מעוניינים לדעת איך ניתן להפוך גרעין אבוקדו לאוצר ייחודי של ממש?
את האבוקדו כולנו אוהבים לאכול, חלקנו אפילו משקיעים מאמצים רבים לגדל ממנו עץ, אך האם שמעתם על גילוף מגרעין אבוקדו?! כן כן, במקום לזרוק את גרעין האבוקדו ניתן לגלף ממנו דברים מדהימים.
במדריך זה אסביר איך ליצור כפתורים מגרעין אבוקדו שהולכים לקבל אלפי מחמאות.
מלאכת הגילוף היא מלאכה עתיקה ומסקרנת ביותר והשילוב שלה יחד עם קריאות של פעילים סביבתיים לעשות שימוש חוזר בפסולת שלנו (בין אם א-אורגנית ובין אם אורגנית) מניב תוצרים מקסימים ביותר.
כשאנחנו עושים שימוש חוזר אנחנו מפעילים את היצירתיות שלנו ומפיחים חיים בפסולת שעתידה להגיע למטמנות ובכך אנו מצמצמים את נפח הפסולת שרבה כל כך בחברה מערבית כמו שלנו. כמו כן, כך אנו גם נמנעים מקנייה של מוצר חדש בחנות.
לאחרונה למדתי מחברה יקרה- טליה אבידני, כיצד ניתן לעשות שימוש חוזר בגרעין אבוקדו וליצור ממנו המון דברים יפיפיים כמו אבזמים, פסלונים, קופסא קטנה, תליון וכן כפתורים- עליהם אסביר במדריך זה!
אז אם אם חובבי אבוקדו כמוני ויוצא לכם לזרוק לא מעט גרעינים, כעת תוכלו להכין מהם תוצר שימושי שייחודי רק לכם ותוך כדי לעזור לסביבה.
ייבוש
לאחר שאכלנו ונהנינו מהאבוקדו נותר הגרעין. על גרעין האבוקדו יש מעין קליפה חומה. נשים את גרעין האבוקדו בצד בערך כ3 ימים עד שהוא יתייבש והקליפה החומה תתחיל להתקלף.
לאחר שהמתנו נקלף את הקליפה החומה עד שנקבל גרעין חלק בגוון שמנת ומוכן לעיבוד.
הכנת הבסיס לכפתור
חלק א’
נפתח את האבוקדו לשני חלקים. נעשה זאת בעזרת הידיים מהנקודה האמצעית בחלק הרחב של הגרעין. הגרעין אמור להיפתח בקלות אך במידה ולא- ניתן להיעזר בשיפוד.
חלק ב’
בעזרת סכין גילוף נחתוך מאחד החצאים של הגרעין חתיכות שכל אחת בעובי 2-3 מ”מ בערך- או בעובי שאתם מעוניינים שיהיה הכפתור שלכם.
חלק א'
חלק ב'
יצירת הכפתור
בעזרת קשית רב פעמית מחוררים ארבעה חורים במבנה מעוין- כל חור נמצא מול חור אחר.
עיצוב הכפתור- אופציונלי
ניתן לגלף את הכפתורים במגוון צורות כמו עיגול ומשולש וכל העולה על רוחכם.
בהצלחה!
לסיכום
את הכפתורים החדשים שיצרתם תוכלו לתפור על מגוון בגדים ולקבל מחמאות והכי חשוב- תוכלו לספר שהכנתם אותם לגמרי בעצמכם ושעל הדרך אפילו עזרתם לסביבה!
טליה,
תודה רבה על אחלה מדריך! לא היה לי צורך בכפתורים לבגדים אך פתרת לי בעיה אחרת. המחוגה של המזגן שלי באוטו נפל כשנסעתי בדרך לא סלולה בגלל הרעידות מהכביש. בכל מקרה פשוט שמתי שם במקום גלעין של אבוקדו ונתתי לזה להתייבש טוב על הציר מתכת שהמחוגת פלסטיק ישבה עליו. יצאה מצוין! מאוד חזק! אחר כך מצאתי את המחוגת פלסטיק שאיבדתי, אך בחרתי להשאיר את הגלעין אבוקדו. לצערי יצאה מכוער בטירוף ואם הייתי עושה זאת שוב בטח הייתי עושה זאת טוב יותר. אך זה גורם לי לחייך כל פעם שאני מדליק את המזגן. אז תודה על רעיון נפלא!
צריך להפריד בין הישימות של כפתורי גרעיני אבוקדו, שאין לי מושג לגבי זה, ולגבי הרצון להפחית צריכה ולהגביר שימוש יצירתי במשאבים קיימים ביצירה עצמית שזאת מטרת האתר הזה.
שוב לגבי החלק הראשון, אין לי מושג מה לומר.
לגבי החלק השני – אפשר לחשוב על זה כעל ניסיון יצירתי ומעשי לעשות שימוש בגרעיני אבוקדו. גם ככה הם יגיעו חזרה לאדמה בסוף, אבל אם בדרך הם יעשו עוד משהו טוב, זה מעולה. אולי כפתורים זה לא הכי מתאים (שוב, לא יודע) ואולי זה לא יפתור את הבעיות הגדולות שלנו , אבל כל ניסיון הוא מבורך.
גרעין אבוקדו זה חומר רך למדי. כמה הוא יחזיק ככפתור?
וכביסות? וג’יפה שהוא משאיר על בגדים בהירים?
ובכלל, מה הבעיה בזבל של חומר אורגני? הגיע מהאדמה ויחזור לאדמה. בניגוד לנכתב, אין שום בעיה של מקום להטמנת אשפה לא בארצנו, ולא בשום מקום אחר בעולם. לא כעת, וגם לא עוד מאות שנים.
הוא חומר שמאוד נוח לגלף אותו מהסיבה שבהתחלה הוא רך אך לאחר הגילוף וכעבור זמן מה הוא מתקשה כמו עץ ויכול לשרוד שנים רבות.
לגבי הכביסות לא ניסיתי. אפשר למרוח בסוף שמן שיגן מרטיבות או אפילו לכה.
אין בעיה בזבל של חומר אורגני, הנקודה שלי היא שבמקום לייצר פסולת, לא משנה מאיזה מקור היא, כדאי שנפעיל את היצירתיות שלנו ונראה האם נוכל ליצור בה דברים שיכולים לשמש אותנו- במקום לקנות ולצרוך עוד.
טליה, מנסיון שלי עם כפתורי עץ, הם משאירים סימנים חומים אחרי כביסות על בגדים בהירים. גם אחרי ציפוי לכה. על שמן אני בכלל לא מדבר, צירוף של עץ ושמן ישאיר סימנים גם ללא כביסות.
לגבי קניות; ההפך הוא הנכון. קניה של מוצרים חדשים מניעה את הכלכלה. צריכה של מוצרים חדשים נותנת פרנסה וחיים למקורות הייצור ולמיליארדי פועלי דחק בארצות עולם שלישי. בעולם בו אנו חיים מיתון גורם לעוני, ועוני גורם לרעב, חולי ומוות. מוות מוחשי וקרוב, לא מוות תיאורטי ורחוק של תוצאה מזיהום פוטנציאלי.
שניצל דג,
לא רק שאין מספיק מקום להטמין את כל האשפה שהאנושות מייצרת לא בארץ ולא בעולם, הבעיה היא לא רק של מקום. הבעיה היא שהטמנת פסולת גורמת לשחרור גזים רעילים וחומרים כימיים שמחלחלים לאדמה, למי התהום, מגיעים למי השתיה שלנו ולתוך האוכל שלנו. הטמנה זה לא הפתרון לזבל, איך שלא נסתכל על זה. הפתרון הוא קודם כל הפחתה במקור, וזה מה שהמדריך של טליה מדגים בצורה כל כך יפה ורהוטה.