לרוב אני משתדל להמנע כמה שאפשר מצבעים וגימורים סינטטיים בעבודות עץ. לא תמיד אפשר, כי לעיתים רוצים להגיע לצבע או מרקם ספציפי שאי אפשר להשיג בדרכים אחרות. בעבודות שמיועדות למשחק ילדים או במוצרים שקשורים איך שהוא במזון (כמו כפות וצלחות עץ שמתכוונים לאכול איתן, או עציצים שנגדל בהם ירקות) אני מקפיד עוד יותר. בדיוק למקרים כאלו חיפשתי סילרים (חומר שיאטום את העץ אבל לא ישנה את צבעו במידה משמעותית) מחומר טבעי שיגנו על העץ אך גם על המשתמשים.

באחד המאמרים הקודמים, דיברנו על מהו מזון בסיס בר- קיימא, ממקור רב שנתי. הנושא מעסיק אותנו רבות, משום שאנחנו רואים בו נדבך חשוב לעבר אלטרנטיבה אמיתית לתזונה כפי שהיא כיום. מאז אותו מאמר התנסינו עם שימוש בקמח ינבוטים, זרעי צחר וחרובים.

החודש החלטתי לחזור למדריך שכתבתי לפני שנתיים בערך, כשעבדתי במרכז צמחי המרפא ב”חווה ואדם”. במרכז עסקנו בהנגשת הנושא של צמחי מרפא לכל אדם, מתוך הבנה שצמחי מרפא, כמו מזון, יכולים לגדול ליד הבית והרקיחה וההכנה שלהם מהנה ופשוטה, ממש כמו בישול.