או: תיאטרון בובות ככלי תקשורתי בין בני המשפחה

בכל פעם מחדש אני נפעמת לגלות עד כמה בניית בובות תיאטרון והפעלתן הם דרך נפלאה ליצירת תקשורת בין בני המשפחה. כל אינטראקציה עוברת למימד של כיף ומשחק. כל משימה הופכת למהנה ופשוטה ובכל שיחה יש מקום לפתיחות, קלילות וביטוי עצמי.

למה לבנות בובות?

הבובות מאפשרות לנו לדבר זה עם זה באופן גלוי ומשוחרר, בגובה העיניים וללא מחסומים וכך אנו יוצרים לנו ולסובבים שלנו מרחב נעים יותר, בעל תקשורת רציפה. בנוסף, בניית הבובות בעצמנו תאפשר לנו לדון בהפחתה בצריכה של צעצועים חדשים המיוצרים במדינות מרוחקות ומתן עדיפות לייצור עצמי.

יצירת הבובה יחד עם הילדים היא תהליך מהנה בפני עצמו. כיף לבחור יחד את הצבעים והצורות שיהפכו את הבובה לייחודית. בניית בובות מחומרים שונים ובטכניקות מגוונות, יכולה לעודד שיח על סביבה וקיימות. שימוש בחומרים מן הטבע או חומרים בשימוש חוזר יאפשרו לנו לשוחח על המקור ממנו הגיעו החומרים הללו ומדוע עדיף לנו להשתמש דווקא בהם.

אז ממה בונים את הבובות?

לשם הכנת הבובות אני אוספת חומרים מהטבע או כל מה שיש בבית. בתי קפה בקרבת מקום אוספים עבורי פקקי מתכת ופלסטיק של משקאות קלים ובכל ביקור בדרום תל אביב בשעות הערב, אני עוברת ליד המתפרות באזור פלורנטין ואוספת שאריות בדים צבעוניות שנזרקות כל יום לפח בשקי ענק. למעשה, כל דבר יכול להפוך לבובה, צריך רק להשתמש בדמיון. ובשיא הפשטות – כל מה שצריך זה זוג עיניים לכל עצם שתבחרו – וכבר המפגש הוא חדשני ומרגש.

יצירת הבובה יחד עם הילדים היא תהליך מהנה בפני עצמו. כיף לבחור יחד את הצבעים והצורות שיהפכו את הבובה לייחודית. בניית בובות מחומרים שונים ובטכניקות מגוונות, יכולה לעודד שיח על סביבה וקימות. שימוש בחומרים מן הטבע או חומרים בשימוש חוזר יאפשרו לנו לשוחח על המקור ממנו הגיעו החומרים הללו ומדוע עדיף לנו להשתמש דווקא בהם.

ליצירה!

זו תהיה בובה פשוטה שילדים תמיד נהנים להכין, ללא דבק – בובת “אופס”.

נתחיל בלדחוף נייר אל תוך גליל נייר הטואלט, כדי לתת לו “חוזק”.

נעטוף את גליל נייר הטואלט בפיסת בד גדולה כך שתישאר לנו שארית בד.

כעת נדחוף מקל לתוך גליל הנייר וסביב המקל נקשור חתיכת בד שתחזק את שארית הבד שסביב הגליל יחד עם המקל היוצא ממנו. לאחר מכן מקשור סרט נחמד סביב החיבור בכדי להצניע אותו ו.. כדי לקשט את הבובה. ניתן להוסיף סרט לראש הבובה בקשירה, שיער, אוזניים, אף והכל מהחומרים שברשותכם. אפשרות חיבור נוספת לבובה היא יצירת שני חורים בבד והשחלה של בד נוסף או שימוש בחוט ומחת.

 עיניים ואף ניתן ליצור מפקקים. את הפקקים מחוררים בעזרת שיפוד או מסמר (בהשגחת הורה כמובן) שני חורים כמו כפתורים ותופרים את הפקק את ראש הבובה או משחילים בד וקושרים. במידה והבד קשה להשחלה, היעזרו בקיסם לדחוף אותו לתוך החור. תוכלו לצייר אישונים בעזרת הטושים.

להכנת הבית של הבובה – בה מתחבאת הבובה, חותכים את תחתית הבקבוק ומחוררים בעזרת פינה אחת של המחורר חורים לאורך החלק הגזור העליון של הבקבוק כאשר הפייה פונה כלפי מטה. החורים ישמשו לחיבור בין הבקבוק לבד שיכסה אותו.

בוחרים שארית בד גדולה מספיק בכדי לעטוף את כל הבקבוק. גוזרים רצועות בחלקה העליון של שארית הבד. מספר הרצועות צריך להיות כפול ממספר החירורים שעשיתם בבקבוק. גודל הרצועה אמור להתאים להשחלה בתוך החורים שיצרנו בבקבוק.

עוטפים את הבקבוק כך שהרצועות ניצבות מול החורים שיצרנו בבקבוק. משחילים את רצועות הבד באופן הבא: רצועה אחת מושחלת לחור ורצועה הבאה אחריה – נקשרת לזו שהושחלה וכך הלאה.

 

 

 

מכניסים את הבובה עם המקל לתוך הבקבוק ו… מתחילים בהופעה! הבובה יוצאת ונכנסת מה”בית” שלה. לפעמים מתביישת ולפעמים רוקדת ושרה.

ולפני הסוף חשוב מאוד – איך קוראים לה ומי היא?

חשוב מאוד לתת שם לבובה בסוף התהליך, בכדי לתת לה אופי ולהתחבר אליה. זכרו תמיד- “הבובה שיוצאת היא הבובה שרוצה לצאת”- משפט חשוב של פרל הדרי, המנחה הדגולה שלי לבניית בובות תיאטרון.

אשמח להציג בפניכם רעיונות נוספים ליצירת בובות ולמפגשים חווייתיים של יצירה עם בני המשפחה.
שלכם,
נופר בן אריה.