מדריך קצר לעבודות קטנות במתכת, לחובב הביתי והלא מצויד

שולחן רעוע צבוע בצבע שמן חום ששימש את הילדים לציור בצבעי פסטל, נלקח לשיפוץ והתגלה כשולחן סלון נאה מעץ טיק

מצאתי בקבוק זכוכית די ענק שלשמחתי לא נכנס לתוך החורים הקטנים מדי של מתקן המחזור, ואז שאלתי את עצמי מה כדאי לעשות איתו. עצמי הזכיר לי שפעם הזמנתי מאיביי מקדחי כוס לקידוח זכוכית והזמין אותי לנסות לחורר את הבקבוק. שמחתי על ההזמנה והחלטתי לייצר אהיל למטבח החדש.

שולחן נגרות רציני אינו רק סמל סטטוס, ולא רק “מבחן חניכה” לנגר המתחיל. מי שתחביב הנגרות שלו יקר לליבו, בטח לא ירצה שהשולחן הקטן והקל שלו יטייל בכל החדר כשמפעילים עליו כח, שהגב יכאב כיוון שהשולחן נמוך מדי, או שהכסא אותו מתקנים יתברר כרחב מכדי להיות מונח על השולחן, ולכן צריך לעבוד על הרצפה.

הפטיש הזה נקנה במין שוק פשפשים תמורת כעשרה ש”ח. הידית היתה שבורה ומעוקמת, אך זוג פסי המתכת המחברים את הראש לידית (במקום טריז בחור שבראש הפטיש), נראו מעניינים. סוג זה של פטיש נראה באנגלית strapped hammer, בתרגום חופשי, פטיש המחובר ברצועות. הוא אינו נפוץ כיוון שעולה יותר לייצר אותו, וקשה לתקן אותו. פטיש כזה מתאים ליצרן שיודע לעבוד במתכת, אולם אין לו סבלנות לעבד את ראש ידית העץ. סיבה נוספת היא שבעבר הרחוק, החור בראש הפטיש היה אחיד לכל עומקו ולכן היה קשה לקבע את הידית, ולעתים היתה משתחררת ועפה ממקומה.

היום נדבר על ידיות בעלות חתך מעוגל שיוצרו במחרטה (שאין לי כמובן). במקור הוכנס חלק הפלדה (להב השופין) בכוח לתוך הידית, ולכן סביב נקודת הכניסה מוקמה טבעת מתכת למניעת שבירת הידית (נשתמש כאן בדבק אפוקסי שימלא את המרווח בין הידית ללהב, ולא נפעיל כח. התוצאה אמורה להחזיק מעמד גם ללא אותה טבעת מתכת). שימו לב לעיגול עקב הידית, ולשקע שנעשה לנוחות האחיזה. הנה ידית שופין לדוגמא:

הארון יאפשר לי לסדר את החפצים כך שלא ייפלו לי על הראש. החלטתי שהארון יהיה עם דלתות הזזה, גם בשביל האתגר וגם כי לא רציתי להתעסק עם חלוקות פנימיות למספר חללים כדי להקטין את גודל הדלתות. במצב כזה אני יכול להכין שתי דלתות גדולות, ולהסיע אותן על מסילה, פעם את זאת ופעם את זאת. וכך היה.