לפני כעשור לקחתי לידיי פטיש פשוט שעולה עשרים וחמישה שקלים, במשקל קילוגרם, והתחלתי לסתת כמות נכבדה של אבן. נפצעתי בידיי, עפו נתזים לעיניי, אבל לא הרפיתי עד שידיי למדו את מה שהעין רואה. אספתי אבנים בשדות, העמדתי כמה ערימות בחצר, וחשבתי לעצמי: לעזאזל, מה אני עושה? ועד שהגעתי לשורה האחרונה בגובה הגג השתכללתי ולמדתי את רוב מה שאני יודע היום.

אני מספר לכם את זה כדי שתדעו שלא צריך כלים יקרים ולא צריך רקע. סיתות אבן הוא לקחת חומר גלם, מהנפוצים בעולם, ולהפוך לו את הצורה: למרובע, למלבן, לזווית, או למה שתרצו. בואו נתחיל.

ומי שמעדיף לראות לפני שהוא קורא: כל מה שכתוב כאן נמצא גם בסרטון, שיעור מלא מהאבן הגולמית ועד האבן המוגמרת.

בטיחות והתראות

זה החלק שאני חוסך לכם ממנו את הצלקות שלי. משקפי מגן הם לא ויתור, נקודה. נתזי אבן עפים מהר ורחוק, והעיניים לא סולחות. כפפות עבודה על הידיים, ואוזניות אם אתם עובדים שעות. סתתו במקום פתוח ומאוורר, על משטח יציב, כשהאבן לא יכולה להתגלגל לכם על הרגל. אבק אבן גיר לא בריא לנשימה לאורך זמן, אז עדיף רוח בגב מאשר חדר סגור. ומכה טובה מתחילה בזה שאתם רגועים ובטוחים.

חמשת כלי הסיתות: פטיש, פטיש סיתות, אזמל שבירה, אזמל ישר ואזמל מחודד

הכלי, מתחילים בפטיש פשוט

לא צריך ארגז כלים שלם כדי להתחיל. פטיש פשוט במשקל קילו יעשה את העבודה בשלב הראשון, בדיוק כמו שאני התחלתי. עם הזמן, כשהיד תלמד, תרצו להוסיף פטיש סיתות ייעודי: הצורה המעוגלת שלו פנימה מאפשרת ניצול מיטבי של המכה, וגם עוזרת למנוע פציעות ידיים. אבל בהתחלה: פטיש אחד ואבן אחת, וזה מספיק.

פטיש סיתות ביד, הכלי הבסיסי

בטיחות לפני הכל

משקפי מגן, כפפות עבודה, ומשטח יציב. נתזי אבן עפים מהר ורחוק, והעיניים לא סולחות. אם אתם עובדים שעות ברצף, הוסיפו אוזניות. בדקו שהאבן יושבת יציב ולא יכולה להתגלגל על הרגל, ועבדו במקום פתוח ומאוורר.

ציוד בטיחות לסיתות אבן: אוזניות ומשקפי מגן

קוראים את האבן

לפני שמכים, מסתכלים. לכל אבן יש כיוון, יש סדקים טבעיים, יש פאה שיושרה טוב יותר. בחרו אבן שטוחה יחסית לפרויקט ראשון, קל יותר להוציא ממנה צורה מרובעת. הניחו אותה יציב, והחליטו מאיפה מתחילים: איזה קו רוצים ליישר קודם. אני מסמן את הקו על האבן לפני שאני נוגע בה בפטיש, וזה חוסך המון טעויות. סיתות זה לא מלחמה באבן. זה לעבוד איתה, לפי מה שהיא כבר רוצה לתת.

סימון קו יישור על אבן גיר לפני סיתות

המכה הנכונה

וזה הלב של העניין. יסודות העבודה בסיתות הם, בכנות, המון מכות. אבל לא כל מכה שווה: מכוונים לקו שרוצים ליישר, ונותנים את המכה בזווית, בהטיה קלה שמפילה את החומר העודף החוצה ולא שוברת את האבן לשניים. מכות קצרות, מבוקרות, חוזרות. הסבלנות כאן היא הכלי החשוב ביותר. בהתחלה תשברו כמה אבנים, וזה בסדר גמור. ככה היד לומדת.

מכת אזמל מחודד על האבן

מעצבים לצורה

עכשיו לוקחים את החומר הגולמי ומוציאים לו צורה. אני עובד בשלושה שלבים, עם אזמלים שונים:

• אזמל שבירה (או „טמבור” בערבית): עוברים איתו על הקווים הישרים, לפינוי הגס והעיקרי ביישור הראשוני.
• אזמל ישר ושטוח: ליישור סופי ומדויק של הפאה.
• אזמל מחודד (או „שפיץ”, או „שוקייה” בערבית): כאן מתבצע רוב הפינוי ורוב זמן הסיתות. זה האזמל שתעבדו איתו הכי הרבה.

ומי שרוצה מישור עדין יותר בסוף, יכול להעביר אזמל משונן. ככה, אבן אחרי אבן, מגיעים למרובע לבנייה.

סיתות אבן בשטח עם אזמל ופטיש

תרגול והתמדה

אף אחד לא נולד עם היד הזאת. אני למדתי אבן אחרי אבן, שורה אחרי שורה, עד שהיד ידעה לבד. אז אל תתייאשו מהאבנים הראשונות. קחו ערימת אבן, הקדישו לה כמה שעות בשבוע, ותראו איך תוך זמן קצר אתם מזהים בעצמכם איפה לתת את המכה. זה מקצוע עתיק שנבנה כולו על סבלנות ועל ידיים, וזה בדיוק מה שהופך אותו לכזה שווה.

מה שהיד לומדת ואי אפשר ללמד

סיתות אבן הוא לא סוד ולא כישרון נדיר. הוא שעות. אחרי האבן הראשונה תבינו שהמכה הנכונה היא לא החזקה ביותר אלא המדויקת ביותר, ומשם זה רק עניין של חזרה.

תחזוקה לאורך זמן

האזמלים מתקהים, וזה טבעי. משחיזים אותם על אבן משחזת או בגלגל השחזה, בזווית שהם הגיעו איתה מהמפעל, ומקררים במים כדי לא לשרוף את הפלדה. כשראש האזמל מתחיל להתפטרייה, כלומר להתפרס לצדדים ולהתפצל, משייפים את הראש בחזרה לפני שהוא מתחיל להעיף רסיסי מתכת. את ידית הפטיש בודקים מדי פעם שלא התרופפה. אבן שסותתה ונשארה בחוץ תתייצב עם השנים ותקבל פטינה, וזה רק לטובתה.

תקלות נפוצות

האבן נשברת לשניים באמצע: המכה הייתה ישרה מדי וחזקה מדי. הטו את הזווית והורידו כוח. הפאה יוצאת מעוגלת במקום ישרה: אתם עובדים רחוק מדי מהקו, התקרבו אליו והשתמשו באזמל הישר ליישור סופי. האזמל קופץ ולא נוגס: הזווית שטוחה מדי מול האבן. הידיים כואבות אחרי חצי שעה: אתם אוחזים חזק מדי, האחיזה צריכה להיות רפויה יחסית והפטיש עושה את העבודה. ואם אבן פשוט מסרבת, הניחו אותה בצד וקחו אחרת. יש אבנים שלא שוות את הזמן.

נקודות לשיפור

מי שרוצה להתקדם, יכול להוסיף אזמל משונן למישור עדין יותר, ולנסות פאות בזוויות ולא רק במרובע. אפשר גם לעבוד על משטח עבודה ייעודי בגובה נכון במקום על הברכיים, זה משנה את הגב לגמרי. ומי שהתאהב, הצעד הבא הוא לבנות מהאבנים שסיתת: קיר יבש נמוך בגינה, אדנית סביב עץ, מדרגה.

מקורות והשראה

למדתי את רוב מה שאני יודע מהאבנים עצמן ומסתתים ותיקים בשטח. השאר נמצא בקירות הישנים שסביבנו: טרסות, גדרות שדה, מבנים בני מאות שנים שאף אחד לא חתם עליהם. תסתובבו, תסתכלו על החיבורים, ותראו איך הם פתרו את מה שאתם מנסים לפתור. אני מתעד את העבודה שלי באבן לקט, ושם יש עוד המון דוגמאות.

אבן גיר מסותתת עד הסוף, פאות ישרות