"כשהחסה גדלה גם אני גדל" – חינוך חקלאי סביבתי הוא צו השעה!

לפני שנה, בסמסטר האחרון ללימודים, שובצתי ללמד קבוצת תלמידי יב' נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) בכפר הנוער בו אני מלמד. התלמידים היו תלמידי ביולוגיה 5 יחידות וכיוון שיש לנו בכפר חובת חקלאות ביולוגיה, הם היו צריכים ללמוד גם 3 יחידות בחקלאות. הלמידה הייתה קצרת טווח ואינטנסיבית, לכן לימדתי את רוב החומר בצורה פרונטאלית ויבשה. אבל עשיתי גם דבר נוסף, ממש מחוץ לביתן המגורים של התלמידים הכשרנו יחד שטח וגידלנו בו תירס.

לפני שנה, בסמסטר האחרון ללימודים, שובצתי ללמד קבוצת תלמידי יב' נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) בכפר הנוער בו אני מלמד. התלמידים היו תלמידי ביולוגיה 5 יחידות וכיוון שיש לנו בכפר חובת חקלאות ביולוגיה, הם היו צריכים ללמוד גם 3 יחידות בחקלאות. הלמידה הייתה קצרת טווח ואינטנסיבית, לכן לימדתי את רוב החומר בצורה פרונטאלית ויבשה. אבל עשיתי גם דבר נוסף, ממש מחוץ לביתן המגורים של התלמידים הכשרנו יחד שטח וגידלנו בו תירס.

הילדים בשלב הכשרת הקרקע

הילדים בשלב הכשרת הקרקע

בניגוד לכיתות שאני זוכה ללמד אותן לאורך 3 שנים, בהן נעשה תהליך חינוכי משמעותי והתנסות רבה לאורך הלמידה, לא היו לי הרבה ציפיות להבנות עמוקות של התלמידים מפאת הזמן הקצר. עד שיום אחד קיבלתי את הווטסאפ הבא – "עיזים אכלו מהתירס" (יש לנו בכפר עדר עיזים קטן שיוצא למרעה). אז הבנתי שמתחיל להיות לתלמידים אכפת ממה שהם מגדלים. לפני שהספקתי למצמץ, אחד התלמידים כבר הקים גדר סביב חלקת התירס. אחרי הווטסאפ הזה נשלחו גם שאלות כמו "מי השקה אחרון?" ו- "צריך להשקות היום?" יופי, אמרתי לעצמי, הם מתחילים לחוש אחריות כלפי החלקה. נשלחו גם כמובן תמונות של התלמידים שצילמו את התירס כמעט בכל שלב התפתחות שלו: גדילה, פריצת החלק הזכרי, האבקה וכמובן התירס הסופי (ראו תמונות). בשיעורים התלמידים לא הפסיקו לשאול שאלות על מחלות או על הסיבה לעיכוב בגדילה של התירס. כלומר, שמתי לב שגם בתהליך כל כך קצר, הצליח התירס לשבות את תשומת ליבם של התלמידים ולגרום להם לעניין אמיתי בלמידה.

בשנים האחרונות, מקצוע החקלאות משנה את פניו. המקצוע, שבעבר למדו אותו מנהיגי המדינה, נלמד היום בעיקר בבתי ספר של החינוך ההתיישבותי. רוב בתי הספר בגוף זה הם פנימיות, שבהן מתחנכים תלמידים שהוגדרו בעבר כטעוני טיפוח. כיום, אין עוד צורך להכשיר תלמידים לעסוק ביישוב הארץ, כיוון שלא מוקמים עוד יישובים חדשים בישראל. יש עדיין צורך להכשיר תלמידים ללימודי חקלאות כדי לבנות דור המשך לחקלאי ישראל. אך רוב התלמידים הניגשים ללימודי החקלאות הם ללא מסורת משפחתית הקשורה לתחום, רובם ככולם תושבי ערים ואין להם שום יתרון יחסי בתחום (שטח או כלי עבודה יקרים). בנוסף, החקלאות היום היא חקלאות הייטק, המבוססת על טכנולוגיה מתקדמת ומסובכת, שלתלמידים קשה להבינה. לכן וכדי לא לאבד את הערך המרכזי של חיבור אדם לאדמה והיכולת הטיפולית של עבודת האדמה. מקצוע החקלאות יכול ולדעתי צריך להפוך לכלי להתפתחות אישית ולצמיחה.

שתילת התירס

שתילת התירס

כאמור מקצוע החקלאות מסתמן ככלי חינוכי ראשון במעלה עבור תלמידים שנקראו בעבר טעוני טיפוח. תלמידים שעבורם הלימודים אינם רק מטרה קוגניטיבית אלה הלימוד הוא בעיקר לצורך חינוך אישי- העלאת תפיסת מסוגלות עצמית, מתן תחושת הצלחה ומענה רגשי לצרכים אישיים. רגע, בעצם כולנו זקוקים לחינוך אישי, לא? אני גדלתי בבית חקלאי, ומרגע שאני זוכר את עצמי עבדתי עם אבא ואחיותיי במשק: אספנו אפרוחים, מיינו פרחים, שתלנו, קטפנו אפרסמונים ועוד… אני יודע כמה העבודות האלה גרמו לי לחזק את תחושת המסוגלות העצמית שלי באמצעות חוויות של הצלחה וכישלון. מניסיוני, הכלי החקלאי החינוכי הוא כלי רב עוצמה, לא מדובר עוד במושגים מופשטים כמו "מיקרון", "רפובליקה" או "רנסנס", שהתלמיד לא יכול לגעת בהם. אלה מקצוע מוחשי שניתן לראות בו את חומרי הלימודי ובעיקר להתנסות תוך כדי הלמידה.

ההתנסות והחוויה בעבודת החקלאות מביאה את התלמיד לפתח יכולות מוטוריות ולהשתמש במיומנויות, שיוכלו לשמש אותו בעתיד כמו שתילה, גיזום, דילול ועוד… בעקבות השימוש בכלי החקלאי התלמיד לומד לשאול שאלות ולנסות לתת לעצמו את התשובות.

נושא החקלאות הוא גם בסיס מעולה ללימוד של נושאי סביבה שונים. כלומר, דרך העיסוק בקשר שבין חקלאות לסביבה התלמיד יכול להבין לעומק ובצורה מוחשית את בעיות הסביבה הרלוונטיות כל כך לחיינו. מעבר לכך, הכלי החקלאי הוא גם כר מעולה ללימוד מדע בכלל ולימוד הנושא של עקרונות הניסוי המדעי בפרט.
בעקבות שימוש בכלי החקלאי התלמיד לומד שיש השלכות ישירות לפעולותיו, לטוב ולרע. אם ישקיע וידאג לצמח / בעל החיים אותו אורגניזם יחזיר לו בצימוח ובאהבה. אם יזלזל או ישכח להשקות הצמח או חס וחלילה בעל החיים יסבול או ימות.

התירסים והילדים מתפתחים

התירסים והילדים מתפתחים

בעקבות השימוש בכלי החקלאי התלמיד מפתח יכולות של התבוננות והגעה למסקנות. מיומנות שאפיינת את כל הממציאים הגדולים, ללמוד להתבונן, בקצב האמיתי של הטבע. לא עוד טלפונים חכמים וזמרי ריאליטי שהופכים לכוכבים בין לילה ונקברים למחרת בבוקר. אלא תהליך מתמשך, המושפע מהשקעה של התלמיד עם שינויים לאורך זמן. ממש כמו פיתוח קשר אישי, התבגרות או הריון נושאים שהקצב שלהם לא השתנה בעקבות העולם המודרני.

"התלמיד גדל עם החסה" אני נוהג לומר, כאשר תלמיד מלווה צמח והצמח גדל ומתפתח קורה משהו מיוחד, שלא ניתן לתאר אותו במילים, מתקיים קשר בין הצמח לתלמיד. בעולם המודרני בו אנו חיים, כאשר למעלה מ90% מתושבי המדינה הם תושבי ערים עם נגיעה מעטה לחקלאות, לימודי החקלאות הופכים להיות צו השעה. לימודים באמצעותם התלמיד יכול להתנסות ולחוות את העולם האמיתי!

תירס בומבה

תירס בומבה

לתוכן זה נכתבה תגובה אחת

  • אייל ברקן

    מתחבר לכל מילה שכתבת, זה עוזר לי להתחבר מחדש לסיבה האמיתית לעשות חקלאות…השנה אשתול תירס עם התלמידים. הזכרת לי גם שבעצם אני (בחור עירוני) נכנסתי לכל נושא החקלאות בעקבות צמח תירס שגידלתי בעציץ במרפסת בתל אביב בזמן שלמדתי לפסיכומטרי…

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות