על שולחן הנגרות – חלק א’

רוצה להיות הראשון?
בבית המלאכה

שולחן נגרות רציני אינו רק סמל סטטוס, ולא רק “מבחן חניכה” לנגר המתחיל. מי שתחביב הנגרות שלו יקר לליבו, בטח לא ירצה שהשולחן הקטן והקל שלו יטייל בכל החדר כשמפעילים עליו כח, שהגב יכאב כיוון שהשולחן נמוך מדי, או שהכסא אותו מתקנים יתברר כרחב מכדי להיות מונח על השולחן, ולכן צריך לעבוד על הרצפה.

שולחן נגרות רציני אינו רק סמל סטטוס, ולא רק מבחן חניכהלנגר המתחיל. מי שתחביב הנגרות שלו יקר לליבו, בטח לא ירצה שהשולחן הקטן והקל שלו יטייל בכל החדר כשמפעילים עליו כח, שהגב יכאב כיוון שהשולחן נמוך מדי, או שהכסא אותו מתקנים יתברר כרחב מכדי להיות מונח על השולחן, ולכן צריך לעבוד על הרצפה.

מידות השולחן, מידת המסיביות שלו והאביזרים שיותקנו עליו, נגזרים מאופי ומאינטנסיביות השימוש, ולא פחות חשוב – מנתוני החלל בו הוא נמצא.

מי שיש לו (ולי אין) כלים כמו מסור שולחן או שולחן ראוטר, אולי ירצה כי השולחן יהיה בגובה שיאפשר גלילת העצים בהמשך לגובה שולחן המסור (מעין feeder). מי שעובד באופן קבוע עם מכשירים שולחניים כמו מקדחת עמוד, מסור נימה או משחזת שולחנית, ירצה להתחשב בהם ולקבע אותם לשולחן. מי שנוהג להשתמש בשולחן רק כדי להרכיב דלתות, כמו האלומינציק החביב עלי, עשוי להסתפק בשולחן קל אך גדול מאוד ומישורי באופן מאוד מדויק. מי שעובד עם כלים הדרושים הפעלת משקל הגוף, אולי יעדיף שולחן נמוך מזה המנגר קופסאות קטנות ומדויקות, ואם האחרון עובד בישיבה, אולי יתאים את גובה השולחן לכסא. מי שנהנה מחלל גדול לעבודה, ישמח לשולחן גדול, ואולי ירצה אפשרות לגשת לשולחן מכל אחת מצלעותיו.

אני מנגר בפינה במרפסת דירתנו, כל פעם משהו אחר ובאופן אחר, והשטח מוגבל, השולחן הישן ניצב מול חלון, והחדש – צמוד לקיר. כמי שמנסה לקחת את תחביב הנגרות שלו בפרופורציה, אין לי כלים חשמליים כבדים שיש לקבע לשולחן, מקבל בהבנה כי חלק מהניסורים יוזמנו ממחסן העצים, ואשתי קיבלה בהבנה שאת דלתות התריס למרפסת של הילדה, הדבקתי על הרצפה באמצע הסלון. גובהי 1.80 מואני מנגר בעמידה. כל זה משאיר אותנו עם שולחן מינימלי ברוחב 60 סמ, באורך מטר וחצי ובגובה 90 סמ. אני ימני ולכן המלחציים יהיו קרובים לפינה השמאלית של חזית השולחן.

מחיר שולחן חובבים סביר מתחיל סביב 2,500 ₪, הנה אחד שדי דומה בתכניתו לשולחן שבניתי. למי שבונה לבד, קורות אורן 5/10 מוקצעות, הן בחירה סבירה – הרגליים משתי קורות מודבקות גב אל גב, לקורות האופקיות עשויה להספיק קורה יחידה.

לביזו היתה במרפסת ערימת קרשים בחתך 3.2/9.2 סמ מהניסיון הראשון לבנות דלתות תריס, עוד כמה השלמות ויש רגליים וקושרות. כ– 250 ₪ לקרשים לפלטה העליונה ולכמה ברגים, ויש שולחן. אם הייתי צריך לקנות את כל הקרשים (עץ אורן פשוט), עלות העץ והברגים היתה כ– 500 ₪. עלות זוג מלחצי נגרות בסיסיים (ואפשר להסתפק בזוג אחד) החל מ– 250 ₪, ועוד נניח 100 ₪ ללכה או שמן לגימור, ולדבק נגרים.

השולחן להלן נבנה ברובו המכריע משאריות עץ שהיו מונחות במרפסת. קניתי קרש אחד ב– 25 ₪, ברגים ב– 50 ₪ ורגליות (שלא נוצלו) בכ– 20 ₪. קניתי מקדח אחד (יקר יחסית) בכמה עשרות ₪, ויתר הציוד והחומרים, עד רמת הלכה והדבק, שכבו בארון. סהכ שילמתי סביב 100 ₪, ובהרבה עבודת כפיים.

בחרתי לעבוד בעיקר עם כלים ידניים. התחלתי בניסור ידני של מסגרת דלתות התריס. לקבלת קו ניסור ישר, עבדתי בשיטה הנקראת “knife wall”, לפיו יוצרים חריץ בעזרת מפסלת, המוליך את המסור בתחילת דרכו. יש לשים לב לעבוד ב– “waste side” (מצד החומר העודף).

יוצרים חריץ בעזרת מפסלת, המוליך את המסור בתחילת דרכו

צפוי כי קו הניסור ייצא ישר, וייתכן כי יסטה מהאנך, סטיה אותה מתקנים עם מקצוע ידני, רצוי על “shooting board”. למי שאין כלים כאלו, רצוי לסמן מראש בעיפרון קו ישר סביב הקרש, לבדוק לאחר הניסור, ולשייף עד להגעה לקו בכל צלעות הגדע. ראו גם את סרטו של פול סלרס. עוד נחזור לסדרת סרטים זו, בה הוא מדגים בנית שולחן נגרות (בעיצוב שונה לגמרי), בעזרת כמה כלים ידניים בסיסיים.

הדבקת הקורות האופקיות:

הדבקת הקורות האופקיות

על הרצפה כמה קורות, אחוזות בכל כליבה, קטנה או גדולה, שיכולתי לשים עליה את ידי. על השולחן הישן קורה שנמצאה מעט מעוותת, והסרתי ממנה חומר בהקצעה, כדי שמישור המגע שלה עם הקורה אליה תודבק, יהיה אחיד:

על השולחן הישן קורה שנמצאה מעט מעוותת, והסרתי ממנה חומר בהקצעה

שתיים מהקורות האופקיות ניסרתי ידנית לאורך, והדבקתי גב אל גב. התוצאה חייבה הקצעה מהותית, עד להגעה לתלתל עץ אחיד לכל רוחב הקורה. על הרצפה משמאל אחת הרגליים, עשויה 3 קורות 3.2/9.2 סמ מודבקות, כאשר הקורה האמצעית ארוכה יותר ותשמש כסין” (תקע) לשם חיבור לקורות האופקיות.

התוצאה חייבה הקצעה מהותית, עד להגעה לתלתל עץ אחיד לכל רוחב הקורה

את השקעים (“גרז“), הכנתי עם מפסלת ופטיש (ועוד כלי קטן לסיוע בניקוי הנסורת מהשקעים). השיטה מוסברת בסרטון של פול סלרס, והיא מאפשרת עבודה די מדויקת. רוחב הגרז 32 ממ, רוחב המפסלת הרחבה שיש לי 12 ממ, לכן הכנתי שני חריצים מקבילים ובהמשך פיניתי את היתרה. כיוון שהצד הנגדי של הקורה לא יהיה גלוי לעין אחרי ההרכבה, חצבתי לכל העומק (6.4 סמ) מאותו הצד. אורך הקורה 9.2 סמ, אורך הגרז 7 סמ, בהתאם ניסרתי ויצרתי כתףבסין. הגוונים הצהובים בתמונה, הם מסופת האבק הנוראית של ספטמבר 2015 – חלונות המרפסת סגורים, המזגן בחדר הסמוך מופעל, מאוורר גדול גויס לעזרה – ואפשר לנגר בניחותא. היופי בנגרות ידנית הוא השקט היחסי (פרט לחבטות הפטיש בפרט ספציפי זה), ומיעוט האבק יחסית לניסור, קידוח ושיוף עם כלים חשמליים.

הכנתי שני חריצים מקבילים ובהמשך פיניתי את היתרה

והנה אחד הניצבים באיזה שלב ביניים המסביר את מבנהו:

והנה אחד הניצבים באיזה שלב ביניים המסביר את מבנהו

ניקוי הגרזים (שקעים) להתאמה סופית לסינים (תקעים), בעזרת שופין שטוח, לאחר סימון בעיפרון היכן הסין נתקע בהרכבת ניסיון ללא הפעלת כח רב:

ניקוי הגרזים (שקעים) להתאמה סופית לסינים (תקעים), בעזרת שופין שטוח

והנה הרגליים לאחר הרכבה יבשה, ליד השולחן המאולתר הישן. קורות המשטח העליון של השולחן הישן, מיועדות להפוך לקורות קושרות בין רגלי השולחן החדש. רגלי השולחן החדש מסגירות את מקורן בפירוק של מסגרת – ראו את סימני מחברי הסיןוגרז הישנים.

והנה הרגליים לאחר הרכבה יבשה, ליד השולחן המאולתר הישן

שיטת הכנת הגרזים לעיל נראית מדויקת. דופן הגרז נראית ישרה לכל העומק מאחר ונתמכה עי המפסלת בעת החציבה, אבל – למעשה זו עבודה ביד חופשית, וכמו שבניסור ביד חופשית סביר שתהיה סטיתמה מהאנך, גם כאן המפסלת סטתה מעט מהאנך.

למעשה זו עבודה ביד חופשית, וכמו שבניסור ביד חופשית סביר שתהיה סטית-מה מהאנך, גם כאן המפסלת סטתה מעט מהאנך

צילום פרידה משולחן הנגרות הישן והמאולתר, ששירת אותי נאמנה בכמה השנים האחרונות, לפני שהמשטח שלו נלקח להכנת הקושרות לשולחן החדש:

צילום פרידה משולחן הנגרות הישן והמאולתר, ששירת אותי נאמנה בכמה השנים האחרונות, לפני שהמשטח שלו נלקח להכנת הקושרות לשולחן החדש

כדי לאפשר פירוק השולחן, שמשקלו צפוי להיות באיזור ה– 80 קג, הוחלט להמשיך בחיבורי ברגים, למרות שהם נחשבים חזקים פחות מאשר חיבורי סיןוגרז. מקדחת עמודאין, אנכיות הקידוח נקבעה בסיוע פינת אחד הגרזים, שנודבה לשמש סרגל אנכי ב– 2 מישורים. הקידוח כאן הוא באחת הרגליים:

מקדחת עמוד-אין, אנכיות הקידוח נקבעה בסיוע פינת אחד הגרזים, שנודבה לשמש סרגל אנכי ב- 2 מישורים

והנה אחת מקורות השולחן הישן, כלובה זמנית לשם קידוח

והנה אחת מקורות השולחן הישן, כלובה זמנית לשם קידוח

הכל בעשר” – דיבלי עץ, עוקצים לסימון הקידוח בחלק השני, שופין עגול, מקדח ספירלי איכותי, ומקדח ארוך להמשך העבודה. על המקדח הארוך קשה לשלוט, לכן תחילת הקידוח נעשתה עם המקדח הרגיל.

דיבלי עץ, עוקצים לסימון הקידוח בחלק השני, שופין עגול, מקדח ספירלי איכותי, ומקדח ארוך להמשך העבודה.

שיטת העבודה היתה חיבור כל קורה בדיבל לרגל, כליבה, וקידוח הבורג השני באותה הקורה. כשניסיתי לקצר ולקדוח דרך הדיבל, סטה המקדח מצירו:

כשניסיתי לקצר ולקדוח דרך הדיבל, סטה המקדח מצירו

הרכבת ניסיון על יבש, החריצים לאומים נחצבו עם מפסלת בשיטה הידועה. שניים מהקרשים המרכיבים את הרגל האחורית, נלקחו מספת פוטון, ראו הפסים הבהירים במקומות שהיו הלייסטים:

הרכבת ניסיון על יבש, החריצים לאומים נחצבו עם מפסלת בשיטה הידועה

ומראה כללי של בסיס השולחן לפני המשך העבודה.

הרכבת ניסיון על יבש, החריצים לאומים נחצבו עם מפסלת בשיטה הידועה ומראה כללי של בסיס השולחן לפני המשך העבודה

לאחר שיוף מאוד מינורי, יושמה במברשת לכה שקופה על בסיס מים (שארית מפרויקט קודם). להשלמת הרגליים, ניקנו רגליות פילוס מסיביות. ברצפת המרפסת שיפוע לניקוז, הקרשים היו עקומים, וגם אני לא ניסרתי, קדחתי וחצבתי הכי מדויק. בסופו של דבר פילסתי את השולחן בעזרת פיסת דיקט, וכדי לבודד את העץ מהרצפה (ולנסות לעמם את חבטות הפטיש בעת עבודה עם מפסלות), ציפיתי את תחתית הרגליים בספוג קומפריבנדמהסוג שמשמש לבידוד אקוסטי מתחת לניצבי מחיצות גבס (גם זו שארית מקיר גבס שבניתי בבית).

ציפיתי את תחתית הרגליים בספוג "קומפריבנד" מהסוג שמשמש לבידוד אקוסטי מתחת לניצבי מחיצות גבס

הפלטה העליונה היתה אמורה להיות עשויה עץ מלא בעובי כ– 7 סמ, מודבקת מקורות בעמידה. עץ בוק התברר כיקר מדי, אורן באיכות משביעת רצון לא מצאתי, שולחן הנגרות הישן פורק לפני כחודש והידיים מבקשות עבודה. אז נפלו עיני על כמה דלתות מארון ישן, שגאלתי פעם ממכולה של שיפוצניק. על פי משקלן ועל פי מה שראיתי בקדחי הצירים ובמקומות שהתקלף הפורניר, הדלתות מסיביות ובנויות עץ אורן מלא. מידות הדלתות 50/120 סמ, קצת פחות ממה שרציתי.

אז נפלו עיני על כמה דלתות מארון ישן, שגאלתי פעם ממכולה של שיפוצניק

אבל קדימה לעבודה, ראשית שיוף הלכה כדי שהדבק ייתפס. בהמשך הודבקו 3 פלטות זו על גבי זו, וחוזקו ב– 21 ברגים. המטרה היתה ש– 3 הפלטות יעבדו יחד מבחינה קונסטרוקטיבית.

אבל קדימה לעבודה, ראשית שיוף הלכה כדי שהדבק ייתפס. בהמשך הודבקו 3 פלטות זו על גבי זו, וחוזקו ב- 21 ברגים

לסיכום

והנה השולחן לאחר חיבור הפלטה לבסיס בברגים סמויים (הברגים בקוטר 6 ממ, קדחי הברגים בקורה בקוטר 10 ממ, לאפשר שינויי התפשטות והתכווצות של הפלטה יחסית לבסיס), והרכבה ראשונית של זוג המלחציים הקדמיים.

והנה השולחן לאחר חיבור הפלטה לבסיס בברגים סמויים והרכבה ראשונית של זוג המלחציים הקדמיים

המשך העבודה על השולחן – שדרוג המלחציים, בדיקת אפשרות לזוג מלחציים נוסף, הוספת שוקת“, מדף תחתון – באחד המדריכים הבאים.

לתוכן זה נכתבו 8 תגובות

  • שלום רב
    אשמח לקבל פרטים על המלחציים שמחוברים לשולחן .היכן אפשר לרכוש ?
    תודה מראש
    צביקה

    • יעקב גילת

      צביקה שלום,
      המלחציים הם מתוצרת אירווין, דגם TV175B.
      רוחבם “7, כ- 18 ס”מ, מעט מדי אבל פה אפשר להסתייע בזוג קרשים, ראה בחלק השני של פוסט זה.
      הבעיה איתם היא עומק הפתיחה, לאחר תוספת אותם קרשים, נותרו בקושי 10 ס”מ, וזה לא מספיק.
      ראה בקישור:
      http://www.dror-tools.co.il/filter-cat.asp?c=86&f57=97
      מלחצי “9 עם שחרור מהיר (כאשר עומק הפתיחה הוא סביב 25 ס”מ, זה די מייגע לסובב את הבורג בכל פעם ולכן יש איזה פטנט שעוקף את הבורג), זה הרולס רויס, אבל הרבה יותר יקר (אגב, מחיר, ממליץ לך תמיד להשוות עם חנויות אחרת, להתמקח, או להגיע לחנות בעת המכירה התקופתית, בד”כ פעמיים בשנה, יוני ודצמבר, וכאשר יש שם נציג של יבואני אירווין).
      בין שני אלה יש עוד חלופה, מלחצי “7 עמוקים עם שחרור מהיר.
      אני מסתדר עם המלחציים הקלים, אם כי הייתי מעדיף את הגדולים יותר. עוד בעיה עם הגדולים היא משקלם, באזור ה- 30 ק”ג, לך תסחוב אותם, תרכיב בלי שייפלו לך על הרגל, ותדאג שיהיה שולחן מספיק כבד כדי שלא יהפכו אותו.

  • כל הכבוד!
    פרוייקט מושקע מאד ויחד עם זאת חסכוני ונטול יומרות מיותרות!
    מאחל לעצמי לנסות גם…

    תודה!

  • סחטיין יעקב

    אשמח אם תוכל לפרט על חיבור הפלטות אחת לשנייה (האם פשוט הברגת מהצד התחתון ברגים דרך 3 הפלטות)?

    בנוסף, כיצד חיברת לבסיס? שוב הברגה פשוטה דרך הבסיס לפלטה?

    ומהם החורים העגולים שנקדחו בקושרות?

    תודה,
    נעם

    • יעקב גילת

      נעם שלום,

      לגבי הדבקת לוחות הפלטה זה לזה – קודם הסרתי את הלכה הקיימת, כדי שהדבק יתפוס טוב יותר. זה עדיין בערבון מוגבל, שכן לא הדבקתי עץ מלא לעץ מלא, אלא פורניר לפורניר.
      השכבתי את הפלטה העליונה הפוכה על הרצפה ומרחקתי עליה דבק. הנחתי עליה את הפלטה האמצעית, וידאתי שהשוליים סביב בקו אחד, וחיברתי בכמה ברגים.
      עשיתי אותו הדבר עם הפלטה השלישית, ואז חיברתי את שלוש הפלטות זו לזו במשהו כמו 21 ברגים במרווחים של משהו כמו 30/30 ס”מ, מתחתית הפלטה כלפי פני הפלטה. אורך הברגים נמדד כדי שיקשרו יחד את 3 הפלטות, אך לא יחדרו את פני הפלטה העליונה.

      חיבור הפלטה לבסיס – קניתי ברגים קודחים 6 בקוטר 6 מ”מ ובאורך מתאים (משהו כמו 10 ס”מ). קדחתי מלמעלה למטה קדחים בניצבים, בקוטר 10 מ”מ, הנחתי את הפלטה והברגתי את הברגים מלמטה למעלה. מטרת הפרט הזה התייחסה לפלטה שהתכוונתי לבנות, ע”י הדבקת קורות אורן בחתך 3/7 בעמידה, לפלטה כזו צריך לתת קצת חופש כדי לאפשר התכווצות והתרחבות העץ עם שינויי הטמפרטורה והלחות.

      החורים העגולים בקושרות, הם מזכרת משימושן הקודם של הקושרות, כפלטה העליונה של שולחן הנגרות המאולתר ששימש אותי קודם (ראה באחד הצילומים בפוסט), ושימשו לקיבוע המלחציים לפלטה ולחיבור הפלטה לרגליים.

  • כל הכבוד על הפרוייקט!

    כמה הערות קטנות:
    * נהוג לבנות שולחנות נגרים מעצים קשים יותר מאורן. הסיבות המרכזיות: משקל (אנחנו רוצים שולחן כבד שלא יזוז) וחשוב יותר, לפחות את הפלטה מעץ קשה, כי אורן נשחק מהר מאוד בשולחן שעובדים עליו.
    * את התכנון של משטח העבודה נהוג לעשות בצורה חכמה יותר ממשטח אחד גדול: המינמום הוא ליצור חריץ בין שני משטחים ארוכים (כמו בשולחן הקטן שלך): זה מאפשר הרבה יותר גמישות בעבודה עם חתיכות עץ בגדלים שונים, ולא מהווה חסרון.
    * השדרוג השלישי הוא מלחציים מובנים (בשולחנות מקצועייים יש אחד בכל ציר, אבל לפחות אחד מאוד שימושיים תמיד),
    * והשדרוג הרביעי והפשוט יחסית הוא חירור השולחן (ר’ פה למשל: http://thumbs.dreamstime.com/z/carpenter-table-13433213.jpg)
    לצורך חיבור של אלמנטים שונים שמאפשרים עיגון של חתיכות עץ בכל מיני גדלים לשולחן, משימוש בסיסי עבור הקצעה ועד כל מיני טריקים משוגעים. האידיאל זה חורים מרובעים אבל הם דורשים עבודה ברמת הפלטה, אפשר להסתפק בעגולים שמאוד קל ליישם, ואז לייצר להם אלמנטים תואמים.

    הרבה בהצלחה ונקווה שהשולחן הזה ייצר הרבה פרוייקטים יפים :)

    • יעקב גילת

      בהרבה תחומים בנגרות, ישנן גישות שונות, ודעות לכאן ולכאן, שמחזיקיהן מגינים עליהן בצורה כמעט דתית. הנקודות שהעלית ראויות ויש בהן הרבה מן החוכמה ומין הניסיון המעשי, אבל אין פה נכון ולא נכון, אפשר גם אחרת.

      התכוונתי לבנות את הפלטה העליונה מעץ בוק, מה שהיה מצריך קניית עץ לא מוקצע (ובוק למכתחילה יקר הרבה יותר מאורן), ותשלום לנגריה על חיתוך והקצעה. ההחלטה להשתמש בדלתות ארון שהיו לי בבית, אפילו שהיו קצת קטנות מהמתוכנן, לא עלתה לי כלום, והיא הפיכה מאחר והפלטה מחוברת לבסיס בברגים. בדיעבד השימוש בפלטות נוח לבניה, ומבטיח מישוריות ללא מאמץ מיוחד של הקצעה (ידנית או בנגריה עם קונטקט שלייף גדול מספיק). משקל אינו בעיה מאחר והוספתי מדף תחתון עליו אפשר להעמיס כמה עשרות ק”ג אם צריך. אצלי השולחן הזה עוד לא רקד, למרות שחבר שאירחתי לנגרות, כן הצליח להזיז אותו אגב ניסור נמרץ מדי.

      בדעה צלולה ולאחר מחשבה, ויתרתי על חריץ או שוקת באמצע השולחן. אכן מקובל ונוח לעבוד על 20-30 הס”מ הראשונים של השולחן, לנצל את החריץ או השוקת לאחסון כלי עבודה, ולארגן משטח עבודה נוסף מצידה השני של השוקת. לי אין גישה לאחורי השולחן הצמוד לקיר, ובהתייעצות עם גדולים ממני בחרתי בפלטה ישרה. יש לה יתרונות כו היכולת להניח כסא ברוחב 50 ס”מ על השולחן. התכוונתי לבנות שולחן ללא שוקת, וללא סינור היקפי, לשולחן כזה נוח לכלוב מה שרוצים היכן שרוצים. מאחר והפלטה יצאה צרה יותר מאשר ניצבי השולחן שנבנו, הוספתי שוקת מאחור (ראה בפוסט הבא) ואני לא מצטער. נפלה לי פעם מפסלת על הרצפה, למזלי לא על הרגל שלי, ונוח לי לאחסן כלים חדים שם ולא על פני השולחן.

      מלחציים מובנים, מניח שאתה מתכוון למלחצי קצה או עגלה מצד ימין, אכן נוחים כיוון שאפשר לכלוב רגל של שולחן דוך דרך הפלטה. העצה שקיבלתי מנגר מקצועי שלמד באנגליה, היא שהבריטים מסתפקים בזוג אחד של מלחציים קדמיים. ראה לדוגמא הסרטונים של פול סלרס. יש לו זוג נוסף של מלחציים אולם כמעט לעולם אינו משתמש בהם. לא התכוונתי לבנות כאלה אולם יש לי בורג שפורק ממלחצי עץ ישנים, ואני משתעשע ברעיון.

      חורים בפני השולחן, ל- bench dogs, שנויים במחלוקת, בינתיים החלטתי לא לקדוח אותם למרות שהוספתי פין מתאים למלחציים (ראה בפוסט הבא). השיקול הוא נסורת הסותמת אותם, או עוברת דרכם ומלאת את המדף התחתון.

      השולחן נבנה מתוך שיקולי המקום הפנוי אצלי, ניצול חומר הגלם הקיים, ופשטות בסיסית מאחר והבסיס מסיבי ויכול לקבל פלטה גדולה יותר ומלחציים נוספים. בעת שהמציאו את השולחנות האלה באירופה לפני מאות שנים, וכל שהיה לנגר בנוסף היה כמה כליבות עץ (אגב, כליבות עץ הן נושא שמרתק אותי ואכתוב עליו באחד הפוסטים הבאים). היום יש כליבות מכל הסוגים, וניתן לכלוב לשולחן מה שרוצים ובאיזו זווית שרוצים. ראה הפוסט הבא ובו חלק מהתוספות שהתקנתי לשולחן, וראה גם בהמשך בפוסטים הבאים איך אני מנגר עליו, אפשר להסתדר גם עם שולחן בסיסי כזה.

עליך להתחבר כדי לבצע פעולה זו...

הצטרפות

דילוג לתוכן