מגדל ירק, גידול במצע מנותק

רוצה להיות הראשון?
גינון וחקלאות

האם בכלל אפשרי לגדל 50 צמחים על שטח של מטר על מטר? מגדל הירק לפחות מנסה לתת פייט באתגר הזה. במהלך השנה וחצי האחרונות הקמתי מספר מגדלי ירק, ועשיתי על הדרך וורציאציות שונות, לפי החומרים שהיו קיימים במקום. מבחינת התנסות גננית, ליוויתי שתי עונות ארוכות, ואשתף אתכם בתובנות תוך כדי המדריך.

נתקלתי לראשונה במגדל הירק (או באנגלית Garden Tower) בתמונה שמישהו שלח לי ושאל אם אני יודע איך להכין כזה. מאז, גיליתי על חברה אמריקאית קטנה מתפרנסת מייצור מגדלי ירק, עם פטנט בתהליך אישור (שבכל מקרה לא יהיה רלוונטי לישראל, ממספר סיבות שלא אציין כאן), וקראתי או שוחחתי עם מספר מיקרו-עסקים ישראלים שעסקו בייצור יחידני של מגדלי ירק.

כמובן שאין גירסא אחת (אני מכיר לפחות שתיים מסחריות), ולצורך העניין, זו היא גירסת “עשה זאת בעצמך” של מגדל ירק. עד כמה שידוע לי, אין שום מניעה מאף אדם להעתיק את העיצוב הזה. אני מדגיש – עד כמה שידוע לי, כיוון שאם פתאום יצרתם אחד ומישהו תבע אתכם וניצח, זה באחריותכם (; חוץ מזה, אם הגיעו אליכם, כנראה שאני כבר נתבעתי על שלי, אז תעמדו בתור.

את המחקר שלי התחלתי מנקודת התחלה טובה, בעזרת כמה פתרונות שכבר פיתח אסף פרי לפני והציג אותם בסדנא לבניית מגדל ירק שהעביר בסדנא הקהילתית לקיימות בטבעון.
ועכשיו, לעסק.

 

 

 

 

 

 

 

למה מגדל ירק

  • חסכון במקום – במגדל הירק, על פני שטח של 1.5 מטר רבוע (כולל השטח שצריך כדי להסתובב פיזית סביב המגדל) ניתן לגדל, באופן תיאורטי, בין 40 ל-50 צמחים, שבדרך כלל ידרשו שטח של בין פי 4 ל-5
  • חסכון בהשקייה מכיוון שהצמחים נמצאים, פשוטו כמשמעו, אחד מעל השני במרחב, ומכיוון שכל עודפי המים יכולים לחזור חזרה לערוגה בקלות יתרה (ניקוז לתוך דלי והשקייה חוזרת), הרבה פחות מים אובדים להרווית עומק האדמה וכל אלו הם מים שחסכנו.
  • תנודות טמפרטורה - השוואה בין הטמפרטורה בסביבה והטמפרטורה בליבת המגדל בחודשי השנהמניפולציה של עונת הגידול – מיקרו האקלים שנוצר במגדל הירק מאפשר את הארכת עונת הגידול בכך שהוא מקטין תנודתיות בשינויי הטמפרטורה. בעיקרון, באזורים חמים ויבשים המערכת מסוגלת להאריך את החורף על ידי הצללה חלקית של הצמחי אחד את השני, ובאזורים קרים את הקיץ על ידי הרחקת הצמחים מן הקרה של האדמה, ומיתון משרעת הטמפרטורות.
  • שליטה במזיקים – זה נכון לכל הטכניקות לגידול במצע מנותק. כשאין חיבור לאדמה הרבה מן המחלות והמזיקים פשוט אינם. כמובן שזה לא מבטל מזיקים באשר הם, אך המזיקים פוחתים בצורה משמעותית.
  • גם כשאין אדמה – גם סעיף זה נכון לכל הטכניקות לגידול במצע מנותק: תיאורטית, עם מצע גידול טוב, שמש, מים ודשן, אפשר לגדל ירקות על מרפסת בקומה השמינית או על גג המתנ”ס.
  • נגישות – לא שמעתי על מישהו שממש השתמש במגדל ירק בגלל שהוא מוגבל (על כיסא גלגלים, לדוגמא), אך אפשר לדמיין כיצד אפשר להתאים מגדל ירק לעבודה של אדם כזה,

את החסרונות והקשיים (מה לעשות, זה לא מושלם) תוכלו לאסוף לאורך המדריך.

העיצוב העקרוני של מגדל ירק D.I.Y

בסיס מגדל הירק הוא חבית כחולה של 180 או 200 ליטר, שבמרכזה ארובת תולעים, ובהיקפה פתחים לתאי שתילה. החבית עומדת על רגליים ומורמת מהקרקע כך שניתן להכניס דלי מתחת לפתחי הניקוז, וניתן לשלוף אותו בקלות. מצע השתילה (כמו שגילינו על בשרנו) צריך להיות קל מספיק כדי לא להפעיל משקל רב מדי על שורשי הצמחים הגדלים באזור התחתון של החבית, שעשוי למנוע צימוח בריא. ההשקייה צריכה להעשות בעקרון מלמעלה (כמו שגילינו, שוב, על בשרנו), וכדאי לדאוג לרוויה של מצע השתילה כל עוד הוא מספיק מאוורר. אור שמש בחורף הוא מצרך יקר, כיוון שהצמחים מסתירים זה את זה, ובקיץ זה כבר תלוי במה שמגדלים. על כן אפשר וכנראה כדאי לשים את כל המערכת על גלגלים (מה שחשבנו לעשות ועוד לא עשיתי בעצמי) כך שניתן יהיה להזיז אותך ואף לסובב אותה אל מול השמש, כל יום לכיוון אחר.

מגדל ירק

במהלך השנה וחצי האחרונות הקמתי מספר מגדלי ירק, ועשיתי על הדרך וורציאציות שונות, לפי החומרים שהיו קיימים במקום. מבחינת התנסות גננית, ליוויתי שתי עונות ארוכות, ואשתף אתכם בתובנות תוך כדי המדריך.

אז איך עושים?

הכנת החבית

חיתוך הדופן העליונהקודם כל, לפני שמתחילים חשוב להבין מה היה בחבית לפני השימוש, כדי לדעת שאתם לא מתעסקים חומרים רעילים שלא הייתם רוצים להכניס לגוף שלכם, לכן כדאי לשאול את מי שסיפק לכם את החבית מה היה בה במקור. האפשרויות מגוונות כיוון שהחבית הכחולה משמשת הרבה בתעשייה. אני הצלחתי להשיג חביות שהיה בהם סבון וחביות שהיה בהם חומר לכיבוי אש אינטרי. כך שאחרי שטיפה, אנחנו מקבלים חבית בטוחה לשימוש.

החבית פתוחה מצידה העליוןכמו שציינו לעיל, חבית כחולה של 180-200 ליטר משמשת כאן כמיכל הבסיסי אותו נהפוך למגדל הירק. ראשית, עלינו למצוא את הצד העליון, שבו בדרך כלל ממוקמים שני פקקים לבנים. אותו נחתוך החוצה באמצעות מסור אנכי.

 

הכנת תאי השתילה

פס בריסטול לסימון קו ישרמספר תאי השתילה יכול להיות כל מספר בין 0 לפחות או יותר 45-50. רוחב תא השתילה יהיה בין 8 ל-14 סנטימטר. עצתי היא להכין מקסימום תאי השתילה. צמחים שונים תופסים מרחב שונה, ואתם עשויים להתקל במצב בו תצטרכו להשתמש בעונה אחת ב-3 תאי בהיקף כי הירק הצפוי עשוי להיות גדול מאוד, כשבעונה אחרת תשתמשו ב-6 או יותר תאים בהיקף כי הצמחים המדוברים מפריעים פחות אחד לשני מכיוון שהם לא מסתירים את השמש אחד לשני.

חותכים עם מסור אנכי את הפתחים לתאיםהכנת תאי השתילה מתחלקת לכמה שלבים. ראשית, נסמן את כל החריצים על החבית באמצעות טוש סימון, כששורות תאי השתילה מקבילות אחת לשניה ומסורגות. כדי לדאוג לסמן קו ישר על החבית אפשר להשתמש בפס ישר של בריסטול, להקיף את החבית ולסמן במקומות הנדרשים. אז נקדח חור בקצה על קו של תא שתילה, מספיק רחב כדי שנוכל להכנס עם המסור האנכי ולחתוך את הסימון לכל אורכו.

אסף פרי מחמם עם להביורעכשיו, כשיש חריצים כמספר תאי השתילה והם מסודרים בשורה ישרה, עלינו להפוך כל חריץ לתא שתילה שכזה. אסף פרי, שהעביר את הדרכת הסדנא הראשונה אודות מגדל ירק, עלה על רעיון להרחבת חריץ לכדי תא. הוא הכין טריזים גדולים מעץ, ולאחר חימום החתך מכל הכיוונים, הוא דחף את הטריז פנימה עם פטיש, ונתן לפלסטיק להתקרר שוב (אני זירזתי את הקירור בעזרת מים, אם מחכים שהפלסטיק יתקרר לבד זה מאט את קצב העבודה). את החימום עצמו אפשר לעשות בעזרת להביור כלשהו (יש כאלו זולים יחסית שמתחברים לבלון גז קטן של גזיה) או באמצעות מה שנקרא אקדח חום. שזה בעצם סוג של מכשיר פן מאוד חזק וממוקד. מהניסויים שלי האקדח חום עובד יותר טוב.

שימוש באקדח חום ליצירת תא השתילה

הטריז מגיע כמעט עד לסופו

לאחר חימום נדחוף את הטריז לחריץ הגמיש ונדפוק עם פטיש על ראש הטריז כדי להרחיב את התא

 

 

 

החבית והטריזים

החבית והטריזים

ארובת התולעים

ארובת התולעים בצורת Lארובת תולעים היא טכניקה שכבר הצגנו כאן מספר פעמים, ולכן לא אכביר עליה במילים, אלא פשוט אתן למאשה ויואב לדבר. יואב, בדיון על ערוגת הפתיל שחקר, כבר הצדיק את הרעיון של להוסיף עוד רובד לאותה המערכת באמצעות ארובת התולעים. מה שהיה עשוי להיות רק ערוגה ותו לא, הפך במקרה שלנו לערוגה שמדשנת את עצמה, מאזנת נוזלים, חיה, ומקטינה את נפח הפסולת של המטבח הקרוב ביותר אליה, מבלי כמעט לדרוש עבודה נוספת.

מסמנים את הפתח הצידיאת ארובת התולעים נעשה מצינור PVC מחורר בחורים בעלי קוטר של 8-12 מ”מ כמעט לכל אורכו כדי לאפשר תנועה של התולעים לרחבי הערוגה (את החורים מכינים עם מברגה או מקדחה ומקדחים מתאימים). גם לארובת התולעים יש ווריאציות: באחת הערוגות יצרנו צינור L שפתח היציאה שלו יוצא מצידה של החבית. בערוגה אחרת הצינור יורד מלמעלה ישר למטה, בלי עיקול. בכל מקרה העדיפות היא לארובה בקוטר של לפחות 5 צול, ועדיפות יותר לכיוון 8 צול.

קיבוע של ארובת התולעים לחבית באמצעות מוטות הברגהלצורך הכנת ארובת ה-L צריך מחבר זווית, שעולה הרבה כסף בקטרים של 8 צול, כך שאני אישית העדפתי את הארובה העומדת.
הבעיה בהכנת ארובה עומדת היא שצריך להכין חיבור טוב בין החבית עצמה לבין הארובה, ובנוסף צריך להכין מכסה שיכול לעמוד במשקל של התולעים והקומפוסט.
בארובת ה-L המכסה יכול להיות מאוד פשוט כיוון שאין עליו לחץ, וכנ”ל לגבי אטימת החיבור בין החבית לצינור.

מכינים את המכסים לארובת הLהטכניקה שעבדה לי פעמיים לחיבור בין צינור הארובה לחבית עצמה מאוד פשוטה לביצוע. סימנתי בתחתית החבית, מן הצד החיצוני (אחרי שהפכתי אותה) את קוטר צינור הארובה, ואז סימנתי שוב מעגל שהרדיוס שלו קטן בכמעט סנטימטר אחד. את העיגול הפנימי חתכתי עם מסור אנכי.

המכסה של פתח הכניסה לארובת התולעיםאת ההפרש בין העיגול הפנימי לחיצוני מחממים עם אקדח החום וכשהפלסטיק מספיק גמיש, דוחפים בכוח את הארובה כשהחבית עדיין הפוכה על הראש – כך שכשהדחיפה מסתיימת, אותה טבעת פלסטיק גמישה שצמודה לארובה פונה כלפי מעלה ומונעת נזילה של מים גם אם יש קצת רווחים.

פסולת מטבח ראשונה בתוך ארובת התולעיםדרך אגב, אם מישהו תהה – מהניסויים שלי, שלושה מגדלי ירק יטפלו בכל פסולת המטבח של משפחה קטנה. במשך כמה שבועות בדקתי את קצב הצריכה של התולעים בארובה. כמובן שככל שגרעין הרבייה של התולעים האדומות יותר בוגר והתאקלם בצורה מספקת במגדל, וככל שהצמחים בוגרים יותר, כך גם גובר קצב פינוי המקום בארובה, על ידי ייצור הקומפוסט צריכת הקומפוסט הזמין.

 

מסמנים את העיגולמסמנים עיגול פנימיחותכים עם מסור אנכי את העיגול הפנימיהעיגול חתוךמחממים כדי לדחוף את הצינור בלחץ

מוטות הברגה בצינור ללא ברך

 

 

 

 

 

 

 

המכסה לצינור האופקיהמכסה לארובת התולעים משתנה לפי הצורה בה הארובה בנוייה. אם המכסה הינו מכסה צידי, אין יותר מדי לחץ עליו ולכן הוא יכול להיות פשוט שני עיגולי דיקט כשהקטן מביניהם מתאים בדיוק לקוטר הצינור האופקי, והגדול בעל קוטר של שני סנטימטר יותר, וכך העיגול הקטן יושב בלחץ בתוך הצינור והעיגול הגדול משמש כשפת המכסה.

המכסה של הצינור האנכי (הארובה שאין לה ברך) צריך להיות קצת יותר
חזק, וצריך שתהייה יכולת שליפה שלו מבלי להזיז את המגדל. לצורך זה יצרנו עיגול מפלסטיק (פלסטיק עבה שהיה פעם חלק מפח שוש.פחטר ירוק גדול) עם תוספת קטנה, בצורה הכללית של מטקה (עיגול עם ידית).

המכסה מלמטה, מקווה שרואים משהוהעיגול מתאים בדיוק כדי לחסום את הפתח של הארובה מלמטה, ויושב על שלושה ר’-שים מברזל שמחוברים לצינור עצמו. כך בכיוון של הידית של ה”מטקה” ניתן למשוך ולפתוח את הצינור, או לדחוף ולהשחיל את הפלסטיק בין הצינור לר-שים, ובכך לחסום את הפתח.

רגליים או גלגלים?

רגלי עץ בדומה למגדל של GTPהשאלה היא יותר מורכבת מרק “רגליים או גלגלים”. לשאלת הגובה הסופי והיציבות של המגדל יש השפעה על התפקוד של המגדל וגם על השימוש ומי יכול להשתמש בבטחה במגדל. למשל, אם הניקוז שלנו (ואנחנו חייבים ניקוז!) נמצא ממש מתחת למרכז החבית, אנחנו צריכים להצליח להכניס לשם דלי כדי לקלוט את הנוזלים המדושנים ולהחזיר אותם חזרה לערוגה.

החבר’ה של Garden Tower Project משווקים את הקיט שלהם עם שלוש רגלי עץ מלא. אולי זה קשור להבדלים בין הקיט שלה לחומרים שבהם אני השתמשתי, אבל אני הרגשתי שאותה טכניקה שניסינו באחד המגדלים פגעה ביציבות של המגדל.

מכינים את הרפסודה שתשמש כמגביהה לערוגהפתרונות אחרים להעמדת החבית בגובה היו יצירת מעמד ייעודי בגובה דלי, העמדה על כיסא ללא המשטח, או על רפסודה בגובה נמוך, במקרה שהניקוז יוצא החוצא (אני לא אוהב את השיטה של הרפסודה, כל נושא הניקוז צריך להיות מנוהל יפה ומסודר, מקום קבוע לדלי שממנו יחזרו הנוזלים לערוגה).

גלגלים או לא גלגלים? ובכן, גלגלים עשויים לעזור בחצרות בהם כמות או המקום מוגבלים, כך שיהיה אפשר לנייד את הערוגת במקרה הצורך, ולסובב אותם ברוטציה אל מול השמש. אם אתם בוחרים בגלגלים שימו לב לבעיות היציבות שעשויות לצוץ (עקב גובהו של המגדל) וגם לסוג הקרקע או הריצוף עליהם אתם מגלגלים את המגדל. גם לנושא ההשקייה יש מה לומר על שאלת הגלגלים.

השקייה

מערכת ההשקייה שהציע אסף פריטוב, דבר ראשון – ההשקייה בשלבים הראשונים כשהשתילים עדיין צעירים מאוד היא שונה מההשקייה כשהצמחים כבר בוגרים ופיתחו בית שורשים מספק שיכול לעזור להם להתמודד עם השקיה לא ישירה.

הפתרון שהציע אסף פרי היה ליצור מערכת השקייה תת קרקעית עם טפטפות מפוזרות טמונות במצע השתילה וצמודות לדפנות החבית מבפנים. וכך בארבע דקות השקייה נוכל להציף את כל הערוגה ולסיים עניין. כשנראה את המים יוצאים מהניקוז נדע להפסיק. ובכן, הבעיה הייתה שהמים זרמו מהטפטפות על דפנות החבית מבפנים והתנקזו יחסית מהר (המים מחפשים את הדרך הקלה ביותר למטה, ובמקרה הזה הדרך הזאת לא הייתה דרך מצע הגידול), כך שעשר שניות אחרי הפעלת לחץ המים, הניקוז כבש שצף וקצף, ומצע הגידול במרכז הערוגה כלל לא קיבל מים. הייתי זקוק לגישה אחרת להשקייה במגדל הירק.

כניסת צינור ההשקייה משמאלכפתרון לשאלת ההשקייה מצאתי כי אפשר ורצוי לחלק את טכניקת ההשקייה לשתיים:

  1. בשלב הראשון (אולי החודש הראשון של הצימוח, אבל את האמת זה תלוי בכם) נדאג להשקות ישירות כל שתיל ושתיל, ונעזור לו לפתח את מערכת השורשים שלו.
  2. בשלב השני, נעבור להשקייה במעגל של שש עד עשר טפטפות שיונחו במעגל בחצי המרחק שבין דפנות החבית לארובת התולעים, כך שבעיקר יורטב גוף האדמה ולא הפלסטיקים באופן ישיר.

כשלומדים את המערכת בוחנים כמה זמן לוקח למצע הגידול להגיע לרוויה כך שנדע כמה מים נתנו ומתי לבוא להפסיק את הטפטפות. זכרו שמשטר ההשקייה במערכת שזו, כמו שאמרנו בהתחלה, הוא שונה מאוד מגידול ירקות באדמה. למדו את המערכת ודאגו לניקוז מספק.

מצע השתילה

מצע השתילה הראשוני, אדמה מקומית וטוף - לא טוב!במגדל הראשון שבנינו החלטנו להתחכם ולהשתמש במצע של טוף, ואדמה מקומית. טעות מרה. מצע גידול כזה הוא ללא ספק כבד מידי. תחשבו על כל המשקל הזה, מטר של מצע, שלא מאפשר לשורשים של הצמחים התחתונים ביותר להתפתח בכלל.

במגדלים הבאים כבר לא התפשרתי. ערבבתי מצע שתילה של 50% כבול, 25% פרלייט ו25% וורימקוליט, והוספתי דשן בשחרור איטי להתחלת הגידול (עד שהתולעים יתבססו ויזינו את הערוגה עצמה). תערובת המצע הזו כל-כך סטרילית בשלב הראשון שבלי דשן הצמחים מהר מאוד יישארו בלי נוטריינטים. כשהמגדל כבר מבוסס ועבד כמה מחזורים, אין צורך בתוספת דשן.

ניקוז

בגינון, ניקוז ראוי מאוד חשוב לצימוח תקין של השתילים, ועל אחת כמה וכמה בגינון במצע מנותק. כשאין ניקוז ראוי בית השורשים נחנק. במגדל הירק, ניקוז ראוי ומצע גידול מתאים יכול לפטור אותנו לפחות מהמצב של עודף השקייה (אם כי לא יכול לפטור אותנו ממצב של חוסר השקייה) – עודפי המים שאינם נספגים על ידי מצע הגידול פשוט נשטפים כלפי מטה ויוצאים מהמיכל, כך שהמצע רווי אך לא במידה מוגזמת. במצב כזה, ברור שעלינו לנקז נוזלים מהנקודה הכי נמוכה במגדל, קרי מהתחתית של המגדל. השיטה הכי טובה שמצאתי, שאוספת גם את הנקז של התולעים וגם את עודפי המים (להשקייה חוזרת) היא לחורר כמה חורים מסביב לחיבור של ארובת התולעים והחבית, ולהניח דלי מתחת. כך אנחנו מרוויחים חזרה גם את הנוטריינטים מהקומפוסט וגם את עודפי המים.

ולסיכום פרק ההשקייה, הניקוז ומצע השתילה, לא משנה כיצד אתם משקים, דאגו לזרימה הכי חלשה שניתן לייצר. מצע הגידול הוא מאוד אוורירי וקל, ולכן הוא עצמו, בעיקר בשלבים הראשונים של הצימוח לא תופס את השורשים של הצמח יותר מדי. כך שאם תתנו פתאום שטף מים שנספג במצע הגידול ומשנה את צורתו הצמחים החלשים עשויים להפגע. תופעה שמפסיקה לקרות איפה שהוא באמצע עונת הגידול.

הערה חשובה: בכל שיטת גידול במצע מנותק, ועוד יותר כאשר משתמשים בסירקולציה של מים, תמיד ישנה הסכנה של המלחת מצע הגידול. המים נכנסים למחזור הטבעי, אך המלחים לא יכולים להשטף כי אנחנו כל הזמן מחזירים אותם חזרה למגדל עם הדלי של הניקוז. כדי לפתור את הבעיה, בכל חורף אנחנו מסירים את הדלי של הניקוז לגמרי, ונותנים למי הגשם, שהם מים מזוקקים, לשטוף את המלחים ממצע הגידול של מגדל הירק. (תודה לטלאור על השאלה).

שתילה וגינון

שתילה עם תמיכה לצמחים היכן שניתןכמו בכל גידול במצע מנותק מאוד חשוב לפתוח את השורשים של השתילים לפני השתילה. כאן זה קצת פחות חשוב מאשר בגידול הידרופוני, שבו אין אדמה בכלל, אך זה בהחלט לא מזיק אם עושים את זה כיאות. גודל השתילים צריך להיות יחסית גדול. התנאים לא קלים בשביל שתיל צעיר (לפחות מבחינת קרינת שמש) והוא צריך להיות מסוגל להתגבר על הטראומה של המעבר מהחממה החמימה והמוגנת, לצילם של הצמחים שגדלים בקומה שמעליו. זה לא קל. תשאלו כל קולורבי.

במקרה זה רק שומר, זה מה שהיה לנוכמו בגידולים הידרופונים נוספי היחס בין העלווה לשורשים הוא לא פרופורציונאלי. העלווה הרבה יותר גדולה מהשורשים של הצמח, ואם נוסיף על זה שמצע השתילה אוורירי, אז בהחלט אפשר לטעון שהצמחים כבדים ועשויים ליפול מרוב משקל כשבית השורשים שלהם נקרא ממצע הגידול. שימו לב לזה כשאתם שותלים, בכך שתדאגו לתמיכה היכן שניתן, ושתלו את הצמחים מספיק עמוק בתוך התאים – אל תחפפו כאן, תוציאו הרבה חומר מתא השתילה. אם אתם חוששים מלאבד את החומר, פשוט תחזירו אותו לפתח העליון של החבית.

נושא התחרות על השמש הוא ספציפי בכל גינה ומרפסת. אל תחששו מלהניח את המגדל בשמש מלאה, זה יעשה לו רק טוב. גם ככה רוב הצמחים מוסתרים על ידי הצמחים מהקומה שמעליהם ועובדים על הגישה לשמש כל הזמן (זה כשלעצמו עוזר מאוד לחוסר הפרופורציה בין העלווה לשורשים). במקומות שבהם יש מעט שמש, שיקלו להתקין גלגלים, וסובבו שליש סיבוב על בסיס יומי.

סיכום

מגדל הירק עשוי להיות הכלי המתאים למשימה המתאימה. אך חשוב מאוד לתאם ציפיות לפני. ציינתי לאורך המדריך כמה וכמה חסרונות שיש לשים אליהם לב כשאתם ניגשים לעבודה על המגדל הראשון, ולדעת שאי אפשר הכל (: למגדל הירק יש המון יתרונות, שלדעתי עולים על החסרונות. נסו בעצמכם.

מגדל ירק

לתוכן זה נכתבו 36 תגובות

  • הי אסף,
    לא בטוח שהבנתי למה צריך להכין את התחתון לארובת התולעים אם עושים חורי ניקוז.
    מתי אתה פותח את החלק התחתון?

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן