אחד המרכיבים במודל העבודה של יוזמת הטרנזישן, עליה כתבתי בחודש שעבר, ממליץ לחגוג את הכישלונות. הפעם אחגוג איתכם כמה כישלונות, חלקם מפוארים, בתחום הקומפוסט הדירתי. יש גם כמה מסקנות, ובקרוב אכתוב על פתרון שאני מנסה בימים אלו. רק הזמן יגיד אם הוא יצטרף למחלקת הכישלונות או ההצלחות.

מהות הפרמקלצ’ר היא עיצוב מערכות סינרגטיות שבהן המרכיבים השונים תומכים זה בזה. כדי שזה יקרה המתכנן חייב להבין (לפחות) קצת בכל דבר. על מנת לתכנן יער מאכל מוצלח למשל, באמת צריך להבין (לפחות) קצת בכל דבר: שתלנות, גיזום, ניהול מזיקים ועשבייה, שימור נגר, ייצור אנרגיה, פוריות קרקע, גידול בע”ח ועוד ועוד. גם אם בסופו של דבר מישהו אחר יתמחה בגידול תרנגולות, חשוב שכבר כעת אדע אילו צמחים (וגורמים נוספים) יתמכו בלהקה בריאה של תרנגולות, ואלו גורמים יפריעו לה – גם אם התרנגולות יצטרפו בעוד מספר שנים.

המסע לפולין בכלל, והערב שבילינו בתל ההריסות בד’זלנה 34 בפרט, שינה כליל את יחסי לזכרון לאומי. זיכרון השואה לשם זיכרון הוא נבוב וריק מתוכן. המתים לא זקוקים לכך שנזכור אותם. הם לא זקוקים לכלום, הם מתים (עם כל הכבוד). לזכרון יש תפקיד חשוב רק כשהוא מניע בתוכי רצון ומחוייבות לעתיד חיובי. לתקומה אין מה לומר על העתיד. היא אילמת מולו. הקיימות, עם זאת, מקפלת בתוכה חזון לחיים בריאים, בגוף ובנפש, עבור כל היצורים החיים ככל שניתן.

”לידה טבעית” היא הרבה יותר מההימנעות מלקיחת אפידורל וסמי טשטוש אחרים בלידה. ”לידה טבעית”, עבורי, היא שינוי גישה טוטאלי כלפי נושא ההיריון, הלידה והטיפול בתינוקות כפי שהוא משתקף בתרבות שלנו. מה נדרש כדי ליצור את שינוי הגישה הזו?