היית משאיל את הרכב שלך לאדם זר?

חינוך, חברה וקהילה

כשמתחילים לדבר על צריכה שיתופית הקול הראשון שמושמע הוא החשש שאנשים לא יהיו מוכנים להשאיל את החפצים שלהם: מה יקרה אם יקלקלו או יפגעו במקדחה באופניים, או בספר שלי… אנשים מעדיפים שהחפצים שלהם יישארו במחסן או על המדף. כמובן ששם הם ימשיכו לתפוס מקום ולא להביא תועלת במשך 95% מחייהם, אבל זהו הסטטוס קוו ואת זה קשה לשנות. למזלנו שיתוף רכבים כבר תפס תאוצה ואם ברכבים נפלה שלהבת, ברור שהיא יכולה להדליק גם את אזובי הקיר…

כשמתחילים לדבר על צריכה שיתופית הקול הראשון שמושמע הוא החשש שאנשים לא יהיו מוכנים להשאיל את החפצים שלהם – מה יקרה אם יקלקלו או יפגעו במקדחה באיזה אופן, מי ירצה להתעסק בלמסור את האופניים, או לקבל חזרה את הספר… אנשים יעדיפו שהמקדחה/ אופניים/ ספר יישארו במחסן או על המדף.
כמובן ששם הם ימשיכו לתפוס מקום ולא להביא תועלת במשך 95% מחייהם, אבל זהו הסטטוס קוו ואת זה קשה לשנות. למזלנו שיתוף רכבים כבר תפס תאוצה ואם ברכבים נפלה שלהבת, ברור שהיא יכולה להדליק גם את אזובי הקיר…

שימוש קצר מועד ברכב הגל השני

כפי שאמרנו בראשית הייתה zipcar, שהצליחה לנתק בין הצורך להשתמש ברכב, לבין ההכרח להיות הבעלים שלו כדי לממש את הצורך הזה, zipcar מספקת רכבים החונים ברחבי העיר אותם ניתן לקחת להשכרה קצרצרה: קפיצה לאיקאה, שופינג שבועי, הבאה של חבר משדה התעופה, או סיבוב לרופא. על-פי הסטטיסטיקות של zipcar כל רכב הזמין להשכרות קצרצרות מחליף 15 רכבים והמשתמשים בהשכרה קצרצרה נוהגים 80% פחות מהממוצע המקובל לרכב פרטי – אין ספק שזוהי מהפכה מקיימת של ממש!

רק רכבים משותפיםעבר עשור וירד לנו עוד אסימון. אם ממוצע השימוש ברכב הוא פחות משעה וחצי ביום, יש שפע מכוניות שפשוט עומדות ללא שימוש. במקום להחזיק צי רכבים, ניתן לבנות פלטפורמה לשיתוף שתאפשר למי שלא משתמש ברכב בשלוש השעות הקרובות יוכל להשכיר אותו לשכן ממול שבדיוק צריך.

כך נולד רעיון הpeer-to-peer carsharing. ככל הנראה, באירופה, המיזם הראשון היה whipcar, שסיפקה לא רק פלטפורמה אלא גם ביטוח למשתמשי השרות ואפילו בדיקה ראשונית של היסטוריית התאונות של המשתמשים. החברה הושקה ב2010 וכעבור שנה המאגר הכיל אלפי רכבים ב-400 ישובים ברחבי אנגליה.
הפריסה הגאוגרפית הרחבה היא אחת החוזקות של מודל ההשכרה השיתופית. ארגון בעל צי רכב אינו יכול להציע רכבים במקומות דלילי אוכלוסיה (פרדס חנה למשל?!). כדי לכסות את עלויות התפעול הגבוהות הרכבים צריכים להיות מושכרים ב 50%-40% מהזמן, לכן עבור הפריפריה, במיוחד זו שסובלת מתחבורה ציבורית קלוקלת, אני מאמינה שהישועה תבוא ממיזם השכרה שיתופית.

זה לא יעבוד בחיים, נאמר כנראה מאות פעמים

– “צריך לבדוק את הצד המשפטי, חבל שתשקיעי הרבה כסף ואז יסתבר שזה לא מחזיק מים”
“הביטוח לא מכסה שימוש מסחרי ברכב, מה יקרה אם יתבעו אותך ”
– “לדפוק על דלת זרה, להעביר מפתחות, זה טרטור וזה גם מביך, לא נראה לי”
רנדי פאוש ב”הרצאה האחרונה” הבלתי נשכחת, אומר שהמחסומים נמצאים שם לא כדי לעצור אותנו אלא כדי לחשוף את המסירות וההחלטיות שלנו ולעצור את מי שלא מתכוון לזה מספיק.
מסתבר שחוקים משתנים. עובדה. שלוש מדינות בארה”ב – אורגון, קליפורניה וושינגטון הסדירו את נושא שיתוף הרכבים בחקיקה.

זה לא שלא קורים דברים רעים במיזמי שיתוף. אדם ששכר רכב מRelayrides עשה תאונה בה הוא נהרג ותביעת הפיצויים עשויה לעבור את מיליון הדולר של פוליסת Relayrides; בAirbnb היו מקרים של גניבה וונדליזם מדירות, ועוד… אך מדובר בפחות מפרומיל והחברות מטפלות ביוצאי הדופן הללו לשביעות רצון הלקוחות כיוון שהן יודעות שאחרת זה סופן.
התשובות על “מה יקרה אם…” מתקבלות תוך כדי ההליכה בדרך , כך זה קורה בכל מיזם מהפכני!
מה יקרה כשאנשים ידרשו להעביר מפתח? לפעמים יש לשאלה יותר מתשובה אחת נכונה.

נקודת המפגש הזדמנות או מחסום

רוב החברות מנסות לעקוף את הרגע שבו השוכר בא לקחת את הרכב וצריך לדפוק בדלת ולבקש את המפתחות. המעקף היום מתבצע על ידי חומרה שמותקנת ברכב ומאפשרת לפתוח אותו ללא מפתח או באמצעות טלפון חכם דרך חשבון Onstar פעיל.

לפי רובין צ’ייס, מייסדת zipcar שזורעת אבק פיות בממלכת הצריכה השיתופית משנת 2000 ובשנתיים האחרונות חתומה על buzzcar, העברת המפתחות היא הזדמנות למפגש אנושי מרגש הבונה את רשת השיתוף ויוצר חוויה בלתי נשכחת. רובין משווה בין הפן התפעולי של מיזם כמו zipcar, שם האתגר היה לספק חווית משתמש חיובית ואחידה, לבין הקמת רשת שיתופית כשחווית המשתמש תנוע על הציר בין ה “איכס” ל”וואו!”, וה”וואו!” בהכרח יהיה קשור למפגש בין אנשים. עוד על כך בשיחת ה-TED של רובין.

 

האם המודל העסקי מצליח?

Relayridesנראה שכן. בראש חברות ההשכרה השיתופית בארה”ב עומדות Relayrides, הנתמכת על ידי משקיעים כמו גוגל וGM שבמרץ האחרון הושקה ב-46 ממדינות ארה”ב, וGetaround עם רשימת משקיעים מרשימה לא פחות הכוללת את zipcar.
המודל העסקי מתפשט גם לנישות שיווקיות. ב2012 הושקה wheelz בקולג’ים ונסגרה Hi –Gear שהתמחתה במכוניות יוקרה (לא מחוסר ביקוש אלא בגלל חוסר היכולת לסגור פירצות אבטחה שהובילו לגניבה מתוחכמת של רכבי היוקרה). גם במישור הבינלאומי ממשיכות (ב-2013) להיפתח חברות דומות, כדוגמת MinbilDinbil בדנמרק, ו-Car Next Door באוסטרליה.

ברור לי שבישראל ברגעים אלה יש מישהו שחולם או מקימה חברת השכרה שיתופית, בפרדס חנה מחזיקים אצבעות!

לתוכן זה נכתבו 7 תגובות

  • אהרן צודק, יש car2go כבר כמה שנים, וזה עובד.
    השתמשתי בקאר2גו חודשיים והייתי מאד מבסוט מהיחס והשירות והמכוניות,
    זה די מגניב יש להם חיבור שדרכו הם יודעים אפילו כמה דלק נשאר לאוטו אז תמיד שומרים עליו טיפ-טופ.
    אבל בסופו של דבר רכשתי רכב שנוסע על גז כי אני נוסע ולמקומות שונים ורחוקים במסגרת התנדבויותיי.

    • ליאור זינגר

      אורי אדם,
      ספר קצת על הצריכת אנרגיה שלך, כמה ליטר/ ק”ג גפ”מ אתה צורך ל100 ק”מ או כמה ק”מ לקילו גז? וכמו כן מהו מחיר הגז?

      כתבתי לך כעת תגובה כה ארוכה שככל הנראה תהפוך לערך בפני עצמו :) אז בבקשה שתף בניסיון שלך כדאי שהערך יהיה אמין יותר.

      ליאור

  • בביקור בארה”ב בכניסה לחנות חומרי בניין עמד טנדר גדול שעל מכסה הארגז היה שלט להשכרה על ידי החנות. במחיר של 25 דולר לשעתיים ראשונות. מה שיפה היה שעל הלוח היה חישוב בסגנון עיפרון ונייר שעשה חישוב למה זה יוצא יותר זול מכל שיטה אחרת של הובלה, של אחזקת טנדר קבוע ועד …

  • ליאור זינגר

    לי באופן אישי יש אופני סטיקר ב4 ערים בארץ- חיפה, תל אביב, ירושלים ובאר שבע.
    לחלק מזוגות האופניים מנעול קוד (מצחיק ועצוב שמנעול קוד טוב יקר יותר מהאופניים).
    כאשר חבר קופץ לעיר וזקוק לאופניים, הוא מקבל את הקוד בSMS, וכך שנינו מרוויחים, הוא הרוויח אופניים זמינות ואני הרווחתי שהאופניים לא מעלות אבק, דבר המזמין גנבים.

    בעקבות כך עלה לי חזון תל אביבי של Open Source Bike:

    לפתוח “מועדון חברים” שאמון זהו חלק חשוב מאוד בו, כל חבר מביא אופני סטיקר (שלרוב אפילו יותר מספקות מתל אופן), האופניים יהיו פזורות בעיר, לכל אופניים מנעול קוד.

    הגישה לאופניים תהייה בעזרת אפליקציה בטלפון החכם (סורי לכל אלו שנגד השדרוג, אך זה משנה את החיים חבל על הזמן). האפליקציה הינה סוג של גוגלמאפ שמראה לך היכן הזוג אופניים הקרוב אליך ומה הקוד שלו.

    מה היתרונות של זה מול התל אופן?
    א. אתה לא מוגבל לחצי שעה.
    ב. אתה יכול לקשור את האופניים בכל שטח ציבורי שבא לך, ולא רק במקום שיש תחנה, ואז המחשב בתחנה תקוע, והמוקדנית שרות לא עונה ולא באמת יכולה לעזור וכאב ראש בגלל הרשמיות של חברה מקצועית.
    ג. לא אופניים כבדות ולא נוחות.
    ד. זה מועדון חברים מגהיב שעוזר לך להכיר עוד חבר’ה מגניבים שמגיעים לתל אביב.

    חסרונות:
    א. זה יצא יקר יותר מתל אופן (אין מצב להתחרות עם מה שעולה 70 אג’ ליום).
    ב. צריך ככל הנראה לשלם למישהו שיגדיל ראש וידאג לתחזוקת אופניים ושמישות האופניים= ייקור הפרויקט.
    ג. צריך לבחור בקפידה את מי מכניסים למועדון חברים שכזה.

    אז הפוטנציאל קיים אך צריך להרים את הכפפה, מישהו?

  • יש בארץ כמה יוזמות מעניינות מאוד בתחום השיתוף, גם בשיתוף הרכב – כמו למשל car2go שמשכירה רכבים לפי שעה ואפליקציות טרמפים כמו גוזי וBuzzJourney, גם בשיתוף אופניים – תלאופן התל אביבי, ואני יודע על כמה יוזמות שעומדות לצאת לאור לשיתוף בסוגי חפצים נוספים, כמו “דברים שצריך”.

    https://www.facebook.com/stuff4all
    https://www.car2go.co.il/
    http://www.gozi.co.il/
    http://www.buzzjourney.com/

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן