בוצנייר (כן, כן – בוץ ונייר) – החומר שלא חשבתם עליו

כל מיני עבודות
מידע כללי-
  • זמן השלמה: כלום זמן
  • רמת קושי: קל
  • עלות: זניחה
  • ידע נדרש: אין
חומרים+
  • אדמה מקומית
  • מים
  • נייר גרוס
כלי עבודה+
  • דלי 18 ליטר
  • מברגה
  • מערבל צבע
הדפסה

שנים אני מחכה לכל הזדמנות טבעית או פחות טבעית לרבוץ בבוץ. יש סיכוי שאבותיי הקדמונים היו היפופותמים.תמיד חשבתי שזה בטח משהו שמיוחד רק לי, אבל בשנים האחרונות אני פוגש יותר ויותר ילדים ומבוגרים בסדנאות ושיעורים שאני מעביר, שמאוד נהנים מהעבודה והפיסול בבוץ . אפילו אלו שבהתחלה אומרים איכס… ו"זה לא בשבילי"  לאט לאט מוצאים את הדרך ומתמגנטים לבוץ.

כשהתחלתי להתעניין בנושא שוב מאז ימי הגן העליזים, הגעתי למקדש הבוץ בארץ – לוטן. ביקרתי כמה פעמים באופן לא רשמי, הסתובבתי נפעם בפארק המשחקים המדהים שנבנה שם ולא יכולתי כבר לחכות להתחיל להתפלש בבוץ.

בסוף העשור הראשון של המילניום התחלתי ללמד במסגרות של חינוך מיוחד וניסיתי להכניס את העבודה בבוץ לחלק מה"חומר הנלמד". מהר מאוד הבנתי שבבתי ספר יסודיים רגילים לא אקבל הזדמנות להתנסות בתחום ולכן פניתי למסגרות אלטרנטיביות. שם פגשתי צמא לעבודה באדמה, בגינון ומגוון רחב של תחומים שקסמו לי מאוד.

התחלתי להתנסות עם הילדים בחלקה הקטנה שניתנה לי בבית ספר הדמוקרטי בכפר הירוק לפני כמה שנים. כעבור שנתיים עברתי ללמד בצפון בבית ספר מיוחד בלב החורש הים תיכוני בקיבוץ צבעון. בבית הספר לימדנו כל מיני שיעורים מיוחדים.

אחד מהם היה של איתן שקד, שהפך לחברי הטוב, שפשוט נקרא "בוץ". איתן הגיע עם משפחתו לצפון אחרי 14 שנים שלימד בבית הספר הדמוקרטי בערד. אחרי ניסיון עשיר בעבודה באדמה ואינספור ניסיונות, הוא פיתח שיטה נהדרת לפיסול עדין ומיוחד. לשמחתי התאפשר לי להצטרף לתלמידים שבחרו בשיעור וללמוד ממנו את מלאכת ההכנה של העיסה, הפיסול ועוד רעיונות במהלך. הכנת התערובת יחסית פשוטה אך קשה להסבר בצורה מדויקת, בשל השוני בסוג האדמה וכמות החרסית בה. החרסית גורמת לגבישי האדמה להדבק אלו לאלו ונותנת לסוג האדמה את צבעו הייחודי.

בדרך כלל אני מכין את התערובת בשילוב של נייר גרוס. במשך 3 השנים האחרונות נעזרתי במזכירת היישוב ששמרה לי שקיות שהתמלאו ברסיסי נייר דוחות כספיים ופרוטוקולים, בכל משרד או רשות/מועצה ישמחו לתרום לכם מאגף ניהול חשבונות. (הם חייבים לגרוס).

איך מכינים?

לוקחים דלי של 18 ליטר , רצוי במצב משומש, וממלאים מים בגובה 10 ס"מ בערך. דוחסים כמות גדולה של נייר גרוס (או רצועות דקות של עיתונים ) עד שכל הנייר טבול במים והוא מושרה בו. ניתן להשרות במים למשך שעה ועד יום לפני העבודה. זה מרכך את הסיבים ומקל על עבודת הלישה לאחר מכן.

מערבל צבע - זה מה שמבקשים בחנות

מערבל צבע – זה מה שמבקשים בחנות

לא חייבים להשרות בשל העובדה שאנחנו עומדים לטחון את הנייר והמים במערבל צבע פשוט המחובר למברגה או מקדחה. טוחנים עד לקבלת עיסה אחידה ודביקה. חשוב להקפיד שלא יהיו יותר מידי מים.

איך יודעים ? פשוט לוחצים על העיסה. אם יוצאים מים סימן שיש יותר מידי. אפשרות אחת – לרוקן מעט מהמים, אפשרות שנייה להוסיף נייר ולהטביע אותו במים עד שיספח את כולם.

אחרי שמקבלים עיסת נייר במרקם אחיד פחות או יותר מרוקנים את העיסה לגיגית רחבה ומשטחים את העיסה בתחתית הגיגית. עכשיו מגיע החלק המפתיע – מפזרים אדמה מסוננת (בלי אבנים ומקלות ) על עיסת הנייר הטחונה ומתחילים לערבב. כמה להוסיף? מאוד תלוי בסוג האדמה שלכם ובכמות המים שטחנתם עם הנייר. פירורי האדמה צריכים להיכנס לעיסת הנייר בעזרת הלישה המאסיבית. פה אין קיצורי דרך, חייבים ידנית, וזו עבודה הדורשת הפעלה מרובת שרירים (מצוין למי שמחשיב עצמו ילד). לוקחים כל פעם גוש של נייר ומפזרים עליו אדמה בנדיבות. לשים ולשים עד שמתקבלת תערובת אלסטית המזכירה בגמישותה פלסטלינה ממש. השאיפה היא להגיע למצב שבו הנייר והאדמה הופכים לאחד ואין בכלל עודפי מים. לאחר לישה של כמה דקות טובות אפשר להכין כדורים קטנים לעבודה נוחה יותר בהמשך.

עבודה ברזולוציה גבוהה

עבודה ברזולוציה גבוהה

החומר המוכן מאוד נעים וידידותי לעבודה. ניתן לפסל בו בצורה עדינה מאוד, החל מצעצועים קטנים, חיות, משחקי לוח, שחמט, שלטים לבית ואפילו טירת ארמון מלבנים זעירות, כמו שהכינו הילדים לפרויקט סוף שנה בבית ספר שבילי יער בצבעון.

העבודה בבוץ ונייר מגיעה לרמות דיוק ופיסול עדינות ביותר, ואינה דורשת שריפה בתנור כלשהו.. מה שעוד מדהים בחומר הזה היא הקשיחות שלו. לאחר כמה ימים, רצוי בצל, המים מתאדים והחומר מתכווץ והופך נוקשה מאוד ועמיד אפילו מנפילה מגובה רב. פעמים רבות אני מתחיל סדנה בכך שאני לוקח עבודה שהכנתי ומפיל אותה לרצפה כאילו בטעות. תמיד יש השתאות ו"אוווווויייי" שנזרק לאוויר , מיד אני מסביר עד כמה חזק החומר ונותן למי שרוצה אפשרות לנסות לשבור אותו.

עוד דברים שניסיתי לבנות מהחומר המיוחד הזה הם תנורי "רוקט סטוב" קטנים שעבדו מצוין והפתיעו גם אותי ביעילות שלהם. קערות, חנוכיות ופתיליות שמן הם חלק קטן מאוסף יצירות שהולך ונערם אצלי במהלך השנים. היצירות הוותיקות שהן בנות ארבע שנים בערך אינן מאבדות מצורתן ונראות כחדשות ומידי שנה אנו מדליקים את חנוכיית הבוץ בצורת תמנון שבניתי באותו שיעור עם איתן.

כל מיני עבודות Save

Save

הדפסה

אודותי

פורסם ב מדריכים ומתוייג תחת , , , . שמור את הקישור הישיר.

20 תגובות לבוצנייר (כן, כן – בוץ ונייר) – החומר שלא חשבתם עליו

  1. יואב:

    האם הפסל יחזיק מעמד בחוץ ללא שריפה?
    אם לא האם יש חומר שאפשר למרוח עליו שישמור עליו גם לא שרוף?

    • הי יואב..

      ושאר השואלים.

      טרם ניסיתי לשרוף יצירות שעשיתי בתנור ולהשאיר אותן בחוץ למשל החורף. מזמין אתכם לעשות את זה, כמו בחור בשם אסף שעשה את זה וכתב פה באחת התגובות שזה מחזיק מעמד .

  2. מעוניינת להתנסות בפיסול חפצים קטנים, דמויות ויצירת צעצועים מבוצנייר (כמו שאתה קורא לו.) האם אפשר לבוא לראות את התהליך כולו .? אתה עושה סדנאת התנסות, אולי לגננות? הייתי גננת מעל 20 שנה בהשראת שיטתו של שטיינר עסקתי הרבה ביצירת צעצועים, בובות מתנות לימי הולדת , פינות אוירה של עונות וחגים. .הכל מחומרים מן הטבע . (פלסטיק לא היה בגן.) מכירה עוד גננות שאולי ירצו ללמוד ממך .. אבדוק איתן , אני גרה בחדרה. אשמח לקבל תשובה למייל המצורף. בתודה . טליה .

  3. חגית:

    היי דן, לפי ניסיונך לאחר יבוש החומר איך הוא מתנהג עם מגע במים?
    תודה

  4. ליאור זינגר ליאור זינגר:

    דן, מה שם החומר באנגלית?

    • עירית:

      הי,

      החומר המתקבל מאד דומה למה שנקרא paper clay.
      אני מכירה אותו מתוך עבודתי כקרמיקאית. הוא נצרף בתנור קרמי, ומתקבל כלי קל מ וחזק מאד.
      לעומת הבוץ-נייר, הוא חייב צריפה.

      • חגית:

        עדיין לא קיבלתי תשובה
        מה קורה לחומר לאחר יבוש ללא שריפה
        האם נשמר?
        תודה

        • הי חגית, לפי ניסיוני החומר חוזר למצב מפורר. כחומר עבודה שמבוסס על אדמה ותאית ניתן להחזירו לאדמה בכל רגע שמחליטים לעשות כך, או להשתמשוב אם טובלים במעט מים ומעבדים אותו שוב בידיים. בגדול ללא שריפה לא מומלץ מגע של מים. מיועד באמת יותר למדפים, צעצועים, משחקים, קישוטים, עיטורים פנימיים על קירות או משקופי הבית. מגיב מצוין עם שילוב של עץ .

          אני אוהב לשלב בעבודה איתו שיפודי עץ ואז מגוון האפשרויות לבניה מתרחב מאוד.
          לא מזמן עבדתי עם קבוצת ילדים על הקמת פארק משחקים עם גלגלי ענק וקרוסולות, והכל משיפודים ובוצנייר. כמובן גם צירים לדלתות בארמונות, חלונות וכו'

  5. מירה:

    איפה אפשר לקנות אדמת חרסית?

    • הי מירה,
      לא צריך לקנות. כל אדמה מכילה חרסית בכמות מסויימת, לכן כמעט כל אדמה תתאים להוציא חול וחמרה. צאי לטבע הקרוב ותאספי אדמה.
      כפי שדן כתב למטה: תרטיבי את האדמה, תעשי כדור, אם האדמה נדבקת לידי כדור היא מתאימה.

      • יוסי:

        אם האדמה לא נדבקת לידי כדור, חפרי קצת יותר עמוק ונסי שוב. השכבות התחתונות בד"כ מכילות יותר חרסית.

  6. אסף:

    אהלן דן. אחרי שקראתי את מה שכתבת ישר רצתי לנסות. העיסה שהכנתי הייתה מעט רטובה אבל התוצאה הייתה נהדרת עשיתי קערה ואחרי ששרפתי אותה היא נשארה עמידה למים בצורה טובה מאוד!
    השלב הבא הוא תנור….
    תודה רבה יופי של רעיון

    • הי אסף, נשמע מעולה.
      נראה שבאמת זה יכול לעבוד טוב לשרוף את החומר. חשוב להקפיד לדעתי שעובי הבוצנייר יהיה מספיק עבה – משהו כמו 2 ס"מ לפחות.
      אנחנו בנינו עם הילדים המון צעצועים שנבנו מהחומר ובתים קטנים שנבנו על סלעים ביער. בנינו משטח 70 על 70 ס"מ וחתכנו אותו עם סכין פיצה עגולה ללבנים קטנטנות ואחרי שהתייבשו הרכבנו מהם טירות וקירות לבנים מדהימים . כולל קשתות ודלתות נפתחות על ציר מענפים שמצאנו.
      יש עכשיו קמפיין מקסים שאיתן שקד ידידי הטוב , העוסק בטבע טרפיה מוביל. מצרף קישור לקמפיין המציע בין היתר ספר מיוחד שנקרא משחקי אדמה המעביר בצורה מקסימה את הנושא. בספר מביא איתן את רעיון בניית המשחקים מאדמה ואת הצד הרגשי של עבודת הפיסול בבוץ. ממליץ בחום גם לתמוך בפרויקט וגם לקרוא ולקבל השראה. כן ירבו!!

      http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=15764

    • אסף נשמח לראות תמונות אם אתה מסכים לשתף.
      וגם באיזה טמפ שרפת ולמשך כמה זמן?
      תודה

  7. ליאור זינגר ליאור זינגר:

    יפה מאוד דן! באמת שילוב מעניין. אני הייתי רוצה לנסות לקחת לכיוון אחר של ציפוי קירות הבית מבפנים. במקום קירות גבס תעשייתים שלהם חסרונות אקולוגים וגם משעממים מבחינת העיצוב, החומר הזה אולי יתן מראה יותר אורגני. ברגע שאתחיל לעבוד איתו אשלח תמונות.

  8. ארנון:

    כל הכבוד, דן. על כתבה מאוד חמודה ומקסימה. היצירות ממש מדהימות.
    לדנה, אני איתך. נראה לי שהכתבה נועדה רק לתת קצת טעימה והצגה של הקונספט והרעיון של פיסול בבוץ, אבל חסר בה ברבה פרטים שיאפשרו לקפוץ לתוך הנושא.
    נראה לי שחשובה מאוד הנקודה של סוג האדמה שבה משתמשים. חרסית היא האדמה שמאפשרת את הכיף הזה שבפיסול האלסטי. באופן טבעי בלוטן משתמשים באדמת לס המקומי שהוא כבר השילוב המנצח של חרסית וחול. נראה לי שהחסרון של השארת הפסלים לא שרופים הוא שהם חייבים להיות תחת מחסה ולא בחוץ, חשופים לגשם.
    האם תוכל, דן, לכתוב האם מישהו ניסה לשרוף פסל כמו אלו שאתה מתאר? באיזו טמפרטורות? מה היו התוצאות?
    תודה.
    ארנון.

  9. הי דנה,
    מה שמדביק את החומר הוא האדמה החרסיתית. לכן רצוי להשתמש באדמה שכזו. אפשר להשיג בכל משתלה או למטיילים צפונה או דרומה או אפילו לאזור השומרון . ניתן להרטיב מעט במים ופשוט לנסות ליצור כדור ולראות האם החומר מתגבש או מתפורר כמו באדמת החמרה בשרון.

    לאחרונה ניסית גם עם אדמה לבנה מהגליל והתוצאות נהדרות.

  10. דנה:

    היי קראתי את הפוסט שלך לגבי פיסול בבוץ מאוד התלהבתי אבל חסר לי משהואחרי שאני טוחנת את הנייר עם המיים ואני מתחילה להוסיף אדמה מה מדביק את הכל אני לא מוסיפה חרסית…או שאתה מתכוון לאדמה אתה מתכוון לחרסית שקונים בשקיות ?
    תודה על השיטוף מאוד עוזר לי כי אני מאוד רציתי לעבוד עם התלמידים בחומר ואין לי תנור אז אני מחפשת חומרים אחרים שמתייבשים באוויר

    שוב תודה אשמח לתשובבה
    דנה

  11. נועה אשל-אביגור:

    האם אפשר לשמור את החומר שנוצר(בדומה לחימר)?

    • כן אפשרי בהחלט לשמור את החומר עד 5 ימים בערך. במיוחד בקיץ. אחכ מתחיל להסריח ולהעלות עובש. מומלץ לעטוף בניילון ובכלל כל פעם להכין כמות שמספיקה לפעילות של אותו יום או שבוע ולא כמות ענקית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

להעלות תמונה (למעלה)