סיפור על איש, עציו ועצה (חלק ג’) – משה וולך, איש עצים

גינון וחקלאות

במסע בעקבות משמעות הבריאות המקיימת ומזון טוב למשפחתנו הכרנו בדרך אנשים מיוחדים שמגדלים ומטפחים עצים וצמחי מזון באהבה ובאכפתיות, כך הם מאפשרים לנו לחזור להיזון מכל טוב אוצרות הטבע. והפעם – משה וולך, שתלן עצי פרי והרפתקן בלתי נלאה, מתגורר בגן השומרון במשק-בוסתן מיוחד במינו בזכות מגוון עצי הפרי מסוגים שונים ומשונים שאסף במהלך שנים מכל העולם והתאקלמו כאן אצלנו, בארץ. מפעיל יחד עם משפחתו משתלת עצי פרי אקזוטיים.

במסע בעקבות משמעות הבריאות המקיימת ומזון טוב למשפחתנו הכרנו בדרך אנשים מיוחדים שמגדלים ומטפחים עצים וצמחי מזון באהבה ובאכפתיות, כך הם מאפשרים לנו לחזור להיזון מכל טוב אוצרות הטבע. סדרת הסיקורים הבאים תוקדש לסיפורם של אנשים אלה.

האיש

משה וולך, שתלן עצי פרי והרפתקן בלתי נלאה. למד וטרינריה בהולנד. מתגורר בגן השומרון במשק-בוסתן מיוחד במינו בזכות מגוון עצי הפרי מסוגים שונים ומשונים שאסף במהלך שנים מכל העולם והתאקלמו כאן אצלנו, בארץ. אב וסב, מפעיל יחד עם משפחתו משתלת עצי פרי אקזוטיים. משה אומר על עצמו “אני אספן פירות, משוגע אמיתי”.
עוד על המשתלה ב: http://www.fruit.co.il/fruit

איך התחיל החיבור שלך לעצים?

ינקתי אצל אמא שלי מיץ פירות. זה מה שהיה לה. לא היה לה חלב. מאז שאני זוכר את עצמי אני משתגע על פירות. אובססיה מלידה. לאבא שלי היו בחצר אפרסקים וחבושים– מסחרי: 20 עצים מכל אחד. היו גם 2 עצי מנגו. היינו הולכים לאכול בשטח פירות כאלה רכים רכים, טעימים מאוד, מתוקים כמו דבש!

האם יש עץ שהוא אהוב עליך ביותר?

gromichumaהרשימה ארוכה, “כולם היו בניי”. אני לא יכול להגיד לך על אחד מבלי להעליב את היתר. יש אצלי 400 סוגים, אלפי זנים של פירות. לכולם אני מתחבר. עוד מעט אתן לך לטעום פרי בשם “גרומיצ’ומה”. כל יום בחיים שלי כאן, במשך כל השנה, מבשיל פרי אחר לאכילה.

מה העקרונות המנחים אותך בדרך בה אתה מגדל עצים?

אני מנסה להביא כמה שיותר עצי פרי לביתי, לארץ שלי ולחיים של העם שגדל כאן. השאיפה שלי היא לאפשר לכל אחד לייצר גן עדן אישי משלו. דרך העצים האלו למדתי גם לטייל ולהכיר אנשים ועמים, מנהגים ומאכלים ממגוון תרבויות. הגעתי למצב שיש אצלי את האוסף הגדול ביותר בעולם של עצי פרי. למדתי שלא אחת עצים בארץ גדלים הרבה יותר טוב מאשר בארץ המוצא שלהם. למה? אני לא יודע למה. הכל אצלנו יותר פורה.

סיפור על עץ

לפני 30 שנה אף אחד לא ידע בארץ מה זה אבוקדו. אברהם בן יעקב הוא זה שהכניס מטעים שלמים של אבוקדו לארץ הזאת. אבא שלי הלך לביקור במשרד החקלאות, כי רצינו לשתול מטע. בחזרתו אמר לי: “תראה, יש שני עצים חדשים. האחד, פרי קטן שהוא אגוז, והשני פרי גדול ירוק מבחוץ וצהוב מבפנים שמורחים אותו על לחם”. אמרנו “איכס, פרי שמורחים על לחם!“- נעשה מטע של אגוזים. איזו טעות זו היתה! למרות שבאותם הזמנים אף אחד לא הכיר אבוקדו, תוך 5 שנים כל אחד בארץ ידע על הפרי הזה ואכל “טונות” של אבוקדו.

בעקבות העובדה שאבוקדו הפך להיות פרי עם יבול מצוין, החלטתי שאני נוסע למולדת האבוקדו למצוא שם זנים טובים שעוד לא חלמו עליהם בארץ. אז היו בארץ כ-5 זנים בלבד. לאחר התלבטות החלטתי לנסוע לקוסטה ריקה. יש שם את הכל! חוץ מאבוקדו… האבוקדו שלהם מגיע ממקסיקו. יש להם ציפור אחת, הציפור הלאומית, שהיא חיה מאבוקדו. היא מסכנה, אין לה מה לאכול. הם לא מטפחים את עץ האבוקדו. בארץ גדל כל כך טוב, כל כך הרבה פרי. בקוסטה ריקה המקומיים בקושי האמינו לי כאשר תיארתי את כמות היבול. דומה המצב גם לגבי הפיטנגו הברזילאי, שגדל בארץ מצוין ומניב הרבה יותר פירות מאשר בארץ המוצא.

עוד סיפור על עץ

כאשר הייתי בן 7 קיבלתי מתנה ליום הולדת עץ גויאבה אדומה. עץ ששמח אותי במשך הרבה שנים. עד שעברתי לבית אחר וכעבור שנים, כשהתחילה בארץ תעשייה של מיץ גויאבות, נזכרתי בעץ היקר שלי.
חזרתי אליו, קטפתי דלי של גויאבות נפלאות והלכתי להראות אותם למפעל של קיבוץ שאז ייצר מיץ גויאבה. הם מאוד התלהבו מהטעם והמראה והזמינו ממני כמות ענקית של עצים. שכפלתי את הגויאבות שלי לכ-30 אלף עצים לכבוד הקיבוץ הזה. העניין הוא שלמרות שהיה לנו חוזה הם סרבו לשלם – אך זה כבר לא סיפור של עץ, זה סיפור על קיבוץ. את העצים, מכרתי כמה שיכולתי, בכל מיני מקומות, אלה עצים נפלאים.
יש אצלי היום עץ כזה, שהוא ה”בן” הזהה לעץ ההוא שקיבלתי מתנה ואנחנו נהנים מפירותיו כל שנה, וכל שנה אנחנו מכינים ממנו עוד עצים שמשמחים את ליבם של הרבה אנשים.

חזון

למה את מתכוונת בחזון? אני מאוד מאושר ממה שקורה. מדי פעם אני מגשים לאנשים חלום עם גינה טובה ופורייה. מדי פעם אני נוסע לפגוש אנשים מיוחדים עם עצי פרי מיוחדים ואני ממשיך להעשיר את הארץ.
חלק גדול מהחיים שלי הוא העשרת הארץ במיני עצי פרי חדשים ולכן החלק הזה בחיים שלי מתגשם. אני רוצה להמשיך לנסוע ולהביא לארצנו פירות טעימים ומיוחדים.

יש לי חבר שנוסע בעולם ומחפש אבנים. הוא רוצה עכשיו לנסוע לאינדונזיה כי שם יש אבנים עם עצים ענקיים בתוכם, מאובנים, בני מיליוני שנים. זה יכול להיות שילוב מצוין של שני אנשים אחד מחפש עצים מתים ואחד מחפש עצים חיים.

עצה, למגדלי עצים

עצה ראשונה: לדבוק בתרבות ארץ ישראל ולטעת רק עצי פרי. בתרבות שלנו בכל הזמנים אנשים לא נטעו עצי סרק או נוי, כמו שקוראים להם היום.

עצה שנייה: תשקו את העץ מספיק. עץ צמא ועצוב בגינה עושה בעלי בית עצובים. צריך להשקיע משאבים במים.

ועוד, כדאי לשים ירקות מתחת לעצים. לאבא שלי היה משק מעורב, תרנגולות, חמור, פרות קצת. ירקות יש לשתול מעורבב. זאת אומרת לא ערוגה של ירק אחד בלבד. חצילים יחד עם עגבניות ומלפפונים. כך מגנים מפני המחלות ומזיקים.

האם יש עץ שהיית רוצה להיות?

אדם, חווה ואכילת הפריאיזו שאלה קשה…!
אחרי שהייתי הורג את הנחש, הייתי רוצה להיות עץ הדעת.
– למה?
כי אז אדם וחוה לא היו מגורשים מגן עדן..
– אז הייתה מסתבך אם אלוהים, לא?
אני לא ביחסים טובים עם אלוהים. האיסור מלאכול פירות, שהטיל על אדם וחווה, הוא בעיני לא הוגן. לכן אני מנסה ליצור ולהחזיר גני עדן.

לתוכן זה נכתבו 2 תגובות

  • מאיר אברהם |

    משה היקר הלך לעולמו . הלך לישון ולא קם .
    היינו יושבים יחד ומדברים על עצים ומקומות נידחים . היה באמת אדם לא קונבנציונלי .
    היה לו ידע נרחב .
    חסר חסר מאוד

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן