החודש האחרון לשנת 2019 ולעשור השני של המאה ה-21 והעולם בתהפוכות ובתנודות. מצד אחד, נראה שהעסקים כרגיל, מצד שני נדמה שהעולם עולה בלהבות והאפוקליפסה כבר כאן.

בעבר כתבנו סיקור מפורט על השריפות באמזונס שעדיין מתחוללות (חלק א’ עסק בסיבות לשריפות, חלק ב’ עסק במה ניתן לעשות מישראל הרחוקה). הפעם נדבר על השריפות באוסטרליה, על אסדות הגז והמאבק ועל ועידת האקלים של האו”ם.

השריפות באוסטרליה

מזרח אוסטרליה בוערת כבר חודשיים. הידעתם? מאות שריפות במוקדים שונים, בעיקר בחוף המזרחי באיזור סידני שבניו סאות’ וויילס. יותר מ-700 בתים נהרסו, אלפים היו צריכים להתפנות מבתיהם ויש אבידות גם בנפש. שירותי הכבאות וההצלה נלחמים ללא הפסקה מסביב לשעון כדי להשתלט על האש המשתוללת אך ללא הצלחה. הכותרת בעיתון הארץ: “אוסטרליה מנהלת מלחמה בשריפות ענק, והיא לא קרובה לנצח בה”.

אין ספק שזהו תוצר ישיר של ההתחממות הגלובלית. אמנם בכל שנה בחודשי הקיץ יש גל שריפות באוסטרליה, אולם הקיץ החל חם מהרגיל והחורף היה יבש. השריפות החלו להשתולל כבר בחודש יולי, אמצע החורף באוסטרליה, והן משתוללות בסדר גודל שלא נראה קודם. הוכרז על מצב חירום במדינות New South Wales, ויקטוריה ודרום אוסטרליה. נכון לכתיבת שורות אלו, מעל לחמישית מההרים הכחולים שמערבית לסידני נשרפו. בסך הכל בכל האי נשרף שטח הגדול פי עשרה ממה שנשרף בכל עונת השריפות הקודמת. ישנה דאגה הולכת ועולה בקרב אונס”קו ליערות הגשם באוסטרליה. שריפות הענק הן בגדר “טרגדיה עולמית”.

אוסטרליה היא אחת מיצואניות הפחם הגדולות בעולם ומובילה בהיקף פליטות גזי החממה ביחס לגודל האוכלוסיה. הממשלה לא מראה שום נכונות לשנות זאת חרף הלחץ הציבורי, הם ממשיכים “עסקים כרגיל”. כל כך כרגיל שראש הממשלה נסע לחופשה משפחתית בהוואי.

אסדת הגז והמאבק על הים והאוויר

מתי כסף נהיה יותר חשוב מהחיים של אוכלוסיה שלמה? מתי כסף נהיה יותר חשוב מהאוויר ומהמים? מתי קרה שמספרים וירטואלים במחשב נהיו יותר חשובים מאדמה בריאה ומזון מזין?

מסתבר שהגז הטבעי התגלה במדבר של ישראל כבר לפני 60 שנה ומאגרי הגז הימיים הראשונים התגלו כבר לפני 20 שנה. מאגרי גז תת ימיים התגלו במים הכלכליים של ישראל לפני יותר מעשור, המאגרים תמר, לוויתן, תנין וכריש, בהם כמות עצומה של גז.

משנת 2010 עד שנת 2015 קמו מספר ועדות שנועדו לבחון היבטים שונים הנוגעים למאגרי הגז – החל ממיסוי על הגז, דרך בחינת מדיניות הממשלה במשק הגז הטבעי בישראל וכלה ב”מתווה הגז”, הרגולציה לפיתוח משק הגז בישראל. במקביל הוכנה תוכנית מתאר למשק הגז שאושרה ב-2015 ונותנת עדיפות להקמת מתקני הטיפול בים, כ-10 ק”מ מהחוף, וזאת בניגוד להצעה המקורית של השותפות במאגר לוויתן, ביניהן נובל אנרג’י, שהציעו להקים את האסדה מעל המאגר, כ-120 ק”מ מהחוף.

או אז החל המאבק של תושבי ישראל, ובפרט תושבי חוף דור רבתי, להרחיק את האסדה יותר מ-10 ק”מ מהחוף. בייחוד כשאסדת תמר, הממוקמת כ-25 ק”מ מחופי אשדוד ואשקלון, פולטת פליטות גבוהות של מזהמים, הרבה יותר גבוהות ממה שהצהירו שייפלט לפני שאסדת תמר החלה לפעול.

מצד אחד, המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה טוענים כי הטיפול בחומרים מהאסדה חייב להתבצע בקירוב לחוף הים וזאת מסיבות ביטחוניות, כלכליות אך גם סביבתיות. הם טוענים שעל האסדה תותקן מיטב הטכנולוגיה כדי למנוע מפגעים וכי אין בסיס ממשי לחשש התושבים. מהצד השני עומדים האזרחים המודאגים מזיהום האוויר והים. על פי דיווחים של מומחים מן הארץ ומהעולם, ההערכות של המשרדים הממשלתיים בנוגע לפליטות לוקה בחסר.

גם בין האירגונים הסביבתיים אין הסכמה לגבי המאבק. אירגונים גדולים וחשובים כגון החברה להגנת הטבע, הקרן הקיימת לישראל ואדם טבע ודין נעמדו לצד המדינה ותומכים בהקמת האסדה במיקומה הנוכחי בטענה שהקמת אסדה צפה מחוץ למים הכלכליים של ישראל עלול לגרום לנזק אקולוגי גדול יותר. האירגונים הסביבתיים שהמשיכו להנהיג את המאבק כנגד האסדות הגז הם שומרי הבית, מגמה ירוקה ועמותת צלול.

אנחנו בבידיים איננו מתיימרים להבין איפה נכון יותר למקם את האסדה, אם 10 ק”מ מהחוף או 120 ק”מ מהחוף. אנחנו בבידיים תומכים בביטול האסדות לאלתר והשארת הגז במאגרים. אנחנו צופים נזק סביבתי ואקולוגי חסר תקדים מהפעלת אסדות גז נוספות מעבר לאסדת תמר שכבר פועלת. אנחנו תומכים במעבר לאנרגיה מתחדשת.

כרגע, סוף שנת 2019, והמאבק נגד האסדה בשיאו. את המאבק הקשה והעיקש מנהל אירגון שומרי הבית ויש לציין שיחסית בהצלחה. הם מקיימים בדיקות של האוויר עם גורמים בלתי תלויים ומגישים עתירות לבית המשפט. כל פועלם כולו נעשה על ידי תרומות ונעשה על ידי מתנדבים ואזרחים מודאגים.

נובל אנרג’י, המובילים את פיתוח האסדות ותפעולן, הבטיחו שהרצת אסדת לוויתן תחל לפני תום שנת 2019 ונראה, בזמן כתיבת שורות אלו, שהם אכן קיימו את הבטחתם. תחילת ההרצה היא בנישוב – ניקוי הצנרת ומתקני האסדה מהחנקן שנמצא בהם כעת מטעמי בטיחות ולמלא אותם בגז הגולמי מהמאגר. תהליך הנישוב נקרא בשפה המקצועית Cold Vent ומשמעותו: פליטות מזהמים מארובות הלפיד ללא הפעלת הלפיד. במהלך החודש נקבעו מספר תאריכים שונים לנישוב שנדחו בכל פעם בגלל הלחץ הציבורי ועתירות של מועצות מקומיות. שומרי הבית והאירגונים השותפים קוראים לציבור של “עוטף אסדת לוויתן” להתפנות ביום הנישוב המתוכנן ולהגיע להפגנה מסודרת מול קרית הממשלה בתל אביב שלאחריה מתארגנות הפעלות ופעילויות עד שעות הערב, כשיהיה בטוח לחזור לבתים.

התאריך לנישוב היה ה-31/12/19. ביום הזה נמדדו רמות נמוכות של חנקן. דווקא ביום שלאחר מכן, לפי עידכון מהאתר של שומרי הבית, נמדדו רבות גבוהות של חנקן למשך 5 שעות מה שעורר את החשד שהנישוב התרחש ללא שום התרעה מוקדמת.

אנחנו קוראים לכם ומפצירים בכם – הצטרפו למאבק של שומרי הבית! עזרו לנו אכן לשמור על הבית, לאפשר לילדינו את ההזדמנות לנשום אוויר נקי, לשחות במים נקיים ולשתות מים נקיים. הכנסו עכשיו לאתר שומרי הבית ותרמו או הצטרפו להפגנות: www.homelandguards.org

עמותת צלול (שגם אוספת תרומות): www.zalul.org.il

ועידת האו”ם במדריד: Nations Climate Change Conference 

ב-14/12/19 התקיימה ועידת האקלים של האו”ם במדריד. הועידה היא המשך של הועידה שהתקיימה בפריז בשנת 2015 ונועדה בשביל לראות את התקדמותן במימוש ההסכם שנקבע עוד ב-2015 המוכר כ”הסכם פריז”. בהסכם זה התחייבו כ-200 מדינות להפחית את פליטות גזי החממה בשטחן. גם ישראל התחייבה.

בועידה האחרונה במדריד לא נקבעו שום החלטות מהותיות. ההחלטה, כנראה החשובה ביותר שהתקבלה, היא ש-114 מדינות מתוך 200 המדינות של הסכם פריז יגבשו יעדים נרחבים יותר ובעלי טווח ארוך יותר מאלו שנקבעו עבורן. הועידה לא קבעה יעדים למדינות אלו, וגם לא מנגנונים שיתמרצו אותן או יפעילו עליהן לחץ כלכלי. ובכל זאת, זאת הייתה ועידת האקלים הארוכה ביותר עד כה.

ועידת האקלים הבאה מתוכננת לשנה הזאת בעיר גלזגו שבסקוטלנד. טרם הועידה, המדינות נדרשות להציג למזכירות האקלים את היעדים החדשים שקבעו לעצמן, כך שבועידה כבר תהיה מחויבות לאותם יעדים.

הנושא שהתעסקו בו יותר מכל בועידה היה להסדיר את שוק הסחר בפליטות ולקבוע מחיר לכך. מדינות יקבלו מכסת פליטות מוגבלת, אך יוכלו לסחור בפליטות אחת עם השניה, ובמידה ויעברו את מכסת הפליטות שלהן יוכלו לשלם קנס או למצוא הסדר אחר.

זה אומר בעצם להפוך את עניין פליטות גזי החממה לעסק שמידת החשיבות שלו נמדדת לפי רווח כספי. במקום להבין את החומרה בכך שכל כך הרבה גזים רעילים משתחררים לאוויר העולם ומרעילים אותנו, הם נותנים לזה מחיר ומתחשבים רק בהיבט הכלכלי, מבלי להתייחס להיבט האקולוגי או הבריאותי. שוק סחר בפליטות יאפשר למדינות העשירות והמזהמות יותר להמשיך לזהם מבלי להחיל שינויים כלל ומבלי להתחשב בחיי אדם.

למזלנו הרב, הודות ללחץ אזרחי נחוש ועקשני והודות לשיתוף פעולה בינלאומי – סחר הפליטות לא עבר. הדיונים סביבו נדחו להתכנסות הועידה הבאה.

ובכל זאת הועידה נחלה כמה הצלחות קטנות כתוצאה של יוזמות אזוריות ומקומיות, למשל הודעת האיחוד האירופאי על הצבת יעדים שאפתניים להפחתת גזי החממה עד כדי מצב של “נייטרלות פחמנית”. זו כנראה ההצלחה הכי גדולה של הועידה, משום שכתוצאה מכך, מספר הערים הגדולות ברחבי העולם שהתחייבו ליעד דומה עלה ממאה לכמעט ארבע מאות.

ישראל יוצגה בועידה באופן רשמי על ידי שולי נזר מהמשרד להגנת הסביבה ובאופן לא רשמי על ידי חברת הכנסת סתיו שפיר ונציגים נוספים ממגמה ירוקה. לדעת שולי נזר, מזכ”ל האו”ם אנטוניו גוטיירז ונציגי אירגוני סביבה מרחבי העולם, לא התקבלו החלטות מהותיות בועידה והיא נחשבת ככישלון. הייתה אכזבה רבה מהצורה שבה הסתיימה הועידה.

אך אל נא לנו לומר נואש! התחלנו בודדים והיום אנחנו כבר מיליונים. זה קורה. אנחנו רואים זאת לנגד עינינו, לא נשאר זמן רב עד שנגיע למאסה קריטית. עלינו להמשיך וללא להתייאש. זה מרגיש כאילו הפסדנו בקרב אבל זה לא אומר שהפסדנו במלחמה.