למה לא?

קטשופ הוא למעשה ריבת עגבניות בעלת מרקם סמיך וחלק. ריבת עגבניות היא דרך לשמר עגבניות בעונתן כדי להנות מהן כל השנה. ניסינו להיזכר מתי בפעם האחרונה הלכנו לשוק ולא מצאנו עגבניות… אז אם העגבניות זמינות כל השנה מדוע אנחנו קונים קטשופ? (למה הן זמינות כל השנה זו שאלה לפעם אחרת…).

אמנם הקטשופ עשיר בליקופן, נוגד החמצון שריכוזו עולה בעת חימום העגבניות, אך הוא גם מכיל כמות שערורייתית של מלח וסוכר.

96.6% מקטשופ הם פחמימות – רובן, מסוכר! בקטשופ הסוכר מופיע בדרך כלל כסירופ תירס מעובד, רכיב קבע במזונות מעובדים, והתירס הוא במרבית המקרים תירס מהונדס גנטית – אחד מארבעת גידולי המונו-קולטורה הנפוצים ביותר בעולם (יחד עם הסויה, החיטה והאורז). והמרקם הסמיך? זו אינה תוצאה של צמצום נוזלים, כפי שאפשר היה לצפות, כי אם של שימוש בסירופ הגלוקוז וסירופ הפרוקטוז.

ומה לגבי המלח? כף אחת של קטשופ מכילה 170-150 מ”ג מלח (וזה רק ברוטב..), יותר מכמות המלח שנמצא בקופסת שימורים שלמה של מלפפונים חמוצים. מלח מעלה את הסיכון ליתר לחץ דם, מחלות לב ושאר מרעין בישין…

אחת הסיבות שקטשופ ממכר כל כך היא שהוא מכיל את כל הטעמים –  מלוח, מתוק, חמצמץ ואפילו מעט מריר. אנחנו מודות שזהו שילוב מנצח.. אז אנחנו שמים עוד ועוד קצת ורק עוד קצת..

מה עוד?
קטשופ תעשייתי מבוסס על רכז עגבניות, מוצר שמקורו בבורסת הסחורות הבינלאומית, לכן למספר מצומצם מאד של מפעלים (אם בכלל) יש שליטה על איכות הרכז.

ולא נשכח את האריזה גם הפעם.

מה כן?

קונים משכן!

למרות החיפושים, התקשנו למצוא קטשופ מקומי ובריא.
חלופה מעט בריאה יותר היא הסלסה. אמנם לא בדיוק אותו הדבר, אבל מאד קרוב – פחות סוכר ומלח, קצת יותר ירקות.

מכינים לבד!

שף מטוסקנה גילה לנו שלסוכר בקטשופ תפקיד חשוב – להוריד את החמיצות של העגבניות ו”להוציא” את טעמן החוצה. הכנת קטשופ ביתי מאפשרת לעשות שימוש בסוכר בריא יותר כמו תמרים או סילאן, וכמובן לשלוט בכמות המלח.

מתכון לריבת עגבניות (“קטשופ” בשפת העם)

• 2 ק”ג עגבניות (עדיף תמר) בשלות מאד
• 500 גרם בצל (עדיף סגול), קלוף וקצוץ גס
• 2-3 גבעולי סלרי, קצוצים גס
• 1/2 צ’ילי ירוק חריף
• 1 כפית מלח
• 1 ו-1/4 כוסות חומץ תפוחים
• כ-10 תמרים מושרים במים ומגולענים או כשליש כוס סילאן
• תבלינים: 2 ס”מ שורש ג’ינג’ר טרי, קלוף וקצוץ, 1 כף זרעי כוסברה שלמים, 5 מסמרי ציפורן, שני תרמילי הל, קורט אגוז מוסקט, קורט קינמון טחון.

טוחנים את העגבניות בבלנדר יחד עם התמרים (למשקיעים אפשר לקלף את העגבניות קודם), שמים את כל החומרים בסיר על אש בינונית, מבשלים בלי מכסה כשעה. מסננים את התערובת וממשיכים לבשל על אש קטנה עד שהיא מגיעה לסמיכות הרצויה (בערך שעתיים). מעבירים לצנצנת מעוקרת שמחזיקה מעמד כמעט נצח (בערך שנה).
לעצלנים אפשר להחליף את העגבניות הטריות ברסק עגבניות (כאן אנחנו ממליצות לא להתפשר על האורגני – ברסק לא אורגני יש תוספת סוכר). זה יקצר משמעותית את זמן הבישול.

מתכון לקטשופ ביתי נא
(לקוח מאתר אופק חדש)

• 2.5  כוסות עגבניות מיובשות, מושרות במים לשעתיים (אפשר לייבש בעונה בשמש או בתנור ייבוש או לקנות מוכן)
• כף חומץ תפוחי עץ
• 1 תמר
• חצי כפית מלח
• 2 כפות שמן זית
• כף בצל קצוץ
• שני פלחי שום מיובש או חצי שן שום
• מים מההשריה של העגבניות

מסננים את העגבניות ומעבירים לבלנדר (מומלץ להשתמש בבלנדר חזק).
מוסיפים את שאר המצרכים לבלנדר ומערבלים כחצי דקה עד דקה במהירות גבוהה.
מוסיפים את הנוזלים שנותרו לאחר סינון העגבניות על פי הסמיכות הרצויה.

בוטל הכסף!

עגבניות בשלות באמת? בקשו מהירקן את העגבניות המעוכות שלו – ברוב המקרים לא תצטרכו לשלם עליהן בכלל… רוצים להכין קטשופ בכמות גדולה יותר? לכו לשוק בסוף היום, במיוחד ביום שישי, ובקשו מהרוכלים את העגבניות שהם לא מעוניינים בהן.
מתכון כזה קל להכין בכמות גדולה אחת לכמה חודשים ולחלק לחברים, בדיוק כשלכם ייגמר השכן ממול יפתיע עם צנצנת קטשופ ביתי שהוא חולק איתכם.

זה רק רעיון אחד, אנחנו מזמינות אתכם לשתף את כולנו בעוד רעיונות לדרכים חלופיות, למוצרים אחרים, לצריכה מקומית. ביחד, כקהילה, נוכל לומר לסופר שלום!

מה קורה פה?

בעץבעיר יש לנו בועה חמימה, אבל כשיוצאים החוצה וחוזרים הביתה, עלול להיות קשה לשנות לבד. אנחנו מבינים שהכסף שלנו מזיז דברים בעולם, אבל איך מתחילים?

כל שבוע נפרסם כאן, בפייסבוק ובאימייל מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נשאל האם אנחנו בכלל צריכים אותו, נגלה איך אפשר להכינו בעצמנו, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי, או למה עדיף בלעדיו… הקמפיין נועד גם לשתף במידע ובעיקר ליצור קהילה תומכת שבעזרתה בסוף השנה לא ניכנס לסופר יותר.

למה אנחנו יוצאים מהסופר?

כסף מזיז דברים בעולם, בואו נשים אותו איפה שאנחנו באמת רוצים אותו. כשאנחנו קונים בסופר אנחנו מעודדים מקום די מדכא – חסר אור יום ואוויר, חסר יצירתיות ושמחה, נראה בדיוק כמו הסופר השכן, לא פלא שהקופאית עצובה.

הסופר כמו שאנחנו מכירים אותו היום מכוון כדי לגרום לנו לקנות כמה שיותר! לא משנה האם זה בריא לנו, האם זה מזיק לנו, האם יש צורך אמיתי בזה, איך ייצרו את זה ואיפה, ובעיקר זה לא האיכות שחשובה אלא הכמות…

הכסף הולך לתאגיד, לא ידוע לנו מהם תנאי העובדים, לאן בדיוק הכסף מגיע, מהיכן המוצרים מגיעים – הם לא מכירים אותי ולא אכפת להם ממני, אין להם קשר אישי איתי.

לצאת מהסופר זה גם להפסיק לקנות את ההבטחות שהוא מייצג: מהר, בזול, יותר!
גם אם תקנו מוצר זהה רק ממכר, שנמצא בקהילה, הכסף יישאר בקהילה ותהיה השפעה על מה שקורה איתו, כי עם בעל המכולת שלך יש דו-שיח, קשר.

העולם שאנחנו יוצרות (יחד עם המון-המון אנשים בכל העולם כרגע) הוא עולם שפועל מהלב. מה מרגיש יותר נכון? מה באמת עובד בשבילי ובשביל הסביבה, בכל הרמות. וגם מהראש – כשמתחילים לפרום את פקעת הצריכה הקפיטליסטית, נדרשת הרבה עבודה של איסוף מידע ותמיכה של קהילה ולשם כך הקמפיין שלנו נוצר.

ככל שנתארגן וניצור לעצמנו פתרונות טובים, ייקל עלינו. גם אחרי עשר שעות עבודה עדיין יש בידינו בחירה – גם הנסיעה לסופר היא תוצאת בחירה, ותקבע אותה נקודת המוצא שלנו – מה אנחנו רוצים? אם נחליט, שאת מעט הפנאי לא נשרוף בסופרמרקט ובמכונית, נתחיל למצוא את החלופות, ובסופו-של-דבר גם ייווצר לנו יותר פנאי.

אז נפגש מחוץ לסופר.

כתיבה: תמיא ואלינה ארביטמן.
עיצוב: אודליה ליפשיץ.
תמיכה נפשית: אלון אלירן.