הפעם במקום מדריך מפורט, סרטון אווירה שמציג את תהליך ההכנה של מריצת ילדים מעץ ממוחזר. אשמח לשמוע מה אתם חושבים על צורך ההגשה הזו, ואם אתם מעדיפים מדריכים עמוסים או סרטונים מסכמים (זה גם קצת ניסוי)

שולחן נגרות רציני אינו רק סמל סטטוס, ולא רק “מבחן חניכה” לנגר המתחיל. מי שתחביב הנגרות שלו יקר לליבו, בטח לא ירצה שהשולחן הקטן והקל שלו יטייל בכל החדר כשמפעילים עליו כח, שהגב יכאב כיוון שהשולחן נמוך מדי, או שהכסא אותו מתקנים יתברר כרחב מכדי להיות מונח על השולחן, ולכן צריך לעבוד על הרצפה.

בהמשך למדריך קודם, הפך העניין למנהג, וכל מיני שאריות עץ הפכו לתיבות קינון ונמסרו לילדי חברים לתליה על עצים באזורי מגוריהם. חברים מגיעים אלינו הביתה ומיד פוזלים למרפסת לראות האם יש משהו ב”מלאי” לקחת. בדרך כלל בנוי שלד התיבה מסנדביץ’ מסודר, והחזית ולפעמים גם המכסה – משאריות יותר מעניינות.

הפטיש הזה נקנה במין שוק פשפשים תמורת כעשרה ש”ח. הידית היתה שבורה ומעוקמת, אך זוג פסי המתכת המחברים את הראש לידית (במקום טריז בחור שבראש הפטיש), נראו מעניינים. סוג זה של פטיש נראה באנגלית strapped hammer, בתרגום חופשי, פטיש המחובר ברצועות. הוא אינו נפוץ כיוון שעולה יותר לייצר אותו, וקשה לתקן אותו. פטיש כזה מתאים ליצרן שיודע לעבוד במתכת, אולם אין לו סבלנות לעבד את ראש ידית העץ. סיבה נוספת היא שבעבר הרחוק, החור בראש הפטיש היה אחיד לכל עומקו ולכן היה קשה לקבע את הידית, ולעתים היתה משתחררת ועפה ממקומה.

אנו גרים בקומה הראשונה בבנין דירות תל אביבי, באזור משופע גינות וטפטופי מזגנים, ושנים סבלנו מזמזומים בלילה ומעקיצות, כשהילדים היו קטנים (ורגישים) חיינו עם טבליות לדחיית יתושים, קטלני יתושים חשמליים ובמקרים קיצוניים גם מרחנו באלתוש לפני השינה. אנו משתדלים לטפל במוקדי טפטוף עודפי מי השקיה ומזגנים, ולהזמין מדביר לשטחים הציבוריים בבניין מדי אביב, אבל ההקלה הגדולה הגיעה לאחר שלפני כמה שנים התחלנו בפרויקט רשתות זבובים, ועם סיומו הפכו חיינו כמעט נטולי עקיצות.