יוצאות מהסופר – טיסות

נפש בריאה

בכל פעם נפרסם מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי והפעם הרחבנו לקניה שהפכה בתוך שנים ספורות ללהיות ומוצר צריכה בסיסי. נשאל האם אנחנו בכלל צריכות לקנות כרטיסי טיסה שלוש פעמים בשנה, נעלה רעיונות לחופשות אלטרנטיביות בקצב אנושי יותר ונעלה רעיונות לטיסות רדיקליות…

הטיסה המוסרית בעולם

רעיון רדיקלי לגלובליזציה פשוטה כמשמעה

יש חוויה אחת שכמעט כולם רוצים לממש בימי חייהם וכמה שיותר, כמיהה שרובצת במוח בלי מנוח. רצון שמשותף לכל הגזעים, המינים, המעמדות הסוציו-אקונומיים, חלקי הארץ והעולם, לא משנה אם אתה אוהב כלבים או חתולים, מעדיפ’ה גלידה שוקולד או וניל (טבעונית כמובן), איש’ה של בוקר או ציפור לילה, מה שבטוח – את’ה ממש רוצה לטוס – וכמה שיותר.

מדהים כמה תקוות אנחנו תולים בחופשה המיוחלת בחו”ל: שם נהיה סוף סוף חופשיים, ננוח, נשתחרר, נכיר אנשים מעניינים, נתחבר לטבע ונשכח מכל דאגות היומיום. בקיצור – שם נהיה מאושרים. כי עכשיו, בארץ הזאת, החונקת הזאת, עם הצפיפות והקיטוב, יוקר המחייה והלחץ במשרדים ובכבישים – אנחנו לא מאושרים כמו שאנחנו יכולים להיות – כלומר כמו שהיינו בחופשה שעברה או בחופשה שתבוא.

הבעיה היא הסוף של החופשה. חלק מהתקוות אכן התממשו, אבל אנחנו בדיכאון כשאנחנו חוזרים לבית שלנו שלא מציע לנו חיי תיירות ותענוגות. אנחנו נשארים בגעגוע לתחושות שנחרטו בנו בטיול ומהר מאוד מתחילים לתכנן את הטיול הבא.  בינינו, הרבה פעמים החופשות עצמן מאכזבות: חווית הנתב”ג לא בדיוק מספקת, הטיסה הזולה התבררה כסיוט, הג’ט-לג היה קשוח, סיר הלחץ המשפחתי בעבע תוך כדי המירוץ למיליון האטרקציות ועכשיו צריך לחזור לעבודה כדי לממן את החוב שנוצר.

אבל, אין מה לומר, הרבה פעמים זה באמת טוב: אנחנו עוברים חוויות משנות חיים, כוחותינו מתחדשים והטיול העשיר אותנו והיה אבן דרך חשובה בהתפתחות העצמית שלנו. במציאות של טיסות זולות, עולם מושלם! אפשר כבר לקבוע ביומן את החוויה משנת החיים הבאה!

ובכן אנחנו מרשות לעצמנו להגיד: 

טיסות הן עוד מוצר זול וממכר.

כמו הרבה מוצרי צריכה אחרים, הטיסות הן סוג של משכך כאבים, באדיבות הקפיטליזים, תחליף מהיר לצרכים הקיומיים האמיתיים שלנו. רק עוד אחת ואנחנו שם. הכאב יחלוף.

בדפדוף מהיר בעיתון מצאנו פרסומת שמדגימה יפה את ההבטחה המפתה:

“להגיע למקומות אליהם לא חשבנו שנגיע”

“חוויה בלתי נשכחת”

“הלב שלנו נמצא כאן”

“הצטרפו אלינו למסע מלא רוגע, פשטות ועוצמה בלתי מוסברת”

“להיזכר כמה עוד יש לנו לראות שם בחוץ”

~~~

האמת היא שכדי למצוא את השלמות, הערך והמשמעות שכל כך חסרים לנו, אנחנו זקוקים לחיבורים ולא לניתוקים. חיבור למקום. מקום שיש בו טבע, משפחה, חברים. נשמה. מקום שהוא הבית שלנו. חיבור עם עצמנו: מרחב שקט שיאפשר לנו להכיר את התשוקות והרצונות האותנטיים שלנו. יש משהו טרגי בהתנייה שלנו שכדי להרגיש טוב אנחנו צריכים להתנתק מסבך ההקשרים של החיים שלנו.

זו לא רק בעיה נפשית של “האחזות שמביאה לסבל” בלשון הבודהיסטית. הטיסות עושות נזק של ממש. חומרים מזהמים נפלטים לאוויר, זיהום הרעש הבלתי פוסק עם כל מטוס שעובר בשמיים, אוכל אולטרא-מעובד מוגש במטוס באריזות על גבי אריזות שלעולם לא יחזרו למעגל החיים, תיירות מאסיבית שמביאה לריקון מרכזי ערים מתושביהם האמיתיים ולקריסה של הכלכלה המקומית לטובת חנויות מזכרות ומסעדות מזון מהיר, היעלמות האותנטיות: כל מסורת עתיקה הופכת להזדמנות תיירותית עסקית. אני יכולה להמשיך.

אבל אולי טיסות יכולות לשרת את ההתפתחות האנושית? 

מתי טיסה יכולה להיות מוצדקת ושווה את הדלק שהיא שורפת? 

~~~

בזמן האחרון עינת ותמי כללו מידע ותרגומים מאת צ’ארלס אייזנשטיין והלנה נורברג הודג’ בפרסומים שלהן. האחרונים הם שני משני תודעה גדולים ומעוררי השראה. בהמלצת תמי עינת שמעה פודקאסט בו צארלס מראיין את הלנה – מפגש פסגה מדהים!

כל הראיון עצמו מאלף אבל הנה קטע שעינת תרגמה מתוכו שמביא זווית מהפכנית לטיולים מסביב לעולם:

אנשים בעולם השלישי רואים אותנו, אנשי העולם הראשון, בעיקר דרך מסכים ושלטי פרסומת, דרך החיים שלנו מוצגת בתור חיי פנאי אינסופיים! כל מה שצריך מושג בלחיצת כפתור ואין צורך לעבוד לעולם – מבחינתם ישיבה על המחשב אינה עבודה. החיים המערביים מאוד סקסיים ועשירים. 

אנשים צעירים בטוחים שההורים שלהם משוגעים כשהם אומרים להם להישאר בחווה המשפחתית או לעסוק במשהו פיזי, קרוב לאדמה – מבחינתם זה “פרימיטיבי” ו”מיושן”. הם לומדים זאת גם בבית הספר – ספרי הלימוד מגלים אמירות כמו: אנחנו חייבים לעשות כל שביכולתנו כדי לחסל את הבורות ולהוציא את האנשים מחיי הכפר הפרימיטיביים. 

אנחנו יודעים שזו הצגה מאוד מעוותת של המציאות. גם בעולם המערבי וגם ב”עולם השלישי” – קיים צורך אדיר בתקשורת והשלמת פערי הידע.

בארגון שלנו (Local Futures) מארגנים ‘מסעות מציאות’ שהם מסעות למידה לארצות המערב בשביל מנהיגי קהילה וצעירים מעורבים בעולם השלישי. במסעות חושפים אותם לחיי הקידמה האמיתיים – על היתרונות והחסרונות שלהם. כך הם יכולים לראות ממקור ראשון, בעיניים, שהתמונות במדיה ומה שלימדו אותם בבית הספר היה פשוט לא נכון. הם מקבלים מושג ממקור ראשון על הבעיות של העולם התעשייתי וההשפעות שלו על כל שאר העולם.

אני חושבת שכרגע אנחנו נמצאים בנקודה חשובה מאוד, בואו נעודד דיאלוג עמוק בין הדרום לצפון.

הסרט “The Economics of Happiness” דלגו ל1:01:00 כדי להגיע לחלק שבו הלנה מספרת על מסעות המציאות (Reality Tours) ורואים תיעוד שלהם.

 

חשבו על חוואי פשוט מאפריקה שמגדל קקאו, מבקר בבית קפה פריזאי ומזמין עוגת שוקולד מושחתת? או איך תרגיש נערה סינית שהתנתקה מהכפר שלה כדי לעבוד במפעל טקסטיל רעוע כשתיכנס לסניף של גאפ בניו-יורק?

אולי הטיסות היחידות שהן באמת מוסריות היום הם לאנשים האלו, האנשים השקופים שבלעדיהם לא היינו חיים את חיי הנוחות המערביים? לאנשי העולם השלישי פשוט אין מושג איך אנחנו חיים, הם ניזונים מפרסומות ומצגי שווא ולא יודעים על הקשישים הבודדים שחיים בערים הגדולות, על הילדים הרכים הכלואים ב”מסגרות”, על נשים לחוצות שקונות עוד ועוד בגדים זולים, הם לא רואים את הניכור, המבט הכבוי בעיניים, על הסופרמרקטים אדירי המימדים שאין בהם שום פרט מזון טבעי, על ההומלסים, עודף המשקל ובתי החולים הצפופים. הם עוד זוכרים, רק דור אחד אחורה, את הדברים שאנחנו איבדנו: תחושת קהילתיות, קשר עם הטבע וזמן בשפע, והם לא מעריכים אותם בכלל – גם הם מאבדים את כל זה בקצב מהיר, וביוזמת המדינות ה”מפותחות”.

אנחנו לא יודעות אם הטיסות האלה עדיין מתקיימות, אבל אולי הן יכולות להיות תיקון לדיכוי וההרס שיצרנו בחיי הנוחות שלנו, ולהוות פתיח טוב לשיחה כנה וחובקת עולם סביב השאלה הגדולה “באיזה מין עולם אנחנו רוצות לחיות?”

מה אתם אומרים? מהי טיסה מוצדקת?

 

 

 

מה קורה פה?

טוב, אז איך יוצאים מהסיפור הזה של הסופר?
בעץבעיר יש לנו בועה חמימה, אבל כשיוצאים החוצה וחזרים הביתה, לשנות לבד יכול להיות קשה. אנחנו מבינים שהכסף שלנו מזיז דברים בעולם, אבל איך מתחילים?
נפרסם כאן מידע על מוצר אחד הנבחר מסל הקניות הסטנדרטי. נגלה איך אפשר להכינו בעצמנו, איפה אפשר לקנותו מעסק מקומי או למה עדיף בלעדיו… המטרה היא גם לשתף במידע אבל בעיקר ליצור קהילה תומכת שבעזרתה בסוף השנה לא ניכנס לסופר יותר.
נפרסם גם תוכן בעל גוון אקולוגי אקטיביסטי ונצא נגד המערכות שהכניסו אותנו אל בין מדפי הסופר.
אז ניפגש מחוץ לסופר!

למה אנחנו יוצאים מהסופר?

כסף מזיז דברים בעולם, בואו נשים אותו איפה שאנחנו באמת רוצים אותו. כשאנחנו קונים בסופר אנחנו מעודדים מקום די מדכא – חסר אור יום ואוויר, חסר יצירתיות ושמחה, נראה בדיוק כמו הסופר השכן, לא פלא שהקופאית עצובה.

הסופר כמו שאנחנו מכירים אותו היום מכוון כדי לגרום לנו לקנות כמה שיותר! לא משנה האם זה בריא לנו, האם זה מזיק לנו, האם יש צורך אמיתי בזה, איך ייצרו את זה ואיפה, ובעיקר זה לא האיכות שחשובה אלא הכמות…

הכסף הולך לתאגיד, לא ידוע לנו מהם תנאי העובדים, לאן בדיוק הכסף מגיע, מהיכן המוצרים מגיעים – הם לא מכירים אותי ולא אכפת להם ממני, אין להם קשר אישי איתי.

לצאת מהסופר זה גם להפסיק לקנות את ההבטחות שהוא מייצג: מהר, בזול, יותר!
גם אם תקנו מוצר זהה רק ממכר, שנמצא בקהילה, הכסף יישאר בקהילה ותהיה השפעה על מה שקורה איתו, כי עם בעל המכולת שלך יש דו-שיח, קשר.

העולם שאנחנו יוצרות (יחד עם המון-המון אנשים בכל העולם כרגע) הוא עולם שפועל מהלב. מה מרגיש יותר נכון? מה באמת עובד בשבילי ובשביל הסביבה, בכל הרמות. וגם מהראש – כשמתחילים לפרום את פקעת הצריכה הקפיטליסטית, נדרשת הרבה עבודה של איסוף מידע ותמיכה של קהילה ולשם כך הקמפיין שלנו נוצר.

ככל שנתארגן וניצור לעצמנו פתרונות טובים, ייקל עלינו. גם אחרי עשר שעות עבודה עדיין יש בידינו בחירה – גם הנסיעה לסופר היא תוצאת בחירה, ותקבע אותה נקודת המוצא שלנו – מה אנחנו רוצים? אם נחליט, שאת מעט הפנאי לא נשרוף בסופרמרקט ובמכונית, נתחיל למצוא את החלופות, ובסופו-של-דבר גם ייווצר לנו יותר פנאי.

אז נפגש מחוץ לסופר.

שלום ליוצאות וליוצאים מהסופר ולמי שבדרך לשם!

תודה שבחרתן’ם להצטרף אלינו למסע – מסע שלא נגמר ליציאה המיוחלת מהסופר. מעבדות לחירות. מסע שמסמל כל כך הרבה מעבר למוצר פה ומוצר שם. כי כל מוצר הוא עוד בורג שמשתחרר בראש, עוד אסימון שנופל.
שאלות כמו: למה מכרו לי את זה? איך הצליחו לעבוד עליי כל השנים? אני בכלל לא צריכה את זה! את מי זה משרת באמת? את מי זה מממן?
הברגים והגלגלים בראש מתחילים לזוז ומשהו בתוכנו משתחרר.
אבל אי אפשר לעשות את זה לבד! כמו שלא שכנעו רק אותנו לקנות מוצרים מיותרים עטופים באינספור אריזות! שכנעו את כל הסובבים אותנו: המשפחה, החברים, המורה בבית ספר, הפקיד בדואר והמלצרית במסעדה – כ-ו-ל-ם אחוזים בטירוף הצרכנות.
גם האנשים שרוצים לעבור לצד השני, חייבים את התמיכה, את הקהילה את המקום שאומר להם שהם בדרך הנכונה, עושים את הדבר הנכון ושהם, היוצאים מהסופר, ההגיוניים!
מוזמנים להצטרף לקבוצה בפייסבוק
אשמח לפידבקים ותגובות: מה תרצו שיהיה בקבוצה? איזה תכנים אתם רוצים לראות?

כתיבה ועיצוב: עינת לסט ותמי צרי.
תמיכה נפשית: אלון אלירן ואבי סאידיעאן.

תודה לתמי אביחיל, אודליה ליפשיץ ואלינה שהתחילו את הקמפיין לפני כעשור ועשו את העיצוב עליו אנחנו מתבססות.

עץבעיר הוא מרכז ידע מעשי על אקולוגיה עירונית וחוסן אקלימי.
כל הדרכים להיות איתנו בקשר: citytree.net/contact
תמי, אלון ועינת מעץבעיר

לתוכן זה נכתבו 0 תגובות

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן