כשמגיעים הגשמים, אצלנו נכנסים לכוננות ספיגה, תרתי משמע. ההכנות לגשמים כוללות ניקוי מרזבים, ופתיחת סתימות מהקיץ האחרון. אלו הן חלק הכרחי בטיפול התקופתי, הרבה לפני שמשקיעים מחשבה מה ניתן לעשות עם המים. תהיתי, במה שונה החצר שלי מהגינות המקיפות את רבי הקומות שצצו סמוך למגורי. האם לא עדיף להזרים כמה שיותר מים לגינה שמסביב לבית ולהפוך את קירבת הבית, את שורשי העצים, את ערוגות הירק למאגר מים עצום, העודפים ממילא יגיעו למי התהום.
כשמגיעים הגשמים, אצלנו נכנסים לכוננות ספיגה, תרתי משמע. ההכנות לגשמים כוללות ניקוי מרזבים, ופתיחת סתימות מהקיץ האחרון. אלו הן חלק הכרחי בטיפול התקופתי, הרבה לפני שמשקיעים מחשבה מה ניתן לעשות עם המים.
רעיון אגירת מי גשמים, כשיוקר המים גבוה כל כך, הביא אותי לבדיקת ההתייחסות החוקתית לנושא. על פי החוק במדינת ישראל, מי הנחלים והנהרות, בארות ואקוויפרים, שייכים למדינה, ולפיכך גם מי הגשמים. מדינת ישראל עומדת היום במקום ראשון בעולם במחזור מים, מים אפורים מטופלים על הצד הטוב ביותר ומושבים להשקיה (למרות שבזה עוד לא דיברנו על המלחת הקרקעות). מי גשמים מוחדרים חזרה לאקוויפרים. אבל מה לגבי המים היורדים במרזבים מהגג הפרטי שלי, בבית צמוד קרקע או ברבי-קומות. האם המים הללו הם שלי, או שייכים למדינה? השאלה העסיקה לא רק אותי, גם במחאה החברתית האחרונה נדרשו לנושא, וועדת טרכטנברג דנה בעניין, מחיר המים יקר והאם לא הגיע הזמן לבדוק מה ניתן לעשות עם המים הזורמים מהמרזבים? מזה כמה שנים קיימת תקנה העוסקת בשימוש במים במבנים חדשים. הקבלנים אמורים לבנות את המרזבים אל תוך האדמה כך שהמים יוחדרו למי התהום, במקום להזרימם למדרכות כבעבר.
תהיתי, במה שונה החצר שלי מהגינות המקיפות את רבי הקומות שצצו סמוך למגורי. האם לא עדיף להזרים כמה שיותר מים לגינה שמסביב לבית ולהפוך את קירבת הבית, את שורשי העצים, את ערוגות הירק למאגר מים עצום, העודפים ממילא יגיעו למי התהום.
בשלב החקירה, התבוננתי בכמויות המים היורדות אצלי במרזבים, ולאן כל זה זורם? ראיתי כיצד בכל מכת גשמים, גולשים המים מהמרזבים לשביל ולמשטח הגרנוליט ומשם לכביש, שם הם מצטברים לנחל לא עביר, ניתזים על כל רכב או בן-אנוש שעוברים שם, מזדהמים מהשמנים ושאריות שחיקת גלגלי המכונית עד שהם זורמים למאגר המעביר אותם למי התהום..
חיפשתי פתרונות. איך להפוך את הגינה והבוסתן למאגר מים משלי, ולא לעבור על החוק?
הנה כמה פתרונות שיישמנו בשנים האחרונות:
מיכלי אגירה
הקפנו את הבית במרזבים, מתחתם התקנו מיכלי אגירה. למען הדיוק, כשהגשם מתקרב, כל מיכל בבית הופך למיכל אגירה, גיגיות ודליים מפוזרים מתחת לכל טפטוף מסיבי, בתום יום גשם הטיפות הופכות לכמות נכבדה של מים.
בשנים האחרונות, מאז שנעשינו מודעים לנושא המים, ראינו שגשמים רצופים הם נחלת העבר. החורפים האחרונים מביאים איתם אירועי גשם חזקים וביניהם הפסקות ולעיתים גם חום ויובש. למרות שהאדמה ספוגת מים, בהפסקות אלו נרוקן את המים שאספנו לגינה, לעציצים , לערוגות ובעיקר לעצים הטרופיים (אבוקדו) שצורכים הרבה מים.
הנה היום, שישה ימים אחרי הגשם, האוויר יבש וחם, העציצים וגינת הירק קיבלו מים מהדליים המלאים, ואילו הצינור מהמיכל הגדול מזרים מים לעצי הפרי. המיכל יגיע ריק לגשם הבא.

מיכל אגירה, מגשם לגשם
בור חלחול
את בור החלחול בנינו בקצהו של שביל העובר ליד עץ האבוקדו. השביל אדמתו מהודקת, הופך עם בוא הגשם למגלשת מים, המים נסחפים במהירות אל משטח הגרנוליט (חניה) ומשם החוצה לכביש… והסיפור ידוע. ממש נדרשנו למצוא פתרון למים האלו. בקצה השביל, במקום הנמוך ביותר, חפרנו בור באדמה שעומקו כחצי מ’. הכנסנו לתוכו דלי ללא תחתית (קוטר הבור מעט גדול מקוטר הדלי), מילאנו אותו באבנים קטנות וגדולות, לעיני המתבונן זוהי תלולית קטנה של אבנים, אבל למעשה לשם יתנקזו המים. מאז אין מים שגולשים החוצה מהחצר לרחוב. כמובן לקראת החורף, רצוי לפנות מפתח הבור עלים וענפים שסותמים את פתחו. הנה כך נראה פתחו של בור החלחול, כל עומקו של הבור מלא אבנים שמאפשרות למים חדירה פנימה אל שורשי העצים.

בור החלחול שלנו
תיעול המים ישירות לאדמה
פתח מרזב שפונה לשביל או למקום שאין אפשרות להעמיד שם מיכל, גם לו מצאנו פתרון פשוט ויעיל. מתחת למרזב חפרנו בור לא גדול ולפתחו הכנסנו עציץ שניסרנו את תחתיתו. המים זורמים דרכו ישירות לאדמה, ככל שזו מסוגלת לקלוט.

עציץ בלי תחתית לתיעול מים לאדמה
שבילי חלחול
רעיון מקסים שמצאתי בחצר של שני, חברתי, אותה עיצב שי שחל. בתכנון הגינה שלהם, הוא חישב כיצד לנצל את מי המרזבים ולהעביר אותם ישירות לגינה (ללא מיכלי אגירה). כל שבילי הגן מתחילים את דרכם מפתחי המרזבים, השבילים מכוסים במשטח פלסטיק שחור ארוג, שמטרתו לאפשר למים לחלחל לאדמה, יחד עם מניעת נביטת עשבים בשביל, או במשפט אחד “ללכת עם, להרגיש בלי”. מעל לרצועות הפלסטיק מונחים חלוקי נחל. בקיץ אין השבילים שונים מכל שביל אחר, העשוי חלוקי נחל.
בחורף, ברגע שהמים שוצפים החוצה מהמרזבים השבילים הופכים לנחלים שחוצים את הגינה, וכעבור יומיים המים חודרים לאדמה והשביל חוזר לקדמותו.

נחלים קטנים בגינה, על השבילים
כל הרעיונות הללו מטרתם אחת, למלא את החצר במקסימום המים הנשפכים לחלקה. ניסיון העבר מלמד שכמויות המים “נבלעות” בגינה וכמובן חוסכות לנו מים בחשבון הכללי.
שלום
אני בונה בית במדבר. בשדה בוקר היפה.
שתי שאלות לי: האם אכן רצוי ליצור את אותה חצאית או סינור סלול מסביב לבניין כדי להרחיק את מי הגשם מהבניין כמו שמציע יעקוב גילת?
ו 2. האם עדיף (אני בשלב תכנון עדיין) מרזבים פנימיים או חיצוניים
תודה
פנינה
פנינה שלום,
אצל המהנדסים מקובל לחשוב באופן גורף כי סינור כזה והרחקת מים מהבנין רצויים.
במגרש ישראלי טיפוסי בו קיר הבנים מרוחק רק 3 מ’ מגבול המגרש – זה לא תמיד מעשי.
לגופו של עניין, צריך להפעיל שיקול דעת. כיוון שהבנין בתכנון, דברי עם הקונסטרוקטור או עם יועץ הקרקע וראי איזו אדמה יש לך, מה רגישותה למים, ומה רגישות הביסוס (פלטות\כלונסאות).
חלקי הבנין שמתחת לקרקע אמורים להיות מוגנים מפני מים ע”י חומר כדוגמת זפת קר ועליו מודבק קלקר להגנה עליו (אצלך הקלקר רצוי עד חצי מטר מתחת לאדמה גם כדי לשמור על רציפות הבידוד התרמי). איטום קורות יסוד המתוכנן היטב, יגן על קירות הבית מפני עלית רטיבות מהקרקע.
את הגינון המסיבי (זה שמקבל הרוויה ע”י טפטפות צפופות), אפשר להרחיק מעט מהבנין.
מרזבים פנימיים או חיצוניים הם החלטה אסתטית וכספית בלבד. אם יש רצון לאגור ממעט מי הגשם הצפויים, יש לתכנן בהתאם את גובה היציאה מהמרזב. שימי לב כי הגשם מגיע אצלכם במטחים, כלומר כל מי הגשם של השנה יכולים לרדת בימים ספורים, ואז זה לא מעשי לאגור אותם.
אשריך שבחרת לבנות בית בשדה בוקר. בטוחני כי החוקרים במכון לחקר המדבר ישמחו לענות על שאלותיך באשר לניצול מי גשם באזור, לניצול מים אפורים, ובקשר לבניה ירוקה בכלל. פניתי לכמה מהם בקשר לבית שתכננו במצפה רמון, וקיבלתי עצות למכביר ורצון כן לשתף בידע שלהם. ארגני לעצמך סיור מודרך, יש במדרשה כמה בתים וכמה גינות המהווים מופת לתכנון אקלימי נכון לאזור זה.
בהצלחה, יעקב
מאשה שלום,
לאחרונה התחלתי להתעניין “התעניינות מעשית” באיסוף ואגירת מי גשמים. קיימות אצלי שתי דילמות; האם להזרים את המים למערכת המים של הבית בסמוך להתמלאות המיכל או לאגור את כל המים ולהשתמש בהם בקיץ. ההבדל הוא בגודל המיכל בו יאגרו המים.
קצת חישובים:
166 מ”ר של גג וכביש שמהם יאספו המים. ממוצע הגשם שיורד באיזור מגורי (גליל מערבי) הוא כ612 מ”מ בעונת הגשמים. מה שאומר שאני יכול לאסוף כ163 קו”ב בשנה.
לאיסוף ושימוש מידי אין בעיה מספיקההמערכת קטנה עם מיכל של כ2 קו”ב וגם העלות לא גדולה ויכולה להחזיר את עצמה תוך בערך שנתיים.
באיסוף לאגירה לקיץ מתחילה הבעיה. הדבר מצריך כמה מיכלים עצומים ונמחיר בהתאם. המיכל הכי גדול שמצאתי הוא של 16 קו”ב ומחירו מעל 42 אלף שקל!!!!!
השאלה שלי היא הם אפשר למצוא פתרון אחר או מיכלים במחירים ריאליים והם יש איזשהו גוף שעוזר לסבסד עלויות כאלה?
תודה מראש, ניצן
הי ניצן, יש פתרון אחר. ממליץ לך לראות את כל העבודה של בראד לנקסטר (Harvesting Rainwater), ואם בעברית חפצה נפשך, ראה את ההרצאה של אסף יבנאי כאן, (או לפחות את השלוש דקות הקרובות, מהרגע שהסרטון מתחיל).
http://www.youtube.com/watch?v=Rei9teAhH24&feature=player_detailpage#t=1685s
לכל ההרצאה, כאן: http://www.bayadaim.org.il/2ZH
הי ניצן
הפתרונות לאגירה עליהם כתבתי, הם פתרונות פשוטים שנבעו מהתבוננות בארועי גשם בחמש השנים האחרונות. ארוע ואחריו הפסקה של מספר שבועות. כשישנה הפסקה כל כך ארוכה, המים שנאגרו משמשים להשקייה ומרווים את האדמה מסביב לעצים במיוחד הטרופיים שזקוקים ליותר מים. והנה הגיע החורף האחרון וטרף את כל הקלפים, ארועי הגשם תחופים וכמות המים עצומה. אנחנו מנסים להשתמש במים, ל”מלא” את האדמה בגינה, אך נשארים עם מיכלים שלא הצלחנו לרוקן.
בכל שנה בסוף החורף, עם תום ארוע הגשם האחרון עדיין יש מספיק מים במיכל להשקות חודש ולעיתים יותר. מים עומדים מעבר לזמן הזה הופכים מטרד ולעיתים ריחם רע. בחצר אצלי השטח קטן ולכן לא מצאתי דרך טובה מזאת לאגירה, הרעיונות הנפלאים של ברד לנקסטר, ליצור מערכות של אגמים מאד מומלצים למי שיש שטח גדול יותר.
בהרצאה של אסף יבנאי, הוא מדבר על תכנון השטח כך שהמים יגיעו בזרימה לערוגות שנמצאות נמוך מהשבילים, רעיונות כאלו משאירים למעשה את המים שמגיעים אליך לשטח, אצלך בגינה וזה בעיני סוד האגירה המוצלחת!
מאשה, נראה לי שהתבלבלת.
מערכות האגמים זה ספ הולצר.
בארד לנקסטר זה בדיוק מה שאסף דיבר עליו בהרצאה.
http://www.youtube.com/watch?v=kqkiAYoivhs
אופס…!
נכון, תודה אסף.
גם לי יש בעיה עם המרזבים ולא מצאתי לה כאן פיתרון- אולי יש לך רעיון?
המרזב נמצא אצלי בדיוק מעל מדרגות שמובילות לגינה. המדרגות עשויות ממעין שילוב של בטון ואבנים ואחת מהן אפילו מתרככת ומתפוררת- לאט מאוד, אבל מתפוררת [יש כבר שקע ניכר]. מה אפשר לעשות שם כדי גם לנצל את המים וגם להציל את המדרגות? חשבתי בהתחלה להציב עציץ, אבל כמות המים גדולה מדי ותטביע את העציץ, וגם העציץ פשוט יפריע למעבר [מדרגות ברוחב מטר בערך].
תודה!
ארינה.
ארינה שלום,
מדרגות בטון לא אמורות להתפורר, ושקע במדרגה עלול לגרום למישהו ליפול. האם המצב כבר רע עד שמחייב תיקון?
יש חומרים לשיקום בטון, משהו מסוג של ניקוי הקיים עם מברשת פלדה, מריחת חומר מקשר ועליו מריחת חומר בדומה ליישום טיח. לא חושב שיש משהו שחובבנים יכולים לעשות לבד.
גם פירוק מדרגה ויציקתה מחדש הוא עסק לבעל מקצוע.
האם ריאלי להסיט את מוצא המרזב למקום שניתן לאסוף את המים? לשנות את תוואי המרזב כולו?
אהלן,
האמת שסתם אמרתי בטון, אני לא באמת יודעת מה החומר, אבל בגדול זו יציקה של איזשהו חומר בשילוב עם אבנים מעורבבות בפנים. המצב עוד נסבל אך בהחלט כדאי להתחיל לתקן לפני שמישהו ישבור שם איזו יד או מפרקת חס וחלילה….
אני חשבתי שהכי פשוט זה להבריג או לחבר בצורה אחרת משטח עץ כלשהוא כמדרגה [או מתכת, או כל חומר נוח אחר…]- לשם כך אני כמובן חייבת אם לא איש מקצוע לפחות מישהו עם מקדחה גדולה וחזקה לאבן.
לגבי המרזב- ממש אין לי מושג אם ההצעה שלך ריאלית כי אני לא יודעת מה היא מצריכה ממני. אתה יכול להרחיב?
אולי אפשר גם מהמרזב הזה לעשות איזשהו מיכל השקיה, מעין טפטפת, ולחבר אותה איכשהו לקיר- אבל זה נשמע מסובך ומסוכן…..
שבת שלום (:
ארינה.
שלום ארינה,
ראי בפוסט למעלה דוגמא למרזב פח הממוקם מחוץ לקיר. האם המצב אצלך דומה או שמדובר במרזב היצוק בתוך הקיר ורק המוצא שלו בולט מהקיר?
מרזב מהסוג הראשון, ניתן לעתים להסיט ממקומו, ע”י איש מקצוע (יש מקצוע כזה “פחח של מרזבים”. גם “גגן” שתפקידו לבנות גגות, עשוי להועיל).
מרזב משני הסוגים, אפשר להניח על הקרקע צינור PVC מהסוג המשמש לביוב (רצוי מדגם עמיד בקרינת השמש), למקם “ברך” מתחת למוצא המרזב ואת הצד השני לשפוך לגינה אם יש היכן. במידה וזה עובד, לדאוג לשיפוע מינימלי ולקבע לקיר עם כמה חבקים שאפשר לקנות בכל טמבוריה. חיבור צינורות PVC לצרכים כאלו מצריך מעט כח אך לא מומחיות מיוחדת. ניתן לנסר את הצינור עם מסור ידני פשוט, וניתן להשיג אביזרי חיבור כגון זויות ומאריכים.
שווה לראות גם את אתר קיבוץ ניר עוז:
http://www.eco-garden.co.il/index.php?m=text&t=11463
לא הייתי במקום אך נראה מעניין ומתקשר למאמר
הי מאשה,
רעיונות מבורכים, כמה דגשים של מהנדס בנין לגבי הביצוע:
ככלל, מוטב להרחיק את המים מהבנין, ולתת להם לחלחל במקומות אחרים בחצר.
קרקע רטובה בצמוד לבנין עשויה לגרום לתזוזת היסודות, סדיקת הקירות וחדירת רטיבות. השאלה האם כל זה יקרה תלויה גם בסוג היסודות, טיב הבניה, טיב איטום חלקי הבנין שמתחת לפני הקרקע, גיל הבנין וסוג הקרקע.
אם הקרקע טובה לחקלאות, כלומר בעלת יכולת להחזיק מים, בד”כ זה בא יחד עם תפיחה של הקרקע במצבה הרטוב, מול התכווצות וסדיקה של אותה הקרקע כשהיא יבשה. אם הסדיקה תקרה בשבילים או בגדר ההקיפית – לא נורא, וניתן גם לתכננם מראש כדי שלא יתרגשו מתזוזות קרקע.
זה המקור לגישה הישנה לניקוז מי גשם – להרחיק אותם מכל מקום שהם יכולים לגרום נזק לבנין או לתשתית.
מספרי אצבע מדברים על “סינור” סלול ומרוצף של מטר סביב הבנין, וחלחול לפחות 3 מ’ ממנו.
ממליץ לא להחדיר מים לקרקע ממש מתחת למרזב, אלא למשוך מהמרזב צינור בשיפוע אופקי קטן, עד למקום שיהיה בטוח יותר להחדיר את המים לקרקע.
בהצלחה,
יעקב