ומסובך לי למנוע מאיזור החיטה. השקייה יכולה להזיק? כמות החיטה קטנה, זה שטח קטן.
    ערן

    • אליק פלמן אליק פלמן:

      לא מאמין שיזיק. רק תקפיד לקצור בזמן ולא להמתין יותר מדי עד הקציר מרגע שהיא בשלה ויבשה.

      • ערן סולומון:

        אבל זה לא יעכב את ההתייבשות אם אשקה, ויגרום לרקב? בטבע אמור להיות כבר יבש…

        • אליק פלמן אליק פלמן:

          לפי דעתי לא יעכב התייבשות. לגבי ריקבון, החשש הוא בעיקר מהרטבת השיבולים, אבל מכיוון שאתה משקה בטפטוף ולא בהמטרה, נראה לי שאין חשש. אבל לפי מה שאתה מתאר, במילא אין לך הרבה ברירה, ובכל מקרה מדובר בכמות קטנה. אז זה מה שאני הייתי עושה. לבחירתך

  8. מיכל:

    הי אליק
    תודה על התשובה המהירה
    אנסה להשקות
    מצרפת תמונה, אשמח לשמוע אם יש לך עוד הצעה
    החיטה גדלה ברעות (אזור מודיעין)
    תודה רבה
    מיכל

  9. מיכל:

    הי אליק,
    נתת לי השראה וזרעתי בשמחה בדצמבר חיטה ושעורה על שטח של 25 מ"ר.
    זה ניסיון ראשון שלי שהצטרף לגינת ירקות ביתית.
    בשבועיים האחרונים החיטה בחלקה מצביה ונראית נבולה.. מה זה יכול להיות ומה עושים?
    אשמח מאד לשמוע מניסיונך.
    תודה רבה
    מיכל

  10. מיכל:

    אליק שלום,
    ראשית נתת לי השראה.
    זרעתי בדצמבר חיטה ושעורה בשטח של 25 מ״ר לניסיון.
    בנתיים כיף גדול, אך בשבועיים האחרונים בכיה:
    חלק מהחיטה מצהיב ונראה קצת נבול. מה עושים?
    אשמח לפתרון
    תודה רבה
    מיכל

    • אליק פלמן אליק פלמן:

      מיכל שלום,
      זה אכן לא אמור לקרות בשלב זה. מתוך התיאור שלך ומבלי לראות את המצב בשטח, המחשבה הראשונה שעולה לי זה שאולי בשטח שנזרע אין מספיק עומק אדמה, והשורשים הגיעו לסלע ואין להם מאיפה לשתות (כך זה נראה אצלי במקומות המסולעים במיוחד). מכיוון שמדובר בשטח קטן, הייתי מנסה להשקות ולראות אם זה עוזר.
      בכל מקרה, מוזמנת לשלוח תמונה ותיאור המיקום בארץ, ואראה אם זה נראה לי מוכר.
      אם מדובר במחלה של החיטה, כנראה לא אדע לזהות כי אני לא ממש מבין בזה.
      מקווה שהחיטה תתאושש, ואם לא, לא להתייאש, מקצה שיפורים בחורף הבא )
      אליק

  11. אליק שלום
    ממש נהניתי לקרוא – ועוד לא סיימתי. אבל אני כבר שואל:
    יש לי חלקה פצפונית איזה מטר וחצי על שתים וחצי. אדמה גרועה למדי אבל אני מייצר אחלא קומפוסט ב"ה. רציתי, בשביל הילדים לגדל החורף חיטה שם. הבנתי שחיטה אורגנית מחנויות טבע נובטת יפה…האם כדאי לזרוע עכשיו (סוף נובמבר) באמצע ירושלים? האם צריך להשרות קודם במים? אם אשקה עם טפטפות יחד עם שאר הגינה עלול להזיק?
    תודה!
    ערן

    • אליק פלמן אליק פלמן:

      הי ערן,
      אם אתה קונה חיטה למאכל מחנות – טבע או לא טבע – ורוצה לזרוע אותה, עדיף לעשות קודם בדיקת נביטה. יתכן שהזרעים ישנים ולא ינבטו. (בדיקת נביטה: כעשרים זרעים על מצע צמר גפן לח – לשמור לח כ 7-10 ימים ולראות כמה נובטים לך.
      אני זורע בתחילת דצמבר. לא יודע לגבי הרי ירושלים. יתכן שזה מעט שונה, אבל כל עוד אין גשם זה במילא לא משנה.. בקיצור, עקוב אחר התחזית, ויום-יומיים לפני גשם גדול צפוי, תזרע.
      אני לא משרה במים. לא נראה לי שנחוץ. אגב, גם את ההשפעה של זה ניתן לבדוק בבדיקת נביטה כמו שתיארתי. פשוט תקח צלחת נוספת, נפרדת, ושם תשים על צמר גפן לח זרעים שהשרית קודם במים. כך תוכל גם להשוות.
      חיטה לא משקים – היא גדלה בעל. זה כל הקטע ) ולכן אתה יכול לזרוע יותר מכמה מטרים ספורים. פשוט תמצא לך חלקה קטנה שאין בה שימוש ותזרע.
      ואם אתה כבר משקה דגנים, למה לא לגדל כבר אורז בקיץ 😉

  12. טלק:

    אליק אהלן
    יש לי בלנדר ויטהמיקס. טחנתי איתו הרבה דגנים, הכנתי הרבה לחם שאור, אך תמיד עולה בי השאלה:
    הקמח היוצא מטחינה בבלנדר (אחרי דקה של טחינה, וגם אחרי חצי דקה), יוצא חם מאוד. למיטב ידיעתי, ב-42 מעלות חלבונים מתפרקים ומתחיל שינוי בחומר החי. האם זה לא מזיק לקמח?
    מנסיוני, הלחמים עדיין יוצאים מדהימים כמו מקמח שאני קונה מהטוחן אבל עדיין משהו בחום הגבוה הזה לא מסתדר לי. יש לך מושג על זה?
    רוב תודות

    • אליק פלמן אליק פלמן:

      הי טלק,
      גם אני חושב שהטמפרטורה היא עניין די חשוב.
      אני טוחן שתי דקות שלמות בכל פעם, והקמח אמנם יוצא קצת חם אבל לא מאד חם, נראה לי שמשמעותית פחות מ 42 מעלות (מרק חם שנעים לשתות הוא בטמפרטורה של 55 מעלות)
      אולי הסיבה היא שהבלנדר שלי הוא JTC – האח העני של ויטמיקס 🙂
      ואולי זה קשור לכמות שאתה טוחן. אני טוחן כחצי ק״ג בכל פעם.
      בכל אופן, מה שהייתי עושה זה
      1. מנסה לטחון כמויות יותר קטנות בכל פעם.
      ו/או
      2. עושה הפסקה באמצע הטחינה ונותן לקמח להתקרר קצת.
      3. לויטמיקס יש סכין מיוחד לטחינה, שונה מהסכין הסטנדרטי שלהם. אם אתה טוחן באופן קבוע, שווה אולי לדאוג שיהיה לך אחד כזה.

      שמח לשמוע שהלחמים יוצאים מדהימים

  13. יאיר דרור:

    הי אליק!
    ניסיתי לפני שנתיים לגדל חיטה בגינה שלי (בשטח אדמה של חצי מטר רבוע), והיא גדלה מאוד יפה. הבעיה הייתה שמעט אחרי פסח, הגרעינים פתאום נעלמו לי מהשיבולים, ותוך שבוע אחד לא נשארו גרעינים על השיבולים (כמעט).
    אני רוצה גם השנה לגדל חיטה בגינה שלי, ואין לי מושג איך להתמודד עם 'העלמות הגרעינים'. יש לך מושג אולי מה זה? ואיך אפשר להתמודד עם זה?
    אני גר בגולן אם זה עוזר למשהו…
    תודה רבה!
    יאיר דרוד

    • אליק פלמן אליק פלמן:

      הי יאיר,
      האם החיטה הייתה עדיין ירוקה כשהגרעינים נעלמו או שכבר הבשילה?
      איך נראתה השיבולת בלי הגרעינים – פשוט מקל עירום, או שהיא נראתה כמו כל שיבולת מלאה רק שלמעשה בפנים הייתה ריקה?
      וסתם סקרנות – מה אתה עושה עם חצי מטר רבוע של חיטה??
      אליק

  14. עמית:

    מאמר ממש מדליק ומושקע !!!
    קראתי את כולו והוא מוסבר בצורה ממש טובה וכיף לקרוא אותו .
    כל הכבוד על המאמר ועל הגידול .

  15. טלק:

    אליק
    נתקלתי במאמר מעניין בpermies.com על חומר מיוחד לדחיית חרקים מהבית ומדגנים לשימור
    קבל
    http://www.richsoil.com/diatomaceous-earth.jsp

    • אליק פלמן אליק פלמן:

      הי טלק תודה אכן חידשת, לפחות לי.
      מודה שקריאת התיאור המדויק של איך החומר הזה הורג את החרקים, עושה חשק לנסות להימנע ממנו – טוב, לפחות עד שאראה את החרק הראשון..
      בכל אופן, בשיטה של ׳טחן קצת לפני כל שימוש׳, עד היום לא הייתה לי בעיית חרקים בחיטה טפו טפו. אז אולי באמת אפשר להסתדר בלי.
      שנה טובה!

  16. שלום חבר

    ראיתי את כותרת המאמר ונדלקתי על המושג עצמאות פחממתית!
    התאכזבתי לגלות שמדובר במאמר אסתטי על שעבוד פחממתי (לחיטה כפי שיובל נוח הררי מסביר).
    איך זה שלאורך כל המאמר לא ציינת ולו פעם אחת את האפשרות לקבל פחממות באופן ישיר מפירות העץ? מנסיוני זוהי הדרך הפשוטה והישירה ביותר לעצמאות פחממתית במיוחד באקלים חמים כמו אצלנו.
    המאמר רק חיזק אצלי כמה קל להשתעבד לגידול חד עונתיים קשים לגידול ועיכול ולפספס מה שפשוט נופל מהעצים שנה אחר שנה במינימום מאמץ מצידנו – חרוב, שיזף, תמר, תאנה, גפן, אוזרד ובעונה זו פרי הקטלב .. בנוסף לכל עשרות הפירות האחרים שהביאו הנה שצומחים כאן בשפע. התמר הוא פרי טרי שניתן לשמור כפי שהוא בלי שום תהליך – כל עץ מניב למעלה מ-100קג של תמרים בשנה. 3 עצים כאלה לבן אדם ואנחנו מסודרים פחממתית.
    בגולן כרגע יש כמויות עתק של הפקר תפוחים פינק ליידי ועוד זנים.. רק לבוא ולאסוף – זה מחזיק חודשים בלי קירור ממש עד עונת המשמשים.

    אני מבציר בך ובקוראים לחקור את האפשרות של תזונא המבוססת פירות – מאמרים עדכניים בעברית ניתן למצוא כאן:
    http://30bananotleyom.co.il/811-articles

    ובכלל לצאת איתנו לטיולי לקטים:
    http://www.tvuna.org/lakatim

    בהם אנו מגלים דרך חוויה, כמה קל ונעים וטעים לבסס את התפריט על פירות בשלים עסיסיים ומתוקים – כל עונה ופירותיה.

    ספר קלאסי נוסף של הרברט שלטון, שטען שלאורך כל ההיסטוריה, גם בתקופות חשוכות ביותר, לא היה שום דבר ממשי שעצר אנשים מפשוט לצאת וללקט פירות ולחיות באיכות חיים גבוהה:
    http://realrawfood.com/sites/default/files/article/Fruits%2C%20by%20Herbert%20Shelton.pdf

    טולקה לוּבּוׁף.

  17. נמרוד איילי נמרוד:

    תודה רבה על המאמר המעניין והמחכים

    השיטה שאני מכיר לדיש ידני: קוצרים את השיבולים וקושרים אותן לאלומות. על משטח סלע גדול וחלק/משטח בטון/יריעת ברזנט משכיבים את האלומות בשתי שורות, זו מול זו, כשהגרעינים בצד הפנימי של המשטח, ובשעת אחר הצהריים (השעה הרחוקה ביותר מטל הבוקר שמקשה על נשירת הגרעין), לבד או בצוותא, הולכים סביב-סביב האלומות וחובטים בהן במורג ידני, שהוא פשוט מקל ארוך ומקל קצר שמחוברים ביניהם ברצועת עור או שרשרת קצרה. אח"כ מזיזים את הקש והגרעינים נותרים למטה. אני לא בטוח שזה מהיר כמו החרמש המוטורי (צחתיין על הרעיון!) אבל לסולדים ממיכון, זה עוד צעד לעבר האוטרקיה…

    אצלנו שומרים את החיטה בחביות פלסטיק אטומות ועד כה לא קרה להן כלום אף פעם. דווקא בורגול נראה לי יותר רגיש למזיקים. הסברה שלי לגבי בורגול היא שהוא נולד כדי לחסוך חומר בעירה וזמן בישול – מבשלים פעם אחת את הכל ביחד, מייבשים, ועכשיו מספיק לו זמן בישול פחות משל אורז לבן במטבח (למעשה, אפילו השרייה במים פושרים מספיקה).

  18. דורון בורר:

    לגדל חיטה אפילו לא עבר לי בראש… אחרי הסרטון החלטתי לגדל. נראה פשוט עם חיבור חזק במיוחד לאדמה.. השקעת שעות לא גדולה… נראה לי מרגש להגיש לשולחן לחם פרי אדמתי… אליק תודה על הסרטון וההשראה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

להעלות תמונה (למעלה)