רצינו פתרון מיידי, ויחד עם זאת נעים. מאוד לא נעים לגלות בבקרים את ערימת הקומפוסט מפוזרת לכל עבר בחצר. ידוע לכולנו שחזירי הבר הם מין מתפרץ, ויחד עם זאת אנחנו לא מעוניינים להרוג אותם אלא להרחיק אותם לצמיתות. ולכן הפתרון של להזמין ציידים לא בא בחשבון. לפחות לא כרגע. גם הרעיון של גידור החצר לא כל כך מוצא חן בעינינו כי אנחנו אוהבים את המעבר החופשי לוואדי, ולא מעוניינים להתעסק עכשיו בהקמת גדר, או מחיצה בינינו לבין היער.
בקריית טבעון, ממש בקצה היער גרים בבית חמישה דיירים צמחונים אוהבי סביבה, אדמה וגידולי גינה. בלילות (בתקופה החמה בעיקר, בה יש הרבה פחות מקורות מים ומזון אחרים בסביבה) חזירי הבר עולים לגינות, ובמקרה שלנו, תוקפים את ערימת הקומפוסט התמימה שלנו ומפרקים אותה. הקומפוסט מורכב משאריות מהמטבח ומהפסולת בשירותי הקומפוסט.
ועכשיו צריך להתמודד.
רצינו פתרון מיידי, ויחד עם זאת נעים. מאוד לא נעים לגלות בבקרים את ערימת הקומפוסט מפוזרת לכל עבר בחצר. ידוע לכולנו שחזירי הבר הם מין מתפרץ, ויחד עם זאת אנחנו לא מעוניינים להרוג אותם אלא להרחיק אותם לצמיתות. ולכן הפתרון של להזמין ציידים לא בא בחשבון. לפחות לא כרגע. גם הרעיון של גידור החצר לא כל כך מוצא חן בעינינו כי אנחנו אוהבים את המעבר החופשי לוואדי, ולא מעוניינים להתעסק עכשיו בהקמת גדר, או מחיצה בינינו לבין היער.
חשוב לומר, שההתפרצות של חזירי הבר קשורה גם בזמינות של פסולת אדם ומים זורמים מגינות פרטיות וציבוריות. טעות גדולה היא לדאוג לחזירים המסכנים ולאפשר להם גישה קלה למים, ואפשר למצוא בטבעון תושבים שעושים זאת מתוך חמלה לחזירים. כמין מתפרץ, להשקות את החזירים רק מקטין את הקושי שלהם להתרבות ורק מקרב אותם עוד לתחומי הישובים.
חזיר שותה משוקת. מקור: עיתון הארץ, כתבה על השקיית חזירי בר
אז מה ניסינו?
- פיזור שתן בני אדם מסביב לערמות הקומפוסט. פיזרנו בסביבת הקומפוסט במשך כמה ימים ברצף על מנת ליצור ריח חזק במיוחד אך השיטה התגלתה כלא יעילה במיוחד והבנו שצריך משהו יותר אגרסיבי, שיפחיד את החזירים.
- אספנו צואת כלבים מהרחוב (השתדלנו לאסוף את הצואה הטרייה ביותר) ופיזרנו גם את זה מסביב לקומפוסט. גם השיטה הזו התגלתה כלא יעילה במיוחד, והבנו שצריך לעבור למשהו יותר רציני – צואת טורפים גדולים.
- חבר המליץ על צואת אריות. בהתחלה חשבתי שהוא צוחק, אך הוא התעקש, וכאן מתחיל הניסוי שלנו.
דיברתי עם גן החיות בחיפה. מסתבר שצריך לחכות כשבועיים, יש תור. בשיחה עם איש האריות (שחוץ מקקי הזמין גם לקפה) מסתבר שזה פתרון ידוע ומקובל, ובחיפה מרבים להשתמש בו להרחקת חזירי הבר שפולשים לתוך השכונות.
לבסוף הגעתי, קיבלתי שקית כבדה, מלאה בגללים ענקיים ובניחוח של מישהו שאכל בשר. בעלי חוש הריח המפותח יכולים מיד להבחין בהבדל. האמת, אותי באופן אישי זה גם מעניין לזהות את הניחוחות השונים המרכיבים את הריח, אני מרגישה שזה מחדד לי את החושים. זה מסריח, אבל לא בצורה שאי אפשר לעמוד בה. אבל, כל אחד ויכולת הקיבול שלו..
חוץ מצואת אריות, גם מלא רימות היו בשקית. חשוב להמשך.
ובכן, פעולת הפיזור מתחילה – ערמה אחת פוזרה ליד הקומפוסט. הכלב מיד התחיל לנבוח על הערמה, כאילו זיהה שמשהו לא שייך נמצא כאן (בנוסף, ניצפו התנהגויות מוזרות שלי כגון חיפוש תת מודע של אריה שעלול לצאת מהיער פתאום, ושל הכלב שהחל לחפש את התרנגולות של השכנים, מה שלא קרה מעולם קודם. מה אומר – כנראה שהתעורר הטורף שבנו…)
ערמה שנייה – הוערמה ליד שביל חזירים היוצא מהיער, ממנו ניצפו בעבר חזירים יוצאים לכיוון הקומפוסט. ערמה שלישית – הערמתי שאריות ירקות ללא גזם יבש, בפינה ניסתרת של היער, ולידה שמתי ערמה של צואת אריות- כדי לבדוק את ההשפעה.
ערמה רביעית – הוערמה במאורה פעילה של חזיר בר, שנמצאת קרוב ביותר לביתנו.
- ריח הצואה נשאר באוויר 2-4 ימים ואחר כך נעלם (לפחות זה מה שהאף שלי אמר לי). החזירים לא התקרבו, גם שבוע אחרי.
- כעבור שבוע בדקתי את כל ערמות השאריות האורגניות שהושארו – ניראה שהחזירים לא נגעו באף ערמה. הכלב כבר לא מחפש את התרנגולות, הקומפוסט נישאר מסודר והגינה גם כן.
זמן למנה שנייה: שוב, פיזרתי ערמות צואה במקומות שונים ברחבי החצר והיער, ליד הקומפוסט, ליד התרנגולות (שהכלב לא יתקרב אליהן). בואו נדבר רגע על הרימות – יש הרבה והן בקלות עוברות לידיים, לבגדים וכו’. מומלץ לעבוד עם כפפות ובזהירות, ואחר כך לעשות מקלחת טובה. את השקית עם הצואה מיקמתי בשמש, ידוע שלרימות קשה עם שמש והן בדרך כלל לא שורדות אותה.
חזיר בר (קרדיט: וויקיפדיה). למצולם אין כל קשר לכתבה
נחזור לצואה, השארתי כמות מסויימת כדי לעשות מבחן ריח – הכנסתי את הגללים לתוך דלי עם מים וחיכיתי יומיים. את המים המסריחים פיזרתי ברחבי החצר. במקרה זה, הריח פחות מרוכז מריח הצואה הטרייה, אבל זו עוד דרך לשמר מעט את הריח.
בכל מקרה, צואת האריות, כמו כל צואה, מתייבשת לאחר זמן מה והריח מתפוגג. השמועות אומרות שריח של צואת אריות מחזיק מעמד שבועיים. עכשיו נישאר לחכות ולראות האם לחזירי הבר יהיה אומץ לחזור לאחר שהם הריחו שיש אריה מסתובב שבכונה, או שהם יעדיפו ללכת למקום אחר. כשיש צורך להשיב את הריח- ניתן לשפוך מים רותחים על הגללים, וקצת למעוך אותם עם מקל, ואז משתחרר גל ריח נוסף שמרתיע את החזירים.
ואז נתקלנו בבעיה – יש תור ארוך בגן החיות לקבלת צואת האריות. עלה רעיון נוסף – לפזר אפר מהמדורה/קמין. אסטרטגיה נוספת, יותר קלה לביצוע, יותר זמינה וגם פחות מסריחה. ההשערות הן שעל ידי פיזור האפר יכול להיווצר אצל חזירי הבר (וחיות אחרות) הרושם שהייתה שריפה, שאין מזון באיזור, ולכן אין להם מה לחפש פה.
ובכן – הם לא הגיעו לאיזור פרק זמן ארוך לאחר פיזור הצואה, לפחות חודשיים או שלושה, עד שהגשמים התחילו, ואז גם ככה הפעילות שלהם נסוגה לתוך היער. לעומת זאת השכנים טענו שאליהם עדיין מגיעים החזירים, בתקופה שאצלנו הצלחנו להרחיק אותם, ולכן אני מבינה שכנראה פתרנו את הבעיה נקודתית. לפחות זה. מחשבות על פתרון כולל יותר, בהמשך.
רציתי לשאול
בן הזוג מנסה להתחבר עם חזיר בר שכבר מרגיש ממש נוח סביבנו בבית בטבעון.
האם עליי לפחד?
לפחד מבן הזוג? או מחזיר הבר? (;
עדיף במידת האפשר לא לעודד ביות שכזה של חיות בר, מסיבות רבות, חלקן ברורת יותר וחלקן פחות – מבעיות תברואה אפשריות ועד סיכון פיזי בקריאה לא נכונה של התמונה.
לדעתי, כמובן.
מדהים שהחזירים נרתעים מריח של צואת אריות למרות שלא פגשו אריה מימיהם!
אורית כתבה מעולה וניסוי מעניין, צואת אריות טובה להרחקת כל בעל חיים לא רצוי, לכן אם יש חתולי רחוב או כלב משוטט שנכנסים לחצר ומעבירים פרעושים או קרציות לריהוט הגינה (ספה ישנה שנעשה בה שימוש נוסף) צואת האריות מתאימה גם לזה.
לגבי הדילול במים, יופי של יזמות עסקית! הבחנת בבעיה ומחסור במשאבים (משאב חשוב שאיננו פסולת עוד). כמו כן אני לא מכיר הרבה אנשים שמוכנים לסחוב ברכב שלהם שק של צואת טורפי בשר. בנוסף בעיית הרימות בצואה הגולמית.
ע”י השרייה במים ואז סינון המוצקים אנו נשארים עם יופי של מוצר שניתן למלא בו בקבוקים (מהמחזורית) ולמכור באינטרנט או בשוקי איכרים.
אולי אפילו לקחת סוף הקיץ אני אבחן רעיון זה נגד הדובים שמטרידים אותנו קשות באזור בו אני חי עכשיו, הדובים ישברו כל מחסום העומד בדרכם למזון, כגון פחי אשפה, חלון הרכב, אוהל, ענף עץ עליו תלוי המזון (גם בתור פינת האכלה לציפורים). בקיצור אעדכן כאן בסוף הקיץ האם מצאנו פתרון סביבתי לבעיית הדובים.
ליאור זינגר
היי ליאור
תודה על כל הפירגונים :)
בינתיים, זה לא העסק שאני חולמת עליו, אז אני משחררת אותו לעולם.
אשמח לשמוע מה הדובים חשבו על זה?
(ואם הם כל כך אגרסיביים, נסה אולי גם להקליט שאגות אריה ולשדר להם בווליום חזק, כמו שכתב כאן אחד הקוראים)
בהצלחה שם!!
אני גר בחיפה והייתה לי בעיה דומה. הפתרון שמצאתי בסוף היה לתלות את מיכלי הקומפוסט בגובה מטר, החזירים ניסו והתיאשו.
קצת מקשה על התפעול אבל פתר את הבעיה
אהלן
הצגת פתרון מעניין :)
אצלנו אין אפשרות שכזו, לתלות את הקומפוסטר, אולי כן אפשר לבנות מתקן שיגביה אותו, אבל אז ניצטרך לטפס גבוה בכל פעם שנירצה לפנות את הפסות שלנו וזה מסרבל את כל המהלך.
אני שמחה לשמוע שזה עובד עבורך.
מעניין אם יש חברה שמסנטזת את ההורמון הספציפי הזה – כמו שמסנטזים אינסולין לסוכרת ואסטרוגן למניעת הריון, אין סיבה שזה לא יהיה אפשרי ל”הורמון טריטוריה” של האריות… אלא אם זה לא הורמון בכלל
זה רעיון מצוין, ולדעתי בהחלט שווה להשקיע במחקר שלו..
אתה הולך על זה?
איזה יופי שניסית! ואחלה מדריך! לגבי תאונות עם חזירי בר- פשוט לנסוע לאט! (בעיקר בכבישים חשוכים וצרים). האם הנסיון עם האפר עובד?
תודה שקד :)
ותודה שוב!!
הנסיון עם האפר עדיין בנסיון. הוא התחיל לקראת סוף הקיץ ונכנס אל החורף, כך שהחזירים נעלמו, אולי באופן טבעי כי מקורות המיים שלהם גדלו, ואולי בגלל האפר.
בכל מקרה, הוא עדיין בגדר השערה, ואין לי תשובה לגביו.
המשך יבוא הקייץ..
זה שהחזירים מתרחקים מצואת אריות זה ידוע מאחר שאין להם חשק להיות המתאבנים של האריות.
אני חושב שהשמעת קולות של אריות גם תעשה את אותה התגובה של האריות.
ערב אחד נתקלתי בחזיר שהיה בחצר, השמעתי קולות וגם בקול רם ולא השפיע עליו. נזכרתי באריות והשמעתי שאגה של אריה, החזיר נמלט כל עוד נפשו בו. אשתי התפקעה מצחוק.
מה שצריך זה ציוד להשמעת קולות והקלטה של שאגות אריות.
מישהו מוכן להרים את הכפפה ולנסות?
נישמע לי הגיוני, ובכל זאת,
זה מצחיק אותי מבפנים כשאני חושבת את מי זה יבהיל יותר, את חזירי הבר או את השכנים…
מישהו אמר “אני” ?!?
פתרון מעניין, לי יש קומפוסט בחצר ומעולם לא עלו אלי חזירים,
מקווה שגם לא יעלו ושלא אזדקק לפתרון הזה..
אולי הכרמים שמסביב ליישוב יותר מושכים אותם..
מעניין אותי לדעת למה יש תור ארוך לקבלת צואת אריות?
מי עוד מעוניין בזה? והאם הם מבקשים כסף עבור הצואה?
בעניין אחר רציתי לשאול אותך האם לדעתך יכול להמצא פתרון לבעיית החזירים בכבישים? בשנה שעברה נהרגו לא רחוק מביתי שבגבעת הראל שני אנשים (ושני חזירים) כתוצאה מפגיעה בחזירים. שמתי לב שיש להם אזורים קבועים שבהם הם חוצים את הכביש אבל מה אפשר לעשות..
תודה,
אביאל
שלום אביאל.
התור לקבלת צואת האריות מגן החיות בחיפה נובע מכך שזהו פתרון ידוע, שנימצא בשימוש רב ברחבי העיר, שם יש בעייה חמורה מאוד של פלישת חזירים אל תוך העיר.
מי מבקש אותו? תושבי חיפה, חקלאים מהסביבה, וכל מי שכבכר יודע שהפתרון עובד.
(בעצם, עכשיו אני מבינה שעצם הפירסום יכול להגדיל את אורך הזמן שצריך לחכות בתור, אבל גם לזה יש פתרון)
הדבר לא עולה כסף, רק קצת סבלנות.
יכול להיות שבגני חיות אחרים, התור יהיה יותר קצר (או אולי גם יותר ארוך), לא בדקתי כי הלכתי למקום הקרוב לבייתי.
לגבי בעייתי החזירים בכביש- אין לי כרגע פתרון “זול”. אפשר להקים גשר מעבר לחיות מעל הכביש, פתרון מקובל באירופה וגם בארץ הוקמו מספר גשרים. אבל זהו פתרון מאוד מאוד יקר (הגשר שהוקם בבת שלמה עלה כ- 15 מליון ש”ח, אם אני לא טועה).
לפי מיטב ידיעתי, חזירים עוברים גם בתעלות מתחת לכבישים, (בניגוד לצבאים למשל), אז אולי זה יכול להיות פתרון במקומות בהם אוכלוסיית הצבאים נכחדה.
כשחייתי בגולן, איזור מלא חיות בר, היה מנהג לתושבי המקום, לנהוג לאט, בעירנות ובמרכז הכביש. כך שאם קופצת במפתיע חיה לכביש החשוך, יש יותר אפשרויות לבריחה. אימצתי את ההרגל הזה כשאני נוהגת במקומות שונים בארץ.
יש לי עוד פתרון, אבל הוא עלול לעצבן את אוכלוסיית הדתיים, הצימחוניים, הטיבעוניים ואולי עוד אנשים. אז אני אחסוך.
מקווה שעזרתי
אורית
אני סקרן, לא אתעצבן
בשלוש מילים- דילול עבור מזון