שולחן עבודה לילד שכל אבא רוצה שיהיה לו

רוצה להיות הראשון?

מה אפשר להביא לילד שמאוד אוהב כלי עבודה אבל פטיש ומסור ומברגה מפלסטיק שרק עושה רעש וכבר נגמרו לה הבטריות קצת קטנים עליו? שולחן עבודה אמיתי, כזה שגם אבא היה משתמש בו אם השולחן היה מעט יותר גבוה.

המוטיבציה הינה מתנת יומולדת מקורית לילד שאוהב מאוד לשחק בכלי עבודה, ולענות לו על הצורך במשהו אמיתי – מסור שבאמת מנסר, מטר של גדולים, מברגה נטענת, פטיש מעץ וברזל, וכו' – לעבוד בכלים אמיתיים. המטרה הייתה לספק לו שולחן עבודה תפור למידותיו, שניתן לבצע בוא פעולות נגרות בסיסיות (בהשגחת מבוגר כרגע, במקרה שלנו). חשוב מאוד – אין כוונתי לומר בפרסום מדריך זה שכל ילד צריך שתהיה לו גישה חופשית לכלים מסוכנים. על כל מבוגר להפעיל שיקול דעת ובכל מקרה, ההחלטה היא אישית של המבוגר האחראי.

תכנון השולחן על כל שלביו

לתכנן זה ממש ממש חשוב: חוסך בחומרי גלם – כי אפשר לקנות בדיוק מה שרוצים; חוסך בטעויות – כי התכנון עוזר להבין את החלקים השונים ואיך הם מתחברים אחד לשני. בעצם, זוהי ממש מטרת התכנון. את המידות לקחתי מהתבוננות על שולחנות ילדים אחרים (לאו דווקא שולחנות עבוד ה). המידות שלא רשומות בציור הן שרוחב השולחן הוא מטר, וגובה הלוח האחורי הפך להיות מטר במקום 60 ס"מ. מטרת החיבור המוזר של הרגליים שנראה בתמונה הייתה לאפשר לשולחן לגבוה במידת הצורך עם הזמן. בסוף החלטתי לוותר על ההגבהה, מטעמי פשטות.

הכנת הפלטות

לשולחן נדרשו שתי פלטות. פלטה גדולה לאזור העבודה, ופלטה חתוכה לפי מידה למדף התחתון. הפלטות נוצרו מחתיכות עץ גלריה 3×15 ס"מ שהודבקו יחדיו עם קליבות ארוכות.

הכנת הרגליים

הרגליים עצמן הוכנו מפרופיל 10×10 (שהוא בעצם 9.2 כי הוא מקוצע כאן). כדי לחבר את הרגליים למשטח עצמו, את החלק הגבוה ביותר של כל רגל עטוף מרובע עץ שעשוי מפרופיל 5×5, כשהמעטפת מחוברת לרגל עצמה, וכל הראש הזה ביחד הודבק והוברג למשטח השולחן מלמטה.

המדף התחתון

כדי להתאים את המדף התחתון, אחרי חיתוך מדוייק של המגרעות לרגליים, פילסתי את המדף על ידי קוביית עץ שהנחתי בין שתי הפלטות, ומדידת המרחק מקצה כל רגל אל המדף התחתון לווידוא מרחק שווה בין כל הרגליים.

הדבקת הלטות

לצורך סגירת המראה של השולחן וכדי לחסום את הסיבים הפתוחים של הפלטה העליונה, הודבקה לטה ברוחב 5 ס"מ ובעובי 2 מסביב לכל דפנות השולחן. ההדבקה הקשה הייתה של הלטות הצדדיות כיוון שלא הייתה לי קליבה מספיק ארוכה. אך מכיוון שאין לי תמונה מהחלק הזה של התהליך, אשאיר אתכם לחשוב על הפתרון היצירתי לבד.

הלוח האחורי

הלוח האחורי מורכב מלוח OSB שהיה לי, שחובר למסגרת של פרופיל 5×5. הפרופיל נח על השולחן עצמו בקצוות וחובר באמצעות ברגים 8×50 ודבק צהוב (דבק נגרים) מלמטה.

מתקן תליית כלים ב-french cleat

שיטת התלייה הזו היא לגמרי overkill לשולחן הזה (תולים באמצעותה ארונות מטבח שלמים), אך כדי להתנסות בה החלטתי לבצע אותה לגמרי. בשיטה הזו לטה שפרוסה בפרופיל של 45 מעלות בצידה האחד מחוברת לקיר, ובצד השני מחוברת הפוך לאלמנט אותו בוחרים לתלות. התלייה נעשית באמצעות הנחת הזווית על הזווית הנגדית על הקיר, כך שנוצר מגע שלם.

בלוח הכלים בשולחן השתמשתי ברפפות עץ מוכנות מראש בזווית 45 (וכך חסכתי לעצמי את הפריסה המייגעת, במיוחד כשאין מסור שולחן), וריצפתי באמצעותן את כל הלוח כשבין לטה ללטה ריווחתי בדיוק מספיק כדי להכניס את הלטה הנגדית. החיבור של הרפפה לOSB נעשה עם ברגים 3×30 כל 20 סנטימטר, לאחר מדידה קפדנית)
ההרכבה פשוטה ומאפשרת שינויים במיקום האלמנטים התלויים בקלות רבה. ניתן להשתמש בשיטה הזו גם לתליית כלים בסדנא שלמה (וזאת תוכניתי, אם יום אחד יהיה לי קצת זמן פנוי בסדנא הקהילתית שלנו, אשנה את שיטת התלייה הנהוגה בה כיום).

French Cleat. מקור: Popular WoodWorking>/a<

שכבת הגנה

הצביעה נעשתה בריסוס של יכט ורניש בשתי שכבות. היכט ורניש נותן הגנה טובה מנוזלים ולכלוך שיכתים את משטח העבודה בכל מצב אחר.

סידור השולחן

המדף התחתון מאפשר אחסון של כלים גדולים וחומרי גלם. על לוח הכלים תליתי שני לוחות סנדוויץ' קטנים שעליהם צוירו המקומות המיועדים לכלים (שיטה שאני מוצא אותה לא כל-כך שימושית בסדנא עם המון כלים, אך מאוד שימושית בשולחן לילדים כי הסידור של השולחן הופך להיות קצת כמו לשחק בפאזל). לוח הסנדוויץ' הנמוך יועד לכלים שבהם ניתן לעבוד גם ללא השגחת מבוגר, והלוח הגבוה הוקדש לכלים שנקבע כי בהם ניתן לעבוד רק עם מבוגר בסביבה. גם את קופסת המגירות הקטנה תליתי בשיטת הfrench cleat.

לתוכן זה נכתבו 3 תגובות

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות