הכנת משרה של טיון דביק בשמן זית לשימוש עבור רפואה של מגוון צרכים.

ממרח חרדל מרענן ושונה מהרגיל, עשוי מפרחי חרדל מלוקטים בתוספת חמציצים.

לרוב אני משתדל להמנע כמה שאפשר מצבעים וגימורים סינטטיים בעבודות עץ. לא תמיד אפשר, כי לעיתים רוצים להגיע לצבע או מרקם ספציפי שאי אפשר להשיג בדרכים אחרות. בעבודות שמיועדות למשחק ילדים או במוצרים שקשורים איך שהוא במזון (כמו כפות וצלחות עץ שמתכוונים לאכול איתן, או עציצים שנגדל בהם ירקות) אני מקפיד עוד יותר. בדיוק למקרים כאלו חיפשתי סילרים (חומר שיאטום את העץ אבל לא ישנה את צבעו במידה משמעותית) מחומר טבעי שיגנו על העץ אך גם על המשתמשים.

חרדל השדה ידוע בתור צמח חלוץ שגדל לתפארת בשטחים מופרעים (צידי דרכים ושטחים חקלאיים), וככלל נחשב כעשב שוטה. כשהוא צומח באין מפריע הוא גדל גם עד לגבהים של 1.5-2 מטרים. למי שעוד יכול למצוא פינה קטנה של חרדל שלא רמסו אותה, ומגלה שהתרמילים הקטנים יבשים אך שלמים, זה הזמן להכין חרדל דיז’ון אמיתי אמיתי. אז איך עושים?

אי אפשר שלא לזהות את הסרפד. ירק שגדל בחצרות האחוריות, צומח במעזבות או בין הערוגות בגינות הבית. קבלו את פניו במאור פנים למרות שפגיעתו לפעמים לא נעימה. לסרפד שם רע בשל הצריבה שהוא משאיר על גבי העור. לא אחת כשהגשתי סלט עם עלי סרפד בתוכו, מצאתי שאנשים מתחלחלים לשמוע מה אכלו זה עתה. הסרפד אין דומה לו בעושר שהוא מכיל, כמויות גדולות של מינראלים וויטמינים בעיקר וויטמין C, ברזל, אשלגן וסיליקה . אחרי שלומדים כמה עשיר הסרפד, חבל לוותר עליו רק בשל גירוי קל שהוא משאיר.

החודש החלטתי לחזור למדריך שכתבתי לפני שנתיים בערך, כשעבדתי במרכז צמחי המרפא ב”חווה ואדם”. במרכז עסקנו בהנגשת הנושא של צמחי מרפא לכל אדם, מתוך הבנה שצמחי מרפא, כמו מזון, יכולים לגדול ליד הבית והרקיחה וההכנה שלהם מהנה ופשוטה, ממש כמו בישול.