בפרמקלצ’ר כל בעיה היא בעצם פתרון, נכון? שייפתי את המקל במשייפת המשולשת שלי, שהיא כלי חובה לכל נגר חובב וגיליתי את הדוגמאות היפיפיות שנראות כמו אותיות של חייזרים, חרוטים חינם אין כסף על מקל הוילון שלי. גם ככה היה כדאי לשייף כדי ליישר את המקל, בליטות קטנות יפריעו לתזוזת הוילון על המוט.

אחת הסוגיות שהעסיקה אותי לקראת המעבר לגינון במרפסת בבניין גבוה היא סוגיית ההאבקה. האם חרקים מאביקים עפים כ”כ גבוה ומסוגלים להגיע לקומות גבוהות בבניין מגורים? ומה יעזור למשוך אותם? השאיפה היא שיהיו אצלי במרפסת מאביקות דיירות קבע. סוג של דיור בר השגה.
מכיוון שתיבות קינון, לדבורים כמו לציפורים, הן השקעות ארוכות טווח, חשוב היה לי שתיבת הקינון תראה טוב ותשמש בפני עצמה איזשהו אלמנט עיצובי. כך גם אם לא יתמקמו בה דבורים, היא תראה טוב במרפסת. וחוצמזה, לכל אחד מגיע בית נעים שנראה טוב. גם לדבורי בר.

הארון יאפשר לי לסדר את החפצים כך שלא ייפלו לי על הראש. החלטתי שהארון יהיה עם דלתות הזזה, גם בשביל האתגר וגם כי לא רציתי להתעסק עם חלוקות פנימיות למספר חללים כדי להקטין את גודל הדלתות. במצב כזה אני יכול להכין שתי דלתות גדולות, ולהסיע אותן על מסילה, פעם את זאת ופעם את זאת. וכך היה.

לחלון בחדר השינה לא הייתה שִינה, ולכן לא היה וילון. באחד הטיולים שלי מצאתי ערימה של ענפי אקליפטוס מכריתה לצורך דילול (שעתה עם השריפות נראה שהוא הכרחי באזור שלנו) וישר ראיתי את השִינה בתוכה.

אוקי, אז יש לנו ערימות של צנצנות טחינה ריקות שהואלנו בטובנו לשתוף. מה עכשיו? מה עושים איתן? לפחות עבור עצמי, מצאתי לכמה וכמה מהן פתרון שימושי בהחלט.

ידעתי תמיד מה זה סכין, אבל תכל’ס לא באמת ידעתי. עד שקיבלתי סכין arcos כמתנה לחנוכת בית. בתור מי שעד אז השתמש רק בסכין משוננת בשישה שקלים, עולם חדש של חיתוך נפתח בפני. העניין עם סכינים כאלו, שצריך להשגיח טוב טוב על הלהב. אז איך נשמור עליה?

הרעיון של החלפת ספרים בפורמט קטן, אישי, ועצמאי, מסתובב לי בראש כבר הרבה זמן. אנחנו (שני הורים וצאצא אחד, בן עשרה מתקדם) מכורים. אם אין מה לקרוא אנחנו בקריז. וספריה קטנה שפתוחה כל הזמן יכולה להיות אוצר.