קומפוסט קהילתי – האיך והלמה

חינוך, חברה וקהילה

סביבת המחייה העירונית – אולי בניגוד לאינטואיציה – עשירה במשאבים. לצורך העניין, קיימות עירונית דומה לחקלאות ביער גשם כמו שקיימות ביישוב ספר דומה לחקלאות בנגב. רק שלמרות עושר המשאבים, המערכת בעיר מתוכננת כך שהמשאבים זולגים החוצה במקום להעשיר את המקום. האתגר של המרכז לקיימות שכונתית הוא לזהות את המשאבים הקיימים ולהפכם לנגישים ושימושיים עבור האוכלוסייה והסביבה. בכל פוסט נראה דוגמא לשימוש במשאבים קיימים בשכונה. ונתחיל (איך לא) בקומפוסט.

הקדמה

סביבת המחייה העירונית – אולי בניגוד לאינטואיציה – עשירה במשאבים. לצורך העניין, קיימות עירונית דומה לחקלאות ביער גשם כמו שקיימות ביישוב ספר דומה לחקלאות בנגב. רק שלמרות עושר המשאבים, המערכת בעיר מתוכננת כך שהמשאבים זולגים החוצה במקום להעשיר את המקום. האתגר של המרכז לקיימות שכונתית הוא לזהות את המשאבים הקיימים ולהפכם לנגישים ושימושיים עבור האוכלוסייה והסביבה. בכל פוסט נראה דוגמא לשימוש במשאבים קיימים בשכונה. ונתחיל (איך לא) בקומפוסט.

למה קומפוסט

אחד הדברים הבסיסים בחיי קיימות זה שימוש במשאבים קיימים והפחתת פסולת. ולכן הפרדת פסולת אורגנית והפיכתה לקומפוסט זו חובה בסיסית למקיימים באשר הם. 40 אחוזים ממשקל הפסולת הביתית. כטון זבל (אלף קילוגרם), בשנה, למשפחה ממוצעת. מטרד סביבתי קשה כאשר מטמינים, משאב יקר מציאות כאשר מנצלים. ולא נוסיף.

קומפוסטר אישי. טוב רק לחלק קטן מהאוכלוסיהעל איך עושים קומפוסט נכתבו כבר תילי תילים ואנו ננסה לתאר מעט את הקונספט של קומפוסט קהילתי כפי שהוא קורה בשכונה ובעיר שלנו.

קודם נערוך בירור קצר על הלמה (כי מי שברור לו למה ימצא את האיך). ונתחיל על דרך השלילה;

דרך אחת לעשות קומפוסט היא בקומפוסטר אישי. כאשר עשו זאת במשגב, מועצה אזורית מבוססת וסביבתית יחסית, הנתונים הראו שמתוך אלו שבקשו וקיבלו קומפוסטר אישי כמחצית לא שרדו את השנה הראשונה. וכמחצית מתוך אלו ששרדו הקומפוסטר לא התנהל בצורה טובה (פירוק אנ-ארובי או יובש קיצוני). מה לעשות, לא כולם בנויים לעשות לעצמם קומפוסט, בואו נודה בזה.

האפשרות האחרת היא קומפוסט ישובי (מועצתי, אזורי …). גם כאן יש בעיות אישיות. התושבים מצופים להפריד ביודיג'סטר תעשייתיולא תמיד מסכימים. ברמת החינוך עדיין התושב לא לוקח אחריות מלאה על הפסולת שהוא מייצר. פחים חומים שעומדים יומיים שלושה מקבלים ארומה מסויימת בחודשי הקיץ. ובעיקר, מערכת כזו דורשת משאבים משמעותיים: משאיות, מתקן קצה (ביו דיג’סטר או קומפוסט אירובי) אישורי מפעל של משרדי הממשלה השונים (בריאות, סביבה, תמת) והמון כסף.

עיריית באר שבע, העירייה הפרטית שלנו, זורקת לפח הזבל מליון ומאה אלף ₪ בחודש. לפח. בחודש. מליון ומאה אלף ₪. בחודש. לא חבל? כאשר העיר תכנס לתכנית ההפרדה (במהרה בימינו ואמרו אמן) הכסף עדיין ילך לפח. כנראה שבדרך הוא יעשה סיבוב אצל החברה המטפלת ויתכן מאוד שאצל תאגיד בין-לאומי מזהם. ונזכיר כמובן שגזלו לנו את חומר הגלם המשמעותי לשיקום וטיוב הקרקע בעיר.

וכפי שניסח זאת בחכמה חז”לינו שומאכר, קטן זה יפה.

קומפוסט קהילתי

קומפוסטר קהילתי בשכונה משמש בניין (20 משפחות). רק אדם בודד מכל אותן 20 משפחות צריך לדעת ולרצות להתעסק בטיפול בערימה. כל השאר מתבקשים רק להפריד, להפקיד ולכסות. הטיפול איננו מצריך משאיות או הובלה אחרת. כל הטיפול קורה באתר, וחוזר בחזרה לטובת המשקיעים בפועל. התהליך מעודד אחריות אישית ומודעות של תושבים לפסולת. הוא מעודד קהילתיות ותפיסה של אחריות לנחלת הכלל ומנהיגות מקומית. בקיצור – קיימות במיטבה.

מבנה פיזי

אנו משתמשים במודל אותו הציע ג’נקינס (יל”א) ותרגמה אותו יפה שניידר, (תל”א). שלושה תאים בני קוב כל אחד (מטר X מטר X מטר) עשויים היטב ומאווררים בדפנותיהם. המהדרים יכינו גם דלת נפתחת על ציר או בריח ומכסה נייד לתא הלא שמיש.

שלושה תאים. באמצע עלים יבשים. תא אחד מתמלא ותא שני בבישולים

שימוש במודל

בתא המרכזי אנו דואגים להמצאות חומר יבש בשפע. אנו ממלאים בכל פעם רק תא אחד בחומר אורגני. כאשר התא הראשון מתמלא נאטום אותו בשכבת חומר אורגני משמעותי אם או בלי קרטון עליון ונעבור לתא השלישי. כאשר הוא יתמלא, נרוקן את התא הראשון בו הקומפוסט סיים להתבשל ונשתמש בו שוב. חדי השכל ישאלו עתה, ומה אם התמלא התא השני במהירות רבה מידי (פחות משלושה חודשים). נאמר אשריינו שזכינו ונפתח תא רביעי להרחבת פער הזמנים בין ריקון תא לתא.

ניתן לעשות חשבון של כמות האנשים המשתמשים ולדעת פחות או יותר כמה תאים נצטרך אבל הכי בטוח (כמו שסיפר לי יואב אגוזי) פשוט לנסות!

עוד הערות פיזיות

ממה נבנה? משטחים, עץ משומש, רשתות ברזל או כל חומר שנוח לכם לעבוד איתו,שהוא זול, נגיש ואם אפשר מקיים (שימוש חוזר, ממוחזר…). שימו לב שגם המשטחים וגם רשתות הברזל מאווררות מידי. ניתן לתקן את זה בקלות עם דיפון פנימי בעזרת קרטון אותו ניתן לחורר בהתאם לעונה.

כמו שאתם רואים מאוורר מידי. הייתרון המשמעותי מתגלה בסביבות ל”ג בעומר!

 על התהליך הקהילתי

החלק החשוב והמהותי הוא התהליך הקהילתי. הוא זה שיגרום להצלחה או לכשלון. אז העניין מתחיל מאדם שרוצה להיות אחראי על קומפסטר קהילתי בסביבתו. אותו צדיק מקבל הנחיות לגבי החובות והזכויות של תפקידו: איסוף חומר יבש, בדיקה יומית של הערימה (כיסוי, ניקוי, הרטבה, אוורור, שילוט), שיחות עם תושבים והזמנתם (שיווק מדרכות) ומציאת מחליף או שותף כאשר נמאס או כשעוברים דירה. יחד עם הדמות המקומית נאתר מקום פוטנציאלי. כרגיל נעדיף בצל, ליד מקור מים אבל חשוב משני אלה הוא שיהיה בדרך הרגילה לפח או לפחות נגיש משמעותית. לפעמים נעדיף במקומות מסויימים להצניע את הקומפוסטר בשל חששות תושבים.

אה – לא לשים לייד צובר גז, זה מדאיג אנשים (ניסינו!).

הזמנה לאירוע הקמת קומפוסטר קהילתיבמקום המיועד נניח שלט לחודש ובו כתוב – פה יוקם קומפוסטר קהילתי. פירוט קל על מה זה קומפוסט ולמה צריך, לוגואים של בעלי עניין (חשוב לנסות לדחוף לוגו עירוני ובכלל לערב את הרשות…) וטלפון של הנציג המקומי להערות ושאלות. בתאי הדואר נניח הזמנות אישיות, יום ושעה של ההקמה

ביום דנן, נפגש יחד עם כל הציוד והכיבוד. כדאי להביא כמה פעילים מהבית למקרה ולא יהיו מספיק מקומיים שבעניין. שיחה על למה ואיך. הקמה. צילומים. והיידה הבייתה לסמן וי על יום מוצלח במיוחד. נותר להמשיך לדבר עם תושבים ולהזמינם להצטרף. פעם בשלושה ארבע חודשים להזמין למסיבת פתחת קומפוסטר בו המשקיעים המקומיים מקבלים קומפוסט לאדניות וכל השאר לערוגה ועץ פרי חדש בשכונה. וכמובן לא להזניח את השילוט על הערימות כדי שהדיוטות לא יצטרכו לחשוב איזו ערימה שלהם.

שלט, ערימה פעילהשלט, שקט, הערימה נחה

תא לעלים יבשים

 

 

 

קומפוסט וכלכלה מקומית

בקרוב באר שבע תכנס לתהליך של הפרדה במקור ומשאיות גדולות יבואו לגנוב לי את החומר האורגני ולגבות ממני מיסים על הזכות להישדד. כתבנו תכנית לעירייה לניסוי מודל שכונה מקיימת שם הכסף אותו העירייה משלמת בכל מקרה הולך לתושב הבינייני שלוקח אחריות על הקומפוסטר וכן לאירועים קהילתיים שכונתיים. כך אנחנו גם מכניסים אלמנט של כלכלה מקומית פנימה ובכלל סוגרים את העניין. חסכון לרשות, יתרון לתושב ולסביבה. אתם מוזמנים לראות את המודל כאן ולהגיב.

עדיין מקווים שמישהו יעיז להרים את הכפפה…

לתוכן זה נכתבו 6 תגובות

  • אלישע דביר

    חבל
    חבל שאתה גר כל כך רחוק ממני (אני גר בקיבוץ אילון שבגליל המערבי). ביום שישי בעוד כשבועיים (23 באוגוסט), אני עושה סיור שני בגינתי תחת הכותרת “קומפוסטציה שכנותית” ובו אציג, בין היתר, את המודל שלי לפתרון שפוי לישובים כפריים (אל דאגה, הוא ישים גם בשכונות עירוניות). כן, משהו שיחליף, בבוא היום, גם את ‘הפרד ומחזר’ וגם את המודל של עמיעד לפידות.
    אבל בימים האלה אני שוקד על לימודי ההדמיה שלי, כדי להציג, בסופם, סרט אנימציה מפורט שבו יתואר, לצד הפתרונות הקיימים, גם המודל שלי – ‘בחזרה לטבע’. כשזה יהיה מוכן אני אפרסם אותו בכל מקום אפשרי. גם כאן.
    אני מקווה שאוכל להתחיל, עוד לפני סוף השנה, בהרצת פיילוט שני.

  • שלום מתן
    אני מרכז פרויקט כזה בדיוק כבר שנה
    תשלח לי מייל ונחליף רשמים מהשטח

  • מתן יעקב גולן

    אכן כך!
    לנו כפעילים מהשטח יש את התפקיד לחבק את העשייה החיוביות של הרשויות ובו בזמן לאתגר אותם בדבר הבא
    כמו בעניין ההפרדה במקור
    זה טוב להפריד,
    אבל יש עוד דרכים
    כאלה שמחברות את התושבים, מיתרות את המשאיות ומנצלות את המשאב כראוי

  • בשנים האחרונות אנו עדים ליותר פעילות מקומית מקיימת המתנהלת ברשויות מקומיות: 18 הערים הגדולות בישראל חתמו על אמנה בינלאומית להגנת אקלים וצמצום גזי חממה בכ 20% עד שנת 2020 , למעלה מ 50 מועצות אזוריות נמצאות בשלבים שונים של כתיבת תוכנית אב לפיתוח בר קיימא בשיתוף התושבים, אנו עדים לפיתוח שבילי אופניים, לאימוץ תקן בניה ירוקה בשכונות מגורים חדשות, בקידום של הצבת קומפוסטרים יישוביים לטיפול בפסולת אורגנית, לפיתוח ושימור שטחים חקלאיים כחלק מהמרחב הכפרי ועוד .

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן