החיים הם דבר מורכב, מעשרות ניואנסים סיטואציות הרכבים של אנשים, הרכבים של חומרים, חי צומח דומם. הם מין בליל גדול של אובייקטים וגופים שלא תמיד פשוט להבין איך מתמודדים איתו. ברמה הגדולה יותר של חיפוש אחרי משמעות וגם ברמה הקטנה ביותר של מה אני אוכל לארוחת בוקר.

את כל אלפי טריליוני הניואנסים אנו חייבים או להישרדותנו או להתפתחותנו, כל כמויות המידע העצומות שאנו חייבים בכדי להתנהל ולהגיע ליום המחר בריאים ושלמים במציאות המשתנה תדיר. כמו בניין גדול עם קונסטרוקציה מורכבת להפליא, הדורשת בחירת חומרים נכונים למבצע, חישוב של זוויות, עמודי טווח, עוצמת לחץ, עמידות של חומרים, מתכות, חול בטון, עצים, צבע, גימורים, חלונות, דלתות, ידיות ועוד אלפי פריטים קטנים וגדולים שמרכיבים אותו, ונלווים אליו, כך היא המציאות היומיומית שלנו. אין ספור גירויים ופריטים מסביב לשעון בכל יום.

עם זאת, עם כל המורכבות הזו, ושלל הפריטים, המציאות שלנו בנויה מכמה אבני יסוד (כבייכול) פשוטות, שמלוות אותנו בכל אחת מהסיטואציות בה אנחנו נתקלים. בטוח אפילו לומר כי אין רגע כמעט שבו אין את אבני היסוד הללו, במודע, או שבמוצנע, ושאילולי הם, לא יכולנו לתפקד ולהכיר את היקום מסביבנו כפי שאנו מכירים אותו. משיני חלב, ועד סוף חיינו, ניתקל בהם. אמנם, בגוונים ושילובים שונים, בתמהילים ועוצמות שונות, אך בבסיסם הם תמיד יורכבו משלושת אבני היסוד, שלושה מושגי בסיס: מחשבות רגשות ותחושות גוף.

אם חמשת חושינו הם הגשר המחבר, המיתרים, התעלות, בהם אנו חשים ומכניסים את העולם החיצוני אל תוך החוויה הפנימית שלנו. המחשבות הרגשות ותחושות הגוף הם הערוצים, בו במרחב הפנימי ממשיך השיח בעקבות הקלט החיצוני. בעזרתם אנו באים במגע לאחר מכן, עם החוויה הפנימית שנוצרה בחלל העדין הזה שאנו חווים כיחידה עצמאית הנפרדת בחלקה מהעולם. ומוגדרת בחיבה בשם “אני”.

מושגים:
תחשבו רגע על המילה מושג, =מה שאני משיג, משיג מאיפה? מהיקום. ממה שהיקום מגיש לי. מה שנקלט אצל “אני” מהמציאות. נחמד לא ?

מושג הוא מילה המשמשת הגדרה רעיונית למספר חפצים, מילים, או רעיונות אחרים. בעצם, מושג הוא כותרת, כותרת לרעיון או קבוצת עצמים שרוצים להציג במילה אחת. “יחידות של הבנה” קראה לזה ריטה מלמן. לאורך הדורות, הבחינו בין מושגים מוחשיים, אלו שנתפסים בחמשת החושים: כלב, מערה, שולחן.
לבין מושגים מופשטים, שמבטאים חוקיות מחשבה או תפיסה: חופש, אהבה, כבוד.

במקרה של המושגים המופשטים, מדובר על יכולת הבחנה לא בחפצים אלא במצבים, בסיפורים. סיפורים שבהם תוכן הסיפור הוא זה שיאפשר להתאים אליו את ההגדרה. המילים נרצח, נהרג ונדרס (מתנצלת מראש על הדוגמה האופטימית) יספרו סיטואציה שונה. ומאחר ואנחנו מיומנים “בספר” (=בשפה, על שלל הניואנסים שבה), ההבנה היא אינטואטיבית.

הסיפורים האלו, המושגים, סובבים ומסובבים את חיינו 360 מעלות ואז עוד 180 ועוד קצת.

אנשים הורגים בשביל ה”כבוד” או ה”מולדת” את ה”אויב”, “נלחמים” בשביל “חופש”, “חיים” ב”חיפוש” אחר “אמת” ו”משמעות”, “מתנהלים” ב”עבר” וב”הווה”, ומכנים אותם “זמן”, “מתרגשים” או דואגים בגלל ה”עתיד”, מקווים לחיות חיים “טובים” עם הרבה “אושר”, “אהבה”, “חברות”, “כנות” “אופטימיות”, “הגשמה”, “גדילה”, “יופי”, “וודאות”, “בחירה” ועוד. אנחנו מגדירים את חיינו על פי המושגים וכך יודעים למקם עצמנו מול “הצלחה” ו”כישלון”, אנחנו מוצאים עצמנו במרחב ובזמן על פי המושגים “זקנה” “בגרות” “נערות” ו”ילדות”, חיים את חיינו לאורם של “המציאות”, ה”טבע” וה”חיים”, וכאשר אלו “יסתיימו”, “נשמתנו” תמשיך “הלאה” וזאת ב”ליווי” מושג נוסף – ה”מוות”.

אנחנו לומדים את משמעות המושגים מקטנותנו בעיקר מהסביבה הקרובה. מתוך הפידבקים שאנו מקבלים בכל סיטואציה, מתוך חיקוי, מתוך התבוננות בסיטואציות, מתוך מה שנאמר ולא נאמר באותה המידה.
ואנחנו לא רק לומדים מהי משמעותו של מושג, שמבחינת תוכנו הוא סמל בפני עצמו, אלא גם לומדים כיצד עלינו להתייחס אליו מתוך הסביבה הקרובה לנו. למערכת הסמלים שכבר קלטנו מהסביבה שלנו, מתווספים עוד ועוד רבדים.
המילה משפחה, נאמר, בהתחלה נלמד לזהות את צליל המילה, אחכ מה היא, מי חברים בה, ומי לא, מה ההגדרה המילולית שלה, אנו נלמד, מה עושים/לא עושים למען משפחה, אנו נלמד מה הציפיות מאיתנו כחברי משפחה, אנו נלמד, האם להתייחס למשפחה או להחשיב אותה כדבר חסר ערך, וכו’.
כך נבין, בסופו של דבר (ולשם צ’אקראת הבסיס של ההישרדות חותרת הרי) מהי הדרך הטובה ביותר, להשיג את מבוקשנו, ולהתמודד מול מצבים שונים לשגשג ולחיות…

🐾

אז איפה כל זה מתחבר ? ואיפה פה המדריך, בתוך המאמרון/הירהורון הזה?
איפה מתחברים רגשות מחשבות ותחושות גוף, עם המושג (😅) מושג ? ועם הלמידה שלנו בחיים מה הם מייצגים ואיך להתייחס אליהם?

כמו כל מושג נלמד, כך גם לימדו אותנו החיים, המשפחה, רופאת המשפחה, הירקן, הצבא, המורה, החברים, הפרסומות, הסרטים, החתיכה שישבה מולי בכיתה, רופא השיניים, השירותים הציבוריים בתחנה המרכזית,מה דעתנו עליהם. הקאטצ’ הוא שהמון פעמים, אנחנו לא מודעים למה דעתנו עליהם. (מין הסוואה תרבותית שכזו). אז בואו נעצור פה. ונעשה תרגיל קטן.

קחו דף, ותרשמו 25 דברים שהחיים (ושליחיהם) לימדו אתכם על רגשות/מחשבות/תחושות גוף.
זה יכול להיות לגבי רגש מסויים או רגשות בכללי (כנל מחשבות או תחושות ספציפיות או כלליות), זה יכול להיות דברים סותרים, או חופפים, זה יכול להיות דברים שנאמרו לכם או קלטתם, כל דבר כזה נתן לנו מידע, נקודת התייחסות, לפעמים למה אנו מסכימים ולפעמים עם מה לא. כל דבר שעולה לכם לומר, זה חלק ממה שהחיים לימדו אותנו…

טיפ קטן:
אם קשה (לפעמים לוקח זמן להתניע) תקליטו, או תבקשו מחבר.ה, לרשום משפטים נבחרים, ותפצחו במונולוג. לפעמים זה עוזר.

בקשה קטנה:
אם מוכנים, תרשמו למטה, בתגובות משפטים או דברים שגיליתם, כן, אפילו את כל ה 25, 15, 7, 43 שגיליתם.ן, אשמח.

ואולי בהרהורונים הבאים, אספר לכם קצת על מה גיליתי כששאלתי א.נשים מה החיים לימדו אותם.ן.

❣