באחד המאמרים הקודמים, דיברנו על מהו מזון בסיס בר- קיימא, ממקור רב שנתי. הנושא מעסיק אותנו רבות, משום שאנחנו רואים בו נדבך חשוב לעבר אלטרנטיבה אמיתית לתזונה כפי שהיא כיום. מאז אותו מאמר התנסינו עם שימוש בקמח ינבוטים, זרעי צחר וחרובים.
באחד המאמרים הקודמים, דיברנו על מהו מזון בסיס בר- קיימא, ממקור רב שנתי. הנושא מעסיק אותנו רבות, משום שאנחנו רואים בו נדבך חשוב לעבר אלטרנטיבה אמיתית לתזונה כפי שהיא כיום. מאז אותו מאמר התנסינו עם שימוש בקמח ינבוטים, זרעי צחר וחרובים.
קמח ינבוטים
נזכיר שינבוט העץ מקורו מאמריקה. הוא מניב תרמילים שקצת מזכירים חרובים, והם היוו מזון בסיס לעמים הילידים שחיו שם. ערכו התזונתי (ל- 100 גר’, של אחד ממיני הינבוט): 365 קילו- קלוריות, 69 גר’ פחמימות, 13 גר’ סוכרים, 16 גר’ חלבון, 2 גר’ שומן. לקמח טעם מתקתק. ישנם מינים שונים של עץ זה (הנקרא גם מסקיט) שמניבים תרמילים בצורות וטעמים שונים. לנו יצא לאכול את התרמילים של prosopis nigra, שהיו מאוד מתוקים ולא סיביים והיה ניתן לאכול אותם נאים, ואת התרמילים הטחונים לקמח של ינבוט לבן (prosopis alba), שתרמיליו מעט פחות מתוקים ויותר סיביים ולכן מתאימים יותר לקמח. זה גם המין היותר נפוץ בארץ- קק”ל שתלו אותו באזורים נרחבים באזור באר-שבע ויתיר. יתרון נוסף של הינבוט הלבן הוא שאינו מוגדר כמין פולש.
טחינת הקמח
לאחר שאספנו כמעט 20 ק”ג מעץ יחיד(!) בישוב מיתר נסענו לידיד שיש לו מטחנת פטישים (אנחנו סבורים שלא ניתן לטחון את תרמילי הינבוט באמצעים ביתיים פשוטים). זו מטחנה שמשתמשים בה בדר”כ לטחינת תבלינים, וניתן למצוא אותה בחנויות של תבלינים ולבקש להשתמש. החוויה לא היתה פשוטה – לא ייבשנו את התרמילים מספיק לפני הטחינה והקמח נדבק למטחנה מבפנים והיה מאוד קשה לנקות אותה. ייבוש טוב בשמש היה מונע את זה לפי מה שכתוב בספר.
תרמילי ינבוט לפני הטחינה
מכניסים את התרמילים למטחנה
הכנת מטעמים!
הקמח ישב אצלנו זמן מה (במקפיא) ולא ממש ידענו מה לעשות איתו. ואז ראינו באתר של ארגון “Desert Harvesters” (ארגון פרמקלצ’ר שפועל בדרום ארה”ב ועוסק בשימור מים, שימוש במזון מקומי וחיזוק קהילות) פרסום לספר הזה – וכמובן שמיהרנו להזמין שלושה עותקים – אחד לנו ושניים לכל מי שרוצה (אפשר להזמין מאיתנו).
בספר מצאנו הסברים מעמיקים על השימוש בינבוטים – איך טוחנים, משמרים וכו’ והמון מתכונים שווים שנאספו מהקהילה המקומית.
יש גם מתכונים שלא דורשים טחינה לקמח. מומלץ!
מצאנו בספר מתכון מצוין לעוגיות, כאלה שכיף לאכול בבוקר עם הקפה. אני מרשה לעצמי לפרסם מתכון אחד מהספר, עם קצת שינויים שלנו.
חומרים
פנקייק מקמח ינבוטים, מתוך המתכונים שבספר
5 כפיות חמאה מומסת
4\1 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
1 כוס שיבולת שועל
2\1 כוס קמח חיטה מלא
1 כוס קמח ינבוטים
2\1 כפית סודה לשתיה
4\1 כפית מלח
2\1 כוס מים
תוספות אפשריות: כף קקאו, צימוקים, אגוזים וכו’.
הוראות הכנה
בקערה אחת מערבבים את החמאה, הסוכר והתמצית וניל. בקערה אחרת מערבבים את כל השאר.
מערבבים את שתי התערובות.
עם ידיים לחות שמים בתבנית האפייה את העוגיות (מכינים כדורים קטנים כמו קניידלעך ומשטחים אותם על התבנית)
מכניסים לתנור בחום של 170 מעלות לחצי שעה עד ארבעים דקות.
עוגיות ינבוטים
אנו ממליצים לכולם לצאת בקיץ לאסוף תרמילי ינבוט (יש למהר לפני שהעיזים אוכלות אותם!) ולהתחיל להשתמש.
זרעי צחר – קטניות מהעץ
צחר אצלנו בשטח
את הצחר הזכרנו בהקשר של עצי חלוץ וכמקור למזון לתרנגולות, אך פונקציה נוספת חשובה שלו היא גם מזון לבני אדם!
רק עניין אחד פעוט – בזרעי הצחר יש חומר הנקרא מימוזין שמומלץ לא לצרוך ממנו הרבה. בבישול החומר הזה מתפרק.
את תרמילי הצחר מאוד פשוט לאסוף מהעץ ולהפריד אותם מהזרעים. אפשר לפתוח את התרמילים אחד אחד (הם נפתחים ממש בקלות) או למלא דלי בתרמילים ואז לחבוט בהם: הזרעים יפלו למטה. את הזרעים מומלץ להשרות ולבשל כמו כל קטניה אחרת, ולאכול בהנאה!
שלום, לידיעתכם צחר כחלחל הוא אחד המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם וכלול ברשימת 100 האורגניזמים הפולשים ביותר בעולם (IUCN). הוא החל לפלוש בארץ ואינו צריך הקשייה כלל כפי שמעידים התצפיות הרבות של פרטי צחר כחלחל.
למין זה פוטנציאל זיהום ביולוגי גדול מזה של שיטה כחלחלה בשל הגמישות האקולוגית שלו.
מין זה כלול ברשימת צמחי הנוי הלא רצויים לשימוש בישראל בכל בתי גידול כבר מאז 2013.
שתילה והפצת צחר כחלחל גורמות לזיהום של המערכות האקולוגיות בישראל.
בשונה משיטה כחלחל אנחנו יודעים מראש למה לצפות ולא נוכל לומר שלא ידענו.
בברכה
ז’אן-מארק דופור-דרור
דבש ינבוטים!!
זה המתכון שנתן לי קרלוס ידידי הפרואני:
1. מבשלים את התרמילים במים רותחים למשך כלילה.
2. סוחטים את שאריות הנוזלים מהתרמילים.
3. מבשלים עם מכסה פתוח לצמצום הנוזלים, בערך שעתיים, עד קבלת סירופ צמיגי יותר (אפשר להאזין לפעפוע- בבת אחת זה הופך מרתיחה של נוזל עם בועות גדולות למין רחש של בועות קטנות בנוזל הצמיגי- זה הזמן להוריד מהאש.
4. להעביר לצנצנת לפני שמתקרר (אחרת הרבה נשאר דבוק לסיר).
יוצא מין סילאן מתוק וטעים, אבל עם טעם ייחודי שמפונקים אולי יעדיפו לוותר עליו.
הערות:
*שקית-סופר גדושה בתרמילים תיתן איזה 300-400 מ”ל דבש.
*בפעם הראשונה לא בישלתי מספיק אחרי הסחיטה- היה נוזלי מידי וזה קצת מבאס כשזה נוזל מהפרוסה.
*סחיטה- ניסיתי בעזרת חיתול בד, אבל זה לא ממש עבד- בסוף פשוט סחטתי בידיים- עבודה קצת מאומצת קצת אבל שכרה בצידה.
*שמרתי את הדבש במקרר מספר חודשים ולא היו שום סימנים של קלקול- לא בטוח שהקירור הכרחי (לא עיקרתי את הצנצנות לפני).
*גם אחרי שמירת התרמילים מספר חודשים בהקפאה, ועוד איזה שבוע מחוץ להקפאה, יצא טעים למדי.
*בישול בסיר לחץ כשעתיים במקום לילה שלם גם נתן אחלה תוצאה.
היי, כפי שכתבתי אתמול:
“היי-בקשר למינים פולשים-
ינבוט לבן אינו מין פולש בארץ. לצחר כחלחל יש פוטנציאל פולשני.
…ברכה תצמח בכל מקרה, ובמיוחד אם מדובר במינים שרוצים לווסת את הריבוי שלהם. ככל שיותר אנשים יצרכו את זרעי (וענפי ועלי) הצחר כך האוכ’ שלו תווסת טוב יותר.”
אLeucaena leucocephala צחר כחלחל – מופיע ברשימת המינים הזרים הלא רצויים בישראל (הוספתי קישור) לכן יש להיפטר ממנו ולהימנע מהפצת הזרעים שלו והרחבת התפוצה שלו . מופיעים ברשימה כמה וכמה מיני ינבוט אך לא הינבוט הלבן…
היי,
באופן מפתיע הינבוט והצחר שניהם עצי נוי לא מאוד נדירים… ואפילו מופיעים פה ושם בגנים ציבוריים וגינות.
הינבוט הלבן אינו מוגדר כמין פולש, והוא כבר שתול באזורים נרחבים. אך לצחר יש פוטנציאל כזה.
הייתי נזהרת לשתול אותו בקרבת מערכת אקולוגית טבעית, למרות שלדעתי האישית אין סכנה אמיתית שכן הוא צריך השקיה.
אבל יש מומחים גדולים ממני לעניין זה.
הדס
מרתק. בינתיים לא כל כך ישים לעירונים אבל אם כ ל הצמחים האלה אינם צמחים פולשים, ואינם מהווים סכנה למגוון הביולוגי הטבעי שלנו, עשויה לצמוח ברכה מן המידע הזה.
היי-בקשר למינים פולשים-
ינבוט לבן אינו מין פולש בארץ. לצחר כחלחל יש פוטנציאל פולשני.
ודווקא ההפך הוא הנכון לדעתי- ברכה תצמח בכל מקרה, ובמיוחד אם מדובר במינים שרוצים לווסת את הריבוי שלהם. ככל שיותר אנשים יצרכו את זרעי (וענפי ועלי) הצחר כך האוכ’ שלו תווסת טוב יותר.
שלום, לידיעתכם צחר כחלחל הוא אחד המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם וכלול ברשימת 100 האורגניזמים הפולשים ביותר בעולם (IUCN). הוא החל לפלוש בארץ ואינו צריך הקשייה כלל כפי שמעידים התצפיות הרבות של פרטי צחר כחלחל.
למין זה פוטנציאל זיהום ביולוגי גדול מזה של שיטה כחלחלה בשל הגמישות האקולוגית שלו.
מין זה כלול ברשימת צמחי הנוי הלא רצויים לשימוש בישראל בכל בתי גידול כבר מאז 2013.
שתילה והפצת צחר כחלחל גורמות לזיהום של המערכות האקולוגיות בישראל.
בשונה משיטה כחלחל אנחנו יודעים מראש למה לצפות ולא נוכל לומר שלא ידענו.
בברכה
ז’אן-מארק דופור-דרור
צחר כחלחל הוא גם אחד העצים הטובים ביותר למרעה
וזכה לתואר Award Winning tree
דבש ינבוטים!!
זה המתכון שנתן לי קרלוס ידידי הפרואני:
1. מבשלים את התרמילים במים רותחים למשך כלילה.
2. סוחטים את שאריות הנוזלים מהתרמילים.
3. מבשלים עם מכסה פתוח לצמצום הנוזלים, בערך שעתיים, עד קבלת סירופ צמיגי יותר (אפשר להאזין לפעפוע- בבת אחת זה הופך מרתיחה של נוזל עם בועות גדולות למין רחש של בועות קטנות בנוזל הצמיגי- זה הזמן להוריד מהאש.
4. להעביר לצנצנת לפני שמתקרר (אחרת הרבה נשאר דבוק לסיר).
יוצא מין סילאן מתוק וטעים, אבל עם טעם ייחודי שמפונקים אולי יעדיפו לוותר עליו.
הערות:
*שקית-סופר גדושה בתרמילים תיתן איזה 300-400 מ”ל דבש.
*בפעם הראשונה לא בישלתי מספיק אחרי הסחיטה- היה נוזלי מידי וזה קצת מבאס כשזה נוזל מהפרוסה.
*סחיטה- ניסיתי בעזרת חיתול בד, אבל זה לא ממש עבד- בסוף פשוט סחטתי בידיים- עבודה קצת מאומצת קצת אבל שכרה בצידה.
*שמרתי את הדבש במקרר מספר חודשים ולא היו שום סימנים של קלקול- לא בטוח שהקירור הכרחי (לא עיקרתי את הצנצנות לפני).
*גם אחרי שמירת התרמילים מספר חודשים בהקפאה, ועוד איזה שבוע מחוץ להקפאה, יצא טעים למדי.
*בישול בסיר לחץ כשעתיים במקום לילה שלם גם נתן אחלה תוצאה.
בתיאבון!
נפלא יניב, תודה על המידע!
תודה על המידע! בטרם אצא ללקט ילקוטים ולהנביט ינבוטים, מה עונת האיסוף?
ינבוט לבן- בסביבות אוגוסט, לפחות בדרום הארץ.
צחר- יש כמה מחזורי פריחה והנבה, לאורך כמעט כל השנה חוץ מבחודשים הקרים.
מרתק, תודה
הצחר הכחלחל הוא מין פולש המופיע ברשימת המינים הזרים הלא רצויים בישראל. הינבוט הלבן לא מופיע ברשימה זו
היי, כפי שכתבתי אתמול:
“היי-בקשר למינים פולשים-
ינבוט לבן אינו מין פולש בארץ. לצחר כחלחל יש פוטנציאל פולשני.
…ברכה תצמח בכל מקרה, ובמיוחד אם מדובר במינים שרוצים לווסת את הריבוי שלהם. ככל שיותר אנשים יצרכו את זרעי (וענפי ועלי) הצחר כך האוכ’ שלו תווסת טוב יותר.”
אLeucaena leucocephala צחר כחלחל – מופיע ברשימת המינים הזרים הלא רצויים בישראל (הוספתי קישור) לכן יש להיפטר ממנו ולהימנע מהפצת הזרעים שלו והרחבת התפוצה שלו . מופיעים ברשימה כמה וכמה מיני ינבוט אך לא הינבוט הלבן…
היי,
באופן מפתיע הינבוט והצחר שניהם עצי נוי לא מאוד נדירים… ואפילו מופיעים פה ושם בגנים ציבוריים וגינות.
הינבוט הלבן אינו מוגדר כמין פולש, והוא כבר שתול באזורים נרחבים. אך לצחר יש פוטנציאל כזה.
הייתי נזהרת לשתול אותו בקרבת מערכת אקולוגית טבעית, למרות שלדעתי האישית אין סכנה אמיתית שכן הוא צריך השקיה.
אבל יש מומחים גדולים ממני לעניין זה.
הדס
אצא לי החוצה לחפש ולאסוף :)
קילפתם את התרמילים של הינבוט לפני שטחנתם?
או שבקמח יש גם את הקליפות?
שלום !
את התרמילים טחנו כמות שהם..
מרתק. בינתיים לא כל כך ישים לעירונים אבל אם כ ל הצמחים האלה אינם צמחים פולשים, ואינם מהווים סכנה למגוון הביולוגי הטבעי שלנו, עשויה לצמוח ברכה מן המידע הזה.
היי-בקשר למינים פולשים-
ינבוט לבן אינו מין פולש בארץ. לצחר כחלחל יש פוטנציאל פולשני.
ודווקא ההפך הוא הנכון לדעתי- ברכה תצמח בכל מקרה, ובמיוחד אם מדובר במינים שרוצים לווסת את הריבוי שלהם. ככל שיותר אנשים יצרכו את זרעי (וענפי ועלי) הצחר כך האוכ’ שלו תווסת טוב יותר.