קחו חלק במלחמה על הסברסים שלכם (או: איך להציל את הסברס הארצישראלי)

גינון וחקלאות

יתכן שמתחת לאף של כולנו מתרחשת לה אחת המלחמות הגדולות של המזרח התיכון,
המלחמה הזאת כוללת כנראה כבר מאות אלפי, אם לא יותר של לוחמים.
ואם תשאלו איזה מלחמה? כמה כבר היא יכולה להיות משמעותית? אז דעו לכם שהיא ממש מעצבת את הנוף סביבנו ולחלקנו גם את התפריט!
זוהי מלחמת המושיות והאצבריות!

האגדה מספרת, אי שם כנראה באזור שנת ה’תשע”ד -ה’תשע”ה, חש לו איזשהו אזרח לבנוני בצורך עז לגוון לו את חייו. נמאס לו מאותם מקורות זמינים ומקומיים בהם היה עושה שימוש לצביעת בדים, הוא רצה משהו חדש!

ואיזה מקור לצבע חדש הוא יכול כבר להביא?  אם לא כנימות!

עכשיו, הכנימות הלבנות הרגילות שאתם מכירים שמתלבשות לכם על העצים, אם תמרחו אותן פעם תגלו שהן כתומות מבפנים (אגב אני עושה את זה בכל פעם שהן מתחילות להתלבש לי על המנגו בתחילת העונה וזה פותר את הבעיה לשאר העונה בלי שום טיפול נוסף)

אבל לבחור שלנו יש טעם מיוחד הוא רצה צבע אדום עמוק שאין לכנימות באזרונו, אז מה הוא עשה? צלצל לחבר הלבנוני שלו שהיגר כנראה כבר למקסיקו ושפך בפניו את בעיותיו,
הלז ענה לו: מה הבעיה?
אצלנו לכנימות יש צבע אדום עמוק!
טוב… אבל מה הן אוכלות?
השיב לו: סברסים! בוודאי יש לך בחצרך סברסים.
מאז הכנימות הללו ,שקיבלו את שמן אצבריות, הן כבר היסטוריה ודבר ישן, וכידוע ויקומו המלפפונים ויכו את הגנן.
לא ברור ממה הלבנונים יותר סובלים, אם מחיזבאללה ואובדנו של בית הזיקוק המפואר שלהם או כי פשוט התחסלו להם כל הצברים במדינה.

לצערי הכנימות הללו אינן מבינות בגדרות, ולא בגבולות מדיניים, הזחלים שלהן נישאים ע”י הרוח וגם ע”י ציפורים והן פלשו כבר ממזמן אל הגליל העליון והנחיתו שם את מכתם וככה לאט לאט, מקיץ לקיץ, הן מתפשטות דרומה. (עונת הפרי בעיקרה מביאה את הציפורים אל השוחות ולכן בעת זו חלה התפשטותם העיקרית)

למזלנו אצלנו, קמה לה קבוצה של אנשים חכמים ונבונים מקק”ל ומכון וולקני וחשבו:
מה גורם לצבר הים תיכוני להיות כזה טעים שאין לו את הניחוח המקסיקני שבו?
אם לא שקט נפשי שקיבל היריב להתרחק מאויבו!
ובראשות פרופ’ צבי מנדל, (אנטומולוג) במינהל המחקר החקלאי במכון הביאו את אויבת הטבעית של האצברית, המושית!
שהתברר כי היא עושה עבודה טובה בריסון האצברית.

אבל למה שניפול שוב בפח? ונביא שוב פעם אלינו למזרח התיכון כזה פרחח?
הפעם וידאו כי זהו מאכלה הבלעדי של המושית, מה שהיא אוהבת לאכול זה רק צמר גפן מתוק מ- אצברית.
ולכן היא לעולם לא תמגר את האצברית לגמרי, הן תמיד יאזנו אחת את השנייה.

הבעיה שהיא לא מספיק קופצנית ועם הציפורים היא קצת ביישנית,

לכן היא צריכה עזרה בהפצה.

מיפוי הצברים עליהם תרצו להגן

אמר לי כבר איזה חכמולוג: “מה הבעיה יבואו אלי לחצר אני אשפריץ עליהם מים! עם התוספים המסורתיים של סודה לשתייה וסבון.
ואם זה לא יעבוד…  אני ארסס אותם!”

תכלס אם זה היה זה, או חיסול השוחות סברסים שלכם באמת אולי הדבר הנכון היה לפעול ככה, או אפילו לעבור עם מברשת ולמרוח את הכנימות (שזה לפעמים יותר יעיל)
הבעיה שהן יחזרו, ומהר כפי שנוכחתי לראות ממקומות בהם הן סולקו באלימות.
ולכן אינכם רוצים להשקיע את המאמץ הזה שוב ושוב בבקרה על כל השוחות צברים מהן אתם ניזונים.
בנוסף, בטח השוחות שמהן אתם ניזונים אינם שלכם בכלל. ייתכן שאינכם מצויים אצלם תדיר ותבואו אליהם בעונה הקרובה ותגלו שכבר כלתה עליהם הרעה וכנימה השיגה אתכם השנה.
ולכן צריך דווקא כאן לעשות שימוש בכלי של “שגר ושכח” אשר יעשה את העבודה בלי מאמץ בקרה ולא יהיה לכם אכפת להשקיע באופן חד פעמי ולהביא אותו אל שוחות הצבר האהובות עליכם שאינם אפילו שלכם.

אז זה השלב הראשון: הכינו לכם רשימה של כל שוחות הצבר אותם אתם נוהגים לפקוד. ובררו במי כבר התחילה לפשות הנגיעות

שימו לב אין טעם לפזר מושיות במקום בו אין אצבריות, הן פשוט יגוועו ברעב (או יאכלו ע”י עכבישים)

מציאת מקור למושיות

כפי שסיפרתי כבר, קק”ל דאגו להפיץ בהרבה אזורים בארץ את המושיות.
יתכן שבאזור מגוריכם ישנו כבר אתר כזה בו האוכלוסייה התבססה היטב.

אם אינכם מכירים מישהו שיודע, נסו לברר בעצמכם:
תצטרכו ללכת למקומות מרכזיים וידועים כמו פארקים של קק”ל, בהם השיחים נגועים כבר ולבדוק אם יש בהן חיפושיות שנטפלות לכנימה (ניתן לראותן בתמונה הבאה)

איסוף ופיזור

איסוף ופיזור

זה דווקא, למי שדאג שהוא יצטרך לזנק על שוחות צבר, השלב הפשוט.

המושיות אינן כל כך יציבות ונצמדות לכפות הצבר, אלא יותר נצמדות לכנימות,
והן אינן כאלו זריזות.

לכן כל מה שצריך על מנת לאסוף הוא לעבור עם בקבוק, להניח את פתחו בסמוך לאחת החיפושיות המשוטטות ולתת איזה דחיפה או זעזעו והן יפלו מעצמן לתוך הבקבוק.

יש כמובן להתחשב בכמות החיפושיות הזמינה, ולא לנקות את כל השיח. ולקחת כמות שתוכל להקים התיישבות במקום חדש.
אני ראיתי שכעשרה יכולות להספיק, אך איני רוצה להתחייב על כלל אצבע. כל אחד צריך לעקוב במהלך מספר השבועות לאחר הפיזור אחר אוכלוסיית המושיות ואם אינו רואה אותן, יצטרך לחזור על עוד פיזור.

שימו לב הזמן בו המושיות וגם האצבריות יותר פעילות הוא בימות החמה, אייר עד מר חשוון, לאחר מכן הפעילות שלהן יורדת וקשה לאקלם אותן באתר חדש.

בהצלחה

נער הייתי, לא זקנתי, ולא ראיתי פרי של צבר נעזב ושלא שווה עליו להילחם.

ולכן אל תהיו אדישים ותחכו שמישהו אחר…

הצילו את הסברס של ארצנו!

לתוכן זה נכתבו 3 תגובות

  • שלום,
    שלחתי קטע זה לפני כעשרה ימים, האם הגיע אליכם?

    שלום, קראתי את מאמרך על הכנימה בשיחי הצבר.
    אני נוהג לקטוף סברס, וראיתי את המראה הנורא של המוני שיחי צבר שחורים ומיובשים כמו דינוזאורים מתים בכמה אתרים: תל חדיד, גמזו, מושב בית נחמיה (כל אלה באזור יער בן שמן) וגם בדרך המובילה לכפר חב”ד ועוד.
    לפני שנה שוחחתי עם פרופ’ ממכון וולקני, כנראה שמו מנדל, והוא תאר בפני את התופעה החמורה, וגם הפנה אצבע מאשימה לכמה רשויות, שלדבריו לא משקיעות מאמצים וכספים למיגור המחלה, כמו רשות הטבע והגנים וקק”ל. פניתי לבעלי תפקידים ברשויות האלה, שבשמותיהם נקב הפרופסור, אך לא נעניתי בביטוי התלהבות למלחמה נחרצת במזיק. ניסיתי לעניין את עורכי מהדורות החדשות בטלויזיה, אך לא קל להגיע אליהם. אולי כדאי להתחיל להתארגן, ליצור קבוצת ווטסאפ, ולרתום חברים. רוב תושבי המדינה לא שמעו על הצרה. תודה, עזרי חן.
    ch-ez@012.net.il

    • אשריך עזרי חן, על ההרתמות להרים את הכפפה( או במקרה של הצבר אז עדיף מלקחיים)

      מעניין שדווקא אני נתקלתי ביערן של קקל מאוד נלהב חדור תקווה שהצבר כאן בשביל להישאר, והוא תומך גדול של המושיות!
      אף פעם לא הייתי במקסיקו ואין לי כוונה לנסוע לשם ולמזלנו,כפי שציינתי, אלו דווקא אנשי הרשיות שנסעו עד לשם על מנת להביא את המושית והרבו אותה והפיצו אותה בארץ.
      רק מה, הם לא עשו עדיין מיפוי לוויני של כל הצברים בארץ ודאגו לפזר בהם מושיות הם זקוקים לך בשביל שאתה תפזר במקומות האהובים עליך (לדעתי המקומות שציינת אלו מקומות אליהן האצברית הגיע לפני שהגיע הפיתרון ולכן המצב שמה עגום)

      אם אתה רוצה להאיץ את המהלך פשוט הפץ את קישור למדריך הזה אצל אנשים שגם אינם מודעים לפיתרון.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן