כל שבוע נפרסם מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נשאל אם אנחנו בכלל צריכים אותו, נגלה איך אפשר להכינו לבד, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי, או למה עדיף בלעדיו… והפעם – מעדן חלב!
אנחנו חוגגות שלושה חודשים של יציאה משותפת מהסופר, וכנראה שהגיעה השעה להתמודד עם השד החלבי!
למה לא?
מעדן חלב הוא כינוי לפודינג תעשייתי, מוכן לאכילה, מומתק בסוכר, הנמכר בגביע פלסטיק ונאכל קר.
נבחן את הענין יחד – מוצר לא זול, בערך 4-6 ש”ח עבור 6 כפות של סוכר, חלב, עמילן תירס והפתעות מפוקפקות נוספות…
כשאנחנו קונים מעדן חלב תעשייתי בסופר, אנחנו מקבלים מוצר שאיכותו ירודה, כמו מרבית מוצרי המזון התעשייתיים המיוצרים בקנה מידה גדול. וככל שתהליך היצור מורכב יותר, כך הסיכוי שהמוצר איכותי הוא נמוך יותר – במקרה של מעדן חלב זהו מוצר מדרגה שלישית ועל כן מורכב מאד – הוא מיוצר במפעל מחלב של חיה שגדלה במשק תעשייתי וניזונה מגידולי חקלאות תעשייתית. גם אם נניח לרגע שחלב מהחי בריא עבורנו וראוי להכלל בתזונה, התמונה שאנו קרוב לוודאי מציירים לעצמנו על מעדן חלב רחוקה מאד מהמציאות.
בנוסף ולא פחות חשוב, מעדני החלב בסופר מיוצרים רובם ככולם על ידי חברות גדולות, לכן בקנייה שלהם אנחנו תורמים לריכוזיות במשק על ידי תמיכה במשפחות העשירות בישראל, מייצאים כסף מהמדינה, תומכים ביחס קשה לבעלי חיים ומקבלים אריזת פלסטיק מיותרת (שתלווה אותנו 500 שנים, כבר אמרנו?).
מה באשר לבריאות? בענין זה אין ספק – חלב פרה בריא מאד, לעגלים.
ולסיום, ש6רא1ס ניסחו את זה טוב מאיתנו – “מעדנים אלה נותנים מענה לצורך של הילדים בחטיף מפנק..” עולם הפירסום אומר לנו שילדים שונאים אוכל בריא והדרך היחידה להכניס להם קצת טוב לגוף זה באמצעות אריזת פלסטיק צבעונית עתירת סוכר. כאן המקום לעצור ולבדוק עם עצמנו, מהו צורך ומהו רצון – ומהו הרצון האמיתי שלנו ברגע זה? משהו מתוק, סידן, אולי בכלל רעב, או צמא? כשמבררים מה הצורך אפשר לתת לו מענה במקום נשנוש מתמשך.
אז מה כן?
קונים משכן!
לא מצאנו מעדני חלב מקומיים שאפשר להמליץ עליהם בלב שלם, כנראה שהסיבה לכך היא שחלב עם סוכר באריזה מזהמת זו המצאה תאגידית. אבל אנחנו בחלק החיובי של הפוסט, אז אם אתם אוכלים מוצרי חלב, עשו בחירה אמיצה, אך משתלמת – צאו בסוף השבוע הקרוב לחוות עיזים באזור, התבוננו בעיזים, דברו עם הבעלים וחזרו הביתה עם כמה מוצרים שאפשר לומר עליהם שהם מעדן. הם אמנם יהיו יקרים יותר – אפשר לאכול לעיתים רחוקות יותר מזון איכותי הרבה יותר, או במלים אחרות, להמיר כמות באיכות.
מכינים לבד!
פודינג העץ לליל חורף קר
מכינים דייסת שיבולת שועל על האש, מוסיפים לה אבקת קקאו משובח ודבש תמרים. טוחנים את הכל בבלנדר.. יאמי.. אפשר גם לטחון את שיבולת השועל במטחנת תבלינים לפני ההכנה.
מוס השוקולד של אמא של אלינה
טוחנים בבלנדר או במעבד מזון אבוקדו עם כמה טיפות של מיץ לימון, מוסיפים ממתיק טוב לפי הטעם ולאחר מכן אבקת קקאו. לפני האכילה מצננים. הטעם וגם המרקם מופלאים.
האינטואיציה הקולינרית שלנו אומרת לנו שאפשר להחליף את האבוקדו בבננה. נסו וספרו איך יצא.
בוטל הכסף!
גדלו את שעועית הגלידה – עץ שלפירות שלו טעם של מעדן וניל.
מה קורה פה?
בעץבעיר יש לנו בועה חמימה, אבל כשיוצאים החוצה וחוזרים הביתה, עלול להיות קשה לשנות לבד. אנחנו מבינים שהכסף שלנו מזיז דברים בעולם, אבל איך מתחילים?
כל שבוע נפרסם כאן, בפייסבוק ובאימייל מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נשאל האם אנחנו בכלל צריכים אותו, נגלה איך אפשר להכינו בעצמנו, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי, או למה עדיף בלעדיו… הקמפיין נועד גם לשתף במידע ובעיקר ליצור קהילה תומכת שבעזרתה בסוף השנה לא ניכנס לסופר יותר.
למה אנחנו יוצאים מהסופר?
כסף מזיז דברים בעולם, בואו נשים אותו איפה שאנחנו באמת רוצים אותו. כשאנחנו קונים בסופר אנחנו מעודדים מקום די מדכא – חסר אור יום ואוויר, חסר יצירתיות ושמחה, נראה בדיוק כמו הסופר השכן, לא פלא שהקופאית עצובה.
הסופר כמו שאנחנו מכירים אותו היום מכוון כדי לגרום לנו לקנות כמה שיותר! לא משנה האם זה בריא לנו, האם זה מזיק לנו, האם יש צורך אמיתי בזה, איך ייצרו את זה ואיפה, ובעיקר זה לא האיכות שחשובה אלא הכמות…
הכסף הולך לתאגיד, לא ידוע לנו מהם תנאי העובדים, לאן בדיוק הכסף מגיע, מהיכן המוצרים מגיעים – הם לא מכירים אותי ולא אכפת להם ממני, אין להם קשר אישי איתי.
לצאת מהסופר זה גם להפסיק לקנות את ההבטחות שהוא מייצג: מהר, בזול, יותר!
גם אם תקנו מוצר זהה רק ממכר, שנמצא בקהילה, הכסף יישאר בקהילה ותהיה השפעה על מה שקורה איתו, כי עם בעל המכולת שלך יש דו-שיח, קשר.
העולם שאנחנו יוצרות (יחד עם המון-המון אנשים בכל העולם כרגע) הוא עולם שפועל מהלב. מה מרגיש יותר נכון? מה באמת עובד בשבילי ובשביל הסביבה, בכל הרמות. וגם מהראש – כשמתחילים לפרום את פקעת הצריכה הקפיטליסטית, נדרשת הרבה עבודה של איסוף מידע ותמיכה של קהילה ולשם כך הקמפיין שלנו נוצר.
ככל שנתארגן וניצור לעצמנו פתרונות טובים, ייקל עלינו. גם אחרי עשר שעות עבודה עדיין יש בידינו בחירה – גם הנסיעה לסופר היא תוצאת בחירה, ותקבע אותה נקודת המוצא שלנו – מה אנחנו רוצים? אם נחליט, שאת מעט הפנאי לא נשרוף בסופרמרקט ובמכונית, נתחיל למצוא את החלופות, ובסופו-של-דבר גם ייווצר לנו יותר פנאי.
אז נפגש מחוץ לסופר.
כתיבה: תמיא ואלינה ארביטמן.
עיצוב: אודליה ליפשיץ.
תמיכה נפשית: אלון אלירן.
לאן נעלמתם?
רוצים עוד עצות לצאת מהסופר….
למרות שאני מודה שאני עוד רחוקה מזה לצערי
טוב חברים, סוד המיליון עומד להתגלות- אחרי נסיונות אינספור (ואבוקדו אצלנו דווקא הולך חזק- רק שאין תמיד בשל…)
הגענו למעדן שגם מי שאינו שוחר- בריאות, ומבקר מידי פעם בסופר עבר למתכון המנצח הזה- עשינו מבחן לילדים- מילקי או שלנו- וניצחחחנוווו…..
אז אחרי ההקדמה הנלהבת הזו קבלו: (קחו קערה-ופשוט תעשו)
1/2 כוס זרעי צ’יה (תרגעו, זה רק נשמע אקזוטי- כיום בכל חנות תבלינים או טבע)
1כוס חלב סויה/שקדים/פרה אומללה/ ואפילו מים אם נתקעתם
1 כף דבש (למופרעים אפשר גם סוכר, לבריאים אפשר סילאן או מייפל-אבל-דבש..)
1 כף אבקת חרובים ( למופרעים הסוכרתיים-אבקת קאקאו לבריאים- חרובים אורגניים)
מערבבים הכל בקערה, ומניחים ל20 דק’. זרעי צ’יה הופכים לג’לי לכל דבר. הילדים חשבו שזה מילקי עם סוכריות…. (למופרעים- אפשר גם לקרוא לזה דני, לבריאים- אפשר לקרוא לזה צ’וקובים:)
רוצים פוסט עם תמונות או שהבנו????
אז אפשר לא לאכול, תחליפים גורמים לי בחילה (באופן פיזי מתון) ואישית אני מוצאת את המדור הזה מאד מעניין (אם כי פחות שימושי) ודברים כמו תחליפו דני באבוקדו נראים לי הזויים (אפילו חלב סויה\קוקוס עם קורנפלור יכול להתאים פה יותר)
הטריגר לפוסט הזה היה המוס עם האבוקדו… אחרי שטעמתי את המוס שאמא שלי הכינה ואף אחד מאתנו לא הצליח לנחש מה המרכיב העיקרי, חשבתי שזו יכולה להיות אחלה אלטרנטיבה לדני. אני יודעת שזה נשמע הזוי אבל לדעתי זה מעולה, את מוזמנת לנסות.
ואת גם מוזמנת להציע חלופות אחרות, המטרה של המדור הזה היא לעורר דיון שבו אנשים משתפים ברעיונות שלהם, אנחנו לא מתיימרות להציג את כל הפתרונות האפשריים.
חלב שקדים ביתי עם קורנפלור ותוספת טעם וממתיק באמת יכולה להיות אפשרות מצויינת.
אלינה
סליחה על ההתקרצצות, אבל כל כך קל להכין פודינג שוקולד בבית (ובאמת, חלב וביצים עדיין לא מודרים מהלקסיקון פה, נכון ?) למה התחליפים ההזויים האלו ? אבוקדו עם קקאו ? אני יודעת שאני נשמעת שמרנית, אבל פודינג צריך להישאר פודינג.
חלב יותר, ביצים פחות.
אין כאן אמירה נחרצת, כי קיימות היא תרבות המורכבת מהרבה תת-זרמים. אבל בעיקרון, מכנה משותף שדי מוסכם על כולם כאן:
1. תעשיית בעלי החיים (בשר, חלב, ביצים) ברובה המוחץ, רחוקה שנות אור מלהיות תעשייה בת-קיימא.
2. גם מבחינה בריאותית (בלי לגעת בנקודה המוסרית) אנחנו, בארץ אוכלים הרבה יותר מדי מוצרים מן החי.
שלום tallyco,
מעניין מה שאת מציינת. אולי העובדה שאנחנו חיים בעולם מתועש וזו הנורמה- מרחיקה אותנו מלתפוס מה כאן באמת הזוי.
לכלוא בעל חיים, למנוע ממנו את מעגל החיים הטבעי שלו הכולל כמובן למנוע את החופש שלה להחליט מה טוב לה, למנוע מבעל החיים את המזון הראוי לה, למנוע ממנה לגדל ולהניק את צעצייה. לקחת ממנה את הפרשות שדיה (שנמנעו מהעגל), להרתיח אותו, להמגן אותו, לבקבק אותו לשלוח אותו לסופר ממנו תקני ותכיני פודינג שוקולד נשמע לך יותר הגיוני?
נראה לי ששבירת ההרגלים התזונתיים הנובעים מתיעוש המזון הוא אפשרי רק אם נסכים להסתכל על האוכל הנורמטיבי שלנו במבט אחר, לשאול את המזונות האלו “מאיפה באת אלי?” ולהבין מה כוחו של כל ביס שלנו על מצבם של יצורים אחרים על כדור הארץ ושל כדור הארץ עצמו.
פודינג, דווקא די קל להכין ללא מוצרי חלב של חיות אחרות. וז טעיייייייים! :) למשל,
כ20 שקדים, מושרים וקלופים (אפשר להחליף במקדמיה או קשיו מושרים)
כ4 תמרים רכים יחסית
קצת אבקת וניל
קצת גרד לימון
שמים בבלנדר חזק, מוסיפים מים עד כדי לחסות את השקדים. מערבלים והקסם קורה: פודינג לכל דבר.
אפשר להוסיף חרובים, לטעם שוקולד חרובים
או תותים, שעכשיו מתחילה העונה.
השינוי הוא אפשרי ואין צורך לוותר על טעמים טעימים (:
דבי.
הצעתי כבר את האופציה הטבעונית בהודעות קודמות.
אני לא חושבת שצריך להוסיף “שוקולד” חרובים בכלל לדברים וכאדיאולוגיה מתנגדת לתחליפים.
דרך אגב, לא חייבים להכניס את הטבעונות לכל פינה
שלום שוב,
ברור שאת לא חייבת לאהוב חרובים. פשוט אנחנו במשפחה מאוד אוהבים וזו היתה הצעה. אצלנו זה לא תחליף, כי אף פעם לא אכלנו שוקולד מקקאו. אצל אנשים אחרים זה כן עובד כתחליף בריא למשהו שהיה מזיק להם
אין בי רצון להכניס בכוח טבעונות אלא ניסיון להתייחס למושג של “הזוי” ולחבר אותו לצריכה נורמטיביות. הרי כל מה שלא רגיל עשוי להיות “הזוי”.
איחולי שלום,
דבי.