המדריך לבניית ערוגת הוגלקולטר

גינון וחקלאות

הוגלקולטר (Hugelkultur) מגיע מהשפה הגרמנית ומשמעותו בתרגום חופשי = תלולית מעובדת. הוגל = תלולית, ערימה, גבעה. קולטר = תרבות, עיבוד. טכניקת גינון זו נהוגה בגרמניה ובמזרח אירופה מזה מאות שנים ומזוהה עם החוואי ספ הולצר, מומחה פרמקלצ’ר אוסטרלי, אשר הרבה לעשות בה שימוש.

זכויות יוצרים והכרת תודה – רגע לפני שמתחילים, את ההוגלקולטר שרואים בתמונות הקמנו בסדנא פתוחה לקהל אשר התרחשה ביער המאכל שבגן יאשיה (משק קופליס). הסדנא הועברה בשיתוף פעולה שלי ושל אסף רוגינסקי המתמחה בגינות מאכל ובטכניקת ה S.F.G. מה זההה הקוגל…מוגל… הזה? הוגלקולטר (Hugelkultur) מגיע מהשפה הגרמנית ומשמעותו בתרגום חופשי = תלולית מעובדת. הוגל = תלולית, ערימה, גבעה. קולטר = תרבות, עיבוד. טכניקת גינון זו נהוגה בגרמניה ובמזרח אירופה מזה מאות שנים ומזוהה עם החוואי ספ הולצר, מומחה פרמקלצ’ר אוסטרלי, אשר הרבה לעשות בה שימוש. הוגלקולטר היא ערוגה מוגבהת המבוססת על עקרון השכבות/לזניה. גזעים ובולי עץ המכוסים בענפים, רסק גזם, קש, עלים, קומפוסט ואדמה (מעבר פחמן-חנקן). הקמת הערוגה דורשת עבודה מאומצת (וזה המקום להזכיר ש “הכי שווה” לבנות יחד עם שותפים ולא לבד… :-)  ) ובתמורה היא תספק לנו בית גידול “מפנק” לצמחים שלנו.

איך זה עובד?

במהלך השנים הערוגה הופכת לפורייה ומלאת חיים, החומר האורגני יתפרק לאורך זמן ויספק לצמחים חום, מים וחומרי דישון והזנה. שיא התנובה לאחר כ-3 שנים ותשאר כך למשך זמן רב, בהתאם לכמות ולשילוב של מרכיבי הערימה.

פרופורציה ו”דמיון”?

גובה – אז אם הדמיון שלנו רץ  לערוגה מוגבהת “רגילה” שבה נהוג לחשוב במונחים של כ 20-30 ס”מ ( תלמים, ארגז עץ…), בערוגת ההוגלקולטר נשאף להגיע לגובה של 1 מטר ויותר. המהדרין אפילו מדברים על גובה של כ 1.5-1.8 מטר. הוגל7רוחב – הרוחב הוא כמובן פונקציה של הגובה, לצורך העניין רוחב של 1 – 1.5 מטר יכול בהחלט לספק. השאיפה לייצב תלולית בעלת זווית קהה יותר מזווית השיפוע הטבעי של הקרקע ( הזווית הנוצרת בין פאות התלולית לקרקע/בסיס התלולית. הזווית משתנה בהתאם לסוג הקרקע, לחות…). כלומר, ככל שהמערום שלנו יהיה בעל מבנה צר יותר, כך רוב השתילה תתבצע מעל שכבות החומר הקבור מתחת והצמחים יוכלו להנות מהשפע שהן מספקות ( חום, קומפוסט, מים…). לשם כך עלינו להרטיב את השכבות כדי שנוכל ל”הדביק”  ולייצב את הערימה במבנה צר יותר. מנסיוני, לתלולית יש שאיפה חזקה לחזור לשיפוע הטבעי. מעט תחזוקה לפני רוטציית שתילה תעשה את העבודה (גירוד החומר שהתפזר סביב ו”הדבקתו” חזרה במעלה הערוגה ).   אורך – אז כמו תמיד, תלוי את מי שואלים ( או את מי מצטטים ) יש שיאמרו שהאורך האופטימלי הוא כ 2 מטר. לדעתי אין חוקיות בדבר. ראיתי ערוגות באורכים של כמה עשרות מטרים וכאלה באורך “האופטימלי”, אותי אישית הרשימו בפוריותן דווקא אלה הארוכות יותר (כמות הביומסה של החומר האורגני היתה עצומה).

אז איך מתחילים?

שלב ראשון – בחירת מיקום. בבואנו לבחור מיקום נדאג לחשיפה למקסימום שמש במהלך היום, התחשבות בכיוון זרימת המים / הגשם / הרוח / מפנה לכיוון רצוי… שלב שני – מומלץ להתחיל בחפירת בור, במידות מעט קטנות יותר מהגודל הסופי אליו אנו רוצים להגיע (על שיפוע טבעי כבר “חפרנו”?). רצוי שעומק הבור יהיה כחצי מטר, את האדמה שהוצאנו מהבור נערום בסמוך לשימוש בהמשך. אל הבור נכניס גזעים ובולי עץ בקוטר של כמה עשרות ס”מ. מי הגשמים שימלאו את הבור, יעזרו לגזעים להירקב במרוצת השנים ויהפכו אותם למעין “ספוג” שיקלוט מים, אלה יהיו זמינים לשורשים ולשאר החומר האורגני שבשכבות העליונות.

  • כמובן שנשתדל לעשות שימוש בגזעים שזמינים בסביבתנו, אך חשוב לציין שיש משמעות לסוג העץ. ככל שהעץ יהיה מסוג חזק ועמיד יותר כך התפרקותו תהיה איטית ותעכב את תרומת הגזעים לתהליך.
  • חשוב שהגזעים יהיו יבשים לחלוטין (מתים), אחרת הם יכולים להתעורר לחיים ולהצמיח גבעולים לתוך הערוגה.
  • כדאי לנסות ולהמנע משימוש בעצים שנחשבים כבעלי חומרים אללופתיים (מעכבי התפתחות/מדכאי צימוח).

הוגל 3   שלב שלישי – על הגזעים הגדולים שערמנו, נוסיף ענפים וגזעים דקים יותר עד לגובה של כחצי מטר. עליהם שכבה של רסק גזם, שבעזרתו ננסה גם למלא את החללים שבין הגזעים, חללים אלה יתמלאו בהמשך וינמיכו את הערוגה. הוגל 2   מעל נערום קש, עלים יבשים, כסחת דשא, זבל סוסים/פרות/כבשים. גם בשלב זה אפשר ורצוי לנסות ולמלא את כיסי האוויר שנוצרים. כל הדרכים כשרות, מהרטבה ועד לשימוש בטכנולוגיות הדור ה”שלישי” :-)

הוגל4

טכנולגית הדור השלישי

שלב רביעי – נשקה את הערימה היטב. נכסה את הכל באדמה שערמנו בצד בעת החפירה, תוך כדי שאנו מצניעים פנימה קומפוסט. מומלץ להמתין כחודש לפני השתילה, שכן נפח הערוגה מצטמצם. בתקופה זו רצוי להשקות היטב מספר פעמים או לתת לגשמי הברכה לעשות את העבודה. הוגל8

אז מה היתרונות ?

  • בגינה בעלת מבנה טופוגרפי שטוח, מימד הגובה “שובר” את המישור ומכניס עניין עיצובי (מיקוד/הדגשה/הסתרה…).
  • קצות הערוגה הפונים לכיוונים שונים, בשילוב עם צמחיה גבוהה בחלקה העליון, יכולים לשמש כבסיס טוב לשתילות מגוונות בכיווני אוויר שונים ובתנאי אור וצל שונים (יצירת מיקרו-אקלימים).
  • יכול לשמש כשובר רוח (בשילוב עם צמחייה גבוהה), ו/או מנתב מים/מעכב מים (SWALE, מה שנקרא שיח).
  • שימוש בנפח גדול מאוד של גזם על סוגיו השונים, מאפשר ליישם את  “מה שנוצר בשטח הגן, נותר בגן”. אין “ייצוא” של מינרלים, מאקרו/מיקרונוטריאנטים ו”שאר ירקות” אל מחוץ לגן.
  • בתלולית המתקבלת שטח הפנים גדול יותר משטח הבסיס עליו היא יושבת, כך שבפועל שטח השתילה העומד לרשותנו גדל.
  • תהליך הקימפוסט של הגזעים ימשך מספר שנים, במהלכם הוא יחמם את הערוגה וישפר את הצימוח. תהליך זה יביא לדישון מתמשך ואף יעלה את כושר ספיחת המים בגזעים, דבר שיוביל לצמצום משמעותי בהשקייה העתידית.
  • למעוניינים, מצורף סרטון קצר להמחשה.

 

בהצלחה עם ההוגל.

לתוכן זה נכתבו 9 תגובות

  • שלום,
    רציתי לשאול האם העץ לא גוזל חנקן מהאדמה בשלבי ההתפרקות?

    אני בניתי ערוגת שכבות שבתחילת מחזור השתילה היתה פוריה אבל לקראת סופו הצמחים היו עייפים מאוד, ונאמר לי שהסיבה היא שרסק העץ לוקח חנקן מהאדמה.

    • ירון אלגזי

      רובי שלום,

      אין לי ניסיון עם גזעים של אקליפטוס ( על פניו, לא חושב שיש בעיה איתם ).

      בעניין סוגי עצים, שווה לתת את הדעת להסבר המפורט במדריך בסיומו של “שלב ראשון”.

      בהצלחה

      ירון

  • אורן הראל |

    בגינה הקהלתית שאנו בונים עכשיו בקיבוץ ברעם על שטח שיפועי בנינו שני סוולים על בסיס של הוגלקולטר. עוד לא סיימנו אבל אשמח לעדכן עם זה יצא מוצלח.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן