עובדימים #2: חרמש מוטורי

רוצה להיות הראשון?
גינון וחקלאות

האידיאל האקולוגי הוא לעבוד עם חרמש ידני: אין שימוש בדלק, אין פליטות גז, אין שינוע מעבר לים, אין צורך בחלפים. במרבית חנויות ציוד גינון מקצועיות ניתן למצוא, גם היום, חרמש ידני, ויש לו ביקוש בכפרי המיעוטים ובחוות אקולוגיות. הבעיה, לפחות עבורי, שעבודה עם חרמש ידני מחייבת כוח, ושרירים קצת יותר מפותחים ממה שיש לי. אז אני משתמשת בחרמש מכני, בעל מנוע שתי פעימות, בנפח קטן, שמשקלו נמוך יחסית.

עונת החרמש הגיעה. מזג האויר שמחליף גשם בשמש בגשם צובע את הטבע בירוק.

בעיסוקי כגננית זעירה אני מזדרזת לקצור עם חרמש את כל שטחי השוליים של שטחי הגינון שלי, שכן מה שנראה בעיני חלקנו כרשק, נראה בעיני מעסיקיי, כשטחי בור שיש למגר.

מצמוץ מיותר בעונה הזו והחלמית והחרצית והגדילן, עולים ומפתחים גבעול סיבי ואיתן שחוט החרמש לא יוכל לו. הסרפד יעלה לגבהים מאיימים.

תוצאות העבודה בחרמש בשטחי בור מופרעים, כלומר כאלה שטופלו על ידי אדם, ניכרות אחרי שנתיים-שלוש. החלמית, הגדילן, חרציות עבות גבעול, סרפדים וחרדל יעלמו לאיטם והשטח יהפוך למרבד רך של דגניים.

עבודת החרמש בעונה הזו, קלה יחסית, והשטח נשאר מכוסה בשכבת חיפוי טבעית, שמונעת עשביה לא רצויה נוספת.

שטחים שטופלו בחרמש, והדגניים מתחילים לעלות בהם, מחורמשים אף הם בטרם יעלו ויהפכו סיביים מדי. גם הם משאירים אחריהם כסחת כחיפוי. הדגניים, עוד מספר שבועות, יתאוששו ויגדלו שוב, נמוכים יותר ועדינים. רגע אחרי הפצת הזרעים, אפשר לחרמש שוב והקיץ יצהיב את השלפים.

מה רצוי – ידני או מכני

האידיאל האקולוגי הוא לעבוד עם חרמש ידני: אין שימוש בדלק, אין פליטות גז, אין שינוע מעבר לים, אין צורך בחלפים. במרבית חנויות ציוד גינון מקצועיות ניתן למצוא, גם היום, חרמש ידני, ויש לו ביקוש בכפרי המיעוטים ובחוות אקולוגיות.

הבעיה, לפחות עבורי, שעבודה עם חרמש ידני מחייבת כוח, ושרירים קצת יותר מפותחים ממה שיש לי. אז אני משתמשת בחרמש מכני, בעל מנוע שתי פעימות, בנפח קטן, שמשקלו נמוך יחסית.

עבודה יעילה עם החרמש

חרמש יד

עבודה בחרמש ידני

עבודה נכונה עם חרמש הופכת את העבודה איתו לקלה, מהנה ומספקת (אני נהנית להביט על שטח ירוק קצור, שעננת ריח של עשב טרי עולה ממנו), בעיני גם מדיטטיבית בגלל התנועה הקבועה.

לחרמש הידני צורה  המעידה על דרך העבודה בו, ואת צורת העבודה הזו צריך להעתיק לעבודה עם חרמש מוטורי.

החרמש הידני בנוי לאחיזה ביד ימין: מניפים אותו במקביל לקרקע מימין לשמאל, כאשר ההנפה ללשמאל היא הארוכה והקוצרת והחזרה לימין היא קצרה וכמובן אינה קוצרת כיון שלהב הסכין מופנה לשמאל בלבד.

חרמש ידני

חרמש ידני

כפי שניתן לראות בצילום העמידה היא צידית לשטח שנקצר, כאשר רגל אחת מושטת קדימה.

עבודה בחרמש מכני חייבת להעתיק את התנועה הזו כדי לקבל עבודה יעילה.

מנגנון הפעולה והמבנה של חרמש מכני מכוונים ומעתיקים את החרמש הידני.

האחיזה היא ביד ימין, כאשר שמאל אוחזת ומכוונת את התנועה. סיבוב ראש החרמש, (הקסטה שמובילה את החוט), הוא לימין, כך שההנפה שמאלה היא זו הקוצרת. כיון שחרמש מוטורי הוא חזק ומהיר פי כמה מזה הידני, הוא מעיף תוך כדי עבודה, ענפים עבים יותר, אבנים וכמובן את רסק העשבים. בעמידה צידית, נכונה, כשהתנועה היא שמאלה, אל מאחורי הגוף, העצמים והרסק שעפים אינם פוגעים בגוף.

העבודה, כפי שרואים אותה בדרך כלל, כשהחרמש הוא לפני הגוף, והתנועות הן ימינה ושמאלה בתנועות קצרות ושוות, מעייפת יותר ויעילה הרבה פחות.

מנוע הכלי (כמו גם מנועי כלים מכניים אחרים) מותאם לעבודה במלוא ההספק. ידית המצערת צריכה להיות פתוחה עד סופה במהלך העבודה, ולהשמיע נהימה בעוצמה קבועה ללא ירידות ועליות.

 

 קצת על מבנה החרמש

חלקי ראש החרמש

חלקי ראש החרמש

 

חלקי מוט החרמש

חלקי מוט החרמש

 

הפעלת החרמש (וכלים מוטורים אחרים)

מנוע שתי פעימות עובד עם תערובת של דלק ושמן. רצוי להשקיע כמה שקלים יותר ולרכוש את השמן של יצרן החרמש, שמותאם לכלי. אחוז השמן בדלק נע בדרך כלל, על פי המלצות היצרן, בין 2% – 4%. בגלל תנאי העבודה בארץ רצוי לנטות כלפי מעלה, כלומר 4%.

בדרך כלל ממלאים מיכל דלק ושמן מראש, וממנו ממלאים את הכלי. צריך לנער האת מיכל התערובת היטב לפני כל מילוי.

מעבירים את מתג ההנעה ל – ON, ומפמפמים את משאבת הדלק הקטנה עד למילוי, סוגרים את הצ’וק עד הסוף (מצב COLD), ומושכים בחוט משיכות ארוכות ומהירות. המנוע יניע ויכבה מיד (תערובת עשירה מידי בגלל הצ’וק הסגור). פותחים את הצ’וק עד הסוף (מצב RAN) ומניעים שוב. מחכים כדקה כדי שהמנוע יתחמם מעט ואפשר להתחיל לעבוד.

 

בטיחות בעבודה

  1. מכנסיים ארוכים ונעלים סגורות
  2. אוזניות
  3. מגן פנים רשת
  4. משקפי מגן
  5. כפפות

אני עובדת רק עם משקפי שמש ובגדים ארוכים, בקיץ כובע להגנה מפני השמש. זה המינימום של הבטיחות.

תחזוקה

חרמש הוא כלי אמין בדרך כלל עם מכלולים פשוטים. יחד עם זאת מספר פעולות אחזקה שוטפות נדרשות:

  • ניקוי מסנן האויר אחרי כל שימוש: שטיפה במעט בנזין נקי או במים וסבון.
  • גירוז מכלול המוט כל 50 שעות עבודה: שחרור הברגים האוחזים את הגיר למקומו, פתיחת הבורג בחלקו העליון של הגיר והחדרת גריז, בעזרת משאבת גריז ידנית. אין צורך בפיטמת גירוז, מניחים את קצה הצינורית על הפתח ומפמפמים עד גלישת הגריז החוצה.
  • ניקוי הפלג מידי פעם, והחלפתו בהתאם לצורך.
  • גירוז גיר: פתיחת בורג בראש הגיר, בדיקת מדיד הגריז והוספת גריז על פי הצורך.

ראש החרמש (קסטה)

יש המון סוגי קסטות בשוק, וחלק גדול מהן מותאם לכל סוגי החרמשים. כדאי להשתמש בקסטה אוטומטית (SPEED PEED), שמקלה מאוד על סלילת החוט.

רצוי לעבוד עם חוט בעובי 2.7 מ”מ שהוא העבה ביותר המתאים לכל סוגי הקסטות.

החלפת קסטה שמתבלה היא פשוטה אבל צריך לזכור שההברגה היא הפוכה (כיוון הפתיחה הוא לימין).

לתוכן זה נכתבו 8 תגובות

  • טל שלום
    האם ניתן בשלב כלשהו להוסיף לתהליך גם זריעה מכוונת של פרחי בר?
    ואיזה מינים היית ממליצה לזרוע?

    • שלום יוני,
      אני לא רוצה לומר דברים לא מדוייקים, כך שקח את דברי בערבון מוגבל.
      למיטב הבנתי לאחר שלב הדגניים, בשטחי בור שאינם מושקים (!), יחזרו גם פרחי הבר האופייניים לאזור, עדיף לתת לטבע לעשות את שלו.
      בכל מקרה כשמפזרים זרעי פרחי בר רצוי לבדוק וללמוד מה אופייני לאזור הספציפי (יש אתרים מצויינים שעוסקים בכך כמו:
      http://www.wildflowers.co.il/hebrew/ )
      זרעים ופקעות כדאי לקנות דרך זרעים מציון – חפש בגוגל – שעוסקים בשימור זרעים מהבר, ופקעות מהבר.

  • אני חובב מושבע של החרמש הידני דווקא, שמלבד יתרון השקט ואי-צריכת הדלק, מייצר גזם שנאכל בשמחה רבה בהרבה על ידי אוכלי עשב (עיזים במובהק, אם אינן מורעבות, לא נוגעות בתוצרת של חרמש מוטורי אם לא יובשה כמה שבועות בשמש לפני כן). למי שמתעתד לעבוד איתו, כמה דגשים חשובים:
    1. הלהב חייב להיות חד כל הזמן – כלומר, כל שלוש עד חמש דקות עבודה עוצרים ומשחיזים בעזרת אבן משחזת לחה (עדיף) או פצירה עדינה (את המשחזת שומרים בזמן הקציר בכיס או במתקן ייעודי שתולים בחגורה).
    2. על הידיים להישאר ישרות כמעט לגמרי כל הזמן: התנועה היא של סיבוב הגוף כולו מהמותן, וכשעושים את זה נכון, ועם להב חד, לא נדרש כוח כמעט בכלל.
    3. לא לנסות לתפוס הרבה עשב במכה אחת! החלק שאמור לחתוך הוא חמשת הסנטימטרים הראשונים של הלהב, שאר הלהב משמש בעיקר לאיסוף העשב לערימה משמאל. מתקדמים בצעדים קטנים, וזה נגמר מהר. באמת.
    4. החרמש הידני מיועד לשטח מסוקל. אם יש אבנים או פסולת ברזל יש לפנות אותה קודם, לקצור מעליה (לא מומלץ) או לעבור למגל משונן (כלי אחר וסיפור אחר, ויותר איטי) – או בכל זאת לחרמש מוטורי. מכה מאבן או ברזל תפגום בלהב ואף תשבור אותו, וזה להב יקר מאד (200 ש”ח +-).
    5. תמונה שווה אלף מילים, ווידיאו על אחת כמה וכמה. הקישו SCYTH ביוטיוב, יש שם כמה הדגמות טובות שראיתי.

    זה לא כל כך מסובך כמו שזה אולי נשמע, יעיל מאד ואחת העבודות הפיסיות הנחמדות שאני מכיר. לגבי הרעיון של שימוש בעז – לא הייתי תולה תקוות רבות. עז לא נוטה לשתף פעולה עם יוזמות גינון ויש לה נטייה חיננית אך מסוכנת לגרימת נזק והסתבכות. כבשה קצת יותר טוב, אבל הכי מוצלח לטעמי – כשמתרגלים לרעש – חמור.

    • תודה נמרוד.
      החוואים האמריקאים, שאוהבים להתחרות בכל דבר, מנהלים גם תחרויות של חירמוש: ידני מול מכני. הידני בדרך כלל מנצח, אבל זה בגלל שהוא לא קורא את “בידיים”:
      http://www.youtube.com/watch?v=gsfIHiBB6xE
      לפני כמה שנים גידלתי חמור כדי שיעשב, וזה לא ממש הצליח. זה טוב אולי לשטח גדול מגודר. נגיסה של חמור בגזע עצי נוי (מה שקרה) לא ממש מועילה לגדילתם.. :-)

      יש כמובן גם את הצי’קן טרקטור, אבל כל החבר’ה הטובים הללו (חמור,עז,כבשה, תרנגולת), לא ממש מתאימים לעישוב שטחי גינון.

  • סער אוסטרייכר

    יפה מאוד.
    אני תוהה לגבי הסוקצסיה של העשבייה- מה מוביל למה, באילו תנאים, מהם התוצרים השונים של השלבים השונים, אלו חברות צומח עשבוניות מפיקות יותר ביומאסה וחיפוי וכו’.
    למישהו יש רעיונות בנושא?
    אלו הן שאלות שמעסיקות אותי ביער המאכל. האם וכמה לכסח את העשבייה בין העצים, וכו.

    • הי סער,
      מנסיון, שטחים שעליהם גדלים צמחי מעזבה (חרדל,חרצית,סרפד,חלמית,וכד’), יהפכו לשטחים עשבוניים (דגניים), אחרי שנתיים שלוש של חירמוש. בתנאים מתאימים יכול להיות שיהפכו בשלב הבא לבתה עשבונית.
      בשטחים שבהם נטענו עצים שמתאימים לחברת הצומח המקומית (חרוב, אלון, זית, אלות, שקדים), וחירמשנו. קרה אותו תהליך שאני מתארת למעלה. באחד השטחים הנטועים שבו פזרנו בשנה הראשונה רסק גזם על כל השטח, התהליך היה מהיר יותר.

      יצא לי לראות מטע זיתים צעיר שגידלו בין שורותיו דלעות שהיוו חיפוי קיצי.

      יש מקומות שבהם זורעים שעורה, שמכילה נוגדי נביטה טבעיים. זורעים בסתו, כשהיא עולה מכסחים, והכסחת שמהווה בעצמה חיפוי, גם מונעת הצצת עשביה אחרת, השעורה תעלה שוב, נמוכה יותר, תתן זרעים, ואז מכסחים שוב. לדעתי יש מחקרים לגבי השעורה והתהליך הזה במשרד החקלאות, שניסה להטמיע אותו במטעים במקום ריסוס עשביה.

  • תודה על ההסבר, אבל אני חייבת להודות שאני שונאת את הרעש והזיהום שהכלי הזה עושה. שימוש בעז (לא רעיון שלי) נראה לי פתרון הרבה יותר ידידותי וכיף לכולם –
    http://www.apartmenttherapy.com/cuter-than-a-lawnmower-would-you-let-a-goat-mow-your-lawn-171863
    http://www.nytimes.com/2011/11/03/garden/sheep-lawn-mowers-and-other-go-getters.html?pagewanted=all&_r=0

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן