על אקטיביזם ועבודה פנימית

נפש בריאה

אקטיביזם הוא לא ספרינט, הוא במרבית המקרים מרתון. לקח לי זמן להבין שכמו במרתון, צריך גם אימונים. במקרה הזה אימונים של עבודה פנימית, כדי להביא את התוצאות הטובות ביותר. במאמר אני משתפת מהחוויה האישית שלי של עבודה פנימית ומספרת על תועלות שונות שקיבלתי מהתרגול, שאיפשרו לי להשיג יותר ובדרך טובה יותר. אני מסיימת גם בהמלצה למי שרוצות לנסות ולתרגל! ו-חדש! הקלטתי את המאמר (בקולי שלי), למי שמעדיפה להאזין במקום לקרוא.

בשמונה השנים האחרונות אני עוסקת ברבדים שונים של קיימות שנעים בין אקטיביזם לייעוץ אסטרטגי לקיימות. באופן טבעי העשייה שלי מפגישה אותי עם מנעד רחב של א’נשים, סיטואציות ודעות. אני מגיעה למפגשים הללו עם רצון עז ליצור שינוי תפיסתי ותודעתי שיביא למציאות בריאה יותר עבורנו, בני האדם ועבור המערכת האקולוגית כולה. אך “הפלא ופלא”, גיליתי שוב ושוב שבדרך ליצירת השינוי יש המון אתגרים בין-אישיים ואישיים! לאורך השנים לעיתים הצלחתי להתגבר עליהם ולעיתים נכשלתי. נשאלת השאלה, איך אפשר ליצור את השינוי באופן איכותי ויעיל, עם נחת רוח גדולה יותר? בשנים האחרונות התחלתי לתרגל עבודה פנימית, והתשובות לשאלות האלו התחילו להתבהר. בזכות התרגול אני מצליחה לראות הבדל גדול באיכות הפעילות שלי, ביכולת להשיג מטרות וגם באיכות חיי[1]. במאמר זה אני רוצה לספר מה אני לומדת מהתהליך הזה ולשתף תובנות ומסקנות שיוכלו להיות לעזר גם לאחרות[2].

עבורי התובנה לגבי עבודה פנימית התחילה בתואר השני בשבדיה, בו, בנוסף ללימודי קיימות ואיך ניתן להגיע אליה, למדנו עד כמה הנושא כרוך במנהיגות, ביחסים בין אישיים ובהתבוננות פנימה. למדנו שעלינו לשים לב לעצמנו, להיות מודעות לעצמנו – כיצד אנו מתבטאות, כיצד אנו פועלות בצוות, איפה נקודות החולשה שלנו וכיצד אנו יכולות להשתפר. התחלתי לשים לב יותר לקשר בין הדברים. בתחילת כל פרויקט הייתי צריכה להגדיר את המטרות האישיות שלי, ובסופו – לבחון ולדווח האם הן הושגו. זה היה חלק מהציון. זה היה חשוב וזה תרם לי ולמטרות הפרויקט. אבל זה לא היה מספיק. רק לאחר כמה שנים של פעילות בתחום הקיימות, הבנתי שמה שאני זקוקה לו הוא העבודה הפנימית. רציתי להצליח לשמור על קור רוח, למצוא את המילים הנכונות להעברת המסרים, להיות קשובה יותר, לנטרל רגשות קשים שמוציאים אותי מאיפוס ועוד. בהמלצתה של הגר לידור, שותפתי היקרה ל”עיינה”, הגעתי לקורס מדיטציה מעמיק שלאחריו התחלתי לתרגל מדיטציה באופן יומיומי. בקורס הבנתי כמה עבודה פנימית עליי לעשות כדי להיות אדם שקל יותר להקשיב לו, לסמוך עליו ולשתף איתו פעולה. זיהיתי נקודות חולשה שפוגעות באקטיביזם שלי באופן כללי וגם בחיי האישיים, במערכות היחסים שלי וברגעי שיא רגשיים.

אמנם הדרך עוד ארוכה, אבל פירות התרגול שלי כבר מזמן החלו להבשיל ולשפר את עבודתי, את חיי ואת חיי כל הסובבים אותי.  במאמר זה אתאר כיצד היתרונות הללו מתחברים לאקטיביזם. אלו יתרונות שעולים מהתרגול שאני עושה ואני מאמינה שישנם סוגי תרגול נוספים מהם ניתן להפיק את היתרונות הללו. לחלופין, בחירת תרגול יכולה אולי להיות לפי התועלות שרוצות להשיג ממנו. *חלק מהרעיונות עולים מהרצאה כללית על יתרונות המדיטציה של ד”ר פול פליישמן פסיכיאטר ומורה לויפאסנה, אלא שאני מחברת אותם לנושא האקטיביזם והקיימות:

1. מיסוס האגו – התבוננות יומיומית שיטתית על האופן בו אני מתנהגת, על המחשבות והרגשות שלי, מסייעת לי  להבין שיש לי הרבה עבודה עצמית לעשות – זה מאפשר ענווה. אני יכולה לזהות כיצד פעולה שלי ברמה הפיזית, המילולית או התודעתית עלולה להשפיע על מישהי או מישהו אחר. למשל, אני יכולה להבין שהמילים בהן אבחר להשתמש עלולות להמיט אסון על הסיכוי שהצד השני יצליח בכלל להקשיב למה שיש לי להגיד (כאן ראוי להזכיר את כוחה של התקשורת המקרבת). אני מבינה את ההבדל בין הסבל הבלתי נשלט שיש בעולם של זקנה, מחלות ומוות לעומת הסבל שנוצר על ידי ההתנהגות שלי או של אחרות,  וכך יכולה להבין טוב יותר עד כמה אנו קשורות זו לזו. למשל, כשאני רוצה לקנות מוצר שיוצר תוך פגיעה בבני אדם או בטבע, מתברר שההחלטה שלי משפיעה על רווחתם של אחרים. זה עוזר לי לקנות באחריות רבה יותר. כמו כן, אני יכולה להבין שהמטרה יותר חשובה ממני, במיוחד בנושא כמו קיימות. שאין עניין ששמי יוזכר או שהקמפיין יקרה בדיוק כפי שאני רוצה, אלא שיש עניין שהקמפיין יקרה כך שישיג את התוצאה הטובה ביותר.
במקרה מסוים בפעילות שלי, הוזמנתי לדבר מול קהל מהתחום וכל כך התרגשתי מהמעמד, שדיברתי באופן מתנשא ובאריכות רבה מידי. זו היתה טעות שלדעתי פגעה במסר. במקום שאנשים יתחברו לרעיונות שלי עוררתי בהם התנגדות אליי וכמובן שאת הרעיונות הם כבר לא קיבלו. בעזרת המדיטציה למדתי להעביר מסרים בצניעות רבה יותר, להודות בטעויות, לזרום עם רעיון יותר טוב משלי ולכבד ולהעריך דעות שונות משלי.

2. מציאת שלווה פנימית – ההבנה של חומרת המצב או הרגשות העזים שעולים בעת מאבקנו האידיאולוגי יכולים לעורר סערה של ממש בתוכנו. גם חילוקי דעות עם עמיתים לדרך יכולים להיות לא נעימים. המדיטציה יכולה אם כן, לסייע בפיתוח השלווה הפנימית. איך? במרבית סוגי המדיטציות מתאמנים להתבונן ללא שיפוטיות, ללא תגובה. רק להתבונן. זה כמובן קל לומר וקשה לבצע. ובכל זאת, אם במהלך המדיטציה יהיה לי רגע אחד או שניים בהם אני לא שיפוטית, זה רגע אחד יותר ממה שהיה לי קודם. עם הזמן זה הולך וגדל. כתוצאה מכך, כשאני מגיעה לסיטואציה שאינה נוחה לי אני מצליחה לשמור על קור רוח הרבה יותר טוב. למשל, בפגישה מרובת מתעניינות באחד הקמפיינים הגיעה מישהי עם אג’נדה מאוד מסוימת. נושא הפגישה היה קיימות במובן הרחב שלה, לא נושא ספציפי. אבל היא היתה כל כך להוטה שבכל פעם שרק יכלה היא החזירה לפוקוס את הנושא שהיה חשוב לה. כמנהלת הפגישה השתדלתי לשמור על קור רוח ולאפשר לה להתבטא, ומצד שני להסיט חזרה את נושא השיחה להקשר הרחב יותר ולהבטיח לה שהנושא שחשוב לה הינו חלק בלתי נפרד ממנו. זה היה לא פשוט אבל הרגשתי שככה יהיה נכון לנהל את הסיטואציה. להפתעתי בסיום הפגישה היא באה להודות לי. אני חושבת שהיא הודתה לי כי היא הרגישה שמקשיבות לה ומכבדות אותה, אבל גם ששווה לה להקשיב לדעות אחרות.

3. וזה מביא אותי לנקודה נוספת – פיתוח יכולת הקשבה – יש מאמר אחר שכתבתי ב”בידיים” על תיאוריית יו. במאמר אני מציגה את הרעיון של רמות הקשבה. למשל קרה לי לא פעם שבזמן ישיבת צוות מישהי אחרת מדברת ואני רק רוצה שהיא תסיים כדי שאוכל להגיד מה אני חושבת. קרה לך?  זה גם גרם לכך שפספסתי רעיון ממש טוב כי הייתי כ”כ טרודה להגיד את מה שיש לי בראש!  משהו קטן שאני עושה שעוזר לי במצבים כאלו הוא לכתוב על נייר את הרעיון שלי, כדי לא לשכוח ואז להקשיב בנחת. חבר אמר לי פעם, אלוהימא בראה אותנו עם שתי אוזניים ורק פה אחד – כדי שנוכל להקשיב פי שתיים יותר חזק מאשר לדבר. המדיטציה עזרה לי לפתח סבלנות להקשיב והיא מזכירה לי להיות נוכחת ברגע הזה במקום להתעסק במחשבות נודדות.
מעבר לכך, בעזרת ההקשבה למדתי להשתמש במה שהאחרת אומרת כדי להיות אמפטית יותר ולבנות יחסי אמון. למשל, כששותפתי היקרה ואני הולכות לפגישות עם עסקים בנושא הטמעת היבטי קיימות, אנחנו מאוד אוהבות לפתוח את הפגישה בסדרת שאלות. התשובות שלהם ממש עוזרות לנו להשתמש במה שהם אמרו בהמשך הפגישה כדי 1. לוודא שהבנו נכון ו-2. להשתמש בדברים שהם אמרו כדוגמאות או המחשות צורך לשם קידום קיימות. זה עובד נהדר. זה גם מבטיח שהפרויקט יהיה מותאם באופן הכי מדויק למוכנות של העסק לבצע שינויים. גם במאבקים או קמפיינים למדתי שכדאי להבין מהן הדעות והרגשות של השחקנים האחרים בסיטואציה, כולל הציבור, כדי לבחור מסרים שהם יוכלו להתחבר אליהם ולהירתם אליהם.

4. בהמשך לשיפור ההקשבה, התפתחה אצלי גם הבנת מערכת שהיא רחבה יותר דרך אמפתיה – המדיטציה מסייעת לי להבין שאין אמת אחת אלא ריבוי אמיתות. ככל שאני מתרגלת יותר אני מצליחה לזכור ולזהות גם את האמת שמישהו או מישהי אחרת נושאים ולצמצם את השיפוטיות שלי. לכל אחת יש את האמת שלה והשאלה היא כיצד להגיע למצב בו הצדדים מבינים את כלל ה”אמיתות” ומתוך כך למצוא פתרון שבו כל הצדדים נשמעים ונספרים. אמרה לי פעם פעילת שלום יהודייה – פלסטינים רבים מבינים שאי אפשר להחזיר את הגלגל ב-100% לאחור, אבל הם רוצים שנכיר בכאב שלהם, שנקשיב להם ושנודה – כן, שלמדינת ישראל היה חלק גדול בכאב שלהם. משם, היא אומרת, הסיכוי לפיוס ולהסכם שלום מציאותי יהיה הרבה יותר גדול, רק מעצם כך שנהיה אמפתיים ונכבד את האמת שהם נושאים.

5. איזון כללי – המרדף אחר הצדק מרגיש פעמים רבות מלא משמעות ודחוף מתמיד. התחושה הזו מביאה לכך שאני מצליחה להוציא מעצמי חריצות אדירה, אבל לפעמים החריצות הזו משמיטה את השאר – את החיים האישיים, שעות שינה, תזונה בריאה, משפחה וחברים ועוד. תרגול המדיטציה מזכיר לי לעצור, להתבונן ברגע הזה, להרגיש את הגוף שלי והרגשות שלי ולשמור על האיזון החיוני כל כך בין חיי הפרטיים לבין השליחות שלי.

6. מיתון של עודף ביטחון מצד אחד, והרחבת האהבה העצמית והביטחון העצמי מצד שני – במהלך החיים עודף ביטחון יכול לסייע לקחת סיכונים ולפרוץ את אזור הנוחות. עודף הביטחון גם יכול להיות כרוך בעקשנות רבה. לפעמים זה מה שצריך בשביל לנצח במאבק, להשיג מימון לפרויקט או לקדם קיימות מול עסקים. אפילו קצת “חוצפה” (במבטא יידיש) יכולה להועיל. זהו גבול עדין. לעיתים מרוב התבצרות בעמדה מסוימת, נחסמת התקדמות לפתרון. היכולת להתבונן פנימה ולחשוב – איפה אולי אני טועה, איפה חסר לי מידע, איפה התנהגתי או העברתי את המסרים שלי באופן לא נעים – עזרה לי ללמוד דברים חדשים, להשתפר באמת ולמצוא פתרון שיכול להתאים לכמה וכמה גורמים ולא רק למה שחשוב לי.
כמו כן, הרבה פעמים עודף הביטחון הזה הוא רק חיצוני. הוא נובע מהקושי להודות בטעות או מהצורך להיראות ולהישמע. תרגול המדיטציה אפשר לי להגיע לאיזון בין היכולת להעז ולהיות בטוחה בעצמי לבין היכולת לאהוב את עצמי ולהבין שמותר לי לטעות ולשנות את דעתי, וזה לא ישנה את כמה שאני אהובה וראויה לאהבה ולהערכה. כמה פעמים טעיתי! ואני ממשיכה לטעות. לפעמים קשה לי להודות בטעותי, אבל אני משתדלת בכל זאת, עד כמה שאני מצליחה.

ועוד יתרונות חשובים –

7. שיפור הריכוז – עבודת הקיימות מצריכה ממני להיות חדה ויצירתית. בעזרת המדיטציה אני לומדת להתרכז בדברים מאוד שקטים ופשוטים – אם זו הנשימה שהיא מאוד עדינה, וקל מאוד להיסחף במחשבות ולשכוח ממנה, או אם זו התבוננות בתחושות הגוף שלעיתים הן מאוד עדינות. בעולם עם הפרעת קשב וריכוז ענקית, עולם של מכשירי טלפון עם הודעות נונסטופ, חדשות אמיתיות ומזויפות, לחץ ומתח, חסר מקום שקט ונינוח בו אפשר להתאמן בשיפור יכולת הריכוז. בעזרת 20-60 דקות (או יותר) מדיטציה ביום התודעה שלי התחדדה והפכה רגישה וגם הזיכרון שלי השתפר.
כשעבדתי בפרויקט של סימביוזה תעשייתית שנועד לסייע לעסקים בניהול הפסולת שלהם, היה עליי לזכור המון פרטים בבת אחת. בכל פגישת מיפוי פסולת עם עסק השתדלתי עוד בפגישה עצמה לתת למפעל הצעות לדרכים חדשות לטיפול בפסולת. לשם כך היה עליי לזכור את כל הפתרונות שכבר מצאתי ולדעת לשאול את כל השאלות החיוניות כדי להבין אם זה יכול להיות רלוונטי עבורו. למשל – אם יש לו הרבה פסולת פלסטיק, יכול להיות שיעניין אותו למחזר אותה, אבל לשם כך אני חייבת לשאול מה הכמות, כמה העסק משלם היום עבור פינוי, איך הוא מפנה היום, מהי האיכות של הפסולת, האם אפשר לצלם תמונה, לקחת דוגמא ועוד. אמנם יש לנו פרוטוקול לפגישה וגם טופס למילוי, וזה עזר, אבל העלאת רמת הריכוז שלי היתה קריטית לשיתוף הפעולה של העסק והוכיחה את חשיבותה שוב ושוב.

8. פיתוח היצירתיות – כדי למצוא פתרונות חדשים בתחום אנו זקוקות ליצירתיות. אם זה ברמת הקופירייטינג של סיסמא או סרטון שאנחנו רוצות שיהפכו ויראליים ואם זה במציאת ה”חורים” בסיפור של הצד שמולו אנו מתמודדות.
מדיטציה מאופיינת גם בהרבה מחשבות שעולות. למרות שלכאורה, זה בדיוק ההיפך ממה שהתרגול מבקש מאיתנו לעשות, כי עלינו לרוקן את הראש ממחשבות, הן עדיין עולות ועולות (: עם זאת, ככל שאני מנסה לחזור ולהתרכז במדיטציה עצמה – להתמקד בנשימה או בתחושות זכיתי לגלות תופעה מרתקת: מחשבות ורעיונות חדשים יעלו פתאום. מהמחשבות היומיומיות החוזרות ונשנות שעולות כל הזמן מצליחים לנקות “רעש” רב ולהגיע למחוזות ורעיונות חדשים שהם חלק מהתודעה, הם פשוט לא הצליחו להתבטא. פליישמן אומר שאנחנו הרבה יותר מגוונות ממה שאנחנו חושבות, הוא מספר כיצד במסגרת ריטריט (קורס) מדיטציה א’נשים הצליחו למצוא תשובה לשאלה שמעסיקה אותם שנים.

אלו הם כמה יתרונות עיקריים שנבעו אצלי מתרגול מדיטציה יומיומי. יש גם תופעות חיוביות נוספות שהתעוררו, כמו רצון שהבית יהיה נקי ומסודר יותר, מוטיבציה לשמירה על כושר גופני ועוד.

  • אז נאמר שהחלטתן לנסות ולתרגל. כמה מחשבות על בחירת התרגול ואופן היישום שלו – אני ממליצה על אימוץ תרגול שיאפשר התבוננות פנימה ולעשות אותו בתדירות גבוהה. מה זה תרגול? פעילות שמבוססת על ידע, לפעמים ידע עתיק מאוד ו/או מבוסס מדעית, שניתן ללמוד אותה באופן מסודר. לדעתי חשוב שהתרגול יכלול פעולה כלשהי שניתן לעשות באופן עצמאי. מה זו התבוננות פנימה? תרגול שעוזר לי לראות כיצד אני מתנהגת וחושבת, ללא התמקדות בעזרים חיצוניים כמו מנטרה או מוזיקה או חפץ מסויים. אלא מה קורה לי בפנים. איזה תרגול? כל אחת ומה שמתאים לה. אני אישית מצאתי את הויפאסנה כתרגול שמתאים לי, יש מדיטציות אחרות ויש גם טיפול קוגנטיבי-התנהגותי (CBT) או פסיכולוגיה חיובית שיכולות לסייע למיטב היכרותי. תדירות גבוהה? אם אפשר אז כל יום או כמעט כל יום בדיוק כמו אימון כושר גופני – כדי לראות תוצאות חשוב להתמיד וההתחלה לרוב הכי מאתגרת. שווה לשלב גם תרגול עם אנשים נוספים, אחת לשבוע או יותר. זה עוזר להתמיד ונותן כח להמשיך. עד מתי לתרגל? בעולם המדיטציה ממליצים כל החיים (: כמו כן ממליצים להתמיד בטכניקה מסויימת לאורך פרק ממושך, שנה למשל, למרות שאת הפירות אפשר לראות מהר יותר, אחרי שנה אפשר כבר ממש להרגיש אם התרגול שנבחר הוא התרגול שמתאים. אז כמשפט לבחינה של תרגול מסויים הייתי שואלת את עצמי – האם זו באמת שיטה הבנויה מפעולות שאני יכולה לבצע? האם היא מאפשרת התבוננות פנימה? האם היא מאפשרת תרגול יומיומי/תכוף? והאם היא מתאימה לי מספיק בשביל לאמץ אותה לזמן ממושך?
  • ועוד מילה קטנה – חמלה. כמו בכל תרגול מכל סוג שהוא, אם התחלתי לתרגל ואני לא מצליחה להתמיד, הכל בסדר. ככל שארגיש יותר בסדר עם עצמי, אוכל לחזור לתרגל יותר מהר. לעומת זאת, תחושת אשמה או כישלון על כך שלא הצלחתי לתרגל ואני לא מצליחה להתמיד עלולה להרחיק אותי מלנסות שוב. המורה היקר ס.נ. גוואנקה אומר, תמיד אפשר להתחיל מחדש.

המאמר הזה עבר לא מעט גלגולים, למה? כי יש לי עוד הרבה עבודה פנימית לעשות כדי להעביר את המסרים שלי בצורה טובה! המזל שלי הוא שאספתי כמה נשים יקרות סביבי שנתנו לי פידבק ולמרות שהיה קשה לקבל את הביקורת אימצתי אותה מכל הלב. כי בסוף, מה הטעם במסר שלא מצליח לעבור? אז אני מקווה שמהגלגולים יצא פרפר יפה, ושמי שהגיעה עד לכאן נהנתה וקיבלה תועלת. המון ברכה בכל אשר תעשו,

בברכת ימים בריאים ומאושרים לנו ולכל היצורים החיים.

הילה ליאו

 

מקורות:

לינק להרצאה באנגלית של ד”ר פול פליישמן / לתרגום מקוצר שעשיתי להרצאה.

 

[1] כמובן שעבודה שיטתית פנימית יכולה להועיל לא רק לא’נשים העוסקות/ים באקטיביזם, אלא לכל אחת ואחד

[2] מרבית המאמר תיכתב בלשון נקבה בלבד אך מתייחסת לשני המינים

לתוכן זה נכתבו 2 תגובות

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן