האם הרוקט ינקה לכם את הכבד?

רוצה להיות הראשון?
גוף בריא

בעבר נראה היה כי הרפואה הטבעית מבקשת להציע שינוי מדרך המחשבה המחברת חולים לתרופות. השיח הטבעי היה הוליסטי, כזה המבקש להביט על האדם כשלם שיש להחזיר אותו לאיזון. כיום, מקריאה בעיתוני הבריאות, נראה כי הרפואה הטבעית הופכת לרפואת-תרופות בפני עצמה. לכל קושי או מחלה מוצעת רשימת מזונות שירפאו אותה, כל מזון מנותח לרכיביו הקטנים ומיד מסווג לפי המצבים בהם הוכח שהם מסייעים. לא לכך התכוון הרמב"ם כשהוא כתב: "יהיו מזונותיך תרופותיך"

לפני כשנה פנו אלי ממגזין בריאות נפוץ עם שאלה של קוראת: "בשל חומציות בקיבה אני נמנעת מאכילת פלפלים אדומים, עגבניות לצורותיהן השונות. איך אדאג לכך שלא יחסר לי ליקופן?"

הכנתי תשובה מושקעת וקצרה, כפי שנתבקשתי: "קוראת יקרה, מעניין שאת מציינת את הפלפלים והעגבניות. מקורם של שני הירקות הללו הוא ביבשת אמריקה, כך שבאיזור שלנו התקיימו חיים במשך מאות אלפי שנים בלי לאכול אותם בכלל. ליקופן, כמו ויטמינים ומינרלים אחרים, קיים בכמויות שונות בירקות רבים. הסוד אינו למצוא ירק אחד שנותן הרבה ממשהו מסוים, אלא לאכול תפריט מאוזן שאינו מונע ספיגה של כל החומרים הנחוצים לך, הנמצאים במזון.
פירות וירקות טריים מלאים באנטיאוקסידנטים חיוניים, לכן הייתי פשוט ממליץ להעשיר ולגוון את צריכתם. כמו כן, כדאי להשתדל להימנע מרעלים שונים המוכנסים למזון מעובד.
אם בכל זאת הליקופן חשוב לך באופן מיוחד, עכשו זו העונה לענבים שחורים ולאבטיח, העשירים בחומר המסוים הזה."
שלחתי את התשובה לעורכים ושכחתי מהדבר.

לאחר כחודשיים פנה אלי גיסי עם גליון שקנה והראה לי את שמי מתנוסס בין שמות המומחים של המגזין, נזכרתי בשאלת הקוראת ויצאנו למסע חיפוש בין עמוד הכרומו. חיפשנו, חיפשנו, חיפשנו, חיפשנו ולא מצאנו. אז התייאשנו. לאחר כמה שעות הגיעה גיסתי, הסתקרנה, וגם היא חיפשה חיפשה חיפשה וחיפשה ו… לא מצאה. עזבנו את הנושא והמגזין עבר אחר-כבוד לבית הכיסא. מאחר ששם הוא המקום להרהורים ולמחשבות, נמצאה שם האבידה – שורה קצרה, בראשו של עמוד פנימי, בלי השאלה המקדימה ובלי כל המידע לגבי עמדותי המקצועיות.

בשורה הקצרה נכתב שאני מודיע שאין צורך לדאוג! אפשר להשיג הרבה ליקופין בהנאה גם מאכילת אבטיח! אני מקווה שבעקבות מילותיו אלה של העורך אכן סרה דאגה מליבות הקוראים. חבל, עם זאת, שהכותב לא קיבל את הקרדיט הראוי לו ושמשום-מה השתרבב שמי לעניין. זה לא מה שאני כתבתי.

זרם מרכזי בעולם התזונה הטבעית מציע למטופלים לצרוך תוספי-תזונה רבים כדי להבריא וכדי לשמור על בריאות. חנויות טבע רבות נבנות על קירות רחבי ידיים ומלאי קופסאות מכל מיני סוגים ובכל מיני גדלים, המכילות את הדרך שלכם לבריאות נבונה על-פי הנטורופתיה. (את עמדתי לגבי התפיסה הזו של ויטמינים ומינרלים כבר כתבתי במאמר – "יותר זה לפעמים פחות").

לאחרונה שמתי לב לחלק אחר של תופעת הנהייה אחרי מיקרו-נוטריינטים (כך קוראים לחלקי המזון הקטנים האלה – ויטמינים, מינרלים, אנזימים…) – החיפוש הדקדקני אחרי מזונות-פלא והבדיקה העיקשת של חלקיקי המזון בתזונה שלנו.

אתם סטודנטים שצריכים לזכור היטב ולהישאר עירניים? לכו על סוכר, קפאין ואוכמניות. לשיפור תפקודי הכבד אכלו רוקט, שומר והל. חסרה לכם שמחת חיים? לכו על דגים ופשתן. כשעורכים של עיתונים פונים אלי בשאלות על צמחי-בר מלוקטים הם תמיד רוצים גם לדעת מהן "סגולותיהם הרפואיות". מה בעצם ישתפר אצלכם בדיוק אם תאכלו חופן חוביזות? האם לוף ירפא ימנע סרטן? האם העוזרר ישפר את הראייה? האם הלענה תנקה את הכבד? האם הכורכום יצר את כלי הדם במוח? עורכי מגזיני הכרום ואתרי האינטרנט מתעקשים – זה מה שהקוראים שלנו רוצים לדעת. תן לנו את השורה התחתונה – למה זה טוב?

המגזינים, מהדורות הבריאות המורחבות, אתרי האינטרנט העוסקים בבריאות, כולם מוצפים בהצעות ממוקדות שכאלה. לפעמים אפילו נמצא להם איזה מוצר שמוצאים בו מספיק ויטמינים ומינרליים חיוניים כדי שיוכרז מיד כ"מזון-על". בעבר נראה היה כי הרפואה הטבעית מבקשת להציע שינוי מדרך המחשבה המחברת חולים לתרופות. השיח הטבעי היה הוליסטי, כזה המבקש להביט על האדם כשלם שיש להחזיר אותו לאיזון. כיום, מקריאה בעיתוני הבריאות, נראה כי הרפואה הטבעית הופכת לרפואת-תרופות בפני עצמה. לכל קושי או מחלה מוצעת רשימת מזונות שירפאו אותה, כל מזון מנותח לרכיביו הקטנים ומיד מסווג לפי המצבים בהם הוכח שהם מסייעים. לא לכך התכוון הרמב"ם כשהוא כתב: "יהיו מזונותיך תרופותיך".

גם בימי קדם נאמר על סרפד שהוא מסייע למערכת השתן ועל מרווה שהיא מרפאת כל אולם יותר מכל דבר אחר חשוב היה לרופא להציע למטופליו תמונת תזונה שלמה ואורח חיים מאוזן.

אני קורא את המגזינים ולא מבין – איך הקוראים לא מתבלבלים. האם מישהו יכול לזכור את כל המידע האנקדוטלי הזה? מתי בעצם צריך לאכול אוכמניות? מה בעצם טוב בהריון?

כל התפיסה הזו, מעבר לטעויות הבסיסיות בגישה עצמה, היא גם מאוד מבלבלת ואין בה שום דבר פשוט. בקרוב נצטרך להתחיל לבנות ספרים עבי-כרס, כמו אלה המכילים את כל המחלות והתרופות המשמשים את הרופאים, שיורו לנו מה לאכול כשאנחנו מציגים תסמינים כאלה או אחרים.

הנה כמה כללי אצבע פשוטים יותר שעוזרים להבחין מתי כדאי לאכול מה. כך שכשתתקלו באוכמניות, או כשתכאב לכם הבטן, תדעו לשאול את השאלות הנכונות שיביאו אתכם בקלות רבה יותר לתזונה טובה יותר. העקרונות האלה יהיו מודולריים, כאלה שתוכלו לבחור ביניהם ולהחליט עד כמה ללכת לפיהם ועד כמה לבחור בדרך שלכם. בכל מקרה, אני מגיש אותם כאן לפי סדר העדיפויות שמתאים לדיעותי ולידיעותי שלי.

  1. יותר פירות וירקות – אלו הם המזונות החשובים ביותר בתזונתנו, הם מתעכלים בצורה הטובה ביותר בגופנו וצריכים להוות את מרביתה.
  2. בשלות וטריות – יותר טרי ויותר בשל – אחד המרכיבים החשובים ביותר באכילת מזון הוא טריותו, ככל שהפרי בשל יותר וקרוב יותר למועד קטיפתו הוא הרבה הרבה יותר עשיר ברכיבים תזונתיים. הפרי צריך להבשיל על הצמח, לא על המדף, לא במקרר, לא במחסן, לא על המשאית ולא בבית.
  3. טבעיות – יותר טבעי – ממולץ לצרוך מזון שגדל בתנאים כמה שיותר טבעיים. דוגמא למזון כזה היא המזון האורגני. מתוך האורגני כדאי להעדיף את הירוקים, את התפוחים ואת פירות היער והענבים. אלה הם הכי מרוססים בחלקאות הרגילה. ככלל – ככל שהמוצר יקר יותר כך קשה יותר לגדל אותו, ולכן סביר שהוא מרוסס יותר. לכן כדאי דווקא לקנות את המזונות היקרים יותר במדור האורגני. זאת, פרט לירוקים, שהם מאוד מרוססים אבל זולים גם במחלקה האורגנית.
  4. פשטות – יותר מוכר פחות מעובד – אכלו מוצרי מזון בצורתם הטבעית. עדיף לא לקנות מוצר שלא מבינים את מה שכתוב ברשימת הרכיבים שלו או שלא יודעים מה הוא עבר כדי לקבל את הצורה בה הוא נמצא על המדף.
  5. עונתיות – יותר עונתי – אתם יודעים בעיזו עונה גדלה העגבניה או המלפפון? לכל צמח יש את העונה בה הוא גדל, בעונה הזו קל יותר לגדל אותו (לכן הוא מגודל באופן טבעי יותר) ובעונה הזו הוא טרי ובשל יותר (לכן ערכו התזונתי גבוה יותר) . האכילה על פי עונות השנה מגוונת את התזונה והופכת אותה למעניינת ואתגרית.
  6. מקומיות – יותר קרוב/מקומי – ככל שאתם צורכים מזון שגודל או עובד קרוב יותר אליכם אתם תורמים גם לאיכות הסביבה, גם למקום בו אתם חיים וגם מכירים את האוכל טוב יותר. אם אתם מחפשים ממתיק, למה ללכת לממתיקים שמגיעים מרחוק ולא להשתמש בתמרים, בדבש תמרים, בדבש חרובים או דבש ענבים טבעי.
  7. פחות חומרים מעוררים וממכרים – פחות קפאין, קקאו, סוכר, משקאות מוגזים או משקאות אנרגיה. חומרים מעוררים הם זמינים ומזמינים אותנו מכל פינת רחוב אבל אנחנו לא צריכים אותם, הם יוצרים תחושה של לחץ מתמיד, גורמים לנו להרגיש שאנחנו צריכים אותם והורסים את מנגנוני הרעב והצמא שלנו.
  8. פחות מרכיבים בארוחה – אכלו ארוחות פשוטות והתענגו על הטעמים הבסיסיים והאמיתיים של המזון.
  9. סימכו על החושים שלכם – למדו להכיר את מערכת העיכול שלכם. מה עושה לה טוב או לא. שימו לב להרגשתכם לאחר האוכל. כשאתם מרגישים לא טוב, במצב רוח רע או בלחץ – בדקו מה אכלתם לפני כן.

ולבסוף – חפשו את התשובות לא רק בתזונה אלא גם באורח החיים.

הידע המסורתי, שהצטבר במשך אלפי שנים, גורס כולו כי יש לשלב תזונה נבונה בהרגלים של אורח חיים בריא, ולהתאים אותן לסדר היום ולהרגלים של כל אדם ואדם. אין פה סודות, זה מידע פשוט וידוע שכדאי ללמוד ולתרגל.

לתוכן זה נכתבו 7 תגובות

  • שלומית נצח |

    המאמר ברובו נהדר ומעולה וממליץ, אכן, על אורח-חיים טבעי נכון.

    אני מעולם לא אכלתי בשר, עוף, דגים ודומיהם.
    לא ידוע לי, שהיה לי חסר ב-בי12.
    הפחד והחרדה והדאגה – כאמור גם במאמר – מקורה, בתפישה הממסדית הקונבנציונלית, שלדעתנו, שגויה היא.
    ואכן, מזונותינו = תרופותינו ו-תרופותינו = מזונותינו – זה היסוד והבסיס והעיקר בטבעיות
    והכל – תמיד – רק בשמחה ובטוב-לבב, ברעות ובאחווה.
    לחסרים תזונתיים ובעיות ומחלות שונים – אין ספק, שיש קרקע פורייה במצב הנפשי-רוחני-רגשי-שכלי וכדומה של האדם.
    אין זה נכון ולא נבון להפריש בין גוף ונפש.
    מכאן, שהפתרונות של בעיות גופניות ונפשיות בתיקון אורח-חיים ואיזונו לפי הצורך האישי של כל אחד.
    וודאי שכל, המרכיבים החלקיים של המזון חייבים להיאכל כחלק מן השלם ובוודאי – לא בנפרד כתוספי-מזון למיניהם בכמוסות, כדורים, נוזלים וכדומה.
    איזון וגיוון תזונתי – כמעט ללא יוצא מן הכלל – יפתור את מרביתן של הבעיות והחוליים הגופניים והנפשיים כאחד.
    וודאי, שאכילה מן הצומח בגידול אורגני נפלאה ובריאה יותר. אבל, לדאבוני הרב, הגידולים האורגניים, אינם באמת אורגניים, כפי שחושבים ומתארים. וכך, אכילת האורגני הקיים היא בגדר אשליה מסוימת.
    אכילת עוף אורגני היא טעות ואשליה של אכילה בריאה. כיוון, שעוף אורגני, במיוחד כפי שנמכר, למעשה, הוא כבר מוצר תעשייתי – שאין לדעת באמת מה מכיל.
    דברי-המאמר, בכל זאת, מקרבים את בני-האדם מאוד לאורח-חיים טבעי ובריא.
    שבת- שלום ובשורות טובות, מבריאות נאמנה, לפי חוקי-הבריאה.

  • יעל תלם |

    אני מאוד מתחברת לעמדה של המאמר. למעשה, אני מנסה לאכול על פי הכללים הכלליים האלה כבר כמה זמן… לפעמים זה עובד יותר ולפעמים פחות, אבל זו השאיפה. את החומרים המעוררים אני כמעט לא פוגשת, אוכלת הרבה יותר ירקות ופירות מפעם, לא קונה דברים שבאים באריזה ויש עליהם רשימות רכיבים ארוכות, ולאחרונה גם הפסקתי עם סוכר (לבן וחום), קמח לבן ואורז לבן (כמעט לגמרי).

    למרות חוסר הרצון לעסוק בדקדקנות בחלקיקי-תזונה ספיציפיים, הייתי שמחה לשמוע מה העמדה שלך לגבי ויטמין B-12. הטענה לגביו גם בקרב רופאים "רגילים" וגם בקרב קשת די רחבה של "אלטרנטיבים" היא שהוא חיוני, ושאין דרך טובה לדאוג שייספג בדם מלבד אכילת בשר. האם אתה מתחבר לתפיסה הזאת?
    תפיסה אחרת ששמעתי היא שהבדיקות שמראות על חוסר בB-12 (כמו אלה שלי) למעשה לא מייצגות חוסר אמיתי אלא סטייה מהנורמה בתרבות שלנו, שהיא תרבות אוכלת בשר ולכן סביר שהB-12 שלי נמוך משל אוכלי הבשר, ואין צורך להתרגש מזה. הטענה הזו אומרת שתרבויות מסויימות בעולם חיו חיים צמחוניים לאורך שנים ולא בדקו את רמת הB12 אבל חיו טוב והיו בריאים, וכו'.

    באופן אישי, אני מוצאת את זה מאוד מסובך לאכול בשר בעולמנו הנוכחי, באופן שיתיישב עם תפיסה של קיימות ושל מוסריות. אני יודעת שיש היום "עוף אורגני" ושאתה ממליץ לצרוך אותו, אבל עדיין זה לא מרגיש לי נכון. התקופה מסובכת ומסבכת… מצד אחד אני לא יכולה לסבול את הרעיון לקנות של לקנות חלקי חיות מתות ומעובדות בשקית בסופר, ומצד שני אני גם לא יכולה לסבול את הרעיון של לשחוט את התרנגולות שיש לי בחצר בשביל לאכול אותן (למרות שאני חושבת שזה לגמרי הגיוני שככה אנשים היו עושים פעם, ואני לא רואה בזה אכזריות כמו זו שאני רואה בתעשיית הבשר…).

    ומצד שלישי ואחרון, למצוץ כדורי B12 ורדרדים מחנות הטבע נראה לי גם לא נכון, מבחינות רבות.

    עד כאן דילמות בנושא בשר:) אשמח לשמוע את דעתך בעניין הויטמין הנ"ל, אם יש לך.
    יעל

    • ענת מאיר |

      יעל, אני מתפרצת ומקצרת: לא אכלתי חיות מתות (אבל כן את הפרשותיהן) מזה 32 שנים. היתה תקופה שלקחתי ויטמין B12 אבל הפסקתי כי יש לי – תקשיבי – יותר מדי!!!!!
      שמעתי שהבדיקות הרגילות לא אמינות, גם לזה כדאי להתיחס.

      • יעל תלם |

        ענת, מה נשמע?

        זה הגיוני שזה שונה מאדם לאדם, היכולת לספוג את הויטמין בדם מדברים שונים וכאלה. במקרה שלי, אם אני לא לוקחת את זה בכדורים אחרי כמה זמן יש חוסר, לפחות על פי הבדיקות… בתקופה שלקחתי כדורים כמעט כל יום גם לי זה העלה את הB12 מעל לנורמה. זה רק מראה לדעתי שכל עניין הכדורים הוא בעייתי כי הוא מעמיס על הגוף כמות לא טבעית של הויטמין.
        מה זה אומר "הבדיקות הרגילות", ומהן הבדיקות הלא רגילות שהן כן אמינות?..

      • יעל תלם |

        אה, וגם: אני מודעת לזה שגם להרבה אוכלי בשר יש חוסרים בB12 על פי הבדיקות.

  • מיכאל פיין

    מאמר מצוין.
    ותודה על התזכורת, זה ממש קל להשאב לתוך סיפורי ה"תאכל X בשביל Y" כשבעצם אנחנו פשוט צריכים לאכול בצורה הגיונית. :)

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן