המדריך הקודם הסתיים לאחר הרכבה ראשונית של זוג המלחציים הקדמיים:

המלחציים יצאו קצת נמוכים יחסית לפני השולחן. מאחר ומדובר גם במלחציים בסיסיים, קטנים וקלים יחסית, ביקשתי להרחיב אותם מ- 17 ס”מ לסביבות ה- 30 ס”מ. כל המבנה בתמונה, מיועד לשפתיים הפנימיות של המלחציים, שלא יישברו או ייעקרו תחת לחץ ההידוק (כפי שקרה לשפתי העץ באותם מלחציים, בשולחן הקודם):

השפתיים החיצוניות של המלחציים נעשו מעץ עבה יותר (3.2 ס”מ), והוכן בהם בעזרת מפסלת, חריץ למוט ברזל שתפקידו יובהר בהמשך:

והנה המלחציים מורכבים. המוט השחור משמש להידוק עצמים לשולחן, כאשר בשולחן עצמו יש שורות חורים במרווחים קבועים, ובהם נועצים סטופרים. ויתרתי עליהם בינתיים לאחר מחשבה נוספת, מאחר והחורים הנוספים בשולחן אוגרים נסורת (ובמידה והחורים עוברים דרך הפלטה, הנסורת תצטבר על המדף למטה ותהיה קשה לניקוי).

במלחציים כפי שנראים כאן הלחי הפנימית גדולה מהחיצונית, ופעם בכמה זמן זה עלול להפריע. לכן קוצרה בהמשך הלחי הפנימית:

בשולחן נגרות אירופאי מסורתי, שני זוגות מלחציים. אחד בחזית כמופיע למעלה, ואחד נוסף בקצה (בד”כ הימני), הנקרא מלחצי קצה, מלחצי עגלה, מלחצי כתף, בהתאם למבנה שלהם. הבורג על הרצפה בצילום קצת גדול למלחציים כאלה. הבורג נתרם לי מפירוק של שולחן ישן, והתכוונתי לבנות סביבו את מלחצי החזית. החלפת הפלטה ברגע האחרון לפלטה קטנה יותר, לא אפשרה לקבע את המלחציים הכחולים כמלחצי קצה ולכן הועברו לחזית. מבנה השולחן יאפשר אולי לבנות מלחצי עגלה, מחלקים שרובם נראים בתמונה, כפי שאפשר לראות בסרטון:

 

נניח בינתיים לדברים המסובכים. הנה מדף של איקאה וכמה קרשים, מהם נבנה מדף ו”שוקת”:

לאחר ליטוש קל להסרת מה שנראה כמו סימני נעליים על המדף, נוסרו למידה שני קרשים לסייע בגישור הפער בין רחב המדף לבין המרחק בין קושרות השולחן. ניסרתי וחיברתי לפני שחשבתי, ולכן חיבור המדף לשולחן נעשה בעזרת מערכת “קרג”, לפיה קודחים קדחים אלכסוניים ומחברים בברגים מיוחדים. אם הייתי מתכנן מראש, הייתי קודח לפני חיבור הקרש למדף, כאשר הקרש והשבלונה משמאל מוחזקים יחד בתוך מתקן ייעודי.

והנה המדף מורכב וצבוע בלכה:

השוקת נבנתה מקרשים מספת פוטון, שנוסרו והודבקו:

לסיום נצבעה השוקת בלכה והוברגה למקומה, באופן שיאפשר פירוקה המהיר, אם תפריע לכלוב משהו לשולחן:

לניסוי הונח ליד השולחן כסא בר מעץ (כסא שלא אני בניתי). נוהג לנגר בעמידה, בוודאי כאשר יש להיעזר במסת הגוף או להפעיל כח. עם זאת, נראה לי מעניין לשבת עליו מדי פעם. כאמור, זה ניסוי:

והנה המלחצים הראשונים שלי, מלחציים קטנים שאולי בעליהם המקורי היה צורף. מדי פעם עדיין משתמש בהם, הם נוחים לאחיזת פריטים קטנים, ולחיי הפלדה שלהם מתאימות להחזקת חלקי מתכת בעת ניסור. המלחציים קטנים מכדי להיתפס על פלטת השולחן העבה ולכן חוברו לשני קרשים קטנים להחזקה במלחציים הגדולים.

העסק התברר כלא מספיק יצב בעת ניסור, ופורק. ניסור פינה קטנה מתחתי השולחן היה יכול להיות עניין פשוט לו נעשה לפני הדבקת שכבות הפלטה (שני ניסורים ניצבים וקצרים), חצי פשוט לו היה נעשה לפני הרכבת הפלטה כאשר היא מונחת הפוכה (מעט עבודה עם מפסלת ופטיש). כיוון שהעסק כבר היה מורכב, ועבודה עם מפסלת מלמטה למעלה היא לא בטיחותית לטעמי, התגלה שוב שימושיות הכלי הרב-תכליתי. כמה דקות ניסור רועש ומאובק מתחת לשולחן, והנה המלחציים הקטנים במקומם.

כלי חשוב למי שעוסק בנגרות ידנית, נקרא “שוטינג בורד”. העיקרון הוא כי ניסור ידני של קורה (ניסור לרוחב), לעולם לא יהיה ישר לחלוטין, ולכן מחזיקים את הקורה כנגד לוח עץ, כאשר מקצוע ידני נוסע על לוח עץ ניצב ב- 90 מעלות במדויק. התמונה להלן לא ממש מייצגת איך צריך להשתמש ב”שוטינג בורד” – הלוח כלוב לשולחן במקום להיות מקובע במלחצי השולחן (בגלל אורך הקרש, שלא אפשר הנחתו לרוחב השולחן), המקצוע הוא מקצוע גדול מס’ 5, מקובל להשתמש במקצוע “בלוק” הקטן מספיק להחזקה ביד אחת.