אז במסגרת השיעור סדנת קיימות לתלמידי הכיתה התקשורתית בבית הספר, עסקנו בתכנון המועדון שהוא גם חדר האוכל. את זה עשינו באמצעות בנייה בלגו של דגם בקנה מידה של 1:42 (היה תלוי בכמות אבני הלגו שהיו ברשותינו) ועל גבי הדגם חקרנו את הצרכים הכיתתיים והחלטנו על בניית שולחן אוכל לחדר האוכל. מראש היו כמה הנחות יסוד לבניית השולחן:

1. השולחן צריך להיות חזק ועמיד לאורך זמן
2. השולחן צריך להיות אסטטי ונעים למגע
3. השולחן צריך להיות קל להזזה
4. השולחן צריך להיות מספיק גדול כדי לאפשר לשמונה אנשים לפחות לשבת בו בנוחות
5. השולחן צריך להיות בנוי מחומרים ממוחזרים
6. השולחן צריך להיות כזה שאפשר יהיה לבנות עוד כמונו, בהנחה שחדר האוכל יאכלס תלמידים נוספים בשנים הבאות

אתגר לא פשוט, ולדעתי פתרנו אותו באלגנטיות יחסית. אז נגשנו לעבודה.

בונים את הכיתה בקנה מידה

הכיתה ממבט על

המטבח

שולחנות האוכל

סיעור מוחין

כהרגלנו, התחלנו בהעלאת רעיונות בצורה קבוצתית. אני נוטה להקרין על הקיר חיפוש חי בגוגל תמונות, כשכל פעם אנחנו מנווטים אל הרעיונות הויזואלים שאנחנו יותר אוהבים, עד שאנחנו מתמקדים על כמה אפשרות או, עוד יותר טוב, כמה ווריאציות לאותה האפשרות. במקרה הזה התמקדנו בשולחן שהמשטח שלו עשוי מקרשי משטחים, והמסגרת שלו עשויה מברזל. קצת כמו התמונות שאנו רואים כאן, אבל לא בדיוק בדיוק.

מקור: http://palletfurnitureplans.com/wp-content/uploads/2014/07/pallet-metal-frame-coffee-table-2.jpg

מקור: http://palletfurnitureplans.com/wp-content/uploads/2015/09/pallet-coffee-table-with-steel-frame.jpg

מקור: http://palletfurniturediy.com/wp-content/uploads/2016/06/diy-pallet-coffee-table-with-metal-frame.jpg

תכנון השולחן

אחרי התכנון הכללי של הכיתה והרעיון המנחה לשולחן, הגיע זמן השרטוט. אל תקחו דוגמא מהשרטוט הלא רציני שעשיתי כאן – שרטטו עד הסוף. מה שרואים זה שולחן ממסגרת ברזל, 2 מטרים באורך, מטר אחד ברוחב, ומחולק בצלעות לחיזוק. דמיינתי את המסגרת מברזל זווית ואת הרגליים מפרופיל מרובע. את כל השולחן נשים על ארבע רגליים (מה שחשבתי בהתחלה שיקרע, אחר כך כמו שתראו זה השתנה) ונניע אותו על גלגלים עם מעצור מובנה שאפשר יהיה לנייד ולקבע.

לא מאוד מסובך, אבל הרבה שלבים, הרבה טכניקות והרבה כלים… אז אולי בעצם כן מסובך… אז עקבו בסבלנות.

השרטוט הלא מוצלח

ריתוך המסגרת

המסגרת עשויה מברזל זווית 3 ס”מ בעובי 3 מ”מ. בדיעבד, כדאי לקחת משהו עבה יותר מ-3 מ”מ, כי זה היה קצת גמיש מדי, למרות שהצלחנו בסופו של דבר.

חשוב מאוד לדייק את הריתוכים במסגרת, כי היא קצת קובעת בסופו של דבר כמה ישרות יהיו הרגליים, כי אותן אנחנו מרתכים בניצב למסגרת ויש קצת פחות משחק שם.

ברזל זווית חתוך במסור שורף לאורך מדוייק

שלב בניית המסגרת הוא חשוב - צריך לשמור על הכל מפולס וישר בריתוכים

בדיקה שהעץ שהכנו נכנס כמו שצריך למסגרת וכמה נצטרך לקצר

המשך הריתוך - רגליים

השלב הבא היה הרגליים. מדובר בפרופיל ברזל 5×5 בעל עובי דופן 2 מ”מ. הטריק הוא לחתוך ישר ולרתך כך שהשולחן יהיה מפולס בשלב הזה.

מכיוון שלשולחן יחוברו גלגלים מפלצתיים שגובהם הכללי 16 ס”מ, הגובה של הרגל נחתכה בהתאם כעת. על הגלגלים אפשר לסמוך שהם שווים, ועבודתנו היא לדאוג ששאר הרגל שווה גם היא.

בשלב הראשון ריתכתי שש רגליים כיוון שהרגשתי שהמסגרת גמישה מדי (למרות שהתחלה רציתי ארבע). עוד תראו שבסוף התהליך יהיו חמש רגליים (איך חמש?! חכו עד הסוף…)

חיבור הרגליים למסגרת

המשך הריתוך - קושרות

כדי להחזיק את העצים יש צורך בלפחות קושרת אחת ארוכה לאורך השולחן. מדובר בפלאח ברזל 3 ס”מ רוחב בעובי 3 מ”מ.

בנוסף כדי לחזק את השולחן החלטתי לרתך את אותו פלאח ב90 מעלות, כקושרות רוחב, וחילקתי את השולחן לארבע – קושרת כל 50 ס”מ. את הקושרת הרוחבית לא יראו בין הקרשים של משטח השולחן בסוף אבל היא תחזק את כל המבנה.

חיבור הקושרת העומדת והקושרת השוכבת

חיבור הקושרת העומדת והקושרת השוכבת

כול השולחן על שש רגליים (בסוף יהיו חמש...)

המסגרת המרותכת לפני צבע

הוספת עץ לביד (סנדוויץ') לצורך חיבור קרשי המשטח

לשלב הזה היו שתי מטרות. קודם כל, הפרופיל הזוויתי הינו ברוחב 3 ס”מ, ומכיוון שרוב קרשי המשטחים הם בין 1.5 ל-2 ס”מ ומכיוון שאיננו רוצים שהקרשים יהיו שקועים במסגרת, היה צריך להרים אותם למעלה. זאת עשינו באמצעות רצועות עץ לביד בעובי 1 ס”מ, שחובר אל המסגרת ברזל באמצעות ברגים קודחים.

בנוסף, כדי להאיץ את הנחת הקרשים, במיוחד בהתייחס לכך שקדיחה בברזל דורשת סבלנות וכוח רבים יותר, מה שרציתי לחסוך לתלמידים שבונים את השולחן, העדפתי לחבר את הקרשים עצמם בברגי סיבית ובקלות לעץ הלביד במקום ישירות למסגרת השולחן. זה עבד יופי.

המסגרת עם רצועות עץ הלביד

המסגרת עם רצועות עץ הלביד - מקרוב יותר

המסגרת עם רצועות עץ הלביד - הכי קרוב

צביעת המסגרת

הצביעה בפוליאור שחור נעשתה באמצעות מברשות ורולרים קטנים, בשלוש שכבות על צבע יסוד רגיל. די פשוט.

הצביעה

צבוע

הרכבת קרשי המשטח

לא דיברנו על זה, אבל את קרשי המשטח פרקנו, ניקינו, ליטשנו וחתכנו מבעוד מועד. אין הרבה מה לספר על זה, לכן לא דאגתי. השלב הבא הוא לחבר את ערימת הקרשים כך שיתאימו לכל אחד מארבעת החלקים של מסגרת השולחן.

על מנת להצמיד את הקרשים אחד לשני השתמשנו בכליבות יד אחת שהצמידו את הקרשים ועל מנת שלא יתרוממו גם קלבנו אותם מלמעלה.

את הקרשים חיברנו עם ברגי סיבית 2.5 ס”מ, שניים בכל אחד מהצדדים ושניים בקושרת האמצעית. לצורך השלב הבא, כדאי להבריג את הברגים כמה מילימטרים אל תוך העץ, שהראש יהיה שקוע. תכף תראו למה.

בין קושרת רוחב לקושרת רוחב יש מקום ספציפי, ואי אפשר לצפות למצוא קרשים שיכנסו בדיוק משולם לתוך המסגרת, לכן את הקרש האחרון מסמנים עם עיפרון ומצרים אותו לרוחב המתאים על מסור הסרט (או מסור אנכי אם אין).

חיבור הקרשים והצמדתם

חיבור הקרשים והצמדתם

את הקרש הזה הצרנו על משור הסרט

בדרך לסיום

ממש כמעט גמור

מוכן!

ליטוש המשטח

כמובן שקרשי משטחים שונים הם בעוביים שונים וכדי להגיע למשטח אחיד יש להשקיע לא מעט בליטוש. חשוב מאוד ללטש בצורה אחידה ככל הניתן, כי זה הרגע שקובע כמה ישר יהיה משטח השולחן.

ליטוש, ליטוש, ליטוש...

צביעה ביאכט ורניש

יאכט ורניש היא, כמובן משמה, לכה לגימור יאכטות וספינות. מה שאומר שהיא עמידה מאוד במים ועבודה תחת לחות מוגברת, ולכן היא מתאימה לשולחן אוכל במקום ציבורי.

את היאכט ורניש יישמנו באמצעות רולרים קטנים שלוש שכבות עבות, שגם קצת ממלאות את החורים והחריצים הקטנים ונותנים לעץ ברק מיוחד (שצריך לאהוב, אחרת זאת תוצאה לא רצויה, כמובן…)

צביעת השולחן - יכט ורניש

השולחן צבוע

חיבור הגלגלים

הגיע שלב הגלגלים. הגלגלים הגיעו אלי עם משטח חיבור לברגים, כיוון שהם בנויים להיות מחוברים למשטח רחב (כמו ספה או עגלה), והייתי צריך להקטין את המשטח הזה כדי לסגור את תחתית הפרופילים של הרגליים. יכול להיות שיש גלגלים מתאימים (האמת די הגיוני שכן) אבל זה מה שהיה בחנות ולא רציתי להתעכב.

לאחר הריתוך כל גלגל רותך לרגל שלו תוך תשומת לב זהירה לשולחן שלא יתחיל להעלות באש מהגיצים והמתכת הלוהטת.

שימו לב: זהו מספר הרגליים הסופי של השולחן. בשלב הזה חתכתי את שתי הרגליים העצמאיות ושמתי במקום אחת ממש במרכז השולחן. בצורה הזאת השולחן שומר על יציבות ובו זמנית יש רגליים רק בפינות. כשהיו רגליים באמצע הן הפריעו לשבת בנוחות כל התלמידים יחדיו.

השולחן מוכן לקבל את הגלגלים

הגלגל בחיתוך

גלגל חתוך

הגלגל מרותך

הגלגלים מחוברים לשולחן

השולחן עם גלגלים!

לסיכום

סוף טוב, הכל טוב. ובכל זאת יש לי כמה הערות, שכדאי לחשוב עליהן כשנכנסים לכזה פרויקט:

1. הפרופיל הזוויתי של ה-3 ס”מ קצת גמיש מדי. אולי היה עדיף להשתמש בפרופיל מרובע ולרתך לו פלאח בצידו הפנימי. מחשבה.
2. לגלגלים הללו יש חופש תנועה קל בתוך הציר גם כשהם עם המעצור. זה קצת מעצבן, אבל כך זה.
3. הליטוש צריך להיות מדויק ומחושב כדי ליצור משטח ישר. אצלנו בשולחן יש לא מעט שקעים של חוסר תשומת לב, גם מכיוון שהשולחן הזה נבנה תוך כדי התלמדות של תלמידים לא מנוסים.
4. עם כמה שלא מנסים להצמיד את הקרשים אחד לשני, נשארים רווחים קטנים. הפיינשמקרים ימלאו את הרווחים בחומר כלשהו, אנחנו לא עשינו זאת וזה קצת מקשה על הניקיון. כדאי לצפות את זה מראש.

השולחן מוכן לעבודה!