דלי זה כלי (חלק 1)

גינון וחקלאות

מה הדרך הכי חסכונית, זולה ונטולת יצור אשפה שבה ניתן לנטוע עץ?
האם יש שיטה להבטיח הצלחה של זריעה ישירה בשטח מבלי לחטט רגליים עם משפך כל יומיים?
כאן אחלוק את הניסיון שלי בהשקיית עצים בשיטת הדלי, כפי שאני ממשתי אותה בחצר ביתי ובזירה הציבורית בשנה האחרונה.

     כללי:

על שלושה דרכים מקובלות עולם ההשקיה עומד:

  1. על הטפטוף: סבך צינורות פלסטיק המכילים מים בלחץ ויש להם “חורים חכמים”.
  2. על המטרה: מערכת צינורות עם לחץ וספיקה עוד יותר גבוהים שאליהם מחוברים ממטרות.
  3. על הצפה: תעשו גומה יפה מסביב לעצים ותשקיעו מזמנכם כל כמה ימים את אחר הצהריים הפנוי שלכם לשוטט בין כל העצים בבוסתן ולהסביר להם למה הגעתם לעץ הקודם לפניהם.

לכל אחת החסרונות שלה, נצילות מים, השקעת אנרגיה, השקעת זמן ואופן הדישון היאות לה.
השתיים הראשונות לדוגמה דורשות השקעה ראשונית גדולה שכרוכה ברכש של הרבה פלסטיק שבבוא היום ימצא  את עצמו מתגלגל בעולם (או שימצא את עצמו עולה באש ביחד עם ערמת הגזם העונתית).
השלישית חסכה לנו השקעה ראשונית גדולה אך כרוכה בהרבה זמן עבודה.

הן יכולות להיות השיטות המתאימות לכל מיני יישומים אך במקרים מסוימים נמצא את עצמנו מתקשים או פשוט לא רוצים כלכלית/מעשית לבחור באף אחת מהן, לדוגמה במקרים הבאים:

  • כאשר אנחנו מעוניינים לנטוע בתא שטח רחוק ממקום שבו אנחנו משוטטים תדיר ואין לנו זמן למצוא באורח החיים היום יומי שלנו למצוא זמן להשקות אותם.
  • כאשר אנחנו מעוניינים להביא עצים שלא יצטרכו למשך הרבה זמן את ההשקיה שלנו ולכן לא יהיה כדאי להשקיע ולפרוס מערכת השקיה אוטומטית.
  • כאשר אין מדובר בתוואי שבו קל להכין מערכת השקיה, כי אין נטיעה אחידה לדוגמה באזור טרשי שבו שלוליות האדמה הטובות לנטיעה הן דלילות.
  • וכאשר אתה מוכן להמתין בסבלנות ורוצה רק לזרוע או לייחר עץ מההתחלה, כך שבמהלך התבססות יהיה בגודל קטן המאפשר לו לצרוך כמויות קטנות של מים.

המקרה פרטי שניסיתי למצוא לו מענה עונה על על כל הדרישות הללו: אני רוצה לשתול במקום מרוחק, עצים סתגלניים, באופן מפוזר (בהתאם לאיפה מתנקזים מים מהסלעים השכנים או איפה ישנה צמחייה בר עבותה), בלי להוסיף למאזן הזבל העולמי ובלי שתילים.

דלי בשטח ( לא לשכוח לשים מכסה)

 

שלושת שיטות ההשקיה השונות שהזכרתי למעלה כולן נותנות מים באופן בדיד( לא רציף) מעבר לכמות שהצמח צריך ואז נותנות לפני השטח להתייבש. ודי ברור שייחור צעיר או זריע אינם זקוקים לכמויות מים רבות, הם רוצים לשמור על לחות תמידית סביבם בשכבה העליונה של הקרקע ולשרוד עד החורף. וזה מה שאני רוצה לספק להם.

דלי:

תהיתי לא מעט זמן בניסיון לפתור את הבעיה הזו ושקלתי כל מיני צורות של בקבוקים ומכלים שונים שיהיו מוכנים לאגור עבורי מים בכמות מספקת בסמוך לעץ ולמרבה האירוניה התשובה הייתה (כמו שהיא כמעט תמיד) בזבל. והיא: דליי צבע משומשים בנפח של כ- 16-20 ליטר וידית מתכת בעלת נקודה מרופדת פלסטיק.

 

אז איך משיגים כזה דלי שווה ויוקרתי?

כידוע ישנו חוק שימור שאומר שבכל איזשהו שיפוץ יהיה צריך לצבוע באיזשהו שלב, לכן אם עברתם ליד מקום שעושים בו שיפוץ כלשהו זאת התחלה טובה.
נסו להבין באיזה שלב הם בדיוק ומתי הם כבר מגיעים לשלב הצביעה. אפשר גם לשאול את המשפץ או בעלי הבית אם הם מוכנים לא לזרוק אותם לפסולת ולשמור לכם דליי צבע ריקים עם המכסים!!!

לצערי לדלי הצבע הטיפוסי ישנם מספר בעיות שחשוב לשים לב אליהן:
1) גם השיפוצניק אוהב להשתמש בו ולעתים תמצאו אותם שבורים וסדוקים, במקרה הזה הם בזבוז זמן ולא יועילו לכם.
2) השיפוצניק לא אוהב תמיד לגמור מהצלחת, זאת תופעה די מתסיסה שאתה נתקע עם גוש שליכט או צבע קשה שגם היה לך קשה להוציא אותו מהדלי וגם אתה צריך לחזור לזרוק אותו במכולה ממנה הוא הגיע.
3) מכולות של פסולת בניין אינן מקום בטוח להתרוצץ בו אני ניסיתי לחלץ דליים מבלי להתלכלך אבל כל אחד והגבולות שלו, בסוף תלמדו לזהות אלו מכולות וסוגי שיפוצים ודליים הם מתגמלים ויביאו לך חמישים דליים נקיים במכה אחת ואלו לא.
4) כנראה גם שאחד השימושים המקובלים ששיפוצניק במקום ללא תשתית יעשה לדליים הללו הוא להפוך אותם לשירותים (כמו שירותי הקומפוסט שלנו, רק אלה מכוסים במלט ונזרקים בתמימות למכולת הפסולת)

תמצאו בי מציאות, אך גם סכנות!

לאחר שזכיתם והנחתם את ידכם על מספיק דליים והמכסים שלהם (חייב מכסה לכל דלי שמתאים לו אחרת הדלי יהפוך למדגרה של יתושים ויאבד מים מהר) הגיע הזמן להפוך אותם לכלי השקיה.

תתפלאו יתכן שיש אנשים שלא יידעו וגם לא הבינו את מה שכתבתי בשורות האחרונות, אם אתם מאלו אתם בכלל יכולים לדלג על כל המאמר ולקנות מוצר מדף מוכן (יש חד פעמי מקרטון ורב פעמי מפלסטיק).

כלי:

האתגר הבא שהייתי צריך לפתור הוא כיצד לחלק את המים של הדלי לאט לאט, טפטפות רגילות כמו שאנחנו מכירים עובדות עם לחץ גבוה והלחץ שלנו בדלי יהיה לכל היותר 50(mBar) והן גם כמו שכתבתי אינן מספקות מים ע”פ דרישת הקרקע אלא ע”פ קצב ידוע מראש.
אז נזכרתי בטריק של סבתי ע”ה לשמור על העציצים שלה לחים גם כשהיא נוסעת לכמה ימים. לטבול חתיכת בד או חוט צמר בכלי מים ולחבר אותו לעציץ כך שהוא נוגע בקרקע. הבד היה מלוחח במים לכל אורכו עד לנקודת המפגש עם פני השטח בעציץ, שם מעביר את הלחות לאדמה.

איך זה עובד?

כולם הרי מכירים את העובדה שכאשר טובלים חתיכת נייר במים אז היא תתחיל להירטב והמים יטפסו מעל גובהם המקורי.
בתוך הנייר או הבד יש סיבים אשר המרווח בנם הוא זעיר, כאשר מים מגיעים בסמיכות לנייר הם “יעדיפו” לחסות בתוך המרווחים הללו כך שיהיה להם פחות שטח פנים.

בהתאמה כאשר תטבלו נייר שהוא בלאו הכי רטוב אז לא תתרחש בו שום תנועה של מים. מכאן שאם אני אייצר קו של תווך כזה המחבר בין מקור המים שלי לאדמה מסביב לעץ ואמנע התייבשות של הקו הזה, אז תתקיים זרימה של מים רק בהינתן יובש של הקרקע.
שאגב גם הקרקע היא תווך שבו יש מרווחים המזמינים אליהם מים, מלבד העובדה שמידת קיבול זו תלויה בסוג הקרקע. (זהו נושא רחב שניתן להרחיב עליו כאן). מבנה הקרקע/המרווחים גם הוא משפיע על כיוון הזרימה(יש כאן הדגמה יפה),  לדעתי זאת אומרת באדמות בהם הייתה חזרתיות הולכת ונשנית של שורשי צמחים חד שנתיים מתהווה צורה נקבובית אנכית העוזרת למים לחלחל בצורה יותר יעילה.

כל שנדרש לעשות הוא לחבר בין הדלי לקרקע באמצעות חוט העובר בחריר בתחתיתו, כך שגם אוטם תנועת מים עקיפה אך גם אינו נדחס לרמה שבה המרווחים שבו נאטמים.

אופן הפעולה של השקיה בשיטת הדלי

נתחבר לקרקע:

מצרכים:

  • דלי.
  • מכסה מקורי של הדלי.
  • חוט סריגה*
  • מקדחה עם ראש כללי בקוטר 3 מ”מ*

*הרבה ניסוי וטעייה היה לי עם מציאת החוט והקוטר, לבסוף החלטתי שמבין מה שניסיתי , הכי מוצלח ואמין זה החוט הזה ביחד עם הקוטר הזה! אך אשמח לראות חוטים אחרים גם מצליחים.

מראה טיפוסי של פקעת חוטים טיפוסית

 

החוט המושלם

החוט המושלם

אופן הכנה:

  1. נהפוך את הדלי ונבחן את בסיסו.
  2. רצוי שמיקום הקדח יהיה בהיקף חיצוני בדלי, על מנת שיהיה סמוך לצמח. ובנקודה שאינה גבוהה יחסית אלא נמוכה, ככה שכאשר הדלי יעמוד ,החוט ישתלשל מעט מהדלי ויהיה לו עוד קצת עד למגע עם הקרקע לפני שהוא מתעקם.
  3. קודחים את החור באופן אנכי, נקי ומהיר.
  4. חותכים מהחוט חתיכה באורך של כ-15ס”מ ומקפלים.
  5. את קצה הקיפול תוחבים לתוך החור באמצעות מקלון/מסמר דק מקוטר החור עד לבצבוץ החוט בתוך הדלי.
  6. כעת מושכים את הקיפול עד שנחשפת לולאה קטנה ועדיין יש שתי קצוות של החוט שמספר ס”מ מהם בולטים כלפי מטה.
  7. מציבים את הדלי במקום סמוך לייחור/נבט/שתיל ממלאים במים ומכסים במכסה.
  8. מומלץ שיהיה מצד דרום לייחור כך שהדלי מגונן עליו מהשמש, ואם אפשר שיהיה מחסום המגונן על הדלי מהשמש.
  9. מומלץ לחפות בחיפוי קרקע מסביב לשמירת הלחות ושהדלי עצמו יעמוד בחציצה כלשהי מהקרקע על מקלות או רסק עץ כך שיתקשה להיסתם.
  10. ע”פ האמור לעיל מומלץ למעט בחפירה בקרקע על מנת שלא להרוס את המבנה שלה.

בלוט נבוט נזרע בשטח (8/1/21)

תא השטח מוכן ומרופד ברסק עץ

הלולאה של החוט בתוך הדלי

תחיבת החוט לתוך הקדח באמצעות חתיכת עץ או מסמר

תוצאות משלב ראשון:

עם הצעצוע החדש הזה בעצם יצאתי לשתי חזיתות, הראשונה היא בחצר ביתי שם הייתה מן הסתם יותר השגחה והשנייה היא

בתא שטח מרוחק אך עם נקודת מים ממנה משכתי צינור ומלאתי את הדליים אחת לכמה זמן שמצאתי לנכון.

תוצאות שהגעתי אליהם בתא השטח המרוחק:

האתר בו ערכתי את הניסוי רחוק מעיני הפקוחה, מתאפיין באדמה כבדה ועשירה בחומר אורגני אך טרשית ורדודה, הסיכון כאן הוא כמובן שהצמחים בבגרותם לא יצליחו להעמיק שורש אך בתור ניסוי, לשלביו הראשונים, יתכן שזה יספיק ואם ימשיכו ויתפתחו אז זה יהיה לדעתי סימן מבטיח גם לאתרים פחות טרשיים.

  • דלי תקין יתרוקן כאן בממוצע אחת לחודש ולעתים אפילו ייקח לו יותר ועדיין ישמור על הלחות תחתיו (ככה אגב יודעים שהוא תקין). אחת הבעיות באדמות כבדות היא הנטייה של דליים להיסתם באופן אקראי ומאחר שהמאפיין המרכזי של תא השטח הזה הוא חוסר ביכולת עקיבה סדירה אחר הלחות מתחת לדליים, אז מאוד קל לפספס את הסתומים ולפעמים יהיה אפשר לבוא ולראות שלדוגמה כל הדליים שמולאו באותו תאריך הגיעו עד הרבע שלהם (ומתחתיהם לח) ורק דלי מסוים מחליט שהוא נשאר כמעט מלא (ומתחתיו יבש).
  • צריך להנביט מראש, חבל לבזבז זמן על הנבטה בשטח שאפשר לעשות מראש. כל הזריעים שניסיתי ו”סמכתי” עליהם מבלי לראותם נובטים לא הצליחו.
    הערה: ישנם זרעים (לרוב עצים נשירים) שצריכים להרגיש מספיק קור ואם תשמרו אותם בחורף במזווה לא ינבטו כלל. לכן נדרש לתת להם להיות במקרר מספר שבועות.בנוסף אזכיר רק שיש גם אפשרות שהזרעים פגומים, נאכלו מבפנים או קיבלו עובש, ולכן תמיד כדאי לוודא שיש הצצה של של שורש ורק אז לזרוע.

זרע משמש נבוט, אפשר אם להסתפק בשורש קצר מזה

  • קליטה של ייחורים דורשת ככל הנראה לחות גבוהה יותר, ואמינות גבוה יותר של הדלי, רבים היו הייחורים שיתעוררו ונראו מבטיחים בתחילת האביב אך באזור מאי יוני כבר היה נראה שהם אינם בכיוון. שליפה של רבים מהם מהאדמה חשפה את העובדה שלא התפתחו לרובם שורשים או שכן התפתחו אך לא קלטו מספיק מים בשביל לכלכל את הצמח. למרות זאת מספר ייחורי רימון וייחור אחד של תאנה שלא ויתרתי עליהם בסוף הקיץ כן הראו חיוניות.
    (חבל רק שאיני יודע כמה התפתחה מערכת השורשים שלהם) ועם זאת, ברור שהתוצאות אינן זוהרות.

    טוב שנזכר, ייחור רימון שפרץ (4/12/20)

    ייחור תאנה מבצבץ (17/7/20)

  • תוצאות הזרעים שהונבטו מראש היו יותר מעודדות, הצליחו לשרוד את הקיץ ללא התקפלות, אך המינים שגם הנביטה הצליחה בהם וגם הדלי שמר ברציפות על לחות לידם היו דווקא השסק ואפרסמון אמריקאי. כמובן הממדים שהגיעו אליהם אינם מרשימים בקנה מידה חקלאי מודרני אבל רק הזמן יגיד אם העצים האלו יישארו לחמישים שנה.

    אפרסמון אמריקאי זריע (12/6/20)

    הפתעה נעימה, בחורף השסק מנצל את הזמן(4/12/20)

    זריע שסק שנאכל רק לפני כחודשיים (17/7/20)

תוצאות בחצר ביתי:

סוג הקרקע השולט בחצר ביתי הנו אדמת חמרה בינונית ובעונה החמה ביותר, יוני עד אוגוסט, ממוצע הזמן הנדרש לדלי תקין להתרוקן נמשך כשבועיים.

  • תגבור עצי פרי צעירים – הובחנה השפעה חיובית על חיוניות העץ בתוספת הצצה של פטריות בסביבתו גם באמצע הקיץ. יתכן ששמירה על לחות פני הקרקע מועילה בפירוק חומרי ההזנה בכל סביבת העץ והופכת אותם לזמינים עבורו.

הערה: לעתים עצים עם “אינטליגנציה גבוהה” (כנראה עצים עם מערכת שורשים רדודה) יכולים להתחכם ולאתר את מקור המים ופשוט לשלוח שורשים דרך החוט והחור, מה שהופך אותם לחצי הידרופונים, לא החלטתי באמת אם זה טוב או רע אבל כדאי להכיר.

  • קליטת נטיעות חדשות- זהו מקרה פרטי של הסעיף הקודם רק ארצה להדגיש את היתרון של הדלי במיוחד כאן, לרוב אם תרצו למלא פינה בינות עצי בוסתן בוגרים שלהם מערכת השקיה לא מספיק תדירה או בנקודה שבה טרם הכנתם מערכת השקיה, הדלי הוא פתרון מיידי שיוכל לרכך את הקליטה.

הערה: חשוב להבין שלעץ אפילו צעיר ספיקת המים הנדרשת היא גבוהה משדלי יוכל לספק, תלוי בגודלו ההתחלתי, ולכן חשוב לתגבר כמויות השקיה בהתאם.

  • ייחור רימון -דווקא בחצר הבית השרשה ישירות בשטח הייתה ממש כדאית. דופקים ייחור רימון עם פטיש מצמידים לו דלי ומוודאים כל פעם שחולפים על פניו שהאדמה לחה. (הרימון נכנס כטבעו לשלכת בחורף ואני שכחתי לצלם לכן תצטרכו להאמין לי שהוא יצא רימון מסועף בגובה מרבי של כחצי מטר).

כיווני המשך:

  • מציאת פתרון לבעיית החוסר אמינות של הדליים הנסתמים (במיוחד באדמות כבדות).
  • מציאת פתרון זול ופשוט להגנה על הדליים מפני קרינה.
  • ניסיונות בקציר טל במקביל לשימוש בשיטת הדלי.
  • בחינת חוטים אחרים להעברה בקדח בתחתית הדלי.
  • ניסוי שימוש בדליים כפולים לייחורים.
  • ניסיונות שימוש במערכת השקיה מבוקרת מחשב הממלאת את הדליים.

 

לתוכן זה נכתבו 5 תגובות

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן