שימחת הנתינה (בחג הקבלה)

גוף בריא

האביב מגיע לשיאו בעיניי כאשר עצי התות מתחילים לחלק לעוברים ושבים את מרכולתם המתוקה.
התבוננות בעצי התות נותנת לי השראה. הדרך בה עץ התות יודע מה לתת ומה לשמור להמשך. את הפרי הבשל, הגדוש מתיקות, הוא מוסר באדיבות. את פירותיו הבוסר הוא מסרב להפיל, מחזיק בכוח. ואם בכל זאת נקטוף ונטעם נגלה פרי חמוץ. זו דרכו של העץ להסביר לנו שהוא עוד לא מוכן ועלינו לחכות.

האביב מגיע לשיאו בעיניי כאשר עצי התות מתחילים לחלק לעוברים ושבים את מרכולתם המתוקה.
התבוננות בעצי התות נותנת לי השראה. הדרך בה עץ התות יודע מה לתת ומה לשמור להמשך. את הפרי הבשל, הגדוש מתיקות, הוא מוסר באדיבות. את פירותיו הבוסר הוא מסרב להפיל, מחזיק בכוח. ואם בכל זאת נקטוף ונטעם נגלה פרי חמוץ. זו דרכו של העץ להסביר לנו שהוא עוד לא מוכן ועלינו לחכות. תופעה זו בה העץ “מחכה” שזרעיו יגיעו לבשלות המתאימה שתאפשר היתרבות והמשכיות ורק אז כשהוא מוכן לתת הוא הופך אותם לטובים לקבלה ומודיע על כך בשינוי צבע וטעם.

לתפיסתי תופעה הדדית זו בין הנותן למקבל הם סוג של יחסי אכפתיות. שני הצדדים מקבלים את המיטב: מה שטוב ובריא לו לעץ טוב ובריא גם לנו: הפרי המתוק משמח ומזין אותנו באנרגיה ובמגוון של ויטמינים ומינרלים חיוניים לבריאות הגוף שלנו ולמצב רוחנו. הכל בזמן שהעץ מצידו דואג לצאצאיו זרעי התות שיפוזרו ע”י טועמי הפרי.

הנקה. החיבוק, הקירבה, המזון האידאלי שכל אם ממשפחת היונקים מעניקה לצאצאיה. נתינה של התחשבות ללא התחשבנות, ללא תנאי. מרגע הלידה כל הפיזיאולוגיה והרגש של האם מתאימה את הגוף להפרשת הנוזל המאפשר לרך הנולד לחיות ולהתפתח. הקבלה, ההתמסרות של תינוק לזרועותיה (או רגליה) של אימו. ההתאמה המדוייקת של מערכת העיכול שלו לאותו נוזל שהאמא מפרישה. נוזל זה שהאמהות מפרישות מהשדיים הקרוי גם “חלב” כמעט ואינו דורש עיכול מצד היונק, הוא עובר כמו שהוא מדופן המעי של התינוק לזרם הדם שלו, ומזין אותו באופן אופטימאלי. הפרשה זו מכילה גם נוגדנים חיים, חלבונים ממערכת החיסון של האם המשתלבים במערכת החיסון של הוולד.

כאן מתחיל הסיפור שלי, אימא מניקה. בחוויה שלי נשים מניקות רואות את העולם באופן שונה. קודם הנקה ואחר כך העולם. נתינה והשרדות מעל הכל.

תוך כדי הצטרפותי למעגל המניקות פגשתי יום אחד במיקרה בחורה רפתנית לשעבר מקיבוץ במישור החוף. בשיחת יום שישי בערב סיפרה לי כיצד מגדלים פרות. איך הן חיות בצואה של עצמן. איך מפרידים בינן לבין העגלים שרק נולדו להן. איך שניהם בוכים יום וליל במשך ימים לאחר ההיפרדות שכופים ביניהם. איך אימהות אלו אף פעם לא יניקו את התינוקות שלהן למרות שיפרישו חלב רוב ימיהן והעגלים אף פעם לא יזכו לקשר הנקה עם אימם. – להלן: תעשיית החלב.

כן, גם אני פעם חשבתי שחלב פרות (או עיזים וכבשים) אנו חייבים לצרוך למען בריאותנו. אך המפגש הזה עם המציאות הלא הגיונית הזו שינתה את החיים שלי. לא יתכן שמה שגורם לצער וסבל כה רב לצד אחד יכול באמת להטיב לצד האחר. אני רואה את העולם שלנו כיחידה אחת, מורכבת מאוד, מסונכרת, זורמת ברקע כמו פילרמוניקה המנגנת בהרמוניה. איך יתכן שללכת נגד חוקי הטבע, להפריד בכוח בין אימהות לוולדים, להחזיק חיות בתנאים ירודים כל כך, יהיה הכרחי למען תזונתו של האדם?

ובכן, לא הכרחי וגם לא מומלץ. שתיית הפרשת השד, חלב, של אימהות הפרות פוגע בכל אופן שנסתכל עליו: ערכית, סביבתית ובריאותית.

ערכית – החיים של חיות המשק הם קצרים, כואבים ואינם מאפשרים סיפוק של צרכים טבעיים של בעל החיים. הנקבות ממשפחת היונקים מפיקות חלב רק לאחר המלטה, לכן מעברים את הפרות בתעשיית החלב באופן קבוע. תנאי ההיגיינה הירודים, הצפיפות הכליאה, המזון הלא מתאים שהן מקבלות, ההנדסה הגנטית שהופכת את גופן עצמו למקור סבל מעוות- כל אלו גורמים למחלות רבות המטופלות בתרופות קשות.

סביבתית – זו תעשייה מזהמת מאוד את האוויר, את הקרקע ואת מקורות המים.

בריאותית – חיות בוגרות, למשל בני אדם מעל גיל הינקות, לא אמורות לצרוך את הפרשות השד של אימם. קל וחומר לא של אימה מזן אחר. הפרשות אלו מכילות חומרים שאינן מתאימים לנו התפתחותית: הורמונים רבים המיועדים לעודד את קצב הגדילה של העגל, חלבונים שאינם מתאימים לפיזיאולוגיה שלנו, שומנים רווים, סוכרים מיוחדים (לקטוז) המיועדים לחיות יונקות בגיל צעיר. וזאת בלי לחשב את תוספת ההורמונים שמקבלות היום הפרות, האנטיביוטיקה עקב התנאים הלא מתאימים למחייתם, והמזון הלא מתאים להן שמיועד רק לעודד את ייצור החלב. רשימת החומרים האלה לא נעלמים וחלקם מופרשים לחלב שאנו שותים (שלא לדבר על הבשר שאנו אוכלים). מחקרים רבים (מראי מקום למטה) מראים שצריכת חלב היום מהווה גורם סיכון גבוה לסרטן (1), מחלות לב וכלי דם (2), מחלות נשימה אצל תינוקות וילדים, תופעות אלרגיות, אקנה, אוסטאטפורוזיס (3) הידלדלות העצמות, סכרת נעורים (4) ועוד שורה של מכאובים. ובכלל עוד לא סיפרתי על התהליכים התעשייתים, שבקיצור הם: פיסטור והמגון, הראשון מעריך את חיי המדף של החלב על ידי חימום חוזר של הנוזל והשני מיועד למנוע את תופעת ההיפרדות של חומרים מסוגים שונים בתוך נוזל החלב וליצור מוצר אחיד, הומוגני לחך האדם: יורים את החלב דרך צינור מיקרוסקופי בלחץ גבוה מאוד כך שהמולקולות נשברות ואינן יכולות להתחבר בחזרה כפי שהיו. לאחר טיפולים אלו החלב נותר מוצר נטול חיים.

אם נתבונן במצב בעזרת הגישה “יחסי איכפתיות”, נגלה שתופעת צריכת חלב הפרות על-ידי בני-אדם אינה משקפת מציאות טובה ליוצרות (הפרות) וגם לא לצרכנים (בני אדם) שסובלים ממחלות מיותרות הקשורות לאכילת מוצרים לא מתאימים לנו.

חג מתן. בימים אלו ממש חג השבועות באוויר. חג זה קרוי גם “מתן תורה”, שהרי לפי הכתבים האל נתן את התורה ובני ישראל קיבלו אותה בזמן זה. החג שנחשב לחשוב במסורת היהודית: אחד משלושת הרגלים, החגים בהם העם נהג לעלות ברגל לעיר הקודש, ירושלים.

גזל. מילון אבן שושן מגדיר גזל כ: “לקיחת דבר בחזקה מאחרים, עושק, שוד.”

אני שואלת את עצמי, איך יתכן שחג המסמל נתינה וקבלה יהיה מצופה בחלב של פרות. הלא מדובר בגזל? וכאשר אנו מונעים מהפרות לגדל את צאצאייהן ולהעניק להם את מה שהטבע הועיד להם, חלב אימם, הלא מדובר מהימנעות בכוח של יחסי נתינה וקבלה בריאים? ואיך אנו משתקפים באותו הראי מהמצב הזה? וגם, האם אין אנחנו מעתיקים את דפוס התנהגותינו כלפי חיות לקשרים הבין אישיים שלנו? (גזל הוא גזל הוא גזל)

המסורת. המנהג לצרוך מוצרי חלב בשבועות אינו עתיק ימים. ככל הנראה זה התחיל במזרח אירופה באמצע המאה השש עשרה. ר` יוסף קארו שכתב באותם הימים את חיבור ההלכה “שולחן ערוך” בצפת, לא הזכיר כלל את המנהג. הראשון שהתייחס למנהג לאכול מאכלי חלב בחג השבועות היה ר` משה איסרליש שחי באותן שנים בעיר קרקוב, דרום פולין.
היום תעשיית החלב מנצלת את המנהג הזה לטובת רווחים כספיים שהחג מעניק לה. ואנחנו שותפים לתעשייה זו.

חג הביכורים הוא שם נוסף לחג, המחבר את שבועות להווי החקלאי. זהו הזמן בו העם הביא את ביכורי השדה (מלשון בכור), הפירות הראשונים של העונה לעיר הקודש, ירושלים.

נתינה וקבלהחג הביקורים. אני מציעה לעודד את חג הביקורים, בו נלמד מחדש לבקר אצל העצים, לחכות בסבלנות עד שהפירות בשלים, להעריך את הנתינה הנדיבה של העץ ולהתענג מטעמם הטוב של הפירות. להינות מהקבלה, כאשר מתרחשת ללא הפעלת כוח אלא מתוך “הסכמות” משותפות. לדעת שכאשר אנו מיטיבים ביחס עם האחר גם לנו טוב יותר.

חלב מהצומח

אפשר להכין משקאות המזכירות חלב משילוב של אגוזים ותמרים הגדלים בארץ. למשל, חלב שקדים, בעל ערך תזונתי רב. משרים 20 שקדים במשך הלילה, בבוקר מקלפים בקלות את הקליפה הדקה ומערבלים עם כ4 תמרים קטנים וכוס וחצי מים. אפשר לשתות בצורתו המלאה או לסנן. זה טעים מאוד, מזין, מתאים למבוגרים וגם לילדים. אותו מתכון ניתן גם להכין מאגוזי מקדמיה מקולפים. מחלבים אלו אפשר להכין שייקים, גלידות וארטיקים ביתיים טעימים במיוחד, כאשר מערבלים עם פירות העונה.

אז חג שמייח! ואולי, בתקווה לא רק לנו (:

(1) Jolieke C van der Pos. Chilldhood dairy intake and adult cancer risk: 65-y follow-up of the Boyd Orr cohort. American Journal of Clinical Nutrition, Vol. 86, No. 6, 1722-1729
<ScienceDaily (Aug. 5, 2005), Ovarian Cancer Risk And Consumption Of Milk Products And Lactose
(2) Modern Nutrition In health & Disease 1999, P. 1203. In Management of Hyperlipidemia & Atherosclerosis
(3) W.Willet, L. Giovannucci. Eat, drink and be healthy. The Harvard Medical school guide to healthy eating. Pub. Simon & Schuster, 2001
Lanou AJ, et al. Calcium, Dairy Products, and Bone Health in Children and Young Adults: A Reevaluation of the Evidence . PEDIATRICS Vol. 115 No. 3 March 2005
)4) Luopajärvi K et al. Enhanced levels of cow’s milk antibodies in infancy in children who develop type 1 diabetes later in childhood. Pediatric Diabetes. 2008 Oct;9(5)

בבליוגרפיה ומקורות

  • דר’ אריה אבני, “שוטי החלב”
  • יצחק בן אורי, “אימהות בדרך הטבע”, “תזונה האדם ובריאותו”
  • דר’ דני קרת, “תזונה מבריאה”
  • דר’ קולין קמפבל, “מחקר סין”
  • דר’ עינן, “טבעונות, הלכה ומעשה”
  • אירגון אנונימוס לזכויות בעלי חיים http://anonymous.org.il

לתוכן זה נכתבו 7 תגובות

  • מיכל שמעון |

    שלום דבי
    רציתי לשאול למה צריך לקלף את השקדים לאחר ההשרייה? לא רצוי לאכול שקדים שעתה קטפנו מעץ?
    אשמח לשמוע ממך
    תודה. מיכל

  • אלעד ציפיס מאיר

    ועוד דבר- אני בהחלט אנסה בהזדמנות את המתכון שלך לחלב שקדים. ובהקשר לזה, אצל הטריפוליטאים יש משקה שקדים מסורתי שנקרא רוזטה. הוא מתוק מאוד וטבעי לחלוטין. ניתן גם לקנות אותו במקומות מסויימים בבקבוקי זכוכית, אבל כמובן שהכי טעים להכין לבד.

    ואם להכין לבד זה קשה (וזו באמת עבודה קשה להכין את זה) אז תמיד טוב שיש לך איזה דודה טריפוליטאית… :)

    אלעד.

    • שלום אלעד,
      תודה על העידוד! אולי תוכל להשיג לנו מתכון של רוסטה טריפוליטאית? :)

      דבי.

  • אלעד ציפיס מאיר

    דבי,
    אהבתי את החיבור שעשית בין החג ומנהגיו לבין תעשיית החלב.
    אני מודה- מוצרי חלב הם טעימים לחיך וקשה לי לראות עצמי נמנע מהם, אך הבאת כאן חומר טוב למחשבה, וחשוב להיות מודעים לדברים שאנחנו עושים ולהשלכות שלהם עלינו ועל הסביבה.

    תודה רבה,
    אלעד.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן